הסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה מתמודדים ברוב המקרים לא רק עם מצב כרוני גופני מעיק, אלא גם עם מגוון השפעות נפשיות העשויות להחריף את השיבוש באורח החיים ולהצריך התייחסות טיפולית. מהן ההשלכות הנפשיות האפשריות של התסמונת? ואיזה טיפולים נפשיים יוכלו לסייע בהתמודדות היומיומית?

שלפוחית רגיזה: פגיעות נפשיות

איכות חיים כוללת

אי שליטה במתן שתן עלול לפגוע במידה ניכרת באיכות החיים. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת אריזונה שנערך בקרב 324 נבדקים בגיל 54 בממוצע והתפרסם בכתב העת BMC Neurology באפריל 2014, העלה כי אנשים הסובלים מאי שליטה במתן שתן עומדים בממוצע על 10 נקודות פחות משאר האוכלוסייה בשאלונים שמודדים איכות חיים (I-QOL), וכן סובלים מרמה גבוהה ב-8.2% של פגיעה כוללת בתפקוד (activity impairment). 

ירידה באיכות חייהם של אנשים עם תסמונת שלפוחית רגיזה אובחנה גם במחקר מעקב שנערך בישראל במרכז לריפוי בעיסוק של מכבי שירותי בריאות בראשון לציון לאורך 21 חודשים בקרב 44 חולות בגילי 68-27, והתפרסם בינואר 2008 בכתב העת International Urogynecology Journal and Plevic Floor Dysfunction.

דיכאון וחרדה

במחקר מקיף בארה"ב בשם EpiLUTS שנערך בקרב 31,588 נבדקים אמריקאים בגילי 40 ומעלה ופורסם ביולי 2012 בכתב העת Urology, דיווחו 68% מהנשים ו-60% מהגברים עם תסמונת שלפוחית רגיזה על מצוקה נפשית ברמה כלשהי. מבין הנבדקים עם שלפוחית רגיזה ללא תסמינים מיוחדים, 10% מהנשים ו-8% מהגברים סבלו מדיכאון וכן 17% מהנשים ו-10% מהגברים סבלו מחרדה - בהסתמך על שאלונים (HADS anxiety/depression), ואילו מקרב הנבדקים עם התסמונת הסובלים מאי שליטה במתן שתן, 37% מהנשים ו-36% מהגברים אובחנו עם דיכאון ו-49% מהנשים ו-38% מהגברים עם חרדה.

מאמר מבריטניה הסוקר את ההשלכות הנפשיות של תסמונת שלפוחית רגיזה, שהתפרסם במארס 2014 בכתב העת Journal of Health Psychology וכלל 32 מחקרים, הצביע על שכיחות גבוהה של דיכאון בקרב הסובלים מהתסמונת, בהסתמך על 11 מחקרים. בקרב גברים אף הצביעו חלק המחקרים בסקירה על סיכון גבוה יותר לדיכאון מבין הסובלים מתסמונת רטובה (המאופיינת בדליפות שתן מרובות) בהשוואה ליבשה (כזו המערבת הליכה תכופה לשירותים אך ללא דליפות), אולם מגמה זו לא זוהתה באופן ברור בקרב נשים.

לפי 9 מחקרים הנמנים בסקירה קיימת נטיית יתר בקרב הסובלים מהתסמונת לפתח חרדות, בעיקר סביב היציאה מהבית והאפשרות להגיע במהירות לשירותים, העשויות לשבש את אורחות החיים.

מחקר מברזיל שפורסם ביולי 2014 בכתב עת לגינקולוגיה במדינה העלה מקרב מדגם של 166 נשים בוגרות, כי שלפוחית רגיזה קשורה לרמה גבוהה של מדד ההשמנה (BMI) וכן לתסמיני חרדה בדרגה מתונה עד גבוהה.

אשמה

מחקרים נוספים שנמנו בסקירה הצביעו על רמות גבוהות של מבוכה ואשמה, ובייחוד האשמה עצמית המייחסת את אי השליטה במתן שתן ל"חולשה פסיכולוגית פנימית", תחושה של הערכה עצמית נמוכה, פגיעה באיכות השינה הכוללת יקיצות מרובות בלילה ועייפות מוגברת וכן פגיעה בקשרי המשפחה המתבטאת בתחושת "מעמסה על בני המשפחה" מצד הסובלים מהתסמונת. נמצא כי התסמונת משפיעה גם על קרובי משפחה: לפי אחד המחקרים בסקירה מבריטניה, 48% מקרוביהם של אנשים עם תסמונת רגיזה הביעו חשש, חוסר מנוח ומבוכה מהמצב, ובמחקר נוסף דיווחו קרובי משפחה כי הם עצמם סובלים מהפרעות בשינה כתוצאה מהתסמונת.

פגיעה בפעילות חברתית

המחקרים הנכללים בסקירה מבריטניה מצביעים על ירידה בפעילותם החברתית של הסובלים מהתסמונת עקב החשש מצורך תכוף ללכת לשירותים, לרבות הימנעות מטיולים ארוכים ומהליכה לקולנוע. החוקרים מציינים כי השפעות התסמונת על קרובים עשויות להחריף את הפגיעה בהיבטים חברתיים והבדידות בקרב החולים עצמם ולדרדר עוד יותר את מצבם הנפשי המעורער, ובנוסף משפיעות גם על הידרדרות במצב הנפשי של הקרובים.

תפקוד מיני

הסקירה מבריטניה מעלה כי שלפוחית רגיזה עלולה לפגוע גם בקשר מיני בין בני זוג, בין השאר עקב אובדן אינטימיות, הפרעות ודליפה במהלך פעילות מינית, מגע מיני במינונים נמוכים בגלל הערכה עצמית ירודה, חרדות הקשורות למין וחשש מוגבר מעתיד היחסים עם בני הזוג. מחקר נוסף שנערך בדרום קוריאה והתפרסם באפריל 2005 בכתב העת International Journal of Impotence research מצא בקרב מדגם של 3,372 נשים בגילי 20 עד 49 כי 21% סובלות מתסמינים של שלפוחית רגיזה, ואלה מעלים פי 5.08 את הסיכויים להפרעות בתפקוד המיני.

טיפולים נפשיים לסובלים משלפוחית רגיזה

חוקרים מגרמניה הציגו במאמר שפורסם באוקטובר 2014 בכתב העת Urologe מקרה של אישה צעירה שלחצה על רופאיה לעבור ניתוח לכריתת שלפוחית השתן (ציסטקטומי) על רקע שלפוחית רגיזה ללא אינדיקציה רפואית וממניעים נפשיים בלבד. המקרה מצביע לטענת החוקרים על הצורך של אורולוגים המטפלים בתופעות של שלפוחית רגיזה לשלב כוחות עם מומחים לבריאות הנפש לשם מתן טיפול משולב בכלל ההשפעות האפשריות על המטופל.

בנוסף לטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה עצמה באמצעות טיפולים התנהגותיים, תרופות אנטיכולינרגיות, גירוי חשמלי ואף התערבויות פולשניות, חשוב לטפל גם בפגיעות הנפשיות הנובעות מהתסמונת ועלולות להחמיר את תסמיניה. הטיפול באספקט הנפשי בתסמונת שלפוחית רגיזה מחייב התייחסות משולבת הן לרכיבים הגופניים והן לנפשיים. מעבר לטיפולי פסיכותרפיה, שיעילותם בטיפול בשלפוחית רגיזה מוגבלת, עיקר הטיפולים שפותחו עד כה להתמודדות עם המצוקה הנפשית הם התנהגותיים וקוגניטיביים.

טיפול התנהגותי: אימון השלפוחית

הטיפול ההתנהגותי המרכזי לשלפוחית רגיזה הוא 'אימון שלפוחית' (bladder training). הטיפול נועד להתאמן בשליטה בשלפוחית השתן במטרה להפחית מהחרדה במתן שתן בפומבי המלווה את הסובלים משלפוחית רגיזה.

בשלב הראשון מתבקש המטופל לנהל יומן, שבו הוא מתעד מתי חש בדחף ללכת לשירותים ומתי השתן דולף. 'יומן שלפוחית שתן יומי' מאפשר למטופל לצבור יותר שליטה על שלפוחית השתן. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת מינסוטה שהופיע בשנת 2013 בכתב העת Journal of Wound, Ostomy & Continence Nursing, מצא כי ניהול יומן, לצד התערבויות טיפוליות התנהגותיות והעלאת המודעות למאפייני המחלה בקרב החולים, תורמים לשיפור שביעות הרצון של הטיפול במחלה מעבר לזו שמושגת על ידי התרופות בלבד.

לצורך טיפול באימון שלפוחית מומלץ להתקדם במספר שלבים:

- לקבוע מראש לוח זמנים לביקורים בשירותים, ועם הזמן להוסיף מספר דקות (לרוב 15 דקות) בין הביקורים. בכל ביקור שנקבע מראש ללכת לשירותים גם אם אין דחף להטיל שתן.

- להחזיק את השתן ולנסות להתאפק מהטלת שתן במקרה של דחף למשך כ-5 דקות. בהמשך להרחיב את זמן ההתאפקות לכ-10 דקות, באופן מדורג עד שניתן להימנע מללכת לשירותים למשך 4-3 שעות.

- להשתמש בשיטות הרגעה כדי לשפר את היכולת להתאפק, למשל בספירה בראש אחורנית מ-100 ל-1 ובתרגול נשימות עמוקות.

מחקרים מראים כי אימון שלפוחית יעיל כנגד שלפוחית רגיזה, בייחוד כשהוא משולב באימונים גופניים לחיזוק שרירי רצפת האגן, למשל 'תרגילי קגל' או שיטת פאולה, שחלקם יכולים להתבצע בשילוב עם שיטות של ביופידבק. מחקר אמריקאי שהתפרסם במאי 2011 בכתב העת Neurology בקרב 17 משתתפים עם שלפוחית רגיזה הצביע על יעילות בהורדה ממוצעת של 83% באירועי בריחת שתן באמצעות טיפול התנהגותי המשלב אימון שלפוחית, כולל ניהול יומן, וטיפולי ביופידבק לחיזוק שרירי רצפת האגן באמצעות חיישן EMG המודד את הפעילות החשמלית בשרירים אלה, בתגובה לתרגילים.

אימון שלפוחית מוצלח אורך כ-12-6 שבועות. סקירת ספרות של חוקרים מבריטניה שהופיעה בינואר 2007 בכתב העת Journal of Advanced Nursing וכללה 22 מחקרים, העלתה כי אימון שלפוחית יעיל בעיקר בשמירה מפני דליפת שתן בקרב החולים, אך פחות יעיל במדדים אחרים לרבות תלות בזולת (dependency) ואיכות חיים כוללת.

טיפולים קוגניטיביים

מספר מחקרים בחנו את יעילותו של טיפול קוגניטיבי בהתמודדות עם שלפוחית רגיזה. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת לויולה שהוצג במאי 2009 בכנס השנתי של איגוד האורולוגים האמריקאי בשיקגו, בחן טיפול קוגניטיבי שניתן לנשים הסובלות מהתסמונת הכולל שיטות הרפיה ושינוי דפוסי חשיבה ותרגילי ויזואליזציה בסגנון 'דמיון מודרך' המועברים באמצעות קלטת ומבוצעים בבית פעמיים ביום למשך שבועיים. המחקר העלה כי בקרב 10 נשים שעברו את הטיפול ירדו מספר התקפי הדחף במתן שתן ב-68% - מ-38 ל-12 בשבוע.

טיפול קוגניטיבי נוסף שנבחן בהקשר לתסמונת השלפוחית הרגיזה הוא טיפול בשיטה פסיכולוגית הקרויה MBSR (Mindfulness Based Stress Reduction) שנחשבת חדשה יחסית, במסגרתה עובר המטופל הדרכה לשינוי תהליכים קוגניטיביים ורגשיים המובילים מצדם לשנות את אופן התגובה למצב כלשהו, למשל למצב של צורך דחוף בהטלת שתן המלווה בחשש מפני בריחת שתן. השיטה שאובחנה בשנים האחרונות כיעילה למספר מצבים נפשיים, למשל חרדה חברתית, הוכיחה יעילות גם בטיפול בסובלים מתסמונת המעי הרגיז במסגרת מחקר אמריקאי שנערך באוניברסיטת יוטה והתפרסם בחורף 2012 בכתב העת Female Pelvic Medicine & Reconstructive Surgery. במסגרת המחקר שנערך בקרב שבע נשים המתמודדות עם שלפוחית רגיזה הועברו טיפולים בשיטת MBSR למשך שמונה שבועות בניסיון למנוע מצבים של בריחת שתן, והתברר כי מספרם הממוצע של אירועי בריחת שתן ליום ירד משמעותית ב-70% - מ-4.14 ל-1.23 בתום תקופת המחקר ושיפור מובהק אובחן בקרב חמש מתוך שבע הנשים שנכללו בבדיקה.