דילמה שמטרידה אנשים רבים שאובחנו עם טרשת נפוצה, היא אם לספר או לא לספר למעסיק על המחלה. מחקר חדש בחן לראשונה את ההשלכות של שיתוף או חוסר שיתוף של המעסיק בדבר המחלה.

במסגרת המחקר, כאלף אוסטרלים עם טרשת נפוצה מילאו שאלונים בשנת 2010. 673 מתוכם מילאו גם שאלוני מעקב בשנים 2011 ו-2012.

השאלונים כללו גם שאלות שבחנו אם העובדים סיפרו למעסיקם כי אובחנו עם טרשת נפוצה ואם אלה נשארו בעבודה 3 שנים לאחר מכן.

מהממצאים שפורסמו בכתב העת Multiple Sclerosis Journal עולה כי 87% מהנשאלים סיפרו על האבחנה של טרשת נפוצה במקום העבודה.

ניתוח הנתונים העלה כי במהלך מעקב שנמשך 3 שנים, שכיחות האנשים שנשארו מועסקים הייתה גבוהה יותר ב-30% בקרב אנשים שסיפרו למעסיק על האבחנה, בהשוואה לאנשים שבחרו לא לשתף במקום העבודה.

עוד נמצא שככל שרמת הפגיעה הנוירולוגית הייתה גבוהה יותר, כך פחתו הסיכויים לשמור על מקום העבודה. ככל ששעות העבודה רבות יותר, כך גברו הסיכויים לשמור על מקום העבודה. גיל ומגדר המועסקים עם טרשת נפוצה לא השפיעו על הסיכוי לשמור על מקום העבודה.

בשאלון האחרון, נשאלו העובדים עם טרשת נפוצה לגבי גישת המעסיק שלהם למחלת הטרשת הנפוצה. מתוך 564 הנשאלים שענו על שאלה זו נמצא כי 42% דיווחו על גישה חיובית ומבינה כלפי המחלה, 27% דיווחו על גישה שלילית – כזו המובילה לתחושת אפליה ו-31% דיווחו על גישה ניטראלית.

החוקרים הסיקו כי לאחר גילוי האבחנה במקום העבודה, לרוב העובדים מקבלים יותר התאמות ועזרה וגם זוכים לתמיכה חברתית, וכך מצליחים לנהל את הסימפטומים באופן אפקטיבי יותר, בהשוואה לאלו שאינם מגלים במקום העבודה על המחלה.

אנשים שלא מספרים על האבחנה במקום העבודה צופים יחס שלילי בעקבותיה. קיימת השאלה האם מדובר בראייה פסימית או שאותם עובדים צודקים ורואים נכונה את האווירה הארגונית המצערת במקום בו הם מועסקים. ייתכן שבמקרים כאלו ישנו דווקא חיסרון לספר על האבחנה במקום העבודה.

מאחר ולתעסוקה יתרונות שיקומיים רבים אצל אנשים עם טרשת נפוצה, החוקרים ממליצים לגשת לייעוץ באשר ליתרונות והחסרונות של גילוי האבחנה במקום העבודה. 

על הקשיים התעסוקתיים עמם מתמודדים אנשים עם טרשת נפוצה

Multiple Sclerosis Journal, 2013