טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית – מחלה בה מערכת החיסון תוקפת בטעות את מעטפת המיאלין במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). מעטפת המיאלין היא השכבה השומנית אשר מגנה על סיבי העצב ופגיעה בה פוגעת ביכולת של העצבים להעביר מידע.

הגורמים לטרשת נפוצה עדיין אינם ברורים לאשורם, אך ככל הנראה מדובר בתגובה חיסונית לא תקינה, באנשים בעלי מועדות גנטית, לגורם סביבתי שטרם זוהה בוודאות.

במדריך זה נפרט את הגורמים שנקשרו בספרות המדעית לטרשת נפוצה, ולשם כך נתבסס במידה רבה על עבודה עדכנית של חוקרים מארה"ב, אוסטרליה ושוודיה שסקרו את המחקרים שקיימים עד כה על הגורמים האפשריים לטרשת נפוצה ופרסמו את ממצאיהם בגיליון ספטמבר 2019 של כתב העת Annals of Clinical and Translational Neurology.

גנטיקה

מחקרים מראים שישנו מרכיב גנטי במחלת הטרשת הנפוצה. עד היום זוהו למעלה מ-200 שינויים גנטיים (מוטציות) שנמצאו קשורים למחלה, רובם ידועים כמשפיעים על תגובת המערכת החיסונית וההשפעה של האחרים עדיין נחקרת.

עם זאת, הגנים לבדם לא קובעים אם אדם יפתח את המחלה. לפי נתונים מאמריקה הצפונית, הסיכון להיות מאובחן בטרשת נפוצה עומד על 0.2% מתוך האוכלוסייה הכללית. אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה חולה בטרשת נפוצה – כאשר 50% מהמטען הגנטי זהה בין שני בני המשפחה – הסיכון לטרשת נפוצה אומנם עולה, אך עדיין נותר נמוך אבסולוטית ועומד על 3%. 

ניתן להבין שהסיכון המוגבר לטרשת נפוצה קשור בעיקר לגנטיקה, בין היתר מאחר שמחקרים הראו שכאשר מדובר בבני משפחה ללא גנים משותפים (ילדים מאומצים), כשאחד מבני המשפחה מאובחן בטרשת נפוצה הסיכון של האחרים נותר כמו זה של האוכלוסייה הכללית.

הסיכון הגבוה ביותר לחלות בטרשת נפוצה הינו בקרב תאומות זהות  – להן יש התאמה של 100 אחוז ב-DNA – ולפי מחקרים אם אחת התאומות אובחנה במחלה הסיכון לטרשת נפוצה של התאומה השנייה עומד על 34%.

סביבה

לפי הספרות המדעית, למרות שמחלת הטרשת הנפוצה לרוב מתפרצת ומאובחנת בבגרות המוקדמת (גילי 40-20), התקופה הקריטית בה נחשפים לגורמי סיכון שבעתיד יגבירו את הסיכון להתפתחות טרשת נפוצה היא עד גיל 15. ישנם מחקרים שאף ממקדים את התקופה הקריטית לעובר והילדות המוקדמת. לכן יש להתייחס למשתנים הסביבתיים כמשפיעים בעיקר בתקופות המוקדמות ולא שנים בודדות לפני האבחנה.

וירוסים

אחת ההשערות היא שחשיפה לווירוסים מנבאת התפתחות של מחלת הטרשת הנפוצה בעתיד. הווירוס שהינו החשוד העיקרי הוא נגיף האפשטיין-באר (EBV) - נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס שמהווה את אחד הווירוסים הנפוצים בעולם. לפי נתוני משרד הבריאות, כ-95% מן הבוגרים בין הגילים 40-35 כבר נדבקו בווירוס בעבר ונוגדנים כנגד הנגיף יזוהו בדמם. בתינוקות או ילדים צעירים שנדבקים בווירוס, לרוב התסמינים יהיו קלים ולא משמעותיים, אם בכלל יופיעו תסמינים. לעומת זאת, אצל ילדים גדולים יותר ומתבגרים צעירים, ב-35% עד 50% תופיע "מחלת הנשיקה".

נגיף האפשטיין-באר נמצא במחקרים רבים כקשור לטרשת נפוצה, באופן עקבי וחוצה תרבויות. הקשר בין חשיפה ל-EBV לסיכון מוגבר לטרשת נפוצה מתבטא בכמה אופנים. בין היתר, לפי מחקרים הימצאות נוגדנים לווירוס מעלה את הסיכון לטרשת נפוצה, לאנשים שחלו בעבר ב"מחלת הנשיקה" סיכון גבוה יותר לטרשת נפוצה בעתיד, ובמוחותיהם של אנשים עם טרשת נפוצה ישנם יותר חלבונים של הווירוס בהשוואה לאנשים ללא טרשת נפוצה  

נגיפים נוספים נקשרו במחקרים לסיכון מוגבר להתפתחות טרשת נפוצה, אך הממצאים לגביהם חלשים יותר. בין נגיפים אלה ניתן למנות את נגיף ההרפס האנושי (HHV6), נגיף ציטומגלו (CMV) והרפס סימפלקס (HSV).

חשיפה לשמש וויטמין D

טרשת נפוצה שכיחה יותר בארצות הנמצאות במרחק רב (צפון או דרום) מקו המשווה, דוגמת בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. באזורים אלו ישנה חשיפה מועטה לקרני UV (קרני השמש), וכתוצאה למתגוררים בהם רמות נמוכות של ויטמין D בדם – רכיב חיוני לתפקוד הגוף שנוצר בגוף האדם בעת חשיפה לשמש ומצוי גם במזונות מעטים.

מחקרים רבים בחנו את ההשערה לפיה רמות נמוכות של ויטמין D מובילות לעלייה בסיכון לטרשת נפוצה. בין היתר, מחקרים מראים שלאנשים שנחשפו יותר לשמש ואנשים שנמצאו אצלם רמות תקינות של ויטמין D בבדיקות דם היה סיכון מופחת לפתח טרשת נפוצה בעתיד.

קיימת מחלוקת לגבי יעילותם של תוספי ויטמין D להגנה מפני התפתחות טרשת נפוצה באנשים בריאים, לאחר שמחקרים העלו ממצאים סותרים בנושא. עם זאת, ישנה הסכמה בקרב חוקרים וקלינאים לגבי חשיבות נטילת תוספי ויטמין D לנשים בהיריון ולתינוקות לצמצום הסיכון להתפתחות המחלה בעתיד.

תזונה ותוספים

ישנן עדויות לכך שרמות נתרן (מלח) נמוכות משפרות את תפקוד המערכת החיסונית ומפחיתות את הסיכון לטרשת נפוצה. עם זאת, לא כל המחקרים מצאו קשר בין צריכת מלח והסיכון לטרשת נפוצה.

קשר נמצא גם בין צריכת חומצות שומן רב בלתי רוויות ((PUFAs וסיכון לטרשת נפוצה. מחקרים הראו שלאנשים שנהגו לאכול דגים שמנים או שלקחו תוספי שמני דגים היה סיכון נמוך יותר לפתח טרשת נפוצה בהשוואה לאחרים, אם כי לא ניתן לייחס השפעה זו בלעדית לדגים או התוספים שנצרכו.

חיידקי המעי

לאחרונה מתבסס הקשר שבין חיידקי המעי לתפקוד המערכת החיסונית. ישנם גורמים רבים המשפיעים על הרכב חיידקי המעי כגון: תזונה, השמנה, טיפולים אנטיביוטיים ועישון סיגריות.

נושא זה שנוי במחלוקת כי ישנם מחקרים שמראים שבקרב אנשים עם טרשת נפוצה יש הרכב חיידקים שיותר מעודד פעילות דלקתית, אך יש מחקרים אחרים שמראים שאין הבדל בהרכב חיידקי המעי בין אנשים עם או בלי טרשת נפוצה.

ביקורת נוספת היא שכיום אי אפשר לדעת האם שינוי הרכב חיידקי המעי בקרב אנשים עם טרשת נפוצה הוביל למחלת הטרשת הנפוצה או שהוא התוצאה של המחלה.

זיהום אוויר

ישנם ממצאים מעורבים בקרב מחקרים, חלק מצאו עלייה בשכיחות האנשים עם טרשת נפוצה באזורים בהם זיהום אוויר גבוה וחלק לא מצאו עלייה.

קשר חזק ועקבי נמצא בין זיהום אוויר לבין שכיחות טרשת נפוצה בילדים.

עישון

עישון סיגריות הוא אחד מגורמי הסיכון הברורים והמובהקים המעלים את הסיכון להתפרצות המחלה והחמרתה. כמו כן יש קשר בין כמות הסיגריות לסיכון - כך שככל שהאדם מעשן יותר כך גדל הסיכון להיות מאובחן עם טרשת נפוצה. הפסקת עישון מפחיתה את הסיכון - מי שמפסיק לעשן לאורך 10 שנים מבטל את הסיכון שצבר בתקופת היותו מעשן.

גם עישון פסיבי מעלה את הסיכון לטרשת נפוצה.

השמנה

ישנם מספר מחקרים המראים שעודף משקל בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת מגדילים את הסיכון לאבחנה של טרשת נפוצה, כך שככל שהשמנה חמורה יותר כך בהתאמה גדל הסיכון.

ממצאים אלו מאוד מבוססים וחזקים בקרב נשים, אך סותרים ולא חד משמעיים בקרב גברים.

הורמונים

לפני שמתרחשים השינויים ההורמונאליים המאפיינים את גיל ההתבגרות, היחס בשכיחות מחלת הטרשת הנפוצה בין בנים לבנות עומד על 1:1, אך לאחר גיל ההתבגרות שכיחות הנשים הולכת ועולה עד שהיחס מגיע לשלוש נשים על כל גבר אחד עם טרשת נפוצה. 

שינויים אלו מעלים את ההשערה שלהורמונים תפקיד בהתפתחות מחלת הטרשת הנפוצה, אך עדיין לא ברור מדוע או מה המנגנון העומד מאחורי תופעה זו. אחת ההשערות הי שהורמוני המין הנשיים כמו אסטרוגן והפרוגסטרון מדכאים את המערכת החיסונית ולכן גם בתקופת ההיריון, כאשר רמות ההורמונים בדם גבוהות, נשים חוות פחות התקפים.

עדכון אחרון: יוני 2020