חרדה (Anxiety) היא תגובה טבעית לאירועי חיים שונים, אשר עשויה להתבטא גם בהתקף חרדה רגעי. ואולם אנשים עם הפרעות חרדה סובלים מאפיזודות משמעותיות וממושכות של דאגה ופחד, במקרים רבים בתגובה למצבים שגרתיים. התסמינים של הפרעת חרדה באים לידי ביטוי בחרדה מתמשכת-כרונית, לעתים בשילוב התקפי פאניקה חריפים.

לדברי ד"ר עמיר פרומן, פסיכיאטר בכיר ומנהל היחידה לטיפול בדיכאון במרכז לבריאות הנפש 'רמת חן' מקבוצת שירותי בריאות כללית, "לאנשים עם הפרעות חרדה קשה לרוב לשלוט על תחושות החרדה, שעשויות להיות חסרות פרופורציה ביחס לסיכון או ביחס לרמת הלחץ הקיימת במציאות, ובכך לשבש את הפעילות היומיומית לאורך זמן".

תסמינים של הפרעות חרדה

חרדה עשויה להתבטא בתסמינים גופניים, חשיבתיים והתנהגותיים. התסמינים הפיזיולוגים של הפרעות חרדה עשויים להתפתח על רקע הפעלה של מערכת העצבים האוטונומית בתגובה למקור לחץ. הפעלה זו מכונה "תגובת הילחם או ברח" (Fight of Flight) – ועשויה לבוא לידי ביטוי בעלייה בדופק הלב, רעד והזעת יתר.

התסמינים העיקריים של חרדה כוללים:

• תחושת חוסר מנוחה, לחץ ועצבנות.
• תחושה של סיכון/אבדון שממשמש ובא.
• עלייה בקצב הלב. לפי מחקרים, דופק לב מואץ מהווה סיבה מרכזית להפניית מטופלים לרופאי לב (קרדיולוגיים), אולם מקורו לבבי רק ב-43% מהמקרים ואילו ב-31% מהמקרים מדובר בתופעה שמקורה נפשי, העשויה להתפתח כתסמין של הפרעת חרדה.
• נשימה מהירה שלא כתוצאה ממאמץ פיזי – היפרוונטילציה.
• הזעת יתר.
• רעד.
• תחושות חולשה, תשישות ועייפות מוגברת.
• קשיים בריכוז ובחשיבה
• הפרעות שינה ובעיקר נדודי שינה (אינסומניה). במחקר מדרום קוריאה שפורסם באוגוסט 2019 בכתב העת Frontiers on Neurology, נמצא כי חרדה העלתה פי 9.8 את הסיכון לנדודי שינה. בדצמבר 2010 דיווחו חוקרים אמריקאים וישראלים בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine, בהתבסס על סקר בקרב בוגרים ישראלים, כי לחיים בארץ תחת לחץ יש השפעה על התפתחות הפרעות שינה בקרב 37.4% מהאוכלוסייה, ובשיעור גבוה בהרבה - של 81.8% בקרב מי שמדווחים על עצמם כסובלים מהפרעת דחק בתר חבלתית ("פוסט-טראומה").
• הפרעות בדרכי העיכול. במחקר משבדיה שפורסם בנובמבר 2020 בכתב העת BMC Psychiatry נמצא כי הפרעות חרדה ולחץ מהוות גורמי סיכון עצמאיים לתסמינים שונים במערכת העיכול שמאפיינים את תסמונת המעי הרגיז, לרבות שלשול ולחילופין עצירות.
• קושי לשלוט על תחושות דאגה.
• הימנעות ממצבים/ אירועים/ אנשים שעשויים לעורר חרדה.
• כאבי ראש וסחרחורות.
• תחושת ניתוק מהעצמי ("דה-פרסונליזציה") או ניתוק מהסביבה ("דה-ראליזציה").

סוגים של הפרעות חרדה

לפי המהדורה החמישית העדכנית של ה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, חרדה מסווגת במספר קטגוריות מרכזיות:

הפרעת חרדה מוכללת

הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder – ובקיצור GAD) – שמבטאת מצב של חרדה כרונית מתמשכת, ותחושות לחץ ודאגה מוגברות, גם כשאין בפועל אירוע שעשוי להסביר את המצב ולעורר תגובה חרדתית.

אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת מצפים לאסונות ו/או מפתחים דאגות חסרות פרופורציות ביחס לנושאים שונים כמו בריאות, כסף, משפחה, עבודה ועוד.

לפי הערכות, מהפרעת חרדה מוכללת סובלים 3.1% מהאוכלוסייה, נשים פי 2 יותר מגברים.

עוד על הפרעת חרדה מוכללת 

הפרעה טורדנית כפייתית

הפרעה טורדנית-כפייתית (אובססיבית-קומפולסיבית( (OCD – קיצור של Obsessive-Compulsive Disorder) היא הפרעה פסיכיאטרית שכיחה, כרונית ומתמשכת, שמאופיינת בחוסר שליטה על מחשבות טורדניות (אובססיות) וטקסים כפייתיים (קומפולסיות), שיש דחף לחזור עליהם שוב ושוב בניסיון להימנע מהמחשבה הטורדנית. לעיתים קיימת התנהגות כפייתית ללא מחשבות טורדניות.

לפי מחקרים, עד גיל 19 מאובחנים עם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית 2% עד 3% מהאוכלוסייה, כשבחלק מן המקרים ההפרעה חולפת, ובהמשך שבה ומתפרצת בתקופות שונות לאורך החיים, וכ-10% עד 15% מחלימים ממנה באופן מוחלט הודות לטיפולים הקיימים. בישראל מצא מחקר שפורסם עוד בנובמבר 1992 שיעור של 3.6% עם ההפרעה מתוך מדגם של מתבגרים המועמדים לשירות בצה"ל. החל מהמהדורה העדכנית של ה-DSM, הופרדה הפרעה זו מקטגוריית הפרעות החרדה, וזכתה בפרק משלה.

עוד על הפרעה טורדנית-כפייתית OCD

הפרעת פאניקה

פוסט טראומה

פוסט טראומה ובשמה המדעי 'הפרעת דחק בתר חבלתיתי (PTSD – קיצור של Post Traumatic Stress Disorder) היא הפרעה שעלולה להתפתח לאחר חשיפה לאירוע מפחיד שבו התרחשה פגיעה פיזית משמעותית או שהיה נוכח איום משמעותי לפגיעה. בין אירועי הטראומה שעשויים להוביל להתפתחות ההפרעה נכללים אירועי אלימות, אסונות טבע, אסונות מעשי ידי אדם, תאונות, מלחמות ואירועי טרור.

לפי מדגמים, במהלך החיים מפתחים 6.1% עד 9.2% מהאוכלוסייה תסמינים של הפרעה זו.

החל מן המהדורה העדכנית של ה- DSM, הופרדה הפרעה זו מקטגוריית הפרעות החרדה ונמצאת בפרק משלה.

עוד על הפרעת דחק בתר חבלתית

חרדת נטישה

חרדת פרידה/ נטישה (Separation Anxiety Disorder – ובקיצור SAD) היא הפרעה המתבטאת בתסמיני חרדה בתגובה לפרידה מהבית או מאנשים שיש כלפיהם קשר רגשי חזק. אמנם חרדת נטישה מהווה שלב תקין בהתפתחות של פעוטות עד גיל 3, אולם היא עשויה להימשך לגילי הילדות, הנעורים והבגרות ולהוביל לקשיים תפקודיים והתנהגותיים.

לפי הערכות, מגילי הילדות המאוחרת ועד הבגרות, כ-6% עד 7% מהאוכלוסייה במדינות המערב סובלים מתסמיני חרדת נטישה. יש לציין כי זוהה שוני משמעותי בשכיחות התופעה בין תרבויות שונות, ונמצא כי בתרבויות קולקטיביות שפחות מדגישות אינדיבידואליזם – שכיחותה נמוכה יותר.

אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) היא הפרעת חרדה שמתבטאת בחוסר יכולת לדבר באופן תקין ושוטף במצבים חברתיים מסוימים, למשל בבית הספר/ בעבודה, למרות יכולת לדיבור תקין במצבים אחרים, למשל בבית/ עם המשפחה. מצב זה עשוי להוות ביטוי חמור של פוביה חברתית.

לפי מחקרים, מדובר בהפרעה נדירה ממנה סובלים בין 0.02% ועד ל-1.9% מאנשים באוכלוסיות שונות, ובממוצע כ-1% מהילדים עם מקרים נדירים שבאים לידי ביטוי בגילי הבגרות.

הפרעת חרדה כתוצאה ממצב רפואי

הפרעת חרדה כתוצאה ממצב רפואי/ מטיפול תרופתי/ חומר פעיל כלשהו (Substance/Medication-Induced Anxiety Disorder) היא הפרעת חרדה על רקע השפעת המחלה או החומר שנצרך על מוליכים עצביים במוח, באופן שמעורר תסמיני חרדה.

התקפי חרדה

לצד הפרעות החרדה, קיימים מצבים של התקפי חרדה רגעיים, כשהכוונה לתגובת פחד מיידית ומפתיעה המפעילה בעצימות גבוהה את הגוף, אשר נמשכת לזמן מוגבל, מגיעה לשיאה לרוב כעבור 10-5 דקות ולרוב חולפת לאחר 40-20 דקות. בהבדל מהתקפי חרדה רגעיים – הפרעות חרדה הינן מצבים כרוניים שנמשכים לאורך זמן ומלווים בפגיעה משמעותית באיכות החיים.

עוד על התקפי חרדה

שכיחות של הפרעות חרדה

הפרעות חרדה נחשבות לאחת ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות באוכלוסייה. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), 3.6% מאוכלוסיית העולם סובלים מהפרעות חרדה – נשים (4.6%) יותר מגברים (2.6%).

ישנם מחקרים אשר אומדים את שכיחות הפרעות החרדה בשיעורים גבוהים יותר, עד כדי חמישית מהאוכלוסייה. במחקר השוואתי שבחן את שכיחות הפרעות החרדה באוכלוסיית העולם הבוגרת, על פי נתוני המדינות המדווחים לארגון הבריאות העולמי שממצאיו פורסמו במארס 2018 בכתב העת Depression & Anxiety, נמצא כי 9.8% התמודדו עם הפרעות חרדה ב-12 החודשים האחרונים שקדמו לסקר, כששכיחות גבוהה של הפרעות חרדה דווחה בקרב בוגרים בארה"ב (19%) ובאזור המטרופוליטני של העיר סן פאולו בברזיל (18%), ואילו השכיחות הנמוכה ביותר תועדה באזור בייג'ינג בסין (3%), בישראל (3.6%), בניגריה (4.2%) וביפן (4.5%).

רוב הסקרים והמחקרים שמבוצעים בארץ בשנים האחרונות מעידים כי הפרעות חרדה הן תופעה רווחת בישראל. מנתוני כלל המתבגרים שעברו בדיקות רפואיות לקראת גיוס לצה"ל בין השנים 2013-1998, כ-1.2 מיליון איש, שפורסמו במסגרת מחקר באוקטובר 2016 בכתב העת Psychiatry Research, דיווחו 7.1% על מצוקה נפשית ו-1.2% על חרדה. בעבודה זאת התברר כי למתבגרים שאובחנו עם מצבים רפואיים כרוניים היו סיכויים גבוהים יותר לדווח על חרדה: המתבגרים שהעידו על הפרעות חרדה היו בסיכוי גבוה פי 2 לסבול מהזעת יתר (היפרהידרוזיס), פי 2.36 לסבול ממיגרנות, פי 2.78 לסבול מאסתמה ופי 8.24 לסבול מתסמונת המעי הרגיז.

ובקרב בוגרים, בסקר הבריאות הלאומי שנערך במשרד הבריאות בשנים 2003-2002 (סקר INHIS-1), נמצא כי בישראל אחד מכל שישה בוגרים (17.6%) סובל מהפרעת דיכאון או חרדה במהלך חייו, ותועדה בו שכיחות של 2.7% שמתמודדים במהלך החיים עם הפרעת חרדה מוכללת, 1.5% עם פוסט טראומה, 0.9% עם הפרעת פאניקה ו-0.6% עם אגורפוביה. בסקר הבריאות הלאומי של המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות לשנים 2015-2013 (סקר INHIS-3) דיווחו באוכלוסייה יהודית 8.3% מהגברים ו-10.4% מהנשים על דיכאון או חרדה וכן 4.6% מהגברים ו-6.7% מהנשים העידו כי הם מטופלים בתרופות לדיכאון וחרדה.

באוכלוסייה המבוגרת, בסקר בינלאומי עדכני שנערך לאמוד את בריאות האוכלוסייה המבוגרת באירופה וישראל בקרב אנשים בגילי 65 ומעלה, שממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2021 של כתב העת Australian & New Zealand Journal of Psychiatry, 5.18% דיווחו על הפרעת חרדה כלשהי, לרבות 3.96% מהנבדקים בישראל, כאשר בפירוט הנתונים מהארץ דווח על 2.02% שאובחנו עם פוביה כלשהי, 1.85% שאובחנו עם הפרעת חרדה מוכללת, 0.65% עם הפרעת פאניקה ו-0.29% עם אגורפוביה.

בעת האחרונה, על רקע התפרצות מגפת הקורונה, מתרבים הדיווחים על עלייה בהיקפי החרדה במדינות העולם ובכללן בישראל. במחקר שבוצע בקרב סטודנטים באוניברסיטאות בתשע מדינות שממצאיו פורסמו בספטמבר 2021 בכתב העת Scientific Reports דיווחו 21.16% על רמות לחץ גבוהות ו-7.16% על הפרעות חרדה, כשהיקף החרדה שדווח בישראל היה גבוה יחסית – 7.92% מהסטודנטים הישראלים דיווחו על הפרעות חרדה, פחות מתורכיה (10.41%) ופולין (9.2%) ובדומה לרוסיה (7.48%), ומעל לצ'כיה (4.86%) וגרמניה (2.92%). בדצמבר 2020 דיווחו גם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב על ממצאי מחקר שהעלה כי עוד בשנת 2018 לפני התפרצות הקורונה דווח על שיעור של 12% עם הפרעות חרדה בישראל, ועם התפרצות הגל הראשון של המגפה בארץ במאי 2020 עלה שיעור הסובלים מהפרעות חרדה ל-23%, ביולי 2020 בין הסגרים עלה השיעור ל-27% ובגל השני באוקטובר 2020 דיווחו כבר 29% על הפרעות חרדה. במקביל דווח גם על עלייה בתקופות אלה בשיעורי הדיכאון בחברה הישראלית.

סיבות וגורמי סיכון להפרעות חרדה

הסיבות המדויקות להתפתחות הפרעות חרדה עדיין אינן מובנות לאשורן. לפי הסברה הרפואית הרווחת כיום, הפרעות חרדה מתפתחות לרוב על רקע שילוב של גורמים ביו-פסיכולוגיים, לרבות גורמים גנטיים, ביולוגיים וסביבתיים שונים.

גנטיקה

מאחר והפרעות חרדה עשויות לעבור בתוך משפחות, האפשרות למעורבותם של גנים בהתפתחות הפרעות חרדה הועלתה ברפואה עוד הרבה לפני פיצוח הגנום האנושי. לפי הערכות, הסיכון של אדם לפתח הפרעת חרדה גבוה פי 4 עד 6 במידה ויש לו קרוב משפחה ביולוגי מדרגה ראשונה שסבל מהפרעה שכזו, ולפי מחקרי תאומים – גנטיקה מהווה 30% עד 50% מכלל הגורמים להתפתחות חרדה. בבחינת מעבר בין דורי של חרדה – נמצא כי קרוביהם של מי שסבלו בעבר מהפרעת חרדה מסוימת עשויים לפתח גם סוגים אחרים של הפרעות חרדה.

במאמר סקירה בנושא שפורסם בגיליון 2019 של כתב העת Current Psychiatry Reports, נמנו מספר גנים ששינויים ספציפיים בהם נקשרו לסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות חרדה, ובעיקר גנים המקודדים למוליך העצבי MAO ולציר הההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה (ציר ה-HPA) המהווה מערכת תגובה הורמונאלית שמובילה לייצור הורמון הלחץ קורטיזול בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל), לרבות שינויים בגן SLC6A4. בשנים האחרונות זוהו גנים נוספים שעשויים להיות מעורבים בנטייה מוגברת להתפתחות הפרעות חרדה, וזאת על סמך סריקות גנטיות נרחבות באוכלוסייה (GWAS).

מאחר והפרעות חרדה נגרמות ככל הנראה משילוב של גנים, וכן משילובם עם גורמי סיכון נוספים – טרם פותחה בדיקה ספציפית מקובלת ברפואה לגן שמשפיע על הסיכון להתפתחות או על מהלך של הפרעות חרדה.

טראומה

חשיפה לאירוע טראומטי, בין אם באופן פעיל או בצפייה פסיבית, עשויה להוביל להתפתחות הפרעות חרדה – הן בילדות והן בגילים מבוגרים יותר. מטה אנליזה של חוקרים מברזיל, שפורסמה בספטמבר 2015 בכתב העת European Psychiatry, מעלה כי חשיפה לטראומה רגשית בגילי הילדות מעלה ב-90% עד פי 3.6 את הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה, ומהווה את גורם הסיכון המרכזי להתפתחות של חרדה חברתית.

לחץ

לחץ בחיים כתוצאה מאירוע ספציפי או על רקע מספר נסיבות מלחיצות במשולב – עשוי להוות טריגר להתפתחות הפרעות חרדה, למשל במקרה של מות אדם קרוב, לחץ בעבודה או לחץ על רקע כלכלי.

חשוב להבחין בהבדל בין תגובה נורמטיבית ללחץ לבין הפרעת חרדה, שכן שניהם מתבטאים בתסמינים דומים. עם זאת, בעוד שלחץ לרוב מוביל להתקפי חרדה רגעיים, הרי שהפרעת חרדה היא מצב כרוני מתמשך שבו התסמינים אינם חולפים גם בהעדר גורם הלחץ שהביא להתפתחותם.

אבחון של מצב רפואי או מחלה עשוי גם הוא לערב רמות גבוהות של לחץ ולהוביל להתפתחות הפרעות חרדה.  

מגדר

לנשים סיכון גבוה יותר לפתח הפרעות חרדה. במחקר לאומי בארה"ב שהתבסס על נתוני 34,653 בוגרים, שממצאיו דווחו בספטמבר 2014 בכתב העת Depression and Anxiety, נמצא כי לנשים סיכון גבוה פי 2.1 לפתח הפרעת חרדה מוכללת, בהשוואה לגברים, וכן סיכון גבוה פי 2.1 להפרעת פאניקה, פי 2.1 להתפתחות פוביה ספציפית, פי 2.2 להפרעת דחק בתר חבלתית, וסיכון גבוה ב-40% לפתח חרדה חברתית.

חוקרים מעריכים כי ההורמונים הנשיים – אסטרוגן ופרוגסטרון – משפיעים על נטייה גבוהה יותר להפעלת המנגנון הביולוגי "הילחם או ברח" שקשור בהתפתחות הפרעות חרדה וכן משפיעים על התארכות משך התסמינים שבאים לידי ביטוי במנגנון זה. מחקרים גם מצאו כי אסטרוגן מפעיל אזורים במוח שקשורים בוויסות מצב הרוח.

יש נשים אצלן רמות החרדה משיקות למועדים של הפרשה מוגברת של ההורמונים הנשיים, לרבות לקראת המחזור החודשי כחלק מהביטויים של תסמונת קדם וסתית (PMDD) ואף סביב ההיריון. חוקרים מקרואטיה דיווחו במארס 2018 בכתב עת מדעי, כי במחקר שכלל 272 נשים הרות ללא היסטוריה של דיכאון לאחר לידה, 35% סבלו מרמות גבוהות של חרדה בהיריון, 17% מיד לאחר הלידה ו-20% אף פיתחו חרדה עד שישה שבועות לאחר הלידה, בדומה לתסמונת דיכאון לאחר לידה.

דפוסי אישיות

אנשים עם דפוסי אישיות מסוימים מועדים יותר לפתח הפרעות חרדה בהשוואה לאחרים. כך, למשל, במחקר משבדיה שממצאיו פורסמו באפריל 2020 בכתב העת PLOS ONE, נמצא כי חרדה חברתית נוטה להתפתח אצל אנשים עם דפוסי אישיות ספציפיים, לרבות אישיות נוירוטית, אישיות מופנמת ובעלי אישיות המתאפיינת בחוסר יציבות רגשית.

מחלות ומצבים רפואיים

תחלואה כרונית בכללותה מלווה בהתמודדות מתמשכת עם חוסר ודאות ומלווה במקרים רבים בהתפתחות תסמיני פחד וחרדה.

מעבר לכך, מספר מחלות ומצבים רפואיים נמצאו בעבודות שונות כגורמי סיכון אפשריים להתפתחות הפרעות חרדה על רקע ביולוגי. בחלק מהמקרים, תסמיני חרדה עשויים אף להוות תסמין ראשוני למצב רפואי או מחלה כלשהי. ככלל, כשאין קרובי משפחה ביולוגים עם הפרעות חרדה, אין רקע של חרדה בילדות, אין נטייה להימנעות ממצבים מסוימים על רקע חרדה, וחלה התפרצות פתאומית של מצב חרדתי מתמשך שאינו קשור לאירועי חיים וללא היסטוריה של חרדות בעבר – קיים סיכוי שהפרעת החרדה מבטאת תסמין למצב רפואי או מחלה כלשהי.

בין המחלות שנקשרו כגורמי סיכון ביולוגיים להפרעות חרדה נכללים:

גידולים שקשורים בהפרשת הורמונים: מחקרים מציינים כי גידולים בבלוטת יותרת הכליה, בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), בלבלב ובבלוטת התריס עשויים להתבטא בתסמינים של הפרעות חרדה, לרבות התקפי פאניקה. גם גידולים סרטניים בריאות, במוח ובחוט השדרה עשויים להתבטא בתסמיני חרדה. ככל הנראה יש להפרשות הורמוני דחק השפעות על מוליכים עצביים במוח הקשורים בוויסות מצב הרוח ובהתפתחות חרדה.

שבץ מוחי: מעבר לקשר שבין חרדה להתפתחות שבץ מוחי מחקרים הראו כי שבץ מוחי עשוי גם להיות גורם מעורר חרדה. חוקרים מסין ואוסטרליה דיווחו בינואר 2012 כי מיקום השבץ במוח משפיע על הסיכון לפתח בהמשך חרדה, וכי  מטופלים שעברו שבץ שפגע באונה המצחית הימנית היו בסיכון גבוה יותר באופן משמעותי לפתח בהמשך הפרעות חרדה.

סוכרת: ככלל, כ-40% מהסוכרתיים מציגים תסמינים של הפרעות חרדה. הקשר בין התופעות הוא ככל הנראה בהתקפי היפוגליקמיה, צניחה ברמות הסוכר בדם – אשר עלולים להתבטא באופן דומה לחרדה. כמו כן, מחקר אמריקאי בחיות שפורסם בנובמבר 2015 בכתב העת Frontiers in Endocrinology מצא כי התקפי היפוגליקמיה עשויים להוביל לחרדה כרונית, ככל הנראה על רקע שינויים מטבוליים וכימיים שמשפיעים על אזורים במוח הקשורים בחרדה.

מחלות של בלוטת התריס: מחלות שמערבות שיבושים בהפרשות הורמונים מבלוטת התריס (תירואיד) עשויות להתבטא בתסמיני חרדה כרוניים. כך, מטה-אנליזה מגרמניה שפורסמה ביוני 2018 בכתב העת JAMA Psychiatry העלתה כי הפרשה מופחתת של הורמונים מבלוטת התריס – היפותירואידיזם, כתוצאה מדלקת אוטואימונית בבלוטת התריס – מעלה פי 3.56 את הסיכון להתפתחות הפרעת חרדה.

מחלות בדרכי הנשימה: מחקר אמריקאי מאוניברסיטת קליפורניה שפורסם במארס 2010 בכתב העת Thorax מצא כי למטופלים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית יש סיכון גבוה ב-85% לפתח הפרעות חרדה, כשהסיכון עשוי לנבוע גם באופן ביולוגי מהפרעות בתפקודי הנשימה.

כאבים כרוניים: מספר מחקרים מצביעים על קשר בין כאבים כרוניים להתפתחות הפרעות חרדה. מחלות שמתבטאות בכאבים כרוניים, לרבות דלקות מפרקים ותסמונת המעי הרגיז – נקשרו בסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות ובכללן חרדה, וייתכן שגם מסיבה ביולוגית. חוקרים מיפן תיארו במחקר שפורסם באפריל 2006 בכתב העת Neuropsychopharmacology כי כאבים כרוניים מובילים לשינויים בקולטנים לאופיואידים טבעיים במוח ובעיקר במבנה האמיגדלה שבמרכז המוח, אשר עשויים להיות קשורים בהתפתחות הפרעות חרדה. גם מחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Nature קושר בין חרדה לבין פעילות באזור האמיגדלה.

הפרעות פסיכיאטריות אחרות: כך למשל, אבחון של הפרעה דכאונית – מלווה בסיכון גבוה יותר לפתח במקביל גם חרדה על רקע שיבוש במסלולים הביולוגיים של המוליכים העצביים במערכת העצבים המרכזית. סקר בינלאומי של ארגון הבריאות העולמי שכלל גם את ישראל שממצאיו פורסמו בשנת 2015 העלה כי מחצית מהמאובחנים עם דיכאון נוטים לפתח בהמשך הפרעת חרדה.

שתיית אלכוהול מופרזת ושימוש בסמים: במסגרת הקשרים ההדדיים בין שתיית אלכוהול מופרזת והפרעות חרדה, יש מחקרים שמעידים כי אלכוהול מוביל לשינוי ברמת המוליכים העצביים במוח, כמו סרוטונין, באופן שעשוי לעורר הפרעות חרדה או להחמיר חרדה. עם זאת, קיימים גם מחקרים שלא מזהים קשר ברור בין שתיית אלכוהול בכמות גבוהה להתפתחות הפרעות חרדה.

גמילה מאלכוהול ומתרופות מסוימות: מחקרים מצביעים על נטייה גבוהה יותר להפרעות חרדה לאחר תהליכי גמילה מחומרים ממכרים שונים, ובייחוד אלכוהול, ניקוטין, אופיאטים, סמים ממריצים וקנאביס.

תרופות: הפרעות חרדה עשויות להתפתח כתופעת לוואי של טיפולים תרופתיים מסוימים, בעיקר על רקע השפעות במערכת העצבים המרכזית ובמערכת ההורמונאלית. ברשימה זו נכללות התרופות הבאות:

- אנטיביוטיקה: בנובמבר 2015 דיווחו חוקרים ישראלים כי זיהו עלייה בסיכון לחרדה ולדיכאון בקרב נוטלי אנטיביוטיקה מסוגים שונים, לרבות פניצילין שנטילתו העלתה ב-17% את הסיכון להפרעת חרדה לאחר מחזור טיפול אחד בתרופה והעלתה ב-44% את הסיכון לאחר חמישה מחזורי טיפול בפניצילין.

- שילוב של אספירין או תרופות למיגרנות עם קפאין עשוי לעורר התקפי חרדה.

- סטרואידים – לצד תופעות לוואי מוכרות של סטרואידים כמו עלייה במשקל, בחילות, כאבי ראש, נדודי שינה ואקנה, סטרואידים לרבות פרדניזון משפיעים על מוליכים עצביים במוח כגון סרוטונין ודופמין, ועשויים להוביל להתפתחות הפרעות חרדה.

- תרופות להפרעות קשב וריכוז ובעיקר האמפטמינים ריטלין וקונצרטה.

- תרופות לאסתמה, לרבות מנשמים מסוימים.

- תרופות מסוימות לפרקינסון ובעיקר 'לבודופה' עשויות לגרום לתסמיני חרדה, בעיקר בפרקי הזמן שבהן פעילות התרופה יורדת. יש לציין כי קיימת הפרעת תנועה אופיינית בקרב חלק מהמאובחנים בפרקינסון בשם 'אקטיזיה' שעשויה להתבטא גם בתסמינים דומים להפרעות חרדה, ויש להבחין בין השתיים.

סיבוכים של הפרעות חרדה

הפרעות חרדה שמתמשכות וללא מענה טיפולי הולם עשויות להוביל לסיבוכים והפרעות תפקודיות, לרבות:

הפרעות פסיכיאטריות אחרות: ראיות בספרות הרפואית קושרות בין התפתחות הפרעת חרדה לבין נטייה גבוהה יותר לדיכאון וכן נטייה להתפתחות הפרעות אכילה. בפברואר 2015 דיווחו חוקרים ישראלים על קשר בין הפרעות חרדה לבין שופינג כפייתי באינטרנט.

התמכרויות: הפרעת חרדה עשויה לעורר נטייה להתמכרות, בין השאר לסיגריות, סמים ותרופות מסוימות.

הפרעות שינה: סקירה בנושא שפורסמה בספטמבר 2003 בכתב העת Dialogues in Clinical Neuroscience מעלה כי הפרעות חרדה בכללותן כרוכות בסיכון גבוה פי 4.5 לפתח שיבוש בשעות שינה שמתבטא הן בנדודי שינה (אינסמוניה) והן בשינת יתר. הפרעת חרדה מוכללת העלתה פי 7 את הסיכון לנדודי שינה ופי 4.5 את הסיכון לשינת יתר, ופאניקה העלתה פי 5.3 את הסיכון לנדודי שינה ופי 4.3 את הסיכון לשינת יתר.

מחלות לב וכלי דם: חוקרים בריטיים דיווחו במסגרת מטה אנליזה שפורסמה באוגוסט 2016 בכתב העת American Journal of Cardiology כי הפרעות חרדה מעלות ב-35% את הסיכון לאי ספיקת לב, ב-41% את הסיכון למחלת לב כלילית, ב-71% את הסיכון לשבץ מוחי וב-41% את הסיכון לתמותה ממחלות קרדיו וסקולאריות. בשנת 2013 מצאו חוקרים אמריקאים כי רמות גבוהות של חרדה מעלות את הסיכון לשבץ.

סרטן: יש מחקרים שמצאו עדויות כי חרדה קשורה לסיכון מוגבר לפתח מחלות ממאירות מסוימות. במחקר מטאיוואן שפורסם בפברואר 2013 בכתב העת PLOS ONE נמצא כי הפרעת חרדה מוכללת קשורה בסיכון גבוה ב-14% להתפתחות סרטן. בקרב גברים נמצא כי חרדה מוכללת מעלה ב-77% את הסיכון לסרטן הריאות ופי 2.17 את הסיכון לסרטן הערמונית. מעל גיל 80 נמצא כי הסיכון לפתח גידולים סרטניים גדל ב-56% בקרב המאובחנים עם חרדה מוכללת.

הפרעות במערכת העיכול: קשר בין הפרעות חרדה לסיבוכים ומחלות במערכת העיכול מוסבר על ידי הקשר קיבה-מוח אשר מסביר כיצד למוח יש השפעה ישירה על תפקוד הקיבה ומערכת העיכול. קשר זה, למשל, גורם להפרשה של מיצי קיבה כבר במצבים של מחשבה/ כוונה לאכול, עוד לפני שהאוכל נכנס לגוף. במסגרת קשר זה, סיבוכים שונים במערכת העיכול, לרבות צרבת, התכווצויות בבטן וצואה נוזלית – עשויים להתפתח על רקע לחץ נפשי וחרדה.

כאבים כרוניים: כאבים כרוניים שונים עשויים להתפתח כסיבוך של הפרעת חרדה, ובייחוד כאבי ראש. לפי הערכות כמחצית מהאנשים עם מיגרנה סובלים ממצוקה נפשית כלשהי, שעשויה להיות מלווה בתסמיני לחץ מוגבר, דיכאון ו/או חרדה. בנוסף, חוקרים מגרמניה דיווחו בינואר 2009 כי הפרעות חרדה עשויות להוביל להתפתחות כאבים כרוניים בצוואר.

פוריות: מספר מחקרים רומזים כי הפרעות חרדה עשויות גם לפגוע ביכולת הפוריות. כך, למשל, חוקרים איטלקיים דיווחו בשנת 2013 כי הפרעות חרדה ורמות גבוהות של לחץ עשויות להשפיע על איכות הזרע.

בידוד חברתי

הפרעות בתפקוד בבית הספר ובעבודה

פגיעה באיכות החיים הכוללת

אובדנות

מניעה של הפרעות חרדה

למרות שלא ניתן לחזות התפרצות של הפרעת חרדה, מספר צעדים הוכחו בספרות הרפואית כמסייעים להפחתת עוצמת התסמינים:

פנייה לטיפול בשלב מוקדם: בחרדה כמו במחלות רבות – ככל שממתינים טרם פנייה לטיפול, כך יש סיכון גבוה יותר שהבעיה תחריף.  לפי מחקר בינלאומי בחסות ארגון הבריאות העולמי שממצאיו פורסמו באוקטובר 2007 בכתב העת World Psychiatry, התקבלו נתונים מישראל לפיהם רק 36% מהמאובחנים עם הפרעות חרדה פנו לטיפול רפואי בשנה שבה הופיעו התסמינים לראשונה, וככלל חל עיכוב של שלוש שנים בממוצע בפנייה לטיפול בהפרעות חרדה. במדינות אחרות העיכוב אף היה ממושך בהרבה, לרבות צרפת (18 שנים), יפן (20 שנים), סין (21 שנים) וגרמניה (23 שנים).

השתתפות בפעילות: השתתפות בפעילויות שונות שמסבות הנאה מקלה בעוצמת תסמיני החרדה, למשל מפגשים חברתיים או פעילויות ספורט ופנאי.

הימנעות מאלכוהול וסמים: אלכוהול וסמים עלולים להחמיר מצבי חרדה.

אבחון של הפרעות חרדה

במקרה של התפתחות תסמיני חרדה – מומלץ לפנות במהירות לעזרה מקצועית. מומלץ לפנות לאיש מקצוע בבריאות הנפש שיוכל לסייע במתן טיפול תרופתי ו/או נפשי (בפסיכותרפיה).

כמו כן, מומלץ לפנות לרופא הראשוני כדי לבחון האם תסמיני החרדה עשויים להעיד על שינויים במצב הרפואי או נובעים ממחלה גופנית.

תהליך האבחון של הפרעות חרדה עשוי לכלול, בין השאר, הערכה קלינית ופסיכולוגית הכוללת בדיקה של הרקע הנפשי, היסטוריה משפחתית וכן בדיקת התסמינים לצורך אבחנה פורמלית של הפרעת חרדה.

נכון להיום אין בדיקות דם או בדיקות הדמיה ספציפיות לאבחון הפרעות חרדה, אולם בדיקות תומכות עשויות להידרש כדי לשלול מצבים רפואיים מסוימים שעשויים להוות גורמי סיכון להפרעות חרדה, למשל בדיקות דם לבירור תפקודי בלוטת התריס; בדיקות שתן כדי לשלול התמכרות לחומרים; בדיקת רנטגן או אנדוסקופיה למערכת העיכול לשלול מצב של צרבת או דלקת בקיבה או במעי; ובדיקות לבביות כדי לשלול מצבים לבביים שעשויים לגרום לתסמיני חרדה.

הטיפולים בחרדה

תרופות ופסיכותרפיה (טיפולים בשיחות) מועילים לרוב המאובחנים עם הפרעות חרדה ומסייעים לשיפור מצב הרוח והתפקוד היומיומי. מחקרים מראים כי שילוב של תרופות יחד עם פסיכותרפיה – הוא בעל תועלת גבוהה יותר מזו של כל אחד מסוגי הטיפולים בנפרד.

אם טיפולים אלה אינם עוזרים, בשנים האחרונות מוצעות גם טכנולוגיות שונות המציעות עזרה במצבים של עמידות לטיפול.

תרופות

קיימות מספר משפחות בקבוצת התרופות נוגדות החרדה אשר משפיעות על תהליכים ביולוגיים שונים ומסלולים שונים של הולכה עצבית במוח. כיום, הטיפול התרופתי הנפוץ כנגד הפרעות חרדה  הן תרופות מקבוצת SSRI שמעכבות את הספיגה מחדש של המוליך העצבי סרוטונין (למשל פרוזק, ציפרלקס, רסיטל, לוסטרל, סרוקסט ועוד). תרופות נוספות ודומות להן הן תרופות מקבוצת SNRI שמשפיעות על עיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין. ניתן גם להשתמש בנוגדי דיכאון וחרדה טריציקליים וטטרציקליים מהדור הקודם, שיעילותם טובה אך יש להם יותר תופעות לוואי מאשר לשתי הקבוצות הראשונות. כל התרופות המתוארות לעיל יעילות גם לטיפול בדיכאון.

בשימוש רווח לטיפול בחרדה מצויים גם כדורי הרגעה המהווים חלק ממשפחת הבנזודיאזפינים שמשפיעים על המוליך העצבי GABA במוח ומאיצים את פעולתו, כגון אלפראזולם (קסנקס), קלונאזפם (קלונקס), דיאזפם (ואליום), אוקסאזפם (ואבן) ולוראזפם (לוריבן). הבנזודיאזפינים עשויים גם להיות ממכרים ולכן יש להגביל את השימוש בהם לתקופות קצרות או לעיתים רחוקות בלבד. הפסקתם באופן פתאומי וללא הדרגה או פיקוח מקצועי עלולה להוביל לתסמיני גמילה ולהחמרת המצב החרדתי. בשנים האחרונות מדווח על עלייה בצריכת תרופות אלה בקרב מבוגרים במדינות מערביות ובכללן ישראל. במקרה של צורך בהפסקת הטיפול בבנזודיאזפינים, חשוב לעשות זאת תחת הדרכה ומעקב פסיכיאטרי.

הטיפול התרופתי לחרדה משפיע לרוב רק בחלוף כשלושה שבועות בממוצע (מלבד קבוצת הבנזודיאזפינים המשפיעים מיידית), ולכן דורש היענות והתמדה בטיפול כדי להשיג שיפור. בשבועיים הראשונים לטיפול עשויה להיות החמרה של התסמינים החרדתיים, ולכן לעיתים המטופל יקבל במקביל בנזודיאזפינים באותם שבועיים.

לעתים נדרשת גם התאמה של תרופות שפותחו לטיפול כנגד מצבים פסיכוטיים (תרופות אנטי פסיכוטיות), והסתבר כי במינון נמוך הן עובדות בסינרגיה עם התרופות האחרות ומגבירות את פעילותן נוגדת החרדה והדיכאון.

עוד על נוגדי חרדה

עוד על גמילה מנוגדי חרדה

פסיכותרפיה

טיפולי פסיכותרפיה ("טיפולים פסיכולוגים") הם טיפולים בשיחות עם איש מקצוע בתחומי בריאות הנפש, לרבות פסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני. לדברי ד"ר פרומן, "לפי מחקרים, הטיפול הפסיכולוגי עשוי לעתים להיות יעיל באותה מידה כמו הטיפול התרופתי לחרדה, אך הוא עשוי לקחת יותר זמן ולדרוש יותר משאבים. כמו כן הוא דורש שיתוף פעולה יותר משמעותי מהמטופל, כאשר מראש אנשים עם חרדה נוטים פחות לשתף פעולה על רקע לחצים וחששות בחיים. לכן חלק מהמאובחנים פחות מתאימים לטיפולים מסוג זה בתחילת הדרך, אלא רק לאחר התחלת ההשפעה של הטיפול התרופתי".

קיימות גישות שונות של פסיכותרפיה שהוכחו כיעילות להפרעות חרדה מסוגים שונים, ובמיוחד הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) – טיפול שהוא לרוב קצר מועד וממוקד מטרה ומיועד לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות; לזהות דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים שמחריפים את החרדה ולהחליפם בגישה אחרת; ליצור אינטראקציה חיובית עם אחרים; לפתח שיטות להתמודדות ופתרון בעיות; לזהות גורמים שמחמירים את החרדה ולבצע שינויים התנהגותיים להתמודדות עמם; להגביר תחושת שביעות רצון ושליטה בחיים; וללמוד להציב מטרות מציאותיות בחיים ולטפח התנהגויות בריאות שמסייעות להתמודד ולהכיל תחושות מצוקה. "לרוב הטיפול מוגבל למספר חודשים, ובמקרים מורכבים עשוי להיות ארוך יותר", מסביר ד"ר פרומן.

בשנים האחרונות מתפתח "הגל השלישי" בטיפוליCBT  הכולל טיפולים כגון ACT - טיפול בקבלה ומחויבות (קיצור של Acceptance and Commitment Therapy), מיינדפולנס וטיפולים דומים שהוכחו כטיפול יעיל כנגד הפרעות חרדה.

שיטה נוספת שהוכחה כיעילה להתמודדות עם הפרעות חרדה מסוימות כוללת חשיפה מבוקרת למקור מעורר החרדה, הן באמצעות סביבה שמזכירה את האירוע מעורר החרדה והן באמצעים טכנולוגיים כמו 'מציאות וירטואלית'. שיטה זו הוכיחה עצמה מועילה בין השאר לסובלים מפוביות ספציפיות, תוך חשיפה מבוקרת ומדורגת לגורם מעורר הפוביה, וכן לסובלים מפוסט טראומה, תוך חשיפה מדורגת למצבים שמעוררים זיכרונות פוסט טראומטיים.

שיטות נוספות בפסיכותרפיה שהוכחו אף הן כיעילות להתמודדות עם חרדות מסוגים שונים, כוללות טיפול פסיכודינאמי ואף גישות כמו טיפול פסיכואנליטי. לדברי ד"ר פרומן, "ככל שיש יותר גורמים אישיותיים בבסיס החרדה, יש יותר מקום לשקול פסיכותרפיה פסיכודינאמית. טיפולים אלה עשויים להיות ממושכים, במיוחד בהשוואה לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, לרוב לפחות שנה ולעיתים אף מספר שנים". טיפולים פסיכודינאמיים נדרשים לעתים כדי למנוע חזרה של התסמינים לאחר ההחלמה.

טיפולים לחרדה העמידה לטיפול תרופתי

ברבות השנים פותחו טיפולים טכנולוגיים המסייעים לאנשים העמידים לטיפול התרופתי לחרדה, כלומר אלו שהתרופות לחרדה לא מסייעות להם או שאינם מתאימים לטיפול תרופתי עקב ריבוי תופעות לוואי או מסיבות אחרות, בשיטות שונות:

גירוי חשמלי גולגולתי

מספר מכשירים לגירוי חשמלי של הגולגולת בשיטת CES (קיצור של Cranial Electrotherapy Stimulation) הוכחו כמועילים להקלה בתסמיני חרדה ומצבים נפשיים נוספים בקרב אנשים עם עמידות לתרופות נוגדות חרדה או שאינם מתאימים לטיפול תרופתי בהפרעות חרדה. ביוני 2019 דיווחו חוקרים מבריטניה בכתב העת Journal of Affective Disorders כי טיפול עצמי במכשיר לגירוי חשמלי גולגולתי (Alpha-Stim) סייע תוך שלושה חודשים בהפחתת תסמינים בקרב המאובחנים בהפרעת חרדה מוכללת והפחית מהצורך לעבור טיפולים פסיכולוגיים קוגניטיביים-התנהגותיים.

TMS

טיפולי TMS (קיצור של Transcranial magnetic stimulation) הם טיפולים בגרייה מגנטית מוחית המבוצעים תוך מיקום קסדה על הראש ששולחת פולסים עמוקים באמצעות שדות מגנטיים אשר מגרים תאי עצב במוח שיש להם תפקיד בוויסות מצב הרוח. טיפולים אלה הוכיחו יעילות במספר מחקרים, אך אינם כלולים בסל הבריאות בישראל.

ביופידבק

תוכנות הדמיה ממוחשבת וטיפולי ביופידבק הוכחו כמועילים לטיפול בהפרעות חרדה.

אורח חיים בריא

ככלל, אורח חיים בריא מומלץ לכל אדם כדי להיטיב עם בריאותו, ובכלל זאת למטופלים עם חרדה. המדובר בעיקר בהקפדה על משקל תקין ועל אורח חיים הכולל תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, גמילה מעישון, הפחתת לחצים ושמירה על היגיינת שינה.

למרות הקושי של אנשים עם מצוקה נפשית לשמר אורח חיים בריא, מחקרים רבים מדגימים כיצד הקפדה על פעילות גופנית, תזונה בריאה, משקל תקין ומספר תקין של שעות שינה בלילה מסייעים לטיפול בהפרעות חרדה. כך, למשל, סקירת ספרות מארה"ב שפורסמה בפברואר 2010 בכתב העת JAMA Internal Medicine העלתה כי הקפדה על פעילות גופנית סדירה תורמת להפחתה של 29% בתסמיני חרדה. סקירה נוספת מאותה השנה מצאה כי פעילות גופנית מסייעת להפיג חרדות בקרב חולים כרוניים.

 עוד על אורח חיים בריא

חשיפה לאור

בעוד שטיפולים בחשיפה מבוקרת לאור בהיר או בחשיפה יזומה לאור חיצוני התבססו בשנים האחרונות כטיפול מוכר לתסמיני דיכאון ובעיקר לדיכאון עונתי, הרי שמספר מחקרים מצומצם הדגים תועלת בחשיפה לאור גם בהפחתה של תסמיני חרדה.

רפואה משלימה

גם הרפואה המשלימה והאלטרנטיבית מציעה מגוון טיפולים שעשויים להקל בהתמודדות עם הפרעות חרדה, אם כי יש לציין כי טיפולים אלה על פי רוב לא הוכיחו יעילות במחקרים איכותיים בספרות המקצועית, ולפי הגישה המקובלת ברפואה מדובר בטיפולים תומכים שניתן להוסיפם למסגרת הטיפולית, אך הם אינם יכולים לשמש כתחליף לטיפול בתרופות ו/או בפסיכותרפיה.

בסקירה בנושא שפורסמה באוקטובר 2010 בכתב העת Nutrition Journal נמנים בין תוספי התזונה עבורם יש עדויות ליעילותם כנגד הפרעות חרדה:

- תמציות של פסיפלורה, שמוכר גם בסיפורי פולקלור בתכונותיו המרגיעות הנוגדות חרדות.

- תמצית/ משקה של שיח הקווה-קווה ובשמו המדעי Piper methysticum ממשפחת הפלפלים.

- היפריקום (סנט ג'ונס וורת') מוכר בעיקר כצמח המסייע להקלת תסמיני דיכאון, ובישראל אף משווקות תרופות נוגדות דיכאון המופקות מהצמח באופן טבעי. מחקרים ספציפיים הדגימו את יעילותו גם כנגד הפרעות חרדה.

- תוספי תזונה המכילים חומצות אמינו מסוג 'ל-ליזין' (L-lysine) ול-ארגנין (L-arginine).

- מזונות המכילים מגנזיום או תוסף מגנזיום.

כמו כן, מספר מחקרים העידו על תועלת בהקלה בתסמיני חרדה בצריכת תמציות לבנדר, קמומיל וכן בנטילת מלטונין – תרופה בעלת ההרכב הכימי של הורמון השינה מלטונין, אשר מסייעת גם בוויסות שינה סדירה לטיפול בהפרעות שינה. כיום משווקת בישראל תרופה (לשיאה) המכילה תמצית של צמח הלבנדר ויש מספר מחקרים המעידים על יעילותה בטיפול בהפרעות חרדה.

בנוסף, מספר מחקרים מצומצמים ומוגבלים מעידים על הקלה בחרדה גם בעקבות טיפולי גוף-נפש ברפואה המשלימה. ובכללם:

- טיפולים להרגעת המתח כמו יוגה, פלדנקרייז, רייקי, טאי צ'י ומדיטציה.

- דיקור סיני

- היפנוזה

- טיפולי מגע כמו מסאז' רפואי

ד"ר עמיר פרומן הוא פסיכיאטר בכיר, מנהל היחידה לטיפול בדיכאון במרכז לבריאות הנפש 'רמת חן' מקבוצת שירותי בריאות כללית

עדכון אחרון: נובמבר 2021