במחקר שנערך בשנים 2001-4 במסגרת National Health and Nutrition Examination Surveys (NHANES), נבדקה השפעת הצימצום במלח על רמת היוד בקרב 996 גברים ו – 960 נשים. 

לשיעור ניכר של הגברים (25%) ועוד יותר אצל הנשים (40.42%) היה חסר ביוד. לא נמצא הבדל מובהק בחסר או ברמה גבוהה של יוד בין גברים ונשים עם יל"ד לבין אלו ללא יל"ד. לצימצום במלח לא היתה השפעה מובהקת על רמת היוד בהשוואה לגברים ללא צימצום בצריכה. לעומת זאת, לנשים שצימצמו בצריכת מלח היה ריכוז נמוך מובהק של יוד בשתן ועם נטייה מובהקת לסבול מחסר יוד.

Tayie FA, Jourdan K. Hypertension, dietary salt restriction, and iodine deficiency among adults. Am J Hypertens. 2010;23:1095-102.

אחת ההמלצות לחולי יל"ד כוללת צימצום בצריכת מלח שמכיל בין השאר כמות קטנה אבל חיונית של יוד (בנוסף גם ברזל, אבץ ומנגן). היוד חיוני כידוע ליצירת הורמוני בלוטת התריס, לוויסות תהליכים פיסיולוגיים כולל גדילה, התפתחות נוירולוגית, משקל הגוף, חום וחימצון התאים. חסרונו במבוגרים קשור בתת פעילות של בלוטת התריס, אי-פוריות, סרטן בלוטת התריס, זפקת והפרעה בקוגניציה.

במחקר הנוכחי נמצא שצימצום בצריכת מלח, בעיקר בגלל יל"ד, מעלה את הסיכון לחסר ביוד בנשים. אחד ההסברים האפשריים שמעלים המחברים להבדל בין המינים הוא שנשים אוכלות יותר בבית ומקפידות יותר על צריכת המלח, בעוד שמרבית הגברים אוכלים ברוב שעות היום מחוץ לבית בגלל עבודתם.

חסרונו העיקרי של המחקר הוא שקביעת הצימצום במלח היה מבוסס על דיווח אישי ושיעור הצימצום יכול להיות שונה בן אדם לאדם. חסרון נוסף הוא שהשימוש בתרופות משתנות לא נכלל בעיבודים. המחברים גם לא מציעים מהם תחליפי היוד הדרושים לכיסוי החסר. יש להתייחס לתוצאות מחקר זה בהסתייגות גדולה.

מתוך אתר החברה הישראלית ליל"ד

http://www.ish.org.il/oct2010.asp