בימינו, על רקע התקדמות המדע והרפואה והעלייה בתוחלת החיים, חלה עלייה במספר המתמודדים עם מחלות כרוניות בגיל המבוגר, ובכללם גם אנשים עם טרשת נפוצה. המדובר במחלה כרונית ואוטואימונית, אשר בה יש לגיל המטופלים השפעה משמעותית על מצב החולים – פיזית ונפשית.

טיפולים חדשים לטרשת נפוצה מאפשרים כיום לעכב את ההידרדרות במצבם הרפואי של החולים ביעילות גבוהה יותר. טיפולים אלה הובילו להארכה בתוחלת החיים של אנשים עם טרשת נפוצה, לצד שיפור באיכות חייהם.

כיום חולים רבים יותר מצליחים לתפקד טוב יותר בגיל המבוגר, לשמר את יכולת העבודה עד גיל הפרישה ולעתים אף מעבר לכך, ולהמשיך לנהל אורח חיים פעיל גם כמבוגרים. לצד זאת, הגיל המבוגר מציב אתגרים ייחודיים בפני החולים, לרבות נטייה לפתח טרשת נפוצה פרוגרסיבית (מחלה מתקדמת) ומחלות נלוות שעשויות להוביל לצורך בהתאמה מחדש של הטיפול התרופתי במחלה.

אחת הבעיות בכל הקשור לבחינת ההשפעות של הזדקנות על טרשת נפוצה נוגעת לכך שרוב המחקרים הקשורים למחלה ולטיפולים בה מבוצעים בהשתתפות נבדקים צעירים, וקיים מיעוט של מחקרים שבוחנים לעומק את ההתמודדות עם המחלה בגיל המבוגר. לאחרונה נשמעת קריאתם של חוקרים להעמיק את המחקר על טרשת נפוצה בגילים המבוגרים כדי לפתח פרוטוקולים טיפוליים מתאימים יותר לחולים אלה.

כמה זמן חיים כיום אנשים עם טרשת נפוצה?

טרשת נפוצה מאובחנת כיום בגיל 20 עד 40 בממוצע, כאשר רוב החולים, כ-60% מתוכם, מתמודדים עם התקדמות המחלה לפני גיל 75.

לצד זאת, חלק מהחולים מאובחנים כילדים, ויש המאובחנים בגיל המבוגר. לפי מחקרים, כיום פחות מ-5% מהאנשים עם טרשת נפוצה מאובחנים עם המחלה לאחר גיל 50, וכ-0.5% מאובחנים בה לאחר גיל 60. בחלק מהמקרים מדובר בחולים שהאבחנה 'פוספסה' אצלם בגיל צעיר יותר, וחלקם אובחנו בטעות עם מחלה אחרת.

כ-80% מהמקרים של טרשת נפוצה מאובחנים תחילה כ'מחלה התקפית-הפוגתית', ואילו טרשת נפוצה פרוגרסיבית ראשונית, שמאופיינת בהחמרה הדרגתית מתמשכת בתסמינים ללא תלות בהתלקחויות – לרוב מאובחנת בגילים מבוגרים יותר, מעל גיל 45-40. 

לדברי ד"ר אלה שיפרין, רופאה בכירה במחלקה נוירולוגית במרכז הרפואי רמב"ם והאחראית על מרפאת טרשת נפוצה בבית החולים, "אצל חלק מהחולים המחלה הופכת לכזו שמתקדמת במהירות בגיל המבוגר, עד כדי מצב סיעודי, אך כיום היקף החולים האלה מצומצם מבעבר, ויש הרבה יותר חולים שנותרים גם בגיל המבוגר עם מחלה יציב יחסית שלא מתקדמת מהר". הסיבה לכך, לפי הערכות, קשורה הן לגילוי מוקדם יותר של המחלה והן לטיפולים תרופתיים חדשים שמועילים לעיכוב התקדמותה.

כיום עם הזדקנות האוכלוסייה בעולם כולו, גם אנשים עם טרשת נפוצה יכולים להאריך ימים. שיעור הולך וגדל מהחולים חיים בגיל המבוגר כשהם עדיין מתפקדים. עם זאת, סיבוכים שונים שקשורים למחלה ועשויים להתפתח עם התקדמותה עשויים לפגוע בהארכת תוחלת החיים, למשל קשיי בליעה, שינויים קוגניטיביים ונטייה לזיהומים חוזרים.

מחקר מנורבגיה, שממצאיו פורסמו באוגוסט 2017 בכתב העת Journal of Neurology, Neurosurgery and Psychiatry, בחן נתוני חולים במחוז מסוים במדינה, ומצא כי תוחלת החיים הממוצעת של החולים אמנם הייתה נמוכה בשבע שנים מזו של כלל האוכלוסייה – אך עדיין הייתה גבוהה יחסית, ועמדה על 74.7 שנים בממוצע – 77.2 שנים לנשים ו-72.2 שנים לגברים. המחקר זיהה שיפור דרמטי לאורך השנים בשיעורי ההישרדות של אנשים עם טרשת נפוצה. גם מחקר קנדי משנת 2010 מתאר דפוס של עלייה בהיקף המתמודדים עם המחלה בגיל המבוגר.

במחקר שבחן את שיעורי התחלואה בטרשת נפוצה ברחבי העולם, שפורסם בינואר 2019 בכתב העת Lancet Neurology, זוהתה נכון לשנת 2016 עלייה של 10.4% לשיעור של 30.1 חולים למאה אלף איש בהשוואה לשנת 1990 גם לאחר תקנון לגיל. עם זאת, ככל הנראה העלייה במספר המאובחנים במחלה קשורה גם לסיבות נוספות מעבר להארכת תוחלת החיים.

הודות לטיפולים תרופתיים חדשים, בשנים האחרונות מתועדת ברוב מדינות המערב וכן בישראל ירידה בשיעורי התמותה הישירה מטרשת נפוצה באופן מובהק.

יש לציין כי הזדקנות האוכלוסייה לצד השיפור במדע וברפואה אמנם משפיעים לטובה על אריכות חיים של אנשים עם טרשת נפוצה, אך מנגד גם תורמים לעלייה כוללת בהיקף התחלואה הנלוות במחלות כרוניות רבות אחרות.

מחקר מבוסניה, שבחן את איכות חייהם של אנשים עם טרשת נפוצה, שממצאיו פורסמו במארס 2022, זוהתה איכות חיים טובה יותר אצל צעירים בהשוואה למבוגרים, הן ביכולות פיזיות והן בהיבטים נפשיים. ירידה באיכות החיים בגיל המבוגר אצל אנשים עם טרשת נפוצה מתועדת גם בעבודות נוספות. לצד זאת, יש לציין כי באופן מעניין ובהבדל מהמגמה באוכלוסייה הכללית, מחקרים מצאו כי אנשים עם טרשת נפוצה שחיים במסגרת זוגית אינם מוגנים יותר מפני מצוקה נפשית ומירידה באיכות החיים, בהשוואה לחולים שחיים לבדם.

נכות פיזית: כצפוי, העלייה בגיל אצל אנשים עם טרשת נפוצה מלווה בהידרדרות המצב הפיזי ועלייה בשיעורי הנכות. מחקר אמריקאי, שפורסם עוד בשנת 2004, מצא כי אנשים עם טרשת נפוצה מעל גיל 65 נוטים יותר להפרעות תפקודיות, 85% מתוכם זקוקים לעזרה בפעילויות יומיומיות ו-40% מקבלים שירותים סיעודיים וטיפול בביתם.

מצוקה נפשית: גיל מבוגר מלווה גם בעלייה בתחלואה הנפשית – הן באוכלוסייה הכללית והן אצל אנשים עם טרשת נפוצה. בינואר 2022 דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד בכתב העת Multiple Sclerosis על ירידה בבריאותן הנפשית של נשים עם טרשת נפוצה בגיל המבוגר, כאשר חולות בגיל 70 דורגו במצב הבריאות הנפשית בדומה לנשים מהאוכלוסייה הכללית בגיל 85. מחקר שהתבסס על נתוני מאגר נרחב בארה"ב (MS PATHS), שממצאיו פורסמו בדצמבר 2020 בכתב העת Multiple Sclerosis Journal, מצא כי אמנם שיעור המתמודדים עם תסמיני דיכאון הצטמצם עם העלייה בגיל – מגילי 29-18 (20.9%) לגילי 60 ומעלה (15.5%), אולם שיעור החולים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון עלה מכרבע מהחולים בגילי 29-18 (24.1%) לכשליש מתוכם בגילי 60 ומעלה (32.3%). כמובן שבמקרים רבים יש השפעה הדדית בין מצב נפשי ופיזי. חוקרים אמריקאים דיווחו ביולי 2007 כי נשים מבוגרות עם טרשת נפוצה שחוות בדידות ברמה גבוהה מתמודדות עם יותר צרכים חברתיים ועם מגבלה תפקודית משמעותית יותר.

ירידה קוגניטיבית: מבוגרים עם טרשת נפוצה נוטים יותר לירידה קוגניטיבית, שמהווה את אחד מתסמיני המחלה ומאפיינת גם אנשים מבוגרים בכללותם. לפי סקירה מסין בנושא, שפורסמה בשנת 2022, אמנם מבוגרים עם טרשת נפוצה נוטים להידרדרות קוגניטיבית מהירה, אך ניתן להבחין בין ירידה קוגניטיבית שקשורה לנזקים למיאלין שמאפיינים את המחלה לבין זו שקשורה למחלות נוירו-דגנרטיביות כמו דמנציה. הסקירה גם מצביעה על האפשרות להבחין בין סוגי הפגיעות הקוגניטיביות באמצעות סמנים ספציפיים בבדיקות הדמיה ובבדיקות של נוזל חוט השדרה או בדיקות דם.

הסיבות להחמרה בגיל המבוגר

גיל מבוגר כשלעצמו מהווה גורם סיכון המוביל לטרשת נפוצה פרוגרסיבית (מתקדמת). במחקר מצרפת שפורסם במארס 2007 בכתב העת Neurology, נמצא כי כל עלייה של שנה בגיל בזמן אבחון של טרשת נפוצה מעלה ב-13% את הסיכון למחלה מתקדמת, כאשר ביחס לסיכון אצל המאובחנים בגילים 19-10, אלו שמאובחנים בגילים 59-50 נמצאים בסיכון גבוה פי 47 למחלה מתקדמת.

מספר גורמי סיכון הקשורים לגיל המבוגר משפיעים על המהלך של טרשת נפוצה, ובהם ביטוי חמור יותר של הנזקים לשכבת המיאלין, מנגנונים מופחתים לשיקום של שכבת המיאלין וכן ירידה ביעילותם של טיפולים תרופתיים למחלה.

מחקרים מדגימים כי עם העלייה בגיל, הנגעים המוחיים שמאפיינים טרשת נפוצה הופכים נרחבים יותר – באופן שמזרז את קצב הידרדרות המחלה. הרזרבות המוחיות הולכות ודועכות, וכבר אינן מסוגלות לפצות ביעילות על תהליכים ניווניים במערכת העצבים. מעבר לכך, על רקע הגיל המבוגר גם המערכת החיסונית מזדקנת ונחלשת – תופעה המכונה ברפואה 'Immunosenescence' (כגון לקויים ביכולת מערכת החיסונית להתמודד ולהגן על הגוף שלנו מפני גורמים זיהומים ולא זיהומיים).

כמו כן, קצב שיקום המיאלין הפגוע (Remyelination) יורד בגיל המבוגר. הסיבה לכך, לפי עבודות בחיות מעבדה, קשורה ככל הנראה לירידה בפעילותם של 'תאי אב אוליגודנדרוציטים' (OPC) המצויים במערכת העצבים המרכזית של המוח.

יש גם מחקרים שמציגים פעילות דלקתית מוגברת של מערכת חיסונית "פנימית" בתוך המערכת העצבים אצל חולים מבוגרים עם טרשת נפוצה.

אתגרים הקשורים בגיל המבוגר

מבוגרים עם טרשת נפוצה מתמודדים עם שורה ארוכה של אתגרים, ובהם עלייה בהיקף התחלואה הנלווית, הצורך בהתאמה מחודשת של טיפולים תרופתיים ולעתים גם הפסקת הטיפול התרופתי, צורך גובר באביזרי ניידות וכן סוגיות סוציאליות הקשורות בין השאר לפרישה מהעבודה, ויתור על רישיון נהיגה ומיצוי זכויות.

עלייה בסיכון לתחלואה נלווית

אנשים עם טרשת נפוצה בגיל המבוגר נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות כרוניות נלוות, בהן מחלות לב וכלי דם, מחלות מטבוליות כמו סוכרת, ומחלות הכרוניות באיברים הפנימיים כמו מחלות לב וריאה, בעיות אורתופדיות ומחלות אונקולוגיות (סרטן). הסיבות לכך קשורות הן בעלייה בגיל וירידה תפקודית אצל החולים, הן בעלייה בנטייה ל"שבריריות" הגוף והן בטיפולים למחלה שחלקם מלווים בסיכון מוגבר לפתח מחלות נלוות, למשל גידולים סרטניים.

במחקר שפורסם בינואר 2016 בכתב העת Neuroepidemiology, נמצא כי אנשים עם טרשת נפוצה שמתמודדים במקביל עם מחלות לב וכלי דם ו/או השמנה נמצאים בסיכון גבוה יותר לנכות תפקודית.

"ככלל, לאנשים עם טרשת נפוצה נטייה לפתח גם מחלות אוטואימוניות נוספות, אך דווקא בגיל המבוגר התיאוריה הרווחת כי המערכת החיסונית של החולים הופכת לפחות אגרסיבית, ונטייה זו לפתח תחלואה אוטואימונית נלווית הולכת ודועכת", מציינת ד"ר שיפרין.

זה לא חד משמעי – יש מחלות אוטואימוניות שסיכון לפתח אותם יורד ויש מחלות  אחרות שכנראה גם יש להם מנגנון של "אי איזון" (disregulation) של מערכת החיסונית והופעתם בגיל המבוגר דווקה גדלה יחסית.

תחלואה נלווית מציבה אתגרים בהתאמת טיפולים תרופתיים לטרשת נפוצה – מחשש לעלייה בסיכון לסיבוכים. כך, למשל, אנשים עם טרשת נפוצה שמפתחים יתר לחץ דם עמיד לטיפול עם העלייה בגיל נדרשים להחלפת תרופות מסוימות למחלה שמעודדות עלייה בלחץ הדם, כמו טריפלונומיד (אובג'יו) ותרופות המכוונות כנגד המולקולה S1P (ספינגוסין 1-פוספט). גם התפתחות רטינופתיה סוכרתית כסיבוך של סוכרת, במקביל לטרשת נפוצה, מצריכה הפסקת תרופות נגד S1P מחשש להתפתחות בצקת מקולרית.

יש לציין כי על רקע הנטייה המוגברת של המאובחנים בטרשת נפוצה לפתח סרטן, בגיל המבוגר מתחדדת חשיבות ביצוע הבדיקות לאיתור מוקדם של מחלות סרטן בתדירות יותר גבוהה לפי ההמלצות המקובלות.

התאמת הטיפול התרופתי

טרשת נפוצה בגיל מבוגר מצריכה לעתים שינוי בתמהיל הטיפול התרופתי מסיבות מגוונות ובהן:

• ירידה ביעילות התרופות בחלוף הזמן – תופעה שמאפיינת גם מחלות כרוניות נוספות.

• אבחון מחלה כרונית נוספת כמו סוכרת שמשפיעה על עלייה בסיכון לתופעות לוואי כתוצאה מטיפולים מסוימים.

• סיכון גבוה יותר להתפתחות זיהומים בגיל המבוגר, בין השאר כתופעת לוואי של תרופות שמדכאות מערכת החיסון.

• ירידה-שחיקה בהיענות לטיפול תרופתי קבוע הניתן בהזרקות – תופעה שעשויה להתפתח עם השנים אצל מאובחנים ותיקים עם טרשת נפוצה המכונה 'Needle Fatigue'.

נכון להיום קיים ויכוח בספרות המדעית האם טיפולים תרופתיים לטרשת נפוצה נוטים לפתח "עמידות" בגיל המבוגר, והידע בנושא אינו חד משמעי.

כיום הגישה ביחס להתאמת טיפול תרופתי בגיל המבוגר תלויה במצבו של כל חולה. לדברי ד"ר שיפרין, "אם המטופל מאובחן עם מחלה יציבה והטיפול לא גורם לתופעת לוואי, אין סיבה להחליפו בגיל מבוגר. אם התפתחה תופעת לוואי משמעותית או מחלה נלווית – לעתים יש לשקול החלפה של הטיפול".

כשטרשת נפוצה 'התקפית הפוגתית' הופכת לפרוגרסיבית (מתקדמת) בגיל המבוגר – יש לשקול החלפה של הטיפול לתרופות שנחשבות יעילות יותר לחולים עם מחלה מתקדמת.

לאחרונה פועלות רשויות בריאות בעולם למתן אישורים לתרופות מתקדמות לטרשת נפוצה גם למצבים של מחלה מתקדמת, שכיום המענה הטיפולי עבורם עדיין מצומצם. לדברי ד"ר שיפרין, "קבוצת התרופות לטרשת נפוצה שמתאימות בגיל מבוגר הולכת ומתרחבת".

אמצעי עזר לניידות

בגיל המבוגר יותר ויותר מתמודדים עם מוגבלות בניידות כתוצאה מטרשת נפוצה ונדרשים לשקול הוספת אמצעי עזר לשיפור הניידות. למרות רתיעה אפשרית – הרי שאביזרי הניידות כיום משוכללים ביותר, ומאפשרים לשפר משמעותית את איכות חיי המטופלים בגיל המבוגר.

במחקר שבחן חוויות של מטופלים נכים בגיל המבוגר שהחלו להסתייע בכיסאות גלגלים, בהם גם מתמודדים עם טרשת נפוצה, תועדה תרומתם המשמעותית לשיפור איכות החיים. במחקר שפורסם ביולי 2007 בכתב העת Age and Aging, נמצא כי התאמת כיסאות גלגלים לתנועה בבית ובחוץ, תורמת משמעותית לאיכות חיי המטופלים.

הליכון "רולטור" או קלנועית, נחשבים לנוחים וקלים, ומאפשרים למטופלים עצמאות בתנועה מבלי לפגוע בדימוי העצמי.

עוד על אמצעי עזר לטרשת נפוצה

רולטור. מאפשר עצמאות בתנועה מבלי לפגוע בדימוי העצמי (צילום: Shutterstock)

טיפולי פיזיותרפיה ואפוסתרפיה

טיפולים שניתנים על ידי אנשי מקצועות הבריאות, בהם טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, עשויים לסייע למטופלים עם טרשת נפוצה בגיל המבוגר שמתמודדים עם מגבלות תנועתיות, ותורמים לשיפור יכולות יציבה, שווי משקל ותנועה, לצד שיפור כולל באיכות החיים.

אחד מענפי הטיפול הפופולאריים בישראל הוא 'אפוסתרפיה' – טיפול בכאבי גב וברכיים שמתבצע באמצעות מערכת הליכה ייחודית שמפחיתה מהעומס על מפרקי הגוף ומחזקת את השרירים.

החלטה על פרישה מהעבודה

אחת ההחלטות שמלוות את הגיל המבוגר היא מתי לפרוש מהעבודה. שאלה זו הופכת למורכבת במיוחד עבור המתמודדים עם טרשת נפוצה.

ככלל, מחקרים מצביעים עם השנים על ירידה בשיעורי הפרישה מעבודה על רקע טרשת נפוצה – על רקע יעילותם של הטיפולים שממתנים את תסמיני המחלה. במחקר מפינלנד שמתעד מגמה זו, שפורסם באוקטובר 2020 בכתב העת Multiple Sclerosis and Related Disorders,  נמצא כי הזמן החציוני מאבחון המחלה ועד ההחלטה על פרישה מעבודה עמד על 8.3 שנים לאלו שאובחנו לפני שנת 1995 והתארך ל-11.1 שנים לאלו שאובחנו מאוחר יותר.

הפורשים מהעבודה על רקע טרשת נפוצה עשויים להיות זכאים לקצבת נכות וקצבאות נלוות עד לגיל הפרישה, ובהמשך לגמלת סיעוד – אולם רק אם מצבם התפקודי חמור דיו.

קיים מיעוט מחקרים שבוחנים את ההשפעה של פרישה מהעבודה בגיל המבוגר על מהלך מחלת טרשת נפוצה.

במחקר לאומי מדנמרק, שפורסם ביוני 2023 בכתב העת Frontiers in Neurology, מתועדת ההשפעה החברתית והכלכלית של יציאה מוקדמת לגמלאות בגיל המבוגר בקרב החולים. עוד לפני כן, מבוגרים עם טרשת נפוצה שממשיכים לעבוד לרוב מרוויחים פחות שכר מהאוכלוסייה הכללית. במחקר זה, רק 46% מהאנשים עם טרשת נפוצה בגילי 65-50 הרוויחו שכר עבודה, בהשוואה ל-78.9% באוכלוסייה הכללית, ואילו מעל גיל 65 רק 5.9% מהחולים הרוויחו שכר, בהשוואה ל-15.6% בכלל האוכלוסייה.

פרישה מעבודה באוכלוסייה הכללית מלווה בחששות מהידרדרות ביכולת התפקוד, וחשש זה משמעותי עוד יותר עבור אנשים עם טרשת נפוצה, שמתמודדים עם מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת).

לדברי ד"ר שיפרין, "לצד הקושי להמשיך לעבוד עם טרשת נפוצה, חשוב למתמודדים עם המחלה להמשיך בתעסוקה וברמת עיסוק מסוימת גם בגיל המבוגר, ויש לכך אפילו חשיבות טיפולית עבורם".

החזקת רישיון רכב

תסמינים של טרשת נפוצה עלולים בחלוף הזמן לפגוע בכושר הנהיגה, ובהם בלבול, הפרעה בערנות ומהירות התגובה, סחרחורות,  ופגיעה בשדה הראייה וכן שינויים בכוח השרירים ובתיאום פעולת השרירים (קואורדינציה). 

ככלל, קיימת חובת דיווח של רופאים נוירולוגים למרכז הרפואי לבטיחות בדרכים כשמטופלים עם טרשת נפוצה מפתחים תסמינים של פגיעה בתפיסה מרחבית, שיפוט, קשב, זמן-תגובה, זיכרון, חישה, כוח שרירים, תיאום פעולת שרירים, ופגיעה בראייה ו/או בשדה הראייה, ובמקרים אלה נאסר על המטופלים לנהוג.

חשוב לציין כי מקרים של תסמינים קלים של טרשת נפוצה מאפשרים להמשיך להחזיק ברישיון נהיגה, לעתים תחת מגבלות או התאמה של אביזרים לרכב. לדברי ד"ר שיפרין, "נהיגה משמרת את תחושת העצמאות של המטופלים, וגם תורמת ליכולתם להגיע לטיפולים ובדיקות בקלות, גם אם יש לוותר על רישיון הנהיגה – חשוב שהצעד ילווה בהדרכה מתאימה ותוך תמיכה מצד קרובי המטופלים".

מיצוי זכויות

בגיל המבוגר מתחדדת חשיבות מיצוי הזכויות של אנשים עם טרשת נפוצה. מאובחנים במחלה יכולים להיוועץ עם עובדים סוציאליים במרפאות בתי החולים ועמותות חולים כדי לבדוק את הזכאות לזכויות שונות שעשויות להקל על חייהם ולסייע להם בהתמודדות עם המחלה, לרבות זכויות רפואיות בקופת החולים ובאמצעות ביטוחי בריאות פרטיים, במידה ונעשו טרם אבחון המחלה, וזכויות סוציאליות בביטוח הלאומי.

עוד על זכויות רפואיות וסוציאליות לטרשת נפוצה

טיפים לניהול נכון של טרשת נפוצה בגיל המבוגר

• לשמור על אורח חיים בריא גם בגיל המבוגר ולטפח תחביבים, ובין השאר לבצע פעילות גופנית סדירה, להקפיד על תזונה בריאה, להימנע מעישון סיגריות ולדאוג לשינה איכותית בלילה. במחקר מקנדה שפורסם ביולי 2016 בכתב העת Multiple Sclerosis International, נמצא כי אורח חיים בריא מהווה מרכיב חיוני בשמירה על איכות חיים גבוהה אצל אנשים עם טרשת נפוצה מעל גיל 55. המרכיבים המשמעותיים ביותר שזוהו במחקר בהקשר זה בגיל המבוגר היו תזונה בריאה, פעילות גופנית, מנוחה מספקת ותחביבים.

• להיות ערים יותר לשינויים גופניים, לרבות החמרה בתסמינים, ובמידה ואלו התפתחו – לפנות לנוירולוגים המטפלים כדי לבחון את האפשרות לשנות את הרכב הטיפול התרופתי. ניתן להתאים מגוון של טיפולים סימפטומטיים להקלת תסמינים מוטוריים, כאבים, הפחתת עייפות, שיפור בשליטה בסוגרים ושיפור  שיווי המשקל.

• להיות ערים יותר לשינויים סביבתיים. להימנע מיציאה החוצה בימים חמים על רקע הסיכון להחמרה בתסמינים – מצב המכונה 'תופעת אונטהוף'. ולצד זאת, לשמר אורח חיים פעיל שכולל גם טיולים.

• לשמור על מעורבות חברתית פעילה ולהתנדב. בדידות שמאפיינת בעיקר את הגיל המבוגר היא אחת הסכנות להידרדרות המצב הבריאותי, והשפעתה השלילית התבהרה על רקע מגפת הקורונה העולמית. במחקר הקנדי נמצא כי קיומם של קשרים חברתיים הוא המנבא החזק ביותר לאיכות חיים גבוהה עם טרשת נפוצה בגיל המבוגר, ובכללם קשרים עם משפחה וחברים, וכן מעורבות חברתית והתנדבות במסגרות שונות. בארץ קיימות קבוצות תמיכה במיוחד לאנשים בגיל המבוגר ופעילויות שונות כולל ימי עיון, ימי הדרכה, מפגשים עם צוותים המטפלים.

• להיעזר בטכנולוגיות. במצבים של הידרדרות בתפקוד הפיזי, אביזרי ניידות עשויים לשמר תחושת עצמאות אצל המבוגרים עם טרשת נפוצה, שיש לה קשר לאורח חיים בריא בגיל המבוגר. לאלו שמתקשים בהליכה, הליכונים וכיסאות גלגלים עשויים לתרום הן להמשך פעילות והן לטיפוח תחושת עצמאות וחיוניות בגיל המבוגר.

ד"ר אלה שיפרין היא רופאה בכירה במחלקה נוירולוגית במרכז הרפואי רמב"ם והאחראית על מרפאת טרשת נפוצה בבית החולים

עדכון אחרון: יוני 2024