התפתחויות בתחום הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית (RA) ושינויים בגישה הטיפולית, הם ככל הנראה הגורמים שעומדים מאחורי ירידה של יותר מ-50% בקצב ההתקדמות השנתי של נזק במפרקים במטופלים עם RA מאז שנת 1990 – ירידה עליה דווח בכתב העת Rheumatology.

הממצא המעודד התקבל ממחקר נרחב מסוג מטה-אנליזה, שניתח נתונים ממחקרים שפורסמו בין השנים 1975 ל-2014, 28 שעסקו בהתקדמות של דלקת מפרקים שגרונתית שבאה לידי ביטוי בנזק מבני (לפי ממצאים רדיוגרפיים) למפרקים בטווח הארוך ו-41 מחקרים שבחנו גורמים מנבאים להתקדמות המחלה. החוקרים, בראשם חוקרים אנגלים מאוניברסיטת הרטפורדשייר, ביקשו לבחון את ההבדלים בהתקדמות המחלה, כפי שבאה לידי ביטוי בנזקים מבניים במפרקים, בקרב מאובחנים חדשים עם דלקת מפרקים שגרונתית לפני שנת 1990 (1965-1989) ואחרי (1990-2011).

בתחילת המעקב, הציונים ששיקפו את הנזקים הרדיוגרפיים של המחלה היו דומים במדגם של המטופלים שנכנסו למחקר לפני 1990 למדגם של המטופלים שנכנסו למחקר אחרי 1990. ציון הנזק החציוני בשלב זה עמד על 2.02% נזק מקסימלי (2.01% לפני 1990 לעומת 2.03% אחרי). 

עם זאת, החוקרים מצאו כי קצב ההתקדמות של הנזק הרדיוגרפי במפרקים היה שונה באופן דרמטי בין המדגמים: עלייה של 1.50% בשנה בקרב המטופלים שנכנסו למחקר לפני 1990 בהשוואה ל-0.68% במטופלים שנכנסו למחקר אחרי 1990.

התפתחויות בטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית 

החוקרים סיכמו כי "שינויים קריטיים בשיטות הטיפול במהלך שלושת העשורים האחרונים כנראה מסבירים את הירידה בהתקדמות של נזק מבני במפרקים בטווח הארוך". אומנם לא הייתה בידי החוקרים אפשרות להעריך באופן ישיר את ההשפעות של הטיפולים למחלה על הנבדקים. עם זאת, הם מסבירים כי סביר להניח שהמטופלים קיבלו טיפול סטנדרטי עכשווי בהתאם להנחיות באותה עת.

השינוי המשמעותי הראשון בתחום הטיפול בדלקות מפרקים שגרונתית שניתן להצביע עליו הוא השימוש במטוטרקסט. התרופה סונתזה לראשונה בשנות החמישים כטיפול בסרטן, ומשנות השמונים הפכה לתרופה העיקרית בקבוצת DMARDs המשמשות עד היום קו ראשון לטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית. המהפכה השנייה סבבה את כניסתן של התרופות הביולוגיות החדישות לטיפול בדלקות מפרקים, הראשונה שבהן אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בשנת 1998.

כמו כן, אומצה גישת טיפול אגרסיבית יותר לדלקות מפרקים, המכונה 'טיפול מכוון מטרה' (Treat-to-Target), שבו מתאים הרופא עבור המטופל טיפול תרופתי עם הסיכויים הטובים ביותר להגיע למטרה המוגדרת כפעילות נמוכה יותר של המחלה או הפוגה מלאה. לכל חולה מותאם ניקוד באמצעותו מתבצעת בחינה כל שלושה חודשים האם הגיע למטרה שנקבעה עבורו. לדברי ד"ר ויקטוריה פורר, רופאה בכירה במכון הריאומטולוגי בבית החולים איכילוב ומנהלת בקהילת מפרקים ב'כמוני', "במידה והחולה הגיע למטרה, הטיפול נחשב למוצלח ונמשך, ובמידה ולא הגיע למטרה – יש לשנות את הטיפול".

איך השתנו דלקות מפרקים אוטואימוניות במשך השנים?

Rheumatology. Published online March 8, 2016