קושי לקום בבוקר, פיהוקים בצהריים ורצון עז לישון – כל אלה אינם זרים למרבית האנשים בחיים המודרניים. מעל פני השטח נראה כי מכל הקשיים העומדים בפני אנשים עם מחלות כרוניות, אין צורך להכביר במילים בנושא העייפות. הרי כולם חוו עייפות. אבל התסמין אליו רבים מתייחסים כזניח, למעשה מדורג על ידי החולים כאחד התסמינים המטרידים ביותר.

השפה העברית לא מבחינה בין fatigue ל- tiredness, אך לא מדובר רק בבעיה סמנטית. העייפות - או המותשות כפי שראוי לקרוא לה - בלתי נראית ויכולה להתפרש בטעות כעצלות או חוסר מוטיבציה.

מצב העייפות זוכה לפחות אמפטיה, לא רק בשל חוסר הבנתם של חברים ובני משפחה, אלא לעיתים גם בשל פספוס אבחנתי של הרופאים ואנשי המקצוע הטיפוליים הסובבים את החולה הכרוני.

חווית הביטול של סימפטום לו השפעה על כל היכולות והתפקודים בחיי היום-יום, מוסיפה אשמה ובדידות על הפגיעה באיכות החיים.

עייפות שונה

העייפות המדווחת בקרב אנשים עם מחלות כרוניות שונה - איכותית וכמותית - מהעייפות המוכרת לאחר מאמץ פיסי או מנטאלי. בעוד שהעייפות "הנורמלית" היא זמנית, משתנה בעקבות מנוחה ומגינה על הגוף מפני פעילות יתר, עייפות בעקבות מחלות כרוניות נחוות כמותשות ועייפות המכריעות את הגוף כולו.

אם בקרב מבוגרים בריאים שכיחות העייפות הקשה (fatigue) נעה בין 9% ל- 25%, בקרב אנשים עם מחלות כרוניות אוטואימיוניות (בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף) המספר גבוה באופן משמעותי ונע בין 30% ל- 72% (במחלות מעי דלקתיות, דלקת מפרקים שגרונית ודלקת חוליות מקשחת).

אחד התסמינים המטרידים ביותר

העייפות פוגעת ביכולת להתרכז או לחשוב באופן צלול, להשתתף באירועים חברתיים, לבצע מטלות פיסיות פשוטות ומלווה, בין היתר, בתחושה של איבוד תקווה. רמת העייפות יכולה להשתנות מידי יום. העייפות יכולה לבוא בתגובה לטיפול תרופתי (כמו כימותרפיה במחלת הסרטן), בעקבות התקף של המחלה או התגברות פתאומית של הסימפטומים, או להיות נוכחת באופן קבוע מבלי שיהיה ניתן לאתר משתנה סיבתי. אין זה פלא שמטופלים מדרגים סימפטום זה כאחד המטרידים ביותר.

לדוגמא, במחלת הקרוהן דורגה העייפות במקום הרביעי, גבוה מעל סימפטומים ככאב ובעיות שליטה ביציאות. כשאנשים עם דלקת מפרקים שגרונית ביקשו לדרג 23 קשיים בעקבות המחלה, נמצאה העייפות במקום החמישי, מייד לאחר סימפטומים כמו כאב ומגבלות ניידות. בטרשת נפוצה נערך סקר עולמי שכלל מעל 10,000 עונים בו 86% דרגו את העייפות כאחד משלושת הסימפטומים העיקריים מהם סובלים.

 (86% מהאנשים עם טרשת נפוצה דרגו את העייפות כאחד משלושת הסימפטומים העיקריים הגורמים להם סבל. צילום: Shutterstock)

הגורמים לעייפות

ישנם מדדים רפואיים מדויקים אשר נמצא קשר סיבתי בינם לבין העייפות - כמו פעילות בלוטת התריס, אנמיה ותפקודי הכבד והכליות - אך ברוב המקרים אין מצליחים להסביר את העייפות במחלות כרוניות. 

מכיוון שאין מדד ביולוגי קבוע הנמצא בקשר מובהק עם עייפות במחלות כרוניות, הערכת העייפות מתבססת על דיווח עצמי של המטופל, באמצעות הראיון הקליני או שאלונים. מצב זה הביא לכך שאחת הסקירות בתחום מצאה למעלה מ- 252 דרכים שונות להעריך ולמדוד עייפות. הניסיונות להגיע להערכה מדויקת הביאה לייצור כלי הערכה ספציפיים לכל מצב רפואי.

באנשים עם מחלות כרוניות ניתן למצוא שינויים בעייפות. גם אם התגובה הראשונית היא לומר כי העייפות בלתי נסבלת באופן יציב לאורך כל שעות היום, חקירה מעמיקה יותר של המצב הרפואי - הטיפול התרופתי, הפרופיל הפסיכולוגי והפעילות במשך היום - יכולה לאפשר זיהוי משתנים להם השפעה על העייפות.

דחק, תחושה ש"עשינו יותר מידי", בעיות שינה, אכילה של מזונות מסוימים, תופעות לוואי של תרופות, מזג אוויר חם, כאב, פעילות דלקתית, דיכאון, אכילה לא מזינה דיה או התייבשות - כל אלה ואחרים יכולים להשפיע על תחושת העייפות. העלתם של הגורמים למודעות יכולה לאפשר את תכנון ההתמודדות ולהגביר את תחושת השליטה.

יחד עם זאת, חשוב לציין שעל אף כל המשתנים המתערבים בעייפות, לרוב אין היא נשלטת ואין דרך להימנע ממנה. לכן יש לפעול ולפתח התמודדויות שאינן ממוקדות רק בטיפול בעייפות עצמה, אלא גם אסטרטגיות התמודדות ממוקדות רגש, כאלו שיאפשרו הפחתה של תגובות רגשיות כמו כעס ואשמה עקב העייפות.

תקציב האנרגיה

הסובלים מעייפות לומדים להביט בצורה שונה על פעילויות שאחרים מגדירים כמהנות או אפילו כמנוחה. כל תזוזה, אפילו מחשבה, צורכת אנרגיה וכשזהו מצרך יקר משתמשים בו במשורה.

החיים לצד העייפות מובילים לתכנון והתמודדות עם "תקציב האנרגיה". ההתנהלות התקציבית דורשת שילוב מנוחות כדי למלא את החשבון וזהירות מרבית באשר להוצאות.

ישנם בילויים יקרים מידי שאותם יחליפו הנאות במסגרת התקציב האנרגטי כגון קריאה וצפייה בטלוויזיה. זהו "אילוץ תקציבי" שעל הסביבה התומכת לא נותר אלא להבינו. אין הבחירות הללו מרמזות על רצון בבידוד חברתי.

אותם אנשים גם יצטרכו לבקש "תרומות אנרגטיות" ממשפחתם, עזרה שמאפשרת יותר פעילות, אך מציבה מראה אל מול הקושי להיות עצמאי.

לפעמים ישנם אירועים חשובים עד שכדאי "להיכנס למינוס" בשבילם. לאחר מצבים כאלו יש המשלמים מחיר יקר בדמות מנוחה ממושכת אף יותר מהרגיל, אחרים מגלים שההשלכות אינן כה חמורות ומקבלים עידוד לעשות כך בהזדמנויות נוספות.

מטפלים בעייפות

הטיפול בעייפות מתחיל בהערכת הגורמים הישירים והעקיפים המובילים לסימפטום זה. פירוט המשתנים צריך להוביל לבניית תוכנית שיקומית אשר תפחית סימפטומים ומצבים המחמירים את העייפות - כגון טיפול באנמיה או פעילות בלוטת התריס, כמו גם טיפול בהפרעות שינה, דיכאון וכאב. 

במקביל לצמצום מעורבותם של הגורמים להחמרת העייפות יש להוסיף טיפולים אשר נמצאו יעילים בשימור ושיפור הערנות, בניהם טיפולים תרופתיים (כמו מודפיניל/פרוביג'יל), פיזיותרפיה ופעילות גופנית ולימוד של אסטרטגיות תכנון וחיסכון אנרגטי.

ישנם טיפולים שנמצאו יעילים רק למחלות ספציפיות כמו שיקום נשימתי, אשר מפחית מתחושת העייפות בקרב מטופלים עם אסתמה ו-COPD (מחלת ריאות חסימתית כרונית).

סימפטום העייפות בעקבות מחלה כרונית נתפס בעיני המטופלים כבלתי ניתן לטיפול. העייפות מדוברת לעיתים נדירות מידי עם הרופא המטפל, וגם כאשר מדווחים, יש מטופלים החשים כי אינם מקבלים את ההכרה המתאימה למצוקתם. אך אפשרויות הטיפול מתרחבות והופכות ליעילות יותר, לכן כדאי לדווח על העייפות בפני הרופא המטפל. מלבד השיפור באיכות החיים יש לכך גם השלכות קליניות ואבחנתיות היכולות להעיד על מצב המחלה ויעילות הטיפול הנוכחי.