גורמים רבים תורמים להתפתחות הפרעת האכילה. התפתחות ההפרעה שונה בין אדם אחד לשני וחקירה בנושא בדרך כלל חושפת יחס מאוד מסובך בין כמה אלמנטים, שיחד גורמים לאנורקסיה נרבוזה או לבולימיה.

בעיות רגשיות ופסיכולוגיות

אנשים הסובלים מהפרעות אכילה בדרך כלל סובלים מדימוי עצמי ירוד ותחושת חוסר יכולת. הדימוי העצמי הירוד ממילא נהיה חמור יותר כתוצאה משאיפה לשלמות שלא סובלת סטיות במראה החיצוני, בהישגים אתלטיים, בהישגים מקצועיים וביחסים חברתיים.

לאנשים הסובלים מהפרעות אכילה בדרך כלל אין זהות יציבה וחזקה. הם לא יודעים מי הם, לא מודעים לתכונות החזקות והחלשות שלהם, לגבולות שלהם וליכולות האמיתיות שלהם. הם משווים את עצמם לאנשים אחרים ומחליטים – "אני פשוט לא מספיק טוב".

כשאנשים כאלה שמים את עצמם מול אחד מהאינסטינקטים החזקים והבסיסיים של הגוף - תחושת הרעב - ייתכן שהם מחפשים דרך ליצור זהות חזקה עם כבוד עצמי, המסוגלת למאמצים הרואיים. אנשים אלה בדרך כלל סטו מהדרך ההתפתחותית הבריאה המובילה מתלות של ילדות לעצמאות של בגרות.

אלו הסובלים מהפרעות אכילה לכודים במאבק כואב: לעתים הם רוצים להיות עצמאיים, שולטים בחייהם ומקבלים החלטות עצמאיות, ולעתים הם נסוגים בפחד לתוך הביטחון שמקנים ההרגלים הישנים והמוכרים, שאמנם נותנים ביטחון אך לא סיפוק. מספר משמעותי של אנשים אשר סובלים מהפרעות אכילה היו בעבר קורבנות אונס, ניצול מיני וגילוי עריות.

תפקוד לקוי במערכת המשפחתית

אחד התפקודים הבסיסיים של התא המשפחתי הוא להעניק לילד בסיס בטוח ומוגן שממנו הוא יכול לחקור את העולם, ובהדרגה, בשלבי גיל שונים, להשיג שליטה על אתגרים ומצבים. במשפחות מסוימות התהליך משתבש והילדים לא הצליחו לצמוח מתלות תינוקית ולא הגיעו לעצמאות, בגרות ואוטונומיה.

יש ילדים הנוטים להיות ביישנים ותלותיים, אחרים הופכים לפסיביים כאשר ההורים מגלים הגנת יתר והתערבות יתר בחייהם. להורים יש בעיות בלתי פתורות במערכות יחסים אחרות. לעתים הם מנסים לספק את עצמם דרך הישגי הילדים ובכך, שלא במתכוון, דורשים דרישות לא מציאותיות מן הילדים.

בבתים מסוימים אין לילדים פרטיות פיזית או רגשית. הורים עוקפים קונפליקטים ואי הסכמה ומעדיפים להציג לעצמם ולחברה הרמוניה משפחתית שלא קיימת. לרוע המזל, ילדיהם לא לומדים להתמודד עם מצבים קשים ורגשות שליליים בצורה אפקטיבית. הורים מסוימים מתמודדים עם מתבגרים כאילו שהם עדיין קטנים, דבר שגורם לילדים בוגרים לחזור לתפקידים פסיביים ותינוקיים.

חלק מהאנשים הסובלים מהפרעות אכילה מגיעים ממשפחות דוחות, ביקורתיות, מזניחות, דורשות, מנותקות, לא מזינות ולא תומכות. משפחות מסוימות שהן הרסניות, משלבות ביקורת ודחייה עם שליטה והתעניינות אובססיבית. ילדים אלה רוצים להתנגד אבל מרגישים אשמים אם הם עושים כך כי ההורים כל כך אכפתיים לכאורה.

יחד עם זאת, המחקר מראה שהרבה אנשים הסובלים מהפרעות אכילה הם יוצאי משפחות בריאות, אוהבות ותומכות - משפחות, בהן להורים כישורי הורות טובים והתנהגות מתאימה כלפי הילדים. כמובן שבמשפחות אלה קיימים גורמים אחרים המביאים להתפתחות ההפרעה.

השפעות של החברה והתקשורת

הפרעות אכילה הפכו במהלך העשור האחרון למגיפה של ממש. בעבר, מודל היופי הנשי שאותו קידשה החברה היה עגול ושמנמן יותר. תכשירים להגדלת החזה ולהעלאה במשקל נמכרו לנשים רזות מידי שרצו להראות כמו מרלין מונרו וג'יין מאנספילד. היום לעומת זאת, האידיאל התרבותי הוא של רזון. על פי פרסומות וחוברות אופנה, אפילו נשים בוגרות צריכות להיראות כנערים.

חוקרים מסוימים מאמינים כי התפתחות אנורקסיה או בולימיה נובעת מקטע זמן מסוים שבו מנסים להגיע לנתוני גוף מסוימים הנמצאים בקונפליקט ישיר עם הביולוגיה הבסיסית של הגוף. מחקר רפואי ונתונים של חברות ביטוח חיים מצביעים על כך שאנשים יותר בריאים, חיים יותר זמן ומתפקדים יותר טוב כאשר יש להם מאגרים של שומן מעבר למה שמקובל באופנה כיום.

הבעיה אינה נחלתן של הנשים בלבד. גם גברים לא נמלטו מהתובענות החברתית לרזון. בשנים עברו ה"כרס" הגברית נחשבה לסממן של סטטוס ועושר. היום אינספור כתבות ופרסומות מלמדות את הגברים שהעושר חסר משמעות ללא גוף רזה, שרירי וגברי.

גברים רבים פיתחו הפרעות אכילה בעקבות עיסוק במקצוע שדורש אסתטיות פיזית ורזון כגון: שחקנים, רקדנים, דוגמנים ועוד. לחילופין, גברים יכולים להיות עסוקים בספורט שדורש שמירה על משקל הגוף כגון: רוכבי סוסים, אצנים, או מתאבקים וגם בקרבם נפוצות תופעות האנורקסיה והבולמיה. בסיכון מוגבר נמצאים גם אנשי החברה הגברית ההומוסקסואלית.

נתונים פיזיולוגיים

מספר מחקרים מצביעים על כך שלאנשים מסויימים נתונים פיזיולוגיים או גנטיים החושפים אותם להפרעות אכילה. במקרים אלה רואים הורים או בני משפחה הסובלים מבעיות עם אלכוהול או דיכאון. יש מטופלים אשר מגיבים היטב לתרופות נוגדות דיכאון, אולי משום שתרופות אלה משפיעות לטובה על חוסר איזון כימי במוח. לעומת זאת, יש חוקרים המאמינים שהעדר איזון כימי הוא לא נתון אלא תוצאה של לחץ רגשי או דיאטה ממושכת.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית במרכז להפרעות אכילה ומשקל בבית החולים שיבא ומנהלת קהילת הפרעות אכילה בכמוני