דלקות מפרקים אוטואימוניות המתפתחות בהדרגה לכדי תחלואה כרונית באות לידי ביטוי בעיקר בנפיחות, נוקשות וכן בכאבי מפרקים שגוברים בעיתות של 'התלקחויות'.

הטיפול התרופתי בדלקות מפרקים כולל בין היתר שימוש במשככי כאבים, ובייחוד בתרופות נוגדות כאב לא סטרואידליות (NSAIDs) ותרופות ממשפחת האופיאטים, במטרה למסך את תחושת הכאב או להפחית את עוצמתו, אולם תרופות אלה בשימוש ממושך קשורות בתופעות לוואי שונות, לרבות דימומים בדרכי העיכול ובסיבוכים בלב, מערכת העצבים, דרכי הנשימה, הכבד והכליות, ואף לא עוצרות את התקדמות המחלה.

חוקרים בריטיים מדווחים עתה כי הצליחו לזהות מנגנון ביוכימי מוחי שקשור בסף הרגישות לכאב בקרב חולים בדלקות מפרקים, באופן שעשוי להוביל לפיתוח טיפולים טבעיים נטולי תרופות לשליטה על כאבים, באופן שעשוי לחסוך את תופעות הלוואי.

החוקרים מאוניברסיטאות מאנצ'סטר וקיימברידג' בחנו את תחושות הכאב בקרב 17 חולים בדלקות מפרקים ו-9 נבדקים בריאים תוך שימוש בהדמיית מוח מסוג PET (קיצור של Positron Emission Tomography) המאפשרת לאתר את פיזורם של קולטנים שונים במוח.

מנגנון התמודדות טבעי

החוקרים הצליחו להדגים לראשונה כי בקרב החולים בדלקות מפרקים שסובלים מכאב חמור חלה עלייה במספר הקולטנים האופיאטים במוח, שהם קולטנים במערכת העצבים המרכזית שבמוח לחומרים כימיים טבעיים מסוג אופיאטים, ובהם חומרים ממשפחות אנדורפינים, דינורפינים, אנקלפינים ואנדומורפינים – וזאת כדי להתמודד עם תחושות הכאב.

בבדיקת חום למדידת סף הרגישות לכאב, שמבוצעת על ידי חימום העור באמצעות קרן לייזר, נמצא כי ככל שמספר הקולטנים האופיאטים גדל, כך פוחת סף הרגישות לכאב, והמטופל מסוגל להתמודד עם כאבים בעוצמה גבוהה יותר. הגידול במספר האופיאטים שנקשר להתמודדות טובה יותר עם כאבים תועד במספר אזורים במוח, לרבות הסטריאטום – כולל הגרעין הזנבי שמהווה חלק ממנו, וכן אזור 'פיתול החגורה' שבקדמת המוח (anterior cingulate cortex), התלמוס והחומר האפור המרכזי שבמוח. בהשוואה לנבדקים הבריאים, נבדקים עם דלקות מפרקים תועדו עם מספר נמוך יותר של קולטנים אופיאטים זמינים באזורי המוח השונים ובייחוד באזור הסטריאטום.

המחקר נתמך על ידי המועצה הבריטית לחקר הרפואה (MRC), וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2015 של כתב העת Pain.

החוקרים סבורים כי קולטנים אופיאטים במוח משמשים למעשה כ'מנגנון אדפטציה טבעי' להתמודדות עם כאבים כרוניים בעוצמה גבוהה. לטענתם, למרות שהמכניזם הביולוגי שמאפשר עלייה במספר הקולטנים עדיין אינו ידוע, אם ניתן יהיה לפענח אותו או למצוא דרכים חלופיות להפעילו באופן טבעי וללא שימוש בתרופות ממשפחת האופיאטים, הדבר יוכל לאפשר התמודדות טבעית עם כאבים והעלאת סף הרגישות לכאב ללא צורך במשככי כאבים ומבלי להסתכן בתופעות הלוואי שנלוות להם.

מחקר אמריקאי מאוניברסיטת מרילנד שפרסם באוקטובר 2013 בכתב העת Pain כבר הראה כי טיפול קוגניטיבי-התערבותי שאינו כולל נטילת תרופות או חומרים טבעיים כלשהם – גורם לירידה בחומר האפור במוח, כזו שנצפית גם בקרב אנשים שעברו ניתוחים בעקבות כאבי מפרקים וכאבי גב, שהובילו לירידה בתחושות הכאב.

המחקר עשוי להאיר על מנגנון אפשרי להתמודדות עם סוגים נוספים של כאבים כרוניים מעבר לכאבי מפרקים – הערכה שנושאת בחובה תקווה רבה על רקע מימדים נרחבים של קרוב ל-50% מהאוכלוסייה שצפויה לסבול מכאב כרוני כלשהו במהלך החיים. בהודעה לעיתונות אמר אחד החוקרים כי העבודה "משנה את ההתייחסות לכאבים כרוניים" שנוטה להיות כיום התייחסות שלילית ונתפסת כגזירת גורל, וזאת בכך שהיא מציגה את הכאב כתחושה גמישה שניתן לווסת באופן טבעי על ידי העלאה והורדה של מספר הקולטנים לאופיאטים במוח.

שליטה בכאבים

הקשר בין מספרם של קולטנים אופיאטים לסף הרגישות לכאב זוהה במחקרים קודמים בבעלי חיים. עבודות זיהו מנגנונים ביולוגיים נוספים שמיוחסים לשליטה בסף הרגישות לכאב. כך, למשל, מחקר מנורבגיה שפורסם באוגוסט 2015 העלה כי הפרעות שינה ובייחוד נדודי שינה (אינסומניה) קשורים בירידה בסף הרגישות לכאב ובעוצמות כאב גבוהות יותר. כמו כן, חוקרים ישראלים דיווחו ביולי 2015 כי אנשים נפגעי פוסט טראומה מסגלים מחד סף רגישות גבוה לכאבים, ואילו מנגד - כשכבר מפתחים כאבים כרוניים, הם לרוב חווים אותם בעוצמות גבוהות יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. 

מחקרים שונים בתנאי מעבדה מצביעים עם שוני בין אוכלוסיות שונות בכל הקשור לסף הרגישות לכאב. כך, למשל, מאמר שפורסם במארס 2005 בכתב העת Anesthesiology קובע על סמך מחקרים כי לאנשים ג'ינג'ים יש רגישות גבוהה יותר לכאב כתוצאה מגירויים קרים, בהשוואה לכהי שיער. בעבר נמצא במחקרים כי הרגישות של נשים לכאב גבוהה יותר מזו של גברים, אולם מחקרים חדשים שוללים הבדלים מגדריים בסף הרגישות לכאב, וטוענים כי ההבדל הוא באופן בו המינים השונים מציגים תחושות כאב כלפי חוץ. מחקר מספרד שפורסם ביוני 2014 בכתב העת Journal of Pain העלה כי יכולת ההתמודדות עם כאבים בקרב גברים ונשים דומה, אם כי הפחד מכאבים תועד יותר בקרב נשים, והיה קשור בסיכון גבוה יותר להתפתחות דיכאון וחרדה.

Pain, doi: 10.1097/j.pain.0000000000000299