בעיות גדילה
מנהלי קהילה
הורמון גדילה אינו מעלה הסיכון לסרטן ותמותה בכל מצב
מחקר ישראלי: ילדים נמוכים המטופלים בהורמון גדילה מצויים בסיכון מוגבר לסרטן ולתמותה רק אם מראש הוגדרו בסיכון על רקע פגם בהורמון יותרת המוח או תסמונות שונות
כניסתו לשימוש של הורמון גדילה סינטטי (רקומביננטי) בשנת 1985 הובילה למהפכה בטיפול הרפואי שניתן לילדים נמוכי קומה, ולאורך השנים הורחב הטיפול בהורמון גם למבוגרים, הן לצורך תיקון הגובה והן לטיפול בבעיות בייצור סוכר וחלבונים שמקורם במחסור בהורמון גדילה טבעי.
עם זאת, בשנים האחרונות מלווה הטיפול בהורמון גדילה בטונים צורמים עם החשש לעלייה בסיכון לתמותה ולהתפתחות סרטן. בשנת 2012 פורסמו תוצאות סופיות ממחקר צרפתי ארוך טווח הקרוי SAGhE, שבחן את השימוש בהורמון גדילה, ואבחן עלייה של כ-30% בסיכון לתמותה בקרב מבוגרים שכילדים טופלו בו. הסיכון היה גבוה במיוחד בילדים שקיבלו מינונים מאוד גבוהים של ההורמון – כאלו שלא נהוג לתת היום באופן קבוע לילדים עם חוסר בהורמון גדילה. הסיכון למות מכלל סוגי הסרטן לא עלה בקרב המטופלים, אך הטיפול בהורמון גדילה נקשר לשיעורי תמותה גבוהים יותר מגידולים בעצמות וכן ממחלות כלי דם.
עבודות לאורך השנים גם הצביעו על קשר אפשרי בין הורמון גדילה לסוגים מסוימים לסרטן, לרבות מחקר שהעלה עוד בשנת 1988 חשדות לסיכון עודף לסרטן הדם (לוקמיה), מחקר מבריטניה משנת 2002 שפורסם בכתב העת Lancet שמצא סיכון עודף לסרטן המעי הגס וסרטן לימפומה מסוג הודג'קין, ומטה אנליזה משנת 2002 מכתב העת Lancet Oncology שבוצעה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה ועיבדה נתונים מ-17 מחקרים ב-12 מדינות, הצביעה על סיכון מוגבר לסרטן השד.
חרף הממצאים, עד כה מחזיקות סוכנויות הבריאות המרכזיות – לרבות מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) ורשות התרופות האירופית (EMA) בדעה כי התועלת של הורמון הגדילה גבוהה באופן משמעותי מהסכנות ואין הצדקה בשינוי ההמלצות הקיימות, אולם הנושא ממשיך להיחקר בקהילה הרפואית.
מחקר חדש שנערך בישראל קובע עתה כי הסיכון לסרטן ולתמותה מוגבל למשתמשים בהורמון גדילה שנמצאים מראש בסיכון לסרטן על רקע תסמונות שונות כגון תסמונת טרנר ותסמונת פרדר-ויילי וכן בקרב אנשים עם פגם בהורמון יותרת המוח, ואינו קיים בקרב מטופלים עם קומה נמוכה ללא סיכון מקדים.
עוד בסיכון: חולים עם כשל כלייתי
במחקר שנערך במסגרת מכון גרטנר בתל השומר, בשיתוף חוקרים מהמרכזים הרפואיים שניידר וקפלן, הפקולטה לרפואה ובית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ומשרד הבריאות, נבחנו נתונים אודות 2,508 הישראלים עד גיל 19 שטופלו בהורמון גדילה רקומביננטי, מתוך מאגר המטופלים שמנוהל במסגרת הוועדה המאשרת את הטיפול בהורמון במשרד הבריאות מאז שנת 1988 ועד 2011. נתוני המטופלים הוצלבו עם נתוני תמותה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד דצמבר 2014 ונתוני תחלואה בסרטן מהרישום הלאומי לסרטן שבמשרד הבריאות עד דצמבר 2012.
המטופלים סווגו לקבוצות בהתאם לדרגת הסיכון המקדים שלהם לפתח סרטן: בקבוצה בסיכון נמוך נכללו 1,687 נבדקים אשר מטופלים עם מחסור בהורמון גדילה או ילדים עם קומה נמוכה המטופלים בהורמון גדילה לפי התוויה שאושרה בישראל בשנת 2006. בקבוצה נוספת בסיכון גבוה יותר נכללו 440 מטופלים שמראש קשורים לעלייה בסיכון לסרטן ולתמותה בגיל צעיר, לרבות אלו עם פגם המתבטא במחסור בהורמון יותרת המוח (MPHD, ובשם המלא Multiple Pituitary Hormone Deficiency) ומטופלים עם תסמונות שונות, לרבות תסמונת פראדר-וילי ותסמונת טרנר, הכלולים כיום בהגדרות המזכות טיפול בהורמון גדילה במסגרת סל הבריאות הממלכתי.
לאורך מעקב שארך עד 13.5 שנים, 4 מבין המטופלים בקבוצה בסיכון נמוך מתו (0.24%), שלושה מסיבות חיצוניות ורביעי מגידול סרטני במוח שמת 12.3 שנים לאחר שאושר לו הורמון גדילה. כמו כן, שניים מהנבדקים בקבוצה זו פיתחו סרטן (0.12%) – אחד עם גידול במוח 7.7 שנים לאחר שאושר לו טיפול בהורמון גדילה ושני עם סרטן לימפומה מסוג הודג'קין 17.7 שנים לאחר אישור הטיפול.
בקבוצה בסיכון גבוה יותר מתו לאורך המעקב 7 מהמטופלים (1.6%) מסיבות שונות, לרבות סרטן לימפומה, מחלה בדרכי העיכול, חסימת מעיים, מחלה בשריר הלב (קרדיומיופתיה), מום מולד וכן שניים מסיבוכים נשימתיים. כמו כן, ארבעה מהנבדקים בקבוצה זו אובחנו בסרטן לאורך מעקב (0.9%), שניים עם סרטן לימפומה מסוג הודג'קין, אחד עם סרטן לימפומה שאינה הודג'קין ואחד עם סרטן האשכים.
המחקר העלה כי בקבוצת המטופלים בסיכון נמוך, הסיכון לתמותה מכל סיבה והסיכון לפתח סרטן לא היה גבוה יותר, ואף נמצא נמוך בכ-19% עד 24% בהשוואה לפי המבוסס על הסיכון באוכלוסייה הכללית. עם זאת, בקבוצת המטופלים שהוגדרו מראש בסיכון גבוה יותר – הסיכון לתמותה מכל סיבה היה גבוה פי 4.05, והסיכון לפתח סרטן היה גבוה פי 4.52 בהשוואה לסיכון הקיים באוכלוסייה הכללית.
עוד הוגדרה במחקר קבוצה של 381 מטופלים שהוגדרה בסיכון גבוה לסרטן, וכללה מטופלים שכבר אובחנו בעברם עם סרטן וכאלו עם כשל כלייתי, ואלו הוצאו מהחישוב הסטטיסטי.
במחקר השתתפו כרמית ליברודר, ד"ר אורית בלומנפלד, ריטה דיכטיאר, פרופ' צבי לרון, פרופ' צבי צדיק, פרופ' תמי שוחט ופרופ' ארנון אפק, וממצאיו מפורסמים בגיליון יוני 2016 של כתב העת Clinical Endocrinology.
בבדיקה: סיכון לסוכרת ושבץ
החוקרים מסכמים כי לפי הממצאים, הטיפול בהורמון גדילה בגילי הילדות וההתבגרות אינו כרוך בסיכון מוגבר לתמותה ולסרטן בקרב אנשים המוגדרים מראש בסיכון נמוך לתמותה ולהתפתחות גידולים סרטניים, ואילו בקרב מטופלים שמראש במצבים המסכנים אותם בתמותה ו/או בסרטן – הסיכון גבוה משמעותית ביחס לאוכלוסייה הכללית. החוקרים מציינים כי למרות הממצאים המעודדים, יש להמשיך ולבחון את השפעות הטיפול בהורמון גדילה – לרבות על הסיכון לתמותה ולסרטן וכן למחלות נוספות שחשודות כיום כקשורות לטיפול בהורמון גדילה כגון סוכרת ושבץ מוחי.
בשנים האחרונות עם העלייה בשימוש בהורמון גדילה, מחקרים בספרות הרפואית מעלים חשש למספר מצבים רפואיים שעלולים להיות קשורים לטיפול. כך, למשל, מחקר מניו זילנד שפורסם בכתב העת Lancet בשנת 2000 הראה כי הורמון גדילה בקרב ילדים מיפן עד גיל 19 העלה את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 לסיכון שגבוה עד פי 6 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מחקר מאירופה שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Neurology הראה כי הטיפול בהורמון גדילה לילדים עם קומה נמוכה מעלה את הסיכון לשבץ מוחי בבגרות המוקדמת.
לצד אלה, מחקרים מראים כי להורמון גדילה עשוי להיות תפקיד מיטיב לחולים עם כשל לבבי (Heart failure).