מחקרים רבים מצביעים על קשר בין דלקות מפרקים אוטואימוניות לבין מחלות לב וכלי דם – קשר שנובע בין השאר מהשפעת המצב הדלקתי הכללי בגוף על תפקוד כלי הדם. לפי ההנחה הרווחת בקהילה הרפואית והמדעית, התהליך הדלקתי המפרקי גורם במנגנונים אוטואימוניים ואחרים להאצה של טרשת העורקים בדפנות כלי הדם, ובנוסף גם הטיפול בסטרואידים הנחשב למקובל לתקופות קצרות אצל חולים עם מחלה אוטואימונית עשוי להאיץ סתימה של כלי הדם. מסיבה זו מהוות כיום מחלות לב וכלי דם את אחת הסיבות העיקריות לתמותה בקרב חולים עם דלקות מפרקים.

גם דלקת חוליות מקשחת (AS) שמאופיינת בדלקות כרוניות במפרקי האגן ועמוד השדרה ומתבטאת בכאבים בגב תחתון ובאגן ובמקרים הקשים גם בהגבלות תנועתיות בעמוד השדרה – קשורה בסיבוכים לבביים, ומעלה את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ושבץ מוחי, לפי מחקרים בעיקר אצל גברים.

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי באופן ספציפי – דלקת חוליות מקשחת מלווה בסיכון מוגבר למחלת לב איכסמית, דהיינו להיצרות בעורקי הדם הכליליים המספקים דם ללב וירידה בכמות הדם שמקבל שריר הלב באופן שפוגע בתפקוד הלב.

חצי מהחולים עם דלקת חוליות מקשחת - מעשנים

החוקרים מאוניברסיטאות העברית, תל אביב ובן-גוריון וכן מבתי החולים הדסה ושיבא וקופת חולים כללית ביקשו להעריך את מידת הקשר בין דלקת חוליות מקשחת למחלת לב איסכמית, ובחנו נתונים באשר ל-4,076 אנשים עם דלקת חוליות מקשחת מבוטחי הכללית. נמצא כי 14.1% מהם אובחנו עם מחלת לב איסכמית, בהשוואה ל-6.34% מקרב 20,290 אנשים ללא דלקת חוליות מקשחת ששימשו כקבוצת ביקורת. ניתוח סטטיסטי העלה שהסיכון למחלת לב איסכמית היה גבוה פי 2.41 בקרב מאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת.

בבחינה סטטיסטית נוספת לנטרול השפעות גורמי סיכון משותפים לשני המחלות נעלם הקשר המובהק בין שתי התופעות, כך שהחוקרים מעריכים שחשיפה לסיכונים משותפים למחלות אלה היא זו הקושרת בין דלקת חוליות מקשחת לפגיעה בעורקים הכליליים המספקים דם ללב, לרבות עישון, עודף משקל והשמנת יתר וכן תחלואה כרונית נלווית לרבות יתר לחץ דם, סוכרת והיפרליפידמיה (עודף שומנים בדם).

הסיכון לסבול מגורמי הסיכון למחלת לב איסכמית היה באופן מובהק גבוה יותר בקבוצת הנבדקים שאובחנו עם דלקת חוליות מקשחת: אלו היו בסיכון גבוה פי 2.85 להיות מאובחנים עם סוכרת, פי 3.32 להתמודד עם לחץ דם גבוה ופי 4.25 לסבול מהיפרליפידמיה. נוסף על כך, קרוב למחצית (46%) מהחולים עם דלקת חוליות מקשחת שנכללו במחקר היו מעשני סיגריות, בהשוואה לחמישית בלבד (18%) מהנבדקים בקבוצת הביקורת. 

החוקרים מבהירים כי לפי הממצאים, טיפול בגורמי הסיכון המשותפים אצל אנשים עם דלקת חוליות מקשחת אמור לתרום גם להפחתת הסיכון למחלת לב איסכמית.

תרופות ביולוגיות מורידות את הסיכון

במחקר נמצא גם כי אנשים עם דלקת חוליות מקשחת שטופלו בתרופות מקבוצת נוגדי TNF אלפא – תרופות המכילות נוגדנים שחוסמים את פעילותו של חלבון דלקתי בשם TNF אלפא – היו בסיכון נמוך יותר למחלת לב איסכמית בהשוואה לחולים שלא טופלו בתרופות אלה, ו-9% מתוכם אובחנו עם מחלת לב איסכמית, בהשוואה ל-16.2% מקרב החולים שלא טופלו בתרופות אלה. מכלל האנשים עם דלקת חוליות מקשחת שהשתתפו במחקר, לפי התיעוד שנאסף מקופת החולים 30% טופלו בנוגדי TNF אלפא, ואלה היו צעירים יותר (גיל 49.1 בממוצע) בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות (גיל 57.5 בממוצע).

במחקר השתתפו ד"ר מיכל וינקר שוסטר, ד"ר עומר גנדלמן, ד"ר שמואל טיאוסנו, ד"ר דורון קומנשטר, פרופ' ארנון כהן ופרופ' הווארד עמיטל, וממצאיו מדווחים בגיליון פברואר 2018 של כתב העת Clinical Rheumatology.

החוקרים מציינים כי תרומתן המגנה של התרופות מקבוצת נוגדי TNF אלפא, כפי שזוהתה במחקר, מתחברת גם עם ממצאים מסקירה של מחקרים המתייחסים לאנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית, שפורסמה במארס 2011 בכתב העת Rheumatology, והעלתה כי הטיפול בתרופות ביולוגיות מקבוצה זו מפחית ב-54% את הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי.

הקשר בין דלקות מפרקים והלב

מחקרים רבים מצביעים בשנים האחרונות על עלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם בקרב אנשים עם דלקת חוליות מקשחת. כך, למשל, מחקר קנדי שפורסם בקיץ 2015 העלה כי דלקת חוליות מקשחת מעלה ב-36% את הסיכון למוות ממחלות לב וכלי דם כמו התקף לב ושבץ מוחי, כשהסיכון היה גבוה ב-46% בקרב גברים וב-24% אצל נשים.

מחקר נוסף מטייוואן שפורסם בשנת 2014 בכתב העת Scandinavian Journal of Rheumatology מתיישב אף הוא עם הממצאים מהעבודה הנוכחית והעלה כי דלקת חוליות מקשחת מעלה ב-36% את הסיכון למחלת לב כלילית, ומעלה את הסיכון למחלה עד פי 7.74 בקרב אנשים שמאובחנים במקביל עם יתר לחץ דם, סוכרת וסרטן.

כאמור, למנגנון הדלקתי במפרקים קשר למנגנון דלקתי גם בכלי דם מרכזיים בגוף. במחקר ישראלי מהמחלקה לראומטולוגיה בבית החולים איכילוב שפורסם בפברואר 2007 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism  נמצא כי בהשוואה בין 47 חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית ל-100 נבדקים בריאים, הדמיה של כלי הדם באמצעות בדיקת דופלקס לעורקי הצוואר הראתה טרשת עורקים מוגברת בקרב החולים, לצד סיכון גבוה יותר לסבול מהיפרליפידמיה ויתר לחץ דם.

מעבר לסיכון כתוצאה מהדלקת, גם אי הקפדה על אורח חיים בריא עשוי להעצים את הסיכון למחלות לב בקרב הסובלים מדלקות מפרקים אוטואימוניות. מחקר מהולנד שהופיע באפריל 2015 בכתב העת  BMC Musculoskeletal Disordersזיהה שכיחות גבוהה של גורמי סיכון למחלות לב במדגם של 254 חולים בדלקת מפרקים מקשחת, בהשוואה לאוכלוסייה ההולנדית הבוגרת בכללותה, לרבות עישון (43% בהשוואה ל-27% באוכלוסייה הכללית) ויתר לחץ דם (41% לעומת 31%).

במחקר ישראלי מהמרכז הרפואי כרמל, שפורסם במאי 2008 בכתב העת Journal of Rheumatology נמצא באופן דומה בקרב 40 חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית כי המחלה מעלה את הסיכון לטרשת עורקים, מה שמחייב לטענת החוקרים תשומת לב גבוהה יותר מהחולים עצמם ומרופאיהם.

Clinical Rheumatology, doi: 10.1007/s10067-018-4037-y