מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותדלקת מפרקים שגרונית: ירידה במשקל תשפר תסמינים

דלקת מפרקים שגרונית: ירידה במשקל תשפר תסמינים

מחקר מצא שירידה במשקל באמצעות ניתוח בריאטרי הפחיתה את הפעילות של דלקת מפרקים שגרונית


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

באנשים שמנים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית, ירידה משמעותית במשקל עשויה להוביל לשיפור ניכר בפעילות המחלה, בצורך בטיפול תרופתי ובדלקתיות. כך עולה ממחקר קטן שממצאיו הוצגו לאחרונה בכנס השנתי של הקולג' האמריקני לראומטולוגיה (ACR).

 

דלקת מפרקים שגרונית הינה מחלה כרונית אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את המפרקים ורקמות נוספות, וגורמת לדלקת כרונית המאופיינת ברגישות, נפיחות, כאבים ונוקשות במפרקים הנגועים. בנוסף לתסמינים המערבים את המפרקים, ישנם תסמינים מפושטים המערבים מערכות נוספות בגוף ומתווכים על-ידי התהליך הדלקתי.

 

ידוע כי השמנה גורמת לדלקתיות כרונית ומחקרים הראו ש-BMI גבוה קשור לסיכון מוגבר לדלקת מפרקים שגרונית. לאחר שנתקלו בשני מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית שזכו להפוגה במחלה ולא נזקקו יותר לתרופות אחרי שעברו ניתוח בריאטרי, חוקרים מבית החולים Brigham and Women's Hospital בבוסטון ביקשו לבחון אם ירידה משמעותית במשקל עשויה להשפיע על פעילות המחלה הדלקתית.

 

לשם כך הם עקבו אחר 53 מבוגרים שמנים (במשקל ממוצע של 128 ק"ג) שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית ועברו ניתוח בריאטרי לטיפול בהשמנה. 

 

החוקרים מצאו כי שנה לאחר הניתוח, הירידה הממוצעת במשקל הגוף עמדה על 41 קילוגרמים, וזו הייתה מלווה בירידה משמעותית בסמני דלקת. לפני הניתוח ממוצע ה-BMI של המשתתפים עמד על 47.8 ושנה לאחר הניתוח הוא עמד על 32.6. רמות הדלקת שנבחנו באמצעות חלבון CRP המהווה סמן לדלקתיות ירדו מ-26 מ"ג/ליטר לפני הניתוח ל-5.9 מ"ג/ליטר שנה אחרי הניתוח. גם קצב שקיעת הדם המהווה מדד לדלקת ירד באופן משמעותי. בנקודת המעקב האחרונה ביותר, כחמש וחצי שנים לאחר הניתוח, מדדי דלקת – גם שקיעת הדם וגם רמות ה-CRP – ירדו אף יותר.

 

בכל נקודות הזמן לאחר הניתוח פעילות המחלה ירדה. פעילות מחלה בינונית או גבוהה הייתה הרבה פחות שכיחה לאחר הניתוח - 6% שנה לאחר הניתוח לעומת 57% לפניו. שיעור החולים שנזקקו לטיפול תרופתי לדלקת מפרקים שגרונית שנה לאחר הניתוח היה נמוך יותר בהשוואה לתקופה שלפני הניתוח - 66% לעומת 98%. כחמש וחצי שנים לאחר הניתוח 74% מהנבדקים היו בהפוגה, שיעור גבוה יותר משמעותית בהשוואה ל-26% שהיו בהפוגה לפני הניתוח.

 

 

American College of Rheumatology (ACR) 2014 Annual Meeting. Abstract L17

 

אפרת_זיו
27/11/14 10:00

הבנתי את הרמז wink