נפגעי פוסט טראומה סובלים מפגיעה משמעותית בכישוריהם החברתיים, כפי שהראו מחקרים בשנים האחרונות, לרבות פגיעה ביכולות האמפתיה לזולת שנגרמת על רקע החשיפה לאירוע טראומה קשה. אחת ההתנהגויות החברתיות שנחקרות בשנים האחרונות המבוססת על אמפתיה היא היכולת להרגיש חמלה כלפי הזולת, התנהגות המניעה אנשים להציע עזרה לאחרים.

עתה מדווחים חוקרים ישראלים כי זיהו פגיעה ביכולת החמלה של נפגעי פוסט טראומה, אשר ניתנת לטיפול באמצעות הורמון האוקסיטוצין (oxytocin), המוכר בכינויו 'הורמון האהבה'.

במחקר שנערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה והחטיבה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם נכללו 32 מטופלים עם פוסט טראומה בגיל 43 בממוצע, מתוכם 23 גברים, שאובחנו על פי הקריטריונים של ספר האבחנות הרשמי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי במהדורתו הקודמת – DSM-4 ולצדם 30 נבדקים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. במחקר השתתפו ישראלים נפגעי פוסט טראומה כתוצאה מאירועי טרור ולחימה (40.6%), תאונות דרכים (28.1%) ותאונות עבודה (15.6%). המחקר לא כלל נפגעי פוסט טראומה כתוצאה מפגיעה מינית, וזאת על רקע מחקרים שמצביעים על פגיעות שונות בקרב נפגעים אלו, לרבות הסיכון לדיסוציאציה, דהיינו ריחוק.

שלוש לחיצות מהתרסיס

בשלב הראשון ביקשו החוקרים לבחון את יכולת החמלה של נפגעי פוסט טראומה באמצעות משימה לבדיקת מיומנויות חברתיות. הנבדקים נתבקשו להאזין לארבעה סיפורים מוקלטים שבהם מוצגים קונפליקטים רגשיים, למשל סיפור שבו מתארת אישה על תחושות דחייה מצד חבריה לעבודה. בכל פגישה עם נבדק הושמעו שני סיפורים של דוברים גברים ושני סיפורים מפיהן של דוברות נשים. הנבדקים נתבקשו לתאר במילים את תחושותיהם כלפי הדוברים המגוללים את סבלם, וקיבלו ציון שהעריך את עוצמת האמפתיה שהם חשים כלפי הדוברים. החוקרים זיהו כשלים ביכולתם של נפגעי פוסט טראומה לחוש חמלה, ואלו דורגו עם רמות אמפתיה של 4-3 בסקלה עד 7, בהשוואה לרמות של 5.5-4.5 אצל נבדקי קבוצת הביקורת.

החוקרים מצאו כי חומרת תחושת האלחוש שחווים הנפגעים (numbing) המהווה את אחד מתסמיני פוסט טראומה - ככל שהייתה גדולה יותר, כך השפיעה על פגיעה קשה יותר ביכולת האמפתיה. 

בשלב השני קיבלו הנבדקים מנה בודדת של הורמון האוקסיטוצין בתרסיס לאף (במינון של 24 יחידות בינלאומיות IU, בשלוש לחיצות מהתרסיס) או לחילופין תרסיס אף שהכיל תמיסת מלח ושימש כטיפול דמה (פלסבו). כעבור 45 דקות הושמעו לנבדקים שני סיפורים מהמשימה הקודמת, ואלו נתבקשו לתאר את תחושותיהם ושוב הותאם להם ציון בהתאם למידת האמפתיה שהם הציגו כלפי דוברי הסיפורים. כעבור שבוע נקראו הנבדקים למשימה בפעם נוספת, כשאלו שטופלו בהורמון (ולא ידעו זאת) קיבלו הפעם את טיפול הדמה, ולחילופין אלו שנכללו תחילה בקבוצת טיפולי הדמה זכו לקבל את ההורמון.

הממצאים העלו כי בהבדל מהתרסיס שהיווה טיפול דמה, מנה יחידה של אוקסיטוצין שיפרה את יכולתם של הנפגעים להציג חמלה כלפי נשים דוברות, אך לא כלפי דוברים גברים. ממצא זה אמנם אובחן גם בקרב נפגעי פוסט טראומה שבקבוצת המחקר – שיפור מאמפתיה שדורגה בערך 3 לערך 3.5, וגם בקרב נבדקי קבוצת הביקורת – עלייה באמפתיה שדורגה בערך 4.8 לערך 5.3, אולם לטענת החוקרים הנתונים מצביעים על האפשרות כי אוקסיטוצין עשוי לתרום לטיפול בנפגעי פוסט טראומה ולחיזוק יכולתם החברתית, כאחד מהטיפולים התרופתיים המוצעים לנפגעים.

במחקר השתתפו ד"ר שרון פלגי, פרופ' אהוד קליין ופרופ' סימון שמאי צורי, וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2015 של כתב העת Psychoneuroendocrinology.

תמיכה במיינדפולנס

החוקרים מציינים כי העדות שהתקבלה במחקר לפגיעה ביכולות חמלה של נפגעי פוסט טראומה גם מרמזת על האפשרות לתועלת מטיפולים פסיכולוגיים מסוימים עבור הנבדקים, לרבות בגישת מדיטציה מבוססת מיינדפולנס המחזקת יכולות חמלה כלפי הזולת. עבודות מהשנים 2010 ו-2011 הראו כי רמות גבוהות של מיינדפולנס קשורות ביכולת גבוהה יותר של הסתגלות פסיכולוגית לאחר האירוע הטראומטי ובנטייה לפחות תסמינים פיזיים ונפשיים – לרבות דיכאון ונטייה לשתייה מופרזת של אלכוהול.

בשנים האחרונות עולה קרנו של אוקסיטוצין – הורמון האהבה – כמשפר מצבים נפשיים שונים. בנובמבר 2010 דיווח וחוקרים אמריקאים על סמך מחקר בחולדות כי מתן ההורמון עשוי לסייע להפחתת חרדה. במארס 2014 דיווחו חוקרים בריטיים כי מתן אוקסיטוצין לנשים נפגעות אנורקסיה הוביל לשיפור במצבן – מה שמעיד על אפשרות להסתייע בהורמון במסגרת הטיפול בהפרעות אכילה. חוקרים משוויץ פרסמו במאי 2011 כי רמות נמוכות של הורמון האוקסיטוצין בקרב נשים מעלות את הסיכון לפתח דיכאון לאחר הלידה. לאחרונה קיימות ראיות המרמזות כי הורמון האוקסיטוצין עשוי גם לעודד הורדה במשקל.

ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות נוספות מהשנים האחרונות שמזהים פגיעות בכישורים חברתיים וקוגניטיביים בקרב נפגעי פוסט טראומה. באוקטובר 2015 דיווחו חוקרים ישראלים כי קיים קשר בין יכולת קשב מופחתת לבין סיכון מוגבר לפתח פוסט טראומה לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. 

כמו כן, הממצאים משיקים לעבודות המבוססות על הדמיות מוח המזהים פגיעות בקרב נפגעי פוסט טראומה באזורים שנקשרו לתחושות אמפתיה וחמלה– האמיגדלה, קליפת המוח הקדם חזיתית (mPFC), אזור IFG הקשור גם ביכולת ליצור משפטים ואזור פיתול החגורה הקדמי (ACC).

Psychoneuroendocrinology, doi: 10.1016/j.psyneuen.2015.11.008