גיל המעבר (Menopause) הוא התקופה בחיי האישה שבה מסתיים תהליך הביוץ ומופסקת הווסת. גיל המעבר מוגדר באופן רשמי לאחר פרק זמן של 12 חודשים ללא מחזור וללא דימום ווסתי. הוא עשוי להתרחש בשנות הארבעים לחיים או בשנות החמישים לחיים, ובממוצע במדינות המערב בגיל 51.

גיל המעבר הוא תופעה טבעית, ואינו נחשב למחלה, אך תסמיניו מאתגרים, וכוללים תסמינים פיזיים כמו גלי חום, דופק לב מואץ, הפרעות שינה וירידה בצפיפות העצם, לצד תסמינים נפשיים כמו ירידה במצב הרוח וערפול מוחי. תסמיני גיל המעבר עלולים לפגוע באיכות החיים, וכיום ניתן להקל עליהם בעזרת טיפולים תרופתיים.

לאורך השנים הצטברו עדויות על שורה ארוכה של טיפולים שעשויים להקל בחיי הנשים בגיל המעבר. לפני מספר עשורים היה מקובל לטפל בתסמיני גיל המעבר בטיפולים הורמונליים, אך ממצאי מחקר מעקב שפורסם ביולי 2002 של יוזמתWomen's Health Initiative  חולל רעידת אדמה בתחום, ובעקבותיו הופסקו טיפולים בהורמונים לגיל מעבר לתקופה ממושכת ברחבי העולם מחשש לסיבוכים קשים. לדברי פרופ' אמנון בז'ז'ינסקי, גינקולוג בכיר ומנהל מרפאת גיל המעבר במרכז הרפואי הדסה עין כרם, חבר ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר, "בשנים האחרונות בעקבות מחקרים עדכניים וניתוחים מהימנים יותר לממצאי המחקר מ-2002 התברר כי הטיפול ההורמונלי יעיל ובטוח לנשים רבות, אך עדיין מטופלות רבות נרתעות ממנו". לצד הטיפול ההורמונלי, כיום יש טיפולים תרופתיים נוספים שמציעים הקלה מסוימת בתסמיני גיל המעבר.

תסמינים אופייניים

התסמינים של גיל מעבר מתפתחים לרוב לאורך זמן. החודשים ולעתים השנים בהם מתחילם להופיע התסמינים כשהמחזור החודשי עדיין מתקיים מהווים את התקופה המקדימה לגיל המעבר (Perimenopause).

בתקופה זו רמות הורמוני המין המופרשים מהשחלות יורדות, והיא נמשכת בממוצע כארבע שנים. התסמינים המלווים שלב זה כוללים בין השאר:

• אי סדירות במחזור החודשי שמתבטאת לרוב בשלב הראשון בקיצור תקופת הווסת, ובהמשך בהתרחקות בפרק הזמן שבין המחזורים עד כדי דילוג על מחזורים. חשוב לציין כי גם בתקופה זו ועד הפסקת המחזור החודשי ניתן להרות באופן טבעי.
• יובש של הנרתיק
• גלי חום
• הזעות לילה
• דופק לב מואץ (פלפיטציות)
• הפרעות שינה. בקיץ 2019 דיווחו חוקרים אמריקאים על נטייה מוגברת במיוחד להפרעות שינה אצל נשים סוכרתיות בגיל המעבר. חשוב לציין כי הפרעות שינה כשלעצמן מלוות בסיכון גבוה יותר לתחלואה כרונית – לרבות מחלות לב וכלי דם וסוכרת.
• הפרעות במצב הרוח
• ירידה ביכולות קוגניטיביות ובזיכרון המכונה 'ערפול מוחי'

התסמינים של גיל המעבר עשויים להשתנות בעוצמתם ממטופלת למטופלת.

שכיחות התסמינים

תסמיני גיל המעבר רווחים ביותר בקרב נשים. בישראל, לפי סקר הבריאות והתזונה הלאומי של משרד הבריאות האחרון שנערך בשנים 2020-2018 (סקר INHIS-4), המבוסס על שאלון שהופץ ל-4,135 ישראלים מגיל 21 ומעלה, רוב הנשים מגיל 40 עד 75 (64.7%) דיווחו כי הן מצויות בשלב גיל המעבר או אחריו.

מרביתן של נשים אלו (71.6%) דיווחו כי חוו תסמינים שונים של גיל המעבר – כמחצית (53.4%) העידו על גלי חום, כרבע (28.5%) התמודדו עם  הפרעות שינה המתבטאות בקשיי הירדמות או שינה באיכות לא טובה, כחמישית (17.4%) דיווחו על דליפת שתן, כחמישית (17.2%) על עייפות קיצונית, וקרוב לחמישית (16.3%) על תחושת עצב, דכדוך או עצבנות. 5.2% מהנשים דיווחו על הפסקת הווסת עקב ניתוח או טיפול רפואי.

לפי נתונים משווים, ערביות דיווחו על גלי חום (63.4%) בשיעור גבוה יותר מיהודיות (50.6%), ואילו יהודיות דיווחו על הפרעות שינה (29.8%) יותר מערביות (23.9%). 

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), לרוב הנשים בעולם עוברות את גיל המעבר בין גיל 45 לגיל 55 כחלק מתהליך הזדקנות ביולוגי טבעי. לפי נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית בנושא, גיל 49 הוא הגיל הממוצע לכניסה לגיל המעבר וגיל 47 הוא הגיל הממוצע להופעת תסמינים מקדימים של גיל המעבר. בדיקה לגיל המעבר הממוצע בקבוצות אתניות שונות במדינה, שפורסמה עוד בשנת 1982 בכתב העת Maturitas, מצאה בבדיקה של 1,770 נשים מעל גיל 40, כי גיל המעבר הממוצע של נשים ישראליות עמד על 48.8 שנים, בקרב ילידות מערב אירופה על 49.8 שנים, בקרב ילידות מדינות המזרח התיכון על 48.5 שנים, בקרב ילידות מזרח אירופה על 49.2 שנים, ואילו גיל המעבר הממוצע המאוחר ביותר תועד בקרב נשים ילידות צפון אפריקה – בגיל 50.5 שנים.

הסיבות להקדמת גיל המעבר

גיל המעבר הוא תוצאה של ירדה בהפרשת הורמוני המין הנשיים מהשחלות. משנות ה-30 המאוחרות לחיים השחלות מייצרות פחות הורמונים מסוג אסטרוגן ופרוגסטרון השולטים על המחזור החודשי. כתוצאה מכך גם הסיכויים להיכנס להיריון קטנים, ולכן העמדה הרווחת כי החל מגיל 35 חלה ירידה ביכולת לכניסה ספונטנית להיריון. ככל שיורדת הפרשת ההורמונים, השחלות מפסיקות לשחרר ביציות, עד להפסקת הווסת שבה פוסק המחזור לחלוטין ומופסק תהליך הביוץ.

במקרים מסוימים מתרחשים שינויים והקדמה של גיל המעבר מסיבה שאינה קשורה רק לגיל האישה, ובין השאר גם על רקע:

• הסרת השחלות: ניתוחים להסרת השחלות (Oophorectomy) מלווים בהפסקה מידית של המחזור החודשי וכניסה מידית לגיל המעבר. במצבים אלה גם עשויים להתפתח תסמינים נוספים של גיל המעבר בדרגה חמורה, למשל גלי חום קשים. בניתוחים להסרת הרחם לרוב מופסק תהליך הווסת, אולם הם אינם גורמים לכניסה מיידית לגיל המעבר, שכן השחלות עדיין מפרישות הורמוני מין נשיים ומשחררות ביציות לפרק זמן מסוים.

• כימותרפיה ו הקרנות: טיפולי כימותרפיה והקרנות לסרטן עשויים לגרום לכניסה מוקדמת לגיל מעבר ואף להיות מלווים בתסמינים שונים של גיל המעבר כמו גלי חום. בטיפולי כימותרפיה הפגיעה במחזור עשויה להיות זמנית, ובחלק מהמקרים המחזור שב לאחר תום הטיפולים, ולכן חשוב להמשיך להשתמש בגלולות למניעת היריון לפי הצורך. טיפולי הקרנות (רדיותרפיה) שמלווים בסיכון גבוה להפסקת המחזור וכניסה לגיל המעבר כוללים הקרנות לרצפת האגן, הבטן התחתונה ועמוד השדרה התחתון, וכן הקרנה לכל הגוף לצורך השתלת מח עצם. לרוב הקרנות לאזורים אחרים בגוף, כמו הקרנות לשד או לאזור ראש-צוואר לא צפויים להאיץ את גיל המעבר.

• אי ספיקה שחלתית מוקדמת: מצב רפואי הקרוי 'אי ספיקה שחלתית מוקדמת' (POI, קיצור של Primary Ovarian Insufficiency) מבטא כניסה לגיל מעבר עד גיל 40. התופעה מתפתחת בקרב כ-1% מהנשים לפני גיל 40 וכ-0.1% מהנשים עד גיל 30. התופעה עשויה להתפתח מסיבות שונות מולדות – כרומוזומאליות או גנטיות ומסיבות אחרות, לרוב כתוצאה מתהליכים מטבוליים או זיהומיים. אי ספיקה שחלתית מוקדמת מתרחשת בין השאר במצבים של התסמונת הגנטית טרנר, במצבים של שינויים בגנים שונים – בהם אלה המסומנים באותיות BMP15, GDF9, FMR1 ו-POF1B. בין הזיהומים שנקשרו לאי ספיקה שחלתית מוקדמת כלולים הידבקות בנגיף החזרת וחשיפה לרעלנים שונים שחלקם מצויים בעשן הסיגריות. כמו כן מספר מחלות אוטואימוניות קשורות לאי ספיקה שחלתית מוקדמת, בהן מחלת אדיסון ומחלת השימוטו שמלווה בתת פעילות של בלוטת התריס. במקרים אלה של אי ספיקה שחלתית מוקדמת יש צורך בטיפול הורמונלי עד לשלב גיל המעבר הרגיל, במטרה להגן על המוח, הלב והעצמות.

חשיפה לרעלנים מסיגריות – מעלה את הסיכון לאי ספיקה שחלתית מוקדמת וגיל מעבר מוקדם (צילום: Shutterstock)

אתגרים של גיל המעבר

מספר מצבים רפואיים מורכבים נקשרו לתופעות של גיל מעבר, ובהן:

• מחלות לב וכלי דם: מחקרים מזהים קשר בין ירידה בהפרשת הורמוני המין מהשחלות בגיל המעבר לבין עלייה בסיכון למחלות קרדיו וסקולאריות אצל נשים. למעשה, כתוצאה מכך שכיחות התחלואה הלבבית משתווה אצל גברים ונשים לאחר גיל המעבר.

• דלדול עצם ואוסטאופורוזיס: גיל המעבר גורם לחולשה של עצמות בגוף, דלדול עצם ועלייה בסיכון לאוסטאופורוזיס ושברים בעצמות. זאת כתוצאה מירידה ביכולת ספיגת המינרלים בעצמות ובעיקר סידן. במצב זה, תהליכי פירוק עצם גוברים על תהליכים של בניית עצמות. לאחר גיל המעבר חלה עלייה בהיקף הנשים עם שברים בצוואר הירך ובעמוד השדרה. הטיפול ההורמונלי המוצע כטיפול לגיל המעבר הוכח ביעילותו למניעת דלדול עצם.

• הפרעות בשלפוחית השתן ודליפת שתן: ירידה עד כדי הפסקה בהפרשת הורמוני המין הנשיים מלווה בשינויים ברקמות הרחם ואיברי המין הנשיים באופן שעשוי להשפיע על שלפוחית השתן ולייצר תחושה של דחיפות במתן שתן עד כדי דליפת שתן, בעיקר במצבים כגון שיעול, צחוק והרמת משאות. מצב זה גם מעלה את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן.

• הפרעות בתפקוד המיני: גיל המעבר גורם ליובש בנרתיק ולאובדן גמישות באיבר המין הנשי, באופן שעשוי להוביל להתפתחות חוסר נוחות עד כדי דימום קל בעת קיום יחסי מין. כמו כן עשויה להתפתח ירידה בחשק המיני.

• עלייה במשקל: נשים רבות בגיל המעבר חוות עלייה במשקל הגוף וצבירת משקל עודף על רקע האטה בתהליכי שריפת קלוריות.

• החמרה במצב כרוני: גיל מעבר עשוי להחמיר תהליכים דלקתיים כרוניים שונים בגוף, כפי שמדגימים מחקרים שונים. בחורף 2018 דיווחו חוקרים אמריקאים על החמרה בתסמיני דלקות מפרקים אצל נשים בגיל המעבר, כתוצאה מהירידה ברמות הורמוני המין.

תהליך האבחון

רוב הנשים מזהות בעצמן את תחילתו של גיל המעבר עם הופעת התסמינים האופייניים. ככלל, כשמתחילות אי סדירויות במחזור החודשי לצד תסמינים נוספים כמו גלי חום – מומלץ לפנות לגינקולוגים להתייעצות קלינית.

אבחון גיל המעבר נסמך על בדיקה קלינית ותשאול המטופלת. לנשים עד שנות הארבעים לחייהן נהוג לשלב בתהליך האבחון בדיקות שונות:

• רמות FSH ואסטרדיול: בגיל המעבר חלה ירידה בהפרשת הורמון אסטרוגן שמלווה בירידה בריכוז הורמון האסטרדיול – אחת מנגזרות האסטרוגן בבדיקות דם, לצד עלייה ברמות הורמון FSH ובעברית 'הורמון מעורר זקיק' המופרש מבלוטת יותרת המוח. לאור שינויים רבים ברמות הורמונים בגיל המעבר, קשה לקבוע רק ברמות ודאות גבוהה ורק על סמך בדיקות אלה שאכן ישנה כניסה לגיל המעבר.

• רמות TSH: מאחר ותופעה של פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם) עשויה לחקות תסמינים של גיל המעבר, לרוב נהוג לבצע לנשים שחשות תחילה של תסמיני גיל המעבר בדיקה לרמות TSH – ההורמון שמגרה ומפעיל את בלוטת התריס.

• אולטרסאונד וגינאלי: בדיקה מסוג אולטרסאונד וגינאלי מדגימה את השחלות והרחם ורירית הרחם. כאשר רירית הרחם דקה, זה הסימן לכך שאין פעילות הורמונלית מספקת וניתן להניח שהחל גיל המעבר. רירית רחם עבה מצביעה על פעילות הורמונלית.

*בדיקת שד ידנית וממוגרפיה נדרשות לכל אישה בגילים הרלוונטיים לאבחון תסמיני גיל המעבר לצורך אבחון מוקדם של סרטן השד.

הטיפולים להקלה בתסמיני גיל המעבר

ככלל, גיל מעבר אינו דורש טיפול רפואי מאחר ומדובר בתהליך טבעי, אולם ישנם טיפולים שעשויים להקל בתסמינים שעלולים להוביל לפגיעה משמעותית באיכות חיי הנשים. בין טיפולים אלה נכללים:

אורח חיים בריא

אורח חיים בריא הוא המלצה ראשונה במעלה לנשים בגיל המעבר, שביכולתה למתן את התסמינים האופייניים. בהקשר זה נכללים פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה, הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין והקפדה על שעות שינה סדירות בלילה והיגיינת שינה. 

מחקרים מדגימים את היעילות של אורח חיים בריא בהפחתת תסמיני גיל המעבר, למשל עבודות שמתארות את ההשפעות המיטיבות של פעילות גופנית סדירה על גלי חום והזעות.

טיפול הורמונלי

טיפול הורמונלי התבסס ברבות השנים כטיפול תרופתי מרכזי לגיל המעבר. הטיפול קרוי 'הורמונלי חלופי' מאחר והוא משמש תחליף לירידה הטבעית ברמות הורמוני המין הנשיים. לדברי פרופ' בז'ז'ינסקי, "הטיפול ההורמונלי מסייע להקלה של תסמינים רבים של גיל המעבר, בהם גלי חום, דופק לב מואץ, הפרעות במצב הרוח והפרעות שינה הקשורות לגיל המעבר, ובמידה מסוימת גם ערפול קוגניטיבי. הטיפול גם הוכח כמועיל למניעת דלדול עצם ואוסטאופורוזיס".

טיפול זה ספג מהלומה בשנת 2002 כשנמצא במסגרת מחקר מעקב אמריקאי נרחב (מחקר ביוזמת Women Health Initiative) כי הוא מעלה את הסיכון למחלות לב וסרטן השד. הממצאים פורסמו כשהטיפול ההורמונלי היה פופולארי ביותר אצל נשים רבות בגיל המעבר. בהמשך התברר כי המחקר בוצע בשיטות מדעיות בעייתיות, ורוב המשתתפות בו היו מבוגרות מעל גיל 60 ולא בתחילת גחל המעבר. לאחר תקופה ממושכת בה טיפולים בהורמונים לגיל המעבר הופסקו לחלוטין במדינות רבות בעולם ובהן ישראל – הטיפולים שבו בשנים האחרונות למרפאות, אך עדיין בהיקפים קטנים מבעבר.

לדברי פרופ' בז'ז'ינסקי, "לטיפול ההורמונלי נותרו יחסי ציבור לא טובים. הרבה נשים נרתעות ממנו, ומחקרים שמוצגים בכנסים גם בארה"ב ואירופה מראים כי רק 9% עד 12% מהנשים שהטיפול ההורמונלי עשוי להתאים להן מקבלות אותו".

הטיפול ההורמונלי ניתן כיום על ידי רופאים גינקולוגים בקופות החולים או במרפאות לגיל המעבר שנפתחו בשנים האחרונות בחלק מבתי החולים ברחבי הארץ. כיום לפי ההמלצות העדכניות של האיגודים הרפואיים המקצועיים, טיפול הורמונלי חלופי לגיל המעבר מקובל בעיקר לתקופות קצרות יחסית ותחת מעקב. לפי נייר עמדה של החברה הישראלית המאגדת רופאים המטפלים בגיל המעבר ואיגודי הגינקולוגים ורופאי המשפחה, שפורסם ביוני 2021, הטיפול היעיל ביותר לנשים עם תסמיני גיל המעבר מתחת לגיל 60 ועם פחות מ-10 שנים מתום הווסת הוא טיפול הורמונלי המבוסס על אסטרוגן, והיתרונות בטיפול זה גוברות על סיכונים. "הטיפול ההורמונלי הוא כיום היעיל ביותר לתסמיני גיל המעבר", מדגיש פרופ' בז'ז'ינסקי.

ההנחיות מדגישות כי הטיפול התרופתי צריך להינתן לצד המלצה להטמעת אורח חיים בריא.

נכון להיום יש סוגים שונים של טיפול הורמונלי אסטרוגני הניתנים בגלולות, במדבקות על העור ודרך הנרתיק.

היעילות של הטיפולים ההורמונליים מיוחסת לאסטרוגן, אולם נשים עם רחם נדרשות גם לתוספת של מרכיב פרוגסטרון לטיפול כדי למנוע סרטן רירית הרחם, וכך גם לנשים שעברו כריתת רחם שאינה שלמה ונשים שאובחנו עם אנדומטריוזיס בעבר. שילוב הפרוגסטרון יכול להתבצע באופן שמייצר וסת ומחקה את המחזור החודשי: המטופלת נוטלת שבועיים אסטרוגן ושבועיים שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון – כדי לעודד וסת; ולנשים שאצלן הווסת הפסיקה ניתן שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון במינון אחיד ובאופן רציף שאינו מחזורי. "בשתי השיטות ההשפעה על תסמיני גיל המעבר ועל מניעת אוסטאופורוזיס דומה", מדגיש פרופ' בז'ז'ינסקי. נשים ללא רחם יכולות להסתפק בנטילת אסטרוגן בלבד. נשים שמפתחות רגישות יתר ותופעות לוואי לפרוגסטרון יכולות להחליף מרכיב זה בטיפול בתרופות מקבוצת SERM – תרופות סלקטיביות הפועלות על רקמות מסוימות בדומה לאסטרוגן, אך חוסמות את השפעת ההורמון ברקמות אחרות, כמו טמוקסיפן.

המעקב התקופתי המקובל לטיפול ההורמונלי לגיל המעבר כולל בדיקת אולטרסאונד לרירית הרחם ומתן תשומת לב יתרה לדיווחים על דימום נרתיקי חריג.

ההנחיות ממליצות לדון עם הרופאים המטפלים אחת לשנה על המשך הטיפול ההורמונלי או הפסקתו בהתאם לרצונות האישה ומצבה הרפואי. לעתים הפסקת הטיפול עשויה להוביל להופעה מחודשת של תסמיני גיל המעבר, ותופעה זו מצטמצמת בהיקפה כשהפסקת הטיפול מדורגת.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר בטיפולים ההורמונליים לגיל המעבר היא דימומים לא סדירים שניתנים לטיפול. ניתוחים עדכניים למחקרים על הטיפול ההורמונלי עדיין מצביעים על עלייה מזערית אך מובהקת סטטיסטית בסיכון לסרטן השד אצל המטופלות בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון לאורך חמש שנים. עם זאת, תמונת המצב מורכבת, וכשמחשבים את הסיכון לכלל סוגי הסרטן – נמצא כי אלו הנוטלות טיפול הורמונלי נמצאות בסיכון נמוך יותר לגידולים ממאירים, ונמצא כי הטיפול ההורמונלי מפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס.

לפי ניסיון שהצטבר במחקרים בשנים האחרונות, הטיפול ההורמונלי אסור במצבים של דמם וגינאלי ממקור לא ידוע, סרטן שד בעבר, סרטן רירית הרחם בשלב מתקדם, סרטן השחלה, סרקומה של הרחם, סרטן תלוי אסטרוגן בעבר, קרישיות יתר – לרבות אבחון קריש דם מסוכן בעבר, מחלת לב מורכבת כמו תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס) והתקף לב ומחלת עור מסוג פורפיריה (PCT), וכמו כן במצבים שכרוכים בתופעות לוואי קשות המתפתחות בתגובה לטיפול ההורמונלי. סוכרת, יתר לחץ דם ועישון סיגריות וכן נטילת תרופות לכולסטרול גבוה ונוגדי דיכאון אינם מהווים אינדיקציית נגד למתן טיפול הורמונלי.

טיפול הורמונלי לגיל המעבר – הוכח ביעילותו כנגד תסמינים רבים של גיל המעבר ובמניעת אוסטאופורוזיס (צילום: Shutterstock)

טיפולים תרופתיים נוספים

לנשים שאסור להן הטיפול ההורמונלי, בהן נשים מחלימות מסרטן השד, וכן לנשים שחוששות מטיפול הורמונלי על רקע המחקרים שפורסמו בנושא בעבר ניתן לשקול טיפולים תרופתיים נוספים שמאפשרים להקל בחלק מתסמיני גיל המעבר.

נוגדי דיכאון: תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת SSRI המעכבות ספיגה מחדש של המוליך העצבי סרוטונין, ותרופות מקבוצת SNRI שמעכבות ספיגה של המוליכים העצביים סרוטונין ונוראפינפרין הוכיחו יעילות למתן חלק מתסמיני גיל מעבר. עם זאת, לתרופות אלה יש לעתים תופעות לוואי לא רצויות.

טיפולים טבעיים: טיפולים טבעיים נוספים שמומלצים לעתים למטרה זו הם תכשירים המבוססים על איזופלבונים כמו סויה, קוהוש שחור ושיח אברהם. תכשירים אלה הוכיחו יעילות מסוימת בהפחתת תסמיני גיל המעבר, אך לא בהיקפים המשתווים לטיפול ההורמונלי (קראו גם בהרחבה בהמשך תחת 'רפואה משלימה').

ויוזה: התרופה ויוזה (Veozah) המכילה את החומר הפעיל פזולינטנט (Fezolinetant) היא תרופה חדשה שנכנסה בשנת 2024 לשימוש בישראל והיא הראשונה הלא הורמונלית שמסייעת לתסמיני גיל המעבר. התרופה פועלת כאנטגוניסט לקולטנים במוח מסוג NK3 שקשורים לוויסות טמפרטורת הגוף בהיפותלמוס, והיא הוכחה ביעילותה בהתמודדות עם גלי חום והזעות ודופק לב מואץ. עם זאת, בהבדל מהטיפולים ההורמונליים, תרופה זו אינה מועילה בהיבטים של שמירה על צפיפות העצם ומניעת אוסטאופורוזיס. 

*לא מומלץ השימוש במוצרים שנמכרים כ"חלופות טבעיות להורמונים" שמשווקים כתוספי תזונה וחלקם מכילים מרכיבים לא ידועים שהשפעתם על בריאות האישה עוד איננה ברורה.

טיפולים נפשיים

מאחר ותסמיני גיל המעבר מלווים גם בדכדוך נפשי, ישנם לצד הטיפולים התרופתיים גם תמיכה נפשית מומלצת במצבים מסוימים, ובעיקר טיפול נפשי קצר טווח התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) המסייע להתמודדות מועילה עם תסמינים אלה.

רפואה משלימה

מחקרים מצומצמים מדגימים יעילות לשיטות מסוימות של רפואה משלימה בהקלה על תסמיני גיל המעבר.

• פיטואסטרוגנים: מספר עבודות מזהות קשר בין צריכה של מוצרים טבעיים המכילים 'פיטואסטרוגנים' לשיפור בתסמיני גיל המעבר. פיטואסטרוגנים הם חומרים הדומים במבנה הכימי להורמון האסטרוגן שהפרשדתו פוחתת בגיל המעבר. הפיטואסרוגנים המרכזיים הם איזופלבונים המצויים בפולי סויה וקטניות כגון עדשים וחומוס, וליגננים המצויים בזרעי פשתן, דגנים מלאים ופירות וירקות מסוימים. יש לציין כי המחקרים על השפעות הפיטואסטרוגנים על תסמיני גיל המעבר מצביעים כיום על ממצאים שנויים במחלוקת בדבר יעילותם. כמו כן, יש אף עבודות שרומזות כי במצבים מסוימים מזונות אלה בכמות גבוהה עשויים להזיק, למשל לנשים שאובחנו בעבר בסרטן השד.

• הקוהוש השחור: יש עבודות שמצביעות על יעילות בצריכת קוהוש שחור להתמודדות עם תסמיני גיל המעבר. עם זאת, יש לצרוך את תוסף התזונה רק לאחר היוועצות עם הרופאים המטפלים, מאחר והוא גם עלול להיות מסוכן לנשים שאובחנו עם סרטן השד ולנשים עם בעיות בתפקוד הכבד.

• יוגה: מחקרים מזהים השפעות מועילות של תרגילי יוגה וטאי צ'י על הקלה בתסמיני גיל המעבר.

• דיקור סיני: מספר מחקרים מצביעים על הקלה בתסמינים של גלי חום באמצעות דיקור סיני, אם כי לא ברור מה היקף ההשפעה, והאם היא מתמשכת או קצרת טווח בלבד.

• היפנוזה: מספר עבודות מזהות כי טיפולי היפנוזה תורמים להרגעות ולמצב מנטלי שמוביל לירידה בתסמיני גיל המעבר כמו גלי חום.

• ההורמון DHEA: מחקרים זיהו השפעה מיטיבה של נטילת תוספים המכילים נגזרות של ההורמון DHEA המופרש באופן טבעי מבלוטת יותרת הכליה בהקלה על תסמיני גיל המעבר, כאמצעי להגברת ליבידו, שיפור מראה העור, ומניעת יובש בנרתיק, אולם הממצאים בנושא אינם חד משמעיים. יש המשתמשים בנרות DHEA לנרתיק למטרה זו.

מגוון רב של תוספי תזונה משווקים בטענה להקלה בתסמיני גיל המעבר אולם ללא הוכחות יעילות מספקות בספרות המדעית, ובהם תוספים המכילים תלתן אדום, קווה קווה, ליקריץ, שורש הדונג קוואי, שמן נר הלילה ובטטה פראית (יאם פראי).

"נשמע כמוני": וידאוקאסט על גיל המעבר – תסמינים, אבחון ואיך ניתן לטפל?

פרופ' אמנון בז'ז'ינסקי הוא גינקולוג בכיר ומנהל מרפאת גיל המעבר במרכז הרפואי הדסה עין כרם, חבר ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר

עדכון אחרון: נובמבר 2024