הקשר בין שבץ מוחי לטמפרטורה חיצונית נחקר בשנים האחרונות בעבודות שונות ברחבי העולם, לרבות בישראל, והעלה עד כה ממצאים סותרים. עם זאת, מחקרים חדשים מדגימים כי בעונת הקיץ שכיחות מקרי השבץ גבוהה יותר, ובכלל זה מחקר ישראלי מדרום הארץ משנת 2016 שמצא כי טמפרטורות גבוהות בקיץ ובסתיו מעלות את הסיכון להתפתחות שבץ בקרב גברים.

עתה מצאו חוקרים ישראלים כי בהתבסס על נתוני מאגר ייעודי במשרד הבריאות לכלל המאושפזים שלקו בשבץ מוחי ואושפזו בבתי החולים הכלליים במדינה, כי חום הקיץ אכן מגדיל משמעותית את הסיכון לשבץ מוחי, כששיא הסיכון נרשם שישה ימים לאחר גל החום, אולם ככל שטווח הטמפרטורות היומי רחב יותר – כלומר ככל שבשעות הלילה הטמפרטורה יורדת יותר ונעשה יותר קריר – כך הסיכון העודף לשבץ מצטמצם.

סיכון עודף לשבץ בשני המינים

החוקרים מבית הספר לבריאות הציבור והחוג לגאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי רמב"ם, אוניברסיטת תל אביב והמרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות בחנו את נתוני כלל 15,123 הישראלים מגיל 50 ומעלה שאושפזו ב-26 בתי החולים הכלליים במדינה עם שבץ מוחי בין השנים 2016-2014 בעונות הקיץ (בחודשים יוני עד ספטמבר), בהתבסס על נתונים שנאספים ברשם השבץ הלאומי של המרכז הלאומי לבקרת מחלות (IL-NSR). רוב המאושפזים (93.9%) אושפזו לאחר שבץ איסכמי או שבץ מוחי חולף (TIA), ומיעוטם (6.1%) לאחר שבץ המורגי (דימומי). המאושפזים היו בגיל 73 בממוצע, 54% מתוכם גברים.

מידע זה הוצלב עם נתונים שנאספו מ-14 תחנות של השירות המטאורולוגי אודות הטמפרטורות היומיות באזורי הארץ ותנאי הלחות היומיים. כמו כן שוקללו נתוני המשרד להגנת הסביבה לרמות זיהום אוויר לימים הנבדקים (רמות חלקיקי אוויר נשימים).

ככלל, בשנים 2016-2014 נמנו 46,750 נפגעי שבץ מוחי בישראל, שנחלקו באופן שווה בין עונות השנה.

מבין מקרי השבץ המוחי שתועדו בקיץ, ניתוח סטטיסטי העלה כי טמפרטורות גבוהות יותר וגלי חום היו מלווים בסיכון גבוה יותר באופן משמעותי לשבץ: כל עלייה של מעלת צלזיוס אחת בחום החיצוני העלתה ב-10% להתפתחות שבץ מוחי עד שישה ימים קדימה, כשהסיכון גדל מדי יום ומגיע לשיאו שישה ימים לאחר גל החום. הסיכון העודף נצפה בכלל סוגי השבץ, לרבות שבץ איסכמי ושבץ מוחי חולף, כשבשבץ המורגי (דימומי) הסיכון העודף היה מובהק סטטיסטית רק בימים החמישי והשישי לאחר גל החום.

החוקרים לא מצאו הבדלים בסיכון העודף לשבץ בעקבות גל החום לפי גיל, מין וגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם. הסיכון העודף לשבץ תועד הן בקרב בריאים והן בקרב חולים כרוניים, לרבות מאובחנים עם פרפור פרוזדורים, יתר לחץ דם, סוכרת ועודף שומנים בדם (היפרליפידמיה).

בהמשך התברר כי ככל שטווח הטמפרטורות היומי גבוה יותר – כלומר ככל שהחום בשעות היום מלווה בקור בשעות הלילה – כך הדבר השפיע לטובה על ירידה בסיכון העודף לשבץ: כל עלייה של מעלת צלזיוס אחת בטווח הטמפרטורות היומי הובילה לירידה של 4% בסיכון לשבץ עד שישה ימים קדימה.

החוקרים מסכמים כי למרות שגלי חום נקשרים במחקר זה לשבץ מוחי באופן גורף ובשני המינים, הרי שהקלה בחום בשעות הלילה ממתנת סיכון זה. לדבריהם, ממצאי המחקר תומכים במהלכים לקידום פעולות על ידי ארגונים הפועלים לבריאות הציבור להפחית בחשיפה של מבוגרים לגלי חום – לצורך הפחתה בסיכון לשבץ.

במחקר השתתפו שירז ורד, פרופ' שלומית פז, ד"ר מיה נגב, פרופ' דוד טנה, ד"ר ענבר צוקר וד"ר גלית ויינשטיין, וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2020 של כתב העת Environmental Research.

עלייה בסיכון לקרישי דם

הערכת הקשר בין תנאי מזג האוויר לשבץ מוחי הכרחית, לטענת החוקרים, על רקע שינויי האקלים בשנים האחרונות והתחממות כדור הארץ. גופי בריאות רבים העריכו לאחרונה כי שינויים אקלימיים גלובאליים מהווים את הסכנה המשמעותית ביותר לבריאות האדם במאה ה-21.

ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודה נוספת מישראל שבוצעה במרכז הרפואי סורוקה ופורסמה בדצמבר 2016, אשר זיהתה כי כל עלייה של 5 מעלות צלזיוס מעלה בטווח הקצר פי 3.1 את הסיכון בקרב גברים לפתח שבץ בקיץ, וכן מעלה ב-86% את הסיכון לשבץ בסתיו. לפי העבודה מסורוקה, בחורף יורד ב-32% הסיכון לשבץ בהשוואה לעונות החמות, אם כי השינויים שתועדו במחקר נמצאו כאמור מובהקים סטטיסטית עבור גברים בלבד.

בעוד שהמנגנון הביולוגי שקושר בין חום הקיץ לסיכון גבוה לשבץ מוחי עדיין אינו ברור לאשורו, ההנחה המחקרית כי חום מוביל לשורת תהליכים שמגדילים את הסיכון לקרישיות יתר של הדם שמובילה לשבץ, בין השאר באמצעות עלייה בריכוז הדם (hemoconcentration) וצמיגות יתר של הדם (hyperviscosity), וזאת בעיקר על רקע מחסור בנוזלים והתייבשות. כמו כן, לפי עבודות נוספות, חום גם מוביל לפגיעה בתאי האנדותל בכלי הדם ולשינויים מטבוליים שעשויים אף הם לעודד התפתחות קרישי דם. כמו כן, באוקטובר 2015 מצאו חוקרים בריטיים כי חיסון לשפעת המומלץ בסתיו מקטין את הסיכון לשבץ מוחי, ויתכן כי ממצא זה מהווה הסבר נוסף לעלייה בסיכון לשבץ בחודשי הקיץ בהשוואה לחורף.

מחקרים בעבר כבר בחנו את הקשר בין שבץ מוחי למזג האוויר והעלו ממצאים הפוכים. חלק מהעבודות זיהו דווקא קשר הפוך בין חשיפה לקור עז בשיא החורף לבין עלייה בסיכון לשבץ, הן על רקע היצרות כלי הדם בתנאי קור והן בעקבות עלייה בלחץ הדם בתנאי קור – שמשפיעים על עלייה בסיכון להיווצרות קרישי דם. כמו כן, עבודות אחרות לא זיהו קשר סטטיסטי ברור בין טמפרטורה חיצונית ועונות השנה לבין סיכון לשבץ מוחי. כך, למשל, מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2015 בכתב העת International Journal of Cardiology שלא מצא קשר בין שינויי טמפרטורה חיצוניים לבין דפוסי האשפוז של נפגעי שבץ במרכזים רפואיים בארה"ב.

עם זאת, הממצאים הנוכחיים מתיישבים עם עבודות בשנים האחרונות שמעלות כי דווקא חשיפה מוגברת לחום וללחות שמאפיינים את עונת הקיץ וכן תנודות מהירות בטמפרטורה החיצונית – מעלים את הסיכון לשבץ.

כך, חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת פלורידה דיווחו ביולי 2014 בכתב העת  International Archives of Occupational and Environmental Health  כי על סמך נתונים שנאספו בשנים 2000-1994, גלי חום מובילים לעלייה של 12% באשפוזים עקב שבץ מוחי, עלייה שנמשכת יומיים לאחר חלוף גל החום, כשהסיכון גבוה בעיקר בקרב גברים ומבוגרים מגיל 80 ומעלה.

חוקרים מיפן, מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי של טוקיו, דיווחו באוגוסט 1999 על מנגנון נוסף שעשוי להסביר את העלייה בסיכון לשבץ מוחי במהלך התייבשות בעקבות גל חום, כשפה יבש מסכן את הגוף בשחרור חומרים העלולים להוביל להתפתחות שבץ מוחי. על סמך הממצאים, החוקרים קראו להקפיד על שתייה מרובה של מים בעת גלי חום כדי למנוע את התפתחות המנגנון הזה, בייחוד בשעות הבוקר.

אחת הגישות החדשניות לטיפול בשלב החריף של שבץ מוח הינה בהורדת טמפרטורת הגוף לערכים נמוכים סביב 35 מעלות צלזיוס, כשההיגיון מאחורי גישה הוא גרימת ירידה בצריכה המטבולית של המוח בזמן הקירור שמקלה על ההתמודדות עם מחסור יחסי באספקת דם למוח – ממצא נוסף שעשוי להסביר את הקשר בין טמפרטורות נמוכות לירידה בסיכון לשבץ.

Environmental Research, doi: 10.1016/j.envres.2020.109678