בעשורים האחרונים עם העלייה בממדי ההשמנה בעולם המערבי, חל גידול גם במספר המאובחנים עם דום נשימה חסימתי בשינה – תופעה שמתבטאת בריבוי הפסקות נשימה על רקע חסימה מכאנית ביכולת הנשימה במהלך השינה, המובילה לנשימה שטחית, נחירות חזקות והפסקות נשימה חוזרות בלילה, בין השאר על רקע עודף משקל והצטברות שומנים בדרכי הנשימה העליונות.

הטיפול המרכזי בדום נשימה חסימתי לאחר שאובחן הוא באמצעות 'סיפאפ' (CPAP) – מכשיר נשימה לא חודרני שמולבש כמסכה על פני המטופל, ומחדיר לריאות אוויר בלחץ חיובי מתמשך במטרה להשאיר את נתיבי האוויר פתוחים.

עתה מתברר במחקר אמריקאי נרחב כי לטיפולים שמסייעים לפתיחת נתיבי האוויר בשינה באמצעות מכשיר CPAP ואביזרים נוספים יש השפעה גם על התפקוד המוחי של המטופלים, והם מפחיתים מהסיכון לדמנציה – צבר מחלות שמאופיינות בנזק מוחי ומתבטאות בין השאר בירידה בזיכרון, קשיים בתהליכי חשיבה, קשיי שפה, שינויים במצב הרוח ובהתנהגות וירידה בתפקוד היומיומי ובכללן מחלת האלצהיימר.

אוויר בלחץ חיובי

החוקרים מהחטיבה לרפואת השינה, המחלקה לנוירולוגיה והחטיבה לנוירו-אימונולוגיה באוניברסיטת מישיגן ביקשו לבחון את הקשר בין ההיענות לטיפולים באמצעות מכשירים לפתיחת נתיבי אוויר בדום נשימה חסימתי לבין אבחון מחלות הדמנציה – אלצהיימר, ירידה קוגניטיבית קלה (MCI, קישור של Mild Cognitive Impairment) ו'דמנציה לא משויכת' שאינה מסווגת לאחת המחלות המוגדרות בקבוצה זו (DNOS, קיצור של Dementia Non Other Specified).

המחקר בוצע רטרוספקטיבית לבחינת תיקיהם של 53,321 מטופלים בארה"ב המבוטחים בביטוח הרפואי הציבורי לגיל המבוגר Medicare בגיל 65 ומעלה, 59% מתוכם גברים, שאובחנו עם דום נשימה חסימתי לפני שנת 2011. מבין המטופלים שעברו בדיקות לתפקודים מוחיים קוגניטיביים, במעקב של עד שלוש שנים לאחר הטיפול – 1,057 אובחנו עם אלצהיימר (2%), 378 עם דמנציה לא משויכת (0.7%) ו-443 עם ירידה קוגניטיבית קלה (0.8%).

נתונים אלה הוצלבו עם נתוני הטיפולים שניתנו לנבדקים, כאשר טיפול הוגדר ככזה שניתן באביזר אחד לפחות לפתיחת נתיבי אוויר תוך הזרמת אוויר בלחץ חיובי (PAP equipment, קיצור של Positive Airway Pressure), לרבות במסכת CPAP או באביזרים נוספים, לרבות התקנים, פילטרים וצינרור. רוב הנבדקים – כ-78% מתוכם – טופלו במכשיר מאחד המכשירים הללו, ומבין אלה אצל הרוב (74%) דווח על היענות גבוהה לטיפול במכשיר. ההיענות הוגדרה כהחלפה של הציוד המשמש להזרמת אוויר חיובי בשני מקרים לכל הפחות, עם מרווח של חודש לפחות בין כל החלפה.

ניתוח סטטיסטי מצא כי טיפול לפתיחת נתיבי האוויר היה קשור בירידה של 22% בסיכון להתפתחות אלצהיימר ולירידה של 31% בסיכון לדמנציה לא משויכת. כמו כן, נמצאה מובהקות סטטיסטית גבולית לירידה של 18% בסיכון לפתח ירידה קוגניטיבית קלה לאחר שימוש במכשירים אלה.

עוד התברר במחקר כי ככל שההיענות לטיפול במכשירים הייתה גבוהה יותר – הסיכון לפתח דמנציה ירד, כאשר מקרב אלו שנענו לטיפול הייתה ירידה של 35% בסיכון לאלצהיימר בהשוואה לאלו שסופק להם מכשיר טיפולי, אך הם לא השתמשו בו באופן רציף. הנתונים עובדו תוך נטרול משתנם מתערבים, לרבות גיל ומין ותחלואה נלווית ביתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם ודיכאון.

החוקרים מסכמים כי קבלת טיפולים במכשירים להזרמת אוויר בלחץ חיובי לאנשים עם דום נשימה חסימתי והיענות לטיפולים אלה – מפחיתה מהסיכון לדמנציה, ממצא שמדגיש את חשיבות ההיענות הגבוהה לטיפולים בעיקר בקרב מטופלים מבוגרים. בריאיון לתקשורת האמריקאית אמרה החוקרת הראשית, ד"ר גלית לוי דוניץ כי "הממצאים מצביעים על האפשרות שאוויר בלחץ חיובי עשוי להיות אמצעי מגן מפני סיכון לדמנציה בקרב אנשים עם דום נשימה חסימתי".

המחקר נתמך על ידי מענק מטעם האיגוד האמריקאי לרפואת שינה (AASM), וממצאיו מדווחים בגיליון מארס 2021 של כתב העת Sleep.

עיכוב הידרדרות קוגניטיבית ושיפור הזיכרון

תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה היא הפרעת שינה שכיחה ביותר, עמה מתמודדים לפי הערכות כ-4% מהגברים ו-2% מהנשים. בארה"ב, לפי נתונים שמוצגים במחקר הנוכחי, מתוך כלל מבוטחי Medicare  מעל גיל 65 – 4% מאובחנים במחלה.

ממצאי המחקר רלוונטיים בגיל המבוגר, שבו הסיכון להתפתחות דום נשימה חסימתי עולה. לפי נתונים מארה"ב, עד 56% מהמבוגרים מעל גיל 65 מתמודדים עם דום נשימה חסימתי בעוצמה כלשהי, כשהרוב המכריע של המקרים אינו מאובחן רפואית. למבוגרים עם דום נשימה גם סיכון גבוה יותר לסבול מסיבוכי המחלה, לרבות עייפות במשך היום, ירידה קוגניטיבית, מצוקה נפשית, לחץ דם גבוה ומחלות לב וכלי דם, סוכרת סוג 2 ואף הפרעות בתפקודי כבד ופגיעה בעצמות ודלדול עצם, כפי שנצפתה במחקרים.

החוקרים לא בדקו מהו ההסבר האפשרי להשפעה החיובית של הזרמת אוויר בלחץ חיובי על ירידה קוגניטיבית בקרב אנשים עם דום נשימה חסימתי, אולם אחת ההערכות כי חשיפת המוח לרמה מוגברת של חמצן מונעת או לכל הפחות מעכבת ניוון תאים במוח ובעיקר בכלי הדם המוחיים – תהליך שמאפיין את הגיל המבוגר.

הממצאים בספרות הרפואית בנושא שנבחן במחקר עדיין נחשבים שנויים במחלוקת. כך, למשל, במחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי 'הנרי פורד' במישיגן בהשתתפות 96 נבדקים, שממצאיו פורסמו ביוני 2020 בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine נקבע כי שימוש במסכת CPAP לטיפול באנשים עם דום נשימה שינה שכבר אובחנו עם ירידה קוגניטיבית קלה (MCI) לא מועיל לעיכוב בהידרדרות התפקודים המוחיים, אם כי המחקר הנוכחי שמצא קשר בין שימוש במסכת CPAP לבין מניעת דמנציה היה נרחב בהרבה. מחקר אמריקאי נוסף שהוגדר ראשוני, שכלל חמישה נבדקים וממצאיו פורסמו באוגוסט 2009 אף הוא בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine דווקא מספק עדויות כי טיפול במכשיר CPAP לדום נשימה חסימתי בשינה מאט את קצב ההידרדרות הקוגניטיבית של המטופלים במעקב שנמשך 13.3 חודשים בממוצע.

עבודות נוספות מהעת האחרונה תומכות בממצאי המחקר הנוכחי. כך, מחקר מדרום קוריאה שפורסם בספטמבר 2019 בכתב העת Brain Sciences מצא כי בקרב 20 נפגעי שבץ מוחי שאובחנו במקביל עם דום נשימה חסימתי בשינה, שימוש במסכת CPAP לווה בשיפור לא רק באיכות השינה אלא גם בתפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים, בהשוואה לאלו שלא טופלו במכשיר CPAP.

מחקר אמריקאי נוסף שפורסם בדצמבר 2006 בכתב העת Chest בקרב עשרות מטופלים, העלה כי מטופלים עם דום נשימה חסימתי בשינה שפיתחו הידרדרות קוגניטיבית והותאם להם טיפול במסכת CPAP – שיפרו את יכולות הזיכרון עד להצגת יכולת נורמאלית כשלושה חודשים בממוצע לאחר התחלת הטיפול.

Sleep, doi: 10.1093/sleep/zsab076