אוסטאופורוזיס
מנהלי קהילה
האם ויטמין D מגן מפני שברים בעצמות?
מחקר אמריקאי חדש מטיל ספק בתועלת של נטילת ויטמין D למניעת שברים באנשים בריאים. מה משמעות הממצאים?
בעשורים האחרונים מתחזקת המודעות בקהילה הרפואית לחשיבותו של ויטמין D – הוויטמין שמקורו העיקרי הוא יצור עצמי בהשפעת קרינת השמש ואשר מצוי בכמות קטנה במזונות שונים, ולצד מינרל הסידן נמצא חיוני להתפתחות ותפקוד תקינים של עצמות הגוף.
ארגונים רפואיים רבים בעולם ואף בישראל ממליצים על תוסף ויטמין D לאנשים שמוגדרים בסיכון לדלדול עצמות ואוסטיאופורוזיס, אולם קיימים חילוקי דעות בקרב המומחים באשר לרמה המומלצת של ויטמין D בדם ומה כמות התוסף המיטבית להשגת יעדי בריאות באמצעות נטילת תוסף.
מחקר חדש מארה"ב, שמתפרסם עכשיו בכתב העת המוביל New England Journal of Medicine, מטיל ספק ביעילות של התוסף למניעת שברים באנשים בריאים בעלי רמה תקינה של ויטמין D.
החוקרים מאוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF) ואוניברסיטת קרייטון ביקשו לבחון את הקשר בין נטילת ויטמין D במינון 2000 יב"ל (יחידות בינלאומיות) למניעת שברים בעצמות.
הנתונים נאספו מתוך מחקר מעקב נרחב בשם VITAL, שמטרתו הייתה לבחון את ההשפעות של נטילת תוסף ויטמין D3 במינון של 2,000 יב"ל ליום; תוסף אומגה 3 במינון של 1 גרם ליום; או שני התוספים יחד, ובעיקר את השפעותיהם על מניעת סרטן ומחלות לב וכלי דם בקרב גברים מגיל 50 ומעלה ונשים מגיל 55 ומעלה. במחקר השתתפו 25,871 נבדקים, מחיצתם (50.6%) נשים.
חסר ויטמין D לא הווה תנאי להכללה למחקר, כמו כן המשתתפים לא נבחרו לאחר אבחון אוסטיאופורוזיס. הרמה הממוצעת של 25OHD בדם בקרב הנבדקים בעת הכללה למחקר הייתה כ-30 נ"ג/מ"ל. יצויין כי רמה מעל 20 נ"ג/מ"ל נחשבת למספקת לבריאות העצם לפי קביעת ה-Institute of Medicine משנת 2011. רמה מתחת ל-20 נ"ג/מ״ל הייתה רק בקרב 2,191 (12.9%) ממשתתפים במחקר, ורק ל-401 (2.4%) משתתפים היה חסר ויטמין D - כלומר רמה בדם של25OHD מתחת ל-12 נ"ג/מ״ל בעת ההכללה למחקר.
המטופלים הורשו להמשיך ליטול עד 800 יב"ל ויטמין D ביום מתוספים שהם רגילים לקחת בנוסף ל-2000 יב"ל ויטמין D ביום שקיבלו במסגרת המחקר.
במעקב שנמשך 5.3 שנים בממוצע, שברים בעצמות תועדו במעקב בקרב 769 מתוך 12,927 הנבדקים שנטלו ויטמין D בקביעות, ובקרב 782 מתוך 12,944 הנבדקים בקבוצת הביקורת שלא נטלו ויטמין D.
בחישוב סטטיסטי החוקרים מצאו כי לנטילת תוסף ויטמין D לא הייתה השפעה מובהקת על הסיכון להתפתחות שברים בעצמות. הם מסכמים כי "תוסף ויטמין D לא הוביל לסיכון נמוך יותר לשברים בעצמות בהשוואה לקבוצת ביקורת בקרב אנשים בגיל העמידה ומבוגרים בריאים".
המחקר בוצע במימון המכון הלאומי לארטריטיס, מחלות שלד ושרירים ומחלות עור (NIAMS) בארה"ב, וממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2022 של כתב העת New England Journal of Medicine, המדורג בצמרת כתבי העת המדעיים בתחום הרפואה. המחקר נחשב לאיכותי, מאחר והקיף מספר גדול של נבדקים, ובוצע במסגרת מעקב פרוספקטיבי שכלל סיווג אקראי של הנבדקים לקבוצת המחקר או קבוצת הביקורת.
אין שינוי בהמלצות
מחקרים מדעיים בעבר קשרו בין ויטמין D לבריאות העצמות בהיותו מרכיב חיוני לשקיעת מינרלים בעצם. לאור ממצאים אלה, המכון האמריקאי לרפואה (IOM), לאחר חקר מקיף של פרסומים רפואיים, המליץ בשנת 2011 על נטילה יומית של 600 עד 800 יב"ל (IU) של ויטמין D ליום במטרה להגיע לריכוז 25OHD בדם של כ-20 ננוגרם למיליליטר לאוכלוסייה המבוגרת. יש ארגוני בריאות שאף המליצו על נטילת 800 עד 2,000 יחידות בינלאומיות (IU) של ויטמין D ליום במטרה להגיע לרמה של25OHD בדם של כ-30 ננוגרם למיליליטר למבוגרים מגיל 50 ומעלה.
בישראל מאמצים את הנחיות המכון לבריאות בארה"ב לגבי האוכלוסייה הכללית הבריאה ואילו בעת הטיפול בחולים ממליצים על טיפול בוויטמין D במינון שמותאם אישית בהתאם לממצאי בדיקות דם שמעידות על חסר בוויטמין. ״הטיפול ניתן בהתאמה אישית, לדוגמה - אנשים עם בעיות ספיגה במעי, או אנשים עם השמנת יתר נזקקים למינון גבוהה יותר של ויטמין D כדי להגיע לרמת היעד״ מבהירה פרופ׳ צופיה איש שלום, מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת, בית חולים אלישע, חיפה, סגנית יו״ר העמותה הישראלית לאוסטאופורוזיס ומחלות עצם ומנהלת קהילת אוסטיאופרוזיס בכמוני ב״כמוני״.
האם המחקר החדש אמור לשנות המלצות אלה? לדברי פרופ׳ איש שלום ״כלל וכלל לא. במחקר נבדקו אנשים שנכללו למחקר עם רמה תקינה של ויטמין D, גם לפי הקריטריון המחמיר של רמת 25OHD של 30 נ"ג/מל בדם. הם הורשו לקחת עד 800 יב"ל ויטמין D ביום מעבר ל-2000 יב"ל שסופקו במחקר. המשתתפים לא נכללו למחקר לפי סיכון להופעת שברים או אוסטיאופורוזיס מוכחת. כל מה שהמחקר הוכיח הוא שנטילת תוסף ויטמין D לאנשים עם רמה תקינה של ויטמין D לא יתרום למניעת שברים או נפילות״.
New England Journal of Medicine, DOI: 10.1056/NEJMoa2202106