אנשים עם דלקות מפרקים סובלים מתסמינים אופייניים, לרבות כאבי מפרקים וכאבים אופייניים באיברים נוספים בגוף – כמו כאבי גב, נוקשות במפרקים ובייחוד נוקשות (קישיון) בוקר ולעתים מגבלות תנועתיות שונות עד כדי נכות תפקודית.

גורמים שונים זוהו במחקרים ככאלה העלולים להחמיר את התסמינים ועוצמתם ולהוביל להתלקחות דלקתית, לרבות גורמים גנטיים, זיהומים, לחץ נפשי ועייפות.

עתה מצאו חוקרים אמריקאים כי גם גיל המעבר עלול להאיץ את ההדרדרות הגופנית בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית ולהוביל להחמרה משמעותית בתסמיני המחלה.

ירידה בהורמונים

צוות החוקרים מאוניברסיטת נברסקה, לצד חוקרים מהמאגר הלאומי האמריקאי למחלות מפרקים (NDB) ואוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, בחנו את התסמינים בקרב 8,189 נשים שאובחנו עם דלקת מפרקים שגרונתית לפני גיל המעבר בין השנים 2003 עד 2017 באמצעות שאלונים מובנים שנתבקשו למלא כל חצי שנה. מקרב הנבדקות, 5,573 היו בתקופת המחקר לאחר גיל מעבר – בגיל 62 בממוצע, 2,005 היו לפני גיל המעבר בגיל 40 בממוצע, ו-611 עברו את הגיל המעבר במהלך המחקר.

מהממצאים עולה כי לאחר גיל המעבר נצפתה החמרה בכלל התסמינים של דלקת המפרקים. נשים לפני גיל המעבר שהמשיכו לקבל וסת סבלו מירידה תפקודית מתונה יותר, כפי שאובחנה בשאלון איכות החיים (HAQ Score), בהשוואה לנשים לאחר גיל המעבר, והבדלים אלה נותרו מובהקים עם פער של 0.74 בציון שהתקבל בשאלונים – גם לאחר נטרול משתנים מתערבים.

כמו כן, ירידה תפקודית מתונה יותר זוהתה במחקר בקרב נשים שקיבלו טיפול הורמונאלי חלופי, נשים שעברו היריונות ונשים שהיו פוריות לתקופה ארוכה יותר.

החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מעלים שגיל המעבר כשלעצמו מהווה גורם סיכון להחמרה תפקודית בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית – הן לקצב מהיר יותר של החמרה בתפקוד והן להחמרה בדרגה קשה יותר, וזאת ככל הנראה על רקע ירידה בהפרשת הורמונים המלווה את גיל המעבר.

בהודעה לעיתונות הבהירו החוקרים כי הירידה התפקודית הנלווית לגיל המעבר בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית לא רק גורמת לנשים סבל רב יותר, אלא גם כרוכה בעלויות גבוהות למערכת הבריאות. הממצאים מדווחים בגיליון ינואר 2018 של כתב העת Rheumatology.

הבדלים בין המינים

החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים להבנת המנגנון המוביל להחמרה תפקודית בקרב נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית לאחר גיל המעבר, במטרה להציע טיפולים שיוכלו לשמר ואלי אף אף לשפר את תפקודן של הנשים לאחר הפסקת הווסת.

ככלל, לנשים סיכון גבוה פי 3 לפתח דלקת מפרקים שגרונתית בהשוואה לגברים, ונשים גם לרוב סובלות מהמחלה יותר – עם שיעורים גבוהים יותר של ירידה תפקודית ונכות. נשים אף נוטות לדווח יותר מגברים על תסמינים של כאב, עייפות ועל איכות חיים כללית ירודה יותר.

הקשר בין גיל המעבר לדלקות מפרקים נבחן בעבר בעבודות ספורות, לרבות מחקר משבדיה, שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Annals of Rheumatic Diseases, והעלה כי הסיכון לפתח את המחלה גבוה יותר בקרב נשים שעוברות גיל מעבר מוקדם, המוגדר ברפואה כשהווסת האחרונה מופיעה לפני גיל 40, בהשוואה לנשים עם גיל מעבר נורמלי – בסביבות גיל 50 וכן בהשוואה לנשים עם גיל מעבר מאוחר.

הקשר בין ירידה בהפרשת אסטרוגן לבין התפרצות דלקת מפרקים שגרונתית נבחן גם בישראל במסגרת מחקר שנערך בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ופורסם באוגוסט 2016 בכתב העת Molecular and Cellular Endocrinology, שהעלה כי שילוב של ירידה באסטרוגן וגורמים גנטיים שונים הוא הגורם לשינויים במערכת החיסונית ולעלייה בסיכון לדלקתיות ולהתפתחות דלקת מפרקים שגרונתית. הקשר ההורמונאלי לדלקות מפרקים מתחזק גם על רקע מחקר משבדיה שפורסם באוגוסט 2017, שהעלה כי שימוש קבוע בגלולות למניעת היריון מפחית מהסיכון לדלקת מפרקים שגרונתית, וכי נשים מניקות לאחר לידה מוגנות יותר מהתפתחות המחלה.

Rheumatology, doi: 10.1093/rheumatology/kex526