קיימת מודעות הולכת וגדלה ברחבי העולם לכך שטרשת נפוצה עלולה להתחיל בגיל הילדות או הנערות. ההערכות השונות בעולם מצביעות על כך שבקרב 2% עד 5% מכלל חולי הטרשת הנפוצה אובחנה המחלה לפני גיל 16 שנים. מלבד מספר תיאורי מיקרים מבודדים טרשת נפוצה בילדים לא הוערכה כמחלה של גיל הילדות עד שלהי שנות ה 50 של המאה הקודמת כאשר ,וזאת על רקע חוסר האחידות בהגדרת המחלה בקבוצה הגיל תחת 16 שנים.

הדיווח של GALL וחבורתו ב 1958 של כ 40 חולי טרשת אשר 32 מהם היו בין הגילאים 15-20 (עם דיווח על סממני מחלה ראשונים עוד טרם לכן) ו 8 נוספים שאובחנו לפני גיל 10 שנים עוררו גל התעניינות ראשוני, כאשר בהמשך דיווח מעת ISLER וחבורתו ב 1961 על 8 נערות שאובחנו כסובלות מטרשת נפוצה לפני גיל 12 עם תאור של אירועים חוזרים מקדימים של OPTIC NEURITIS בחלקן, תרם לביסוס האפשרות כי המחלה יכולה להופיע גם בילדים צעירים ומתבגרים.

ילדים אינם מבוגרים קטנים, ולכן אבחון של טרשת נפוצה אצל ילדים מחייב לשלול באמצעות בדיקות סוגים רבים אחרים של מחלות והפרעות עם תסמינים דומים לאלה של טרשת נפוצה כגון OPTIC NEURITIS TRANVER MYELITIS ADEM שלרוב מופיעים כאירוע בודד (Monophasic) באזורים שונים של המוח כגון מערכת הראייה ,המוחון או חוט-השדרה ואשר הסתמנותם כמקדמי סיכון אפשריים להתפתחות טרשת נפוצה נמצאים בשלבי מחקר מתקדמים. פגיעה במערכת הראייה הינה בין הממצאים השכיחם המדווחים במבוגרים עם טרשת נפוצה כאשר ב% 15-30 מהמקרים דלקת של עצב הראייה (Optic Neuritis) מהווה את ההסתמנות הראשונית של המחלה, וכי הסיכוי לאחר אירוע ראשוני מהסוג הזה להתפתחות טרשת במבוגרים בטווח של כ 10 שנים עומד על 38% ועולה עד ל 58% באם תוך כדי הברור לכך נמצאו ממצאים נוספים של פגיעה דמיאלינטית.

בילדים עם המקרים הנ"ל ישנם מחקרים המצביעים על אחוז נמוך יותר של עד 25% בלבד להתפתחות טרשת אך ישנם גם מחקרים המדווחים על אותם אחוזי סיכון בילדים כבמחקרי המבוגרים. כמו כן ישנם דיווחים סותרים בילדים על כך כי הופעה של הדלקת בצורה דו-צדדית מעלה את הסיכוי להתפתחות טרשת בהשוואה להופעה חד-צדדית.

המחקר הפרוספקטיבי הגדול ביותר שפורסם עד עתה בנוגע להופעת והסתמנות טרשת נפוצה בילדים הוא ה KIDMUS שהתבסס על נתונים שנאספו במרכזים שונים באירופה ועקב אחר 296 ילדים לאחר אירוע דמיאלינטיבי ראשוני. במחקר זה 168 חולים (57%) חוו אירוע דמיאלינטי נוסף או יותר ובכך אובחנו כחולי טרשת נפוצה. מאותם 296 ילדים כ 40% דיווחו על ADEM כאירוע הדימאלינטיבי הראשוני שעברו. מתוך 119 הילדים עם ADEM כ 29% חוו אירועים חוזרים דמיאלינטיבים והוגדרו בהמשך כחולי טרשת (וזאת ללא התייחסות לכמה מהם הסתמנו כ- Multiphasic ADEM).

בין הגורמים הפרוגנוסטים הדומיננטיים ביותר להתפתחות טרשת בילדים ע"פ אותו מחקר נימצא דלקת של העצב הראייה, גיל גדול מ 10 שנים, או הדמיה מוחית ב תהודה מגנטית שהראתה נגעים דמיאליטים מרובים "המאפיינים טרשת", כאשר בין הגורמים שהצביעו על ירידה בסיכוי להתפתחות עתידית של טרשת נמצאו חולים שהיצגו עם Myelitis או ירידה במצב ההכרה כביטוי ראשוני.

בביה"ח שיבא שבתל השומר נמצאים כעת בשלבי מעקב שונים כ 200 חולים אשר החלו מעקב במרפאת הטרשת כילדים, ואשר הצעיר ביותר אובחן סביב גיל 3 שנים. על רקע יחודיות המחלה בקבוצות הגיל הצעירות ולצורך מתן מענה גובר הוקם לאחרונה הקמת מערך מרפאתי ראשון מסוגו בארץ המתבסס על שיתוף פעולה בין המרכז לטרשת נפוצה בניהולה של פרופ' ענת אחירון והיחידה לנוירולוגיה של הילד ( ד"ר שי מנשקו, וד"ר ברוריה בן-זאב) שיחודו עבודה משותפת וניצול מקסימאלי של הגורמים, משאבי הידע והכלים האבחוניים שבידי המרכז לטרשת נפוצה במבוגרים עם שילוב משאבי הידע והכלים שבידי היחידה לנוירולוגיה של הילד ותשתיות נוספות מבית החולים לילדים ע"ש ספרא (המערך מטבולי, מכון לחקר המוח, שיקום ילדים, נוירופסיכולוגיה, נוירואימונולוגיה פדיאטרית וכ"ו).

לקריאה נוספת על טרשת נפוצה בילדים לחץ כאן.

עריכה: ערן ברקוביץ'.