ברגע שחוט השדרה נפגע, אין צמיחה מחודשת של העצבים ולכן נגרם שיתוק. גילוי אחרון שפורסם השבוע בגליון של Proceedings of the National Academy of Sciences הראה מחקר של מדענים מביה"ס לרפואה ע"ש גון הופקינס שנעשה על עכברים פגועי חוט שדרה.

"מדובר במחקר ראשון המראה שיפור פונקציונלי מתחת לגובה הפגיעה בחוט השדרה על ידי מתן האנזים", אומר ד"ר רונלד סצ'נר, פרופסור לפרמקולוגיה מולקולרית.

סיאלידז הוא אנזים חיידקי שמסיר קבוצות כימיות ספציפיות אשר נמצאות על פני תאי עצב. קבוצות אלה בדרך כלל מייצבות את התאים, אבל גם מונעות התחדשות עצבים.

המחקר הקודם של קבוצת מדענים זו הראה כי הטיפול באנזים שיפר את צמיחת העצבים בתוך שתל מלאכותי. השלב הבא של המחקר היה לבצע את הניסוי בחיות. במהלך הניסוי בעכברים, הוזרק האנזים ישירות לאתר הפציעה בחוט השדרה (מדובר בעכברים עם שיתוק בגפיים תחתונות). ההזרקה הראשונה נעשתה מיד לאחר הפציעה. לאחר מכן, הושתלה לעכברים משאבה קטנה, שדרכה האנזים הועבר ישירות לחוט השדרה במשך שבועיים הבאים. לאחר מכן החוקרים נתנו לעכברים להתאושש עוד שלושה שבועות לפני ביצוע הערכת מידת ההתאוששות שלהם. הערכת התאוששות נעשתה בעזרת סולם מ-0 עד 21 כאשר 0 מייצג שיתוק ו-21 מייצג תפקוד תקין. בדיקת התיפקוד כללה את יכולת העכברים להרים את הרגליים ואת התיאום בין תנועות הרגליים. אצל כל העכברים נצפתה מידה זו או אחרת של התאוששות ושיפור, בין אם הם טופלו בעזרת אנזים או לא. בקבוצת מחקר רוב העכברים קיבלו ניקוד 15 ומעלה ואילו בקבוצת ביקורת, הניקוד היה 12 ומטה. 

בנוסף לפגיעה מוטורית בעקבות פגיעה בחוט השדרה, יש פגיעה גם במערכת הקרווסקולרית (מערכת הלב וכלי דם).  אצל קבוצת מחקר נראה היה שיפור במדדי לחץ הדם ודופק.

למרות הממצאים האופטימיים, טרם נעשו בדיקות רעילות בעכברים. בהחלט יש מקום וחשיבות לעשות זאת לפני שממשיכים בדרך הארוכה ולהשתמש באנזים כתרופה לאנשים. עובדה נוספת היא שיעילות בבעלי חיים גם לא בהכרח תהיה באותו קנה מידה בבני אדם.

המאמר המלא-גירסת pdf

מתוך-Physorg.com

תרגום ועריכה: אנה רייזמן