מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מפרקים (ראומטולוגיה)

מנהלי קהילה

פרופ' אורי אלקיים
פרופ' אורי אלקיים
מומחית לראומטולוגיה, מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), יו"ר האיגוד הישראלי לראומטולוגיה.
ד
ד"ר חגית פלג
רופאה ביחידה הראומטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים . מומחית בפנימית וראומטולוגיה. 
פרופ' מרב לידר
פרופ' מרב לידר
בוגרת ביה״ס לרפואה של אוניברסיטת תל אביב cum laude מומחית ברפואה פנימית (2000) ובראומטולוגיה (2006) פרופ׳ חבר קליני באוניברסיטת תל אביב. מחברת מעל 100 מאמרים ופרקים בספרים בתחום הפמפ, המחלות הראומטיות והאוטואימוניות. מנהלת היחידה הראומטולוגית במרכז הרפואי שיבא.

מובילי קהילה

רם בלס
רם בלס
יו"ר מתנדב בעמותת ענבר למחלות ראומטיות, אוטואימוניות ודלקתיות. מטפל כבר למעלה מ-20 שנה באישתי ומתמודדים יחד עם ראומטיק ארטריטיס (RA).
כמונימפרקים (ראומטולוגיה)חדשותבפיתוח: סמנים ביולוגיים לפגיעה מוקדמת במפרקים

בפיתוח: סמנים ביולוגיים לפגיעה מוקדמת במפרקים

מאמר סוקר סמנים ביולוגים שעשויים לאבחן בשלב מוקדם פגיעה במפרקים בחולים עם דלקת מפרקים אוטואימונית


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

אחד הסיבוכים הקשים של החולים בדלקות מפרקים אוטואימוניות, לצד הכאבים וההגבלה בתפקוד, הוא הרס הדרגתי של מפרקים, שניתן לאבחון בבדיקות הדמיה. במקרים רבים הרס זה מתפתח בהדרגה, ומתחיל עוד לפני שאובחנה דלקת מפרקים ברמה הקלינית, ובמקרים מסוימים אף עלול להצריך ניתוח.

 

עם זאת, הרס של המפרקים אינו נגרם בקרב כלל החולים, וחוקרים עמלים על ניסיונות לאבחן מיהם החולים המועדים לנזק במפרקים ולזהות אצלם את ההרס בשלב מוקדם במטרה לבלום אותו ולמנוע ככל האפשר נזק בלתי הפיך.

 

מאמר סקירה המתפרסם בגיליון יוני 2015 של כתב העת Arthritis Research & Therapy, בוחן סמנים שאובחנו במחקרים ככאלה שעשויים לזהות מבעוד מועד פגיעה מתקדמת במפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים שגרונתית ובדלקת מפרקים פסוריאטית.

 

החוקרים מאירלנד מציינים כי "תהליכים מולקולאריים הגורמים לנזק למפרקים עלולים להאריך את תקופת המחלה הפעילה ולהוביל לנזקים מתמשכים ונכות. לכן חשוב להתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר, במטרה למנוע נזק בלתי הפיך". לחולים שאובחן בגופם נזק מתפתח למפרקים מומלץ להתאים טיפול תרופתי אגרסיבי יותר, במטרה לבלום התפתחות נכות קבועה.

 

סמנים לנזק במפרקים בדלקת מפרקים שגרונתית

 

המאמר סוקר מספר סמנים ביולוגים שעשויים להעיד על התפתחות נזק במפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים שגרונתית. דלקת בשכבת הסינוביה הפנימית המצפה את המפרקים ניתנת לאיתור על ידי מספר סמנים בסיסיים בבדיקת דם המעידים על דלקת פעילה, לרבות רמה גבוהה חריגה של מדדי שקיעת דם (ESR) ושל החלבונים CRP ו-SAA. עם זאת, מדדים אלה כלליים, ומצביעים על פעילות דלקתית כללית בגוף, ואינם ספציפיים לדלקת מפרקים אוטואימונית.

 

מדדים נוספים שמעידים על התקדמות נזק מפרקי בדלקת מפרקים שגרונתית הם מדדי RF (גורם שגרוני) ו-ACPA בדם. מחקרים העלו כי אנשים חיוביים לאחד המדדים נמצאים בסיכויים גבוהים יותר לפתח נזק במפרקים, בהשוואה לאלו שנמצאים שליליים בשני המדדים. בנוסף נמצא כי הסיכויים לדלקת מפרקים חמורה המלווה בנזקים למפרקים גדלים בקרב מי שחיוביים ל-ACPA ושליליים ל-RF, יותר מאשר אלו שחיוביים ל-RF ושליליים ל-ACPA. יחד עם זאת, קיימות עדויות על חולים שסובלים מנזקים למפרקים ומאובחנים כשליליים בשני מדדים אלה.

 

מדדים נוספים שמצביעים לפי מחקרים על נזק גובר למפרקים הם מדדים המעידים על פעילותם של ציטוקינים בגוף - חומרים המעידים על דלקתיות מוגברת, לרבות רמות גבוהות של חלבוני אינטרלוקין מסוג אינטרלוקין 6, 16, 22, 33 וכן CCL-11, ו-CXCL-13. מדידת ציטוקינים יכולה להתבצע באמצעות בדיקת דם או בדיקה של הנוזל הסינוביאלי – נוזל שמפרישה רקמת הסינוביה במפרק שנשאב מהמפרק ונלקח לבדיקות מעבדה. יחד עם זאת, המידע בנושא זה נחשב לשנוי במחלוקת, וישנם מחקרים הטוענים כי רמות גבוהות של חלבוני אינטרלוקין אינן מעידות בהכרח על מחלה המתקדמת לכדי נזקים במפרקים.

 

מספר מחקרים מצביעים על סמנים מסוג אדיפוקינים - רכיבים הורמונאליים המיוצרים על ידי תאי שומן, ככאלה המצביעים על פעילות מוגברת של נזק למפרקים – לרבות רמות גבוהות של אדיפוקנטין, ויספטין ולפטין.

 

קלפרוטקטין הוא חלבון המופרש מתאי דם לבנים מסוג לויקוציטים הפעילים בדלקת של הסינוביה, ומחקר מעקב שבוצע לאחרונה ומוזכר במאמר גילה כי חולים בדלקת מפרקים שגרונתית עם רמות גבוהות של החלבון נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח נזק למפרקים כעבור עשר שנים, בהשוואה לאנשים עם רמות חלבון תקינות.

 

גורם הגדילה VEGF המשויך לגורמים המעידים על תהליך התפתחותם של כלי דם חדשים המכונה 'אנגיוגנסיס' נמצא במספר מחקרים ככלי יעיל לחיזוי נזק למפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים שגרונתית. רמות גבוהות של גורם הגדילה מעידות על התפתחות הדלקת בסינוביה ויצירת נזק תפקודי במפרק, כפי שנצפית גם בבדיקות הדמיה.

 

מדד המצביע על הפחתה (דגרדציה) ברמות חלבון הקולגן – CTX-I, CTX-II, C2C, C1,2C ו-COMP – הוכח בעבודות ככזה המעיד על נזק לעצמות ולסחוסים בגוף.

 

כמו כן זוהו אנזימים מסוג MMP - האנזימים MMP-3 ו-MMP-1, המופרשים באזור הדלקת בקרב חולי דלקת מפרקים שגרונתית, שרמות גבוהות מהם בדם עשויות להעיד על נזק מתפתח במפרקים.

 

סמנים לנזק למפרקים בדלקת מפרקים פסוריאטית

 

המאמר סוקר גם סמנים בדם שעשויים להעיד על נזקים למפרקים בקרב חולי דלקת מפרקים פסוריאטית. אחד הסמנים המרכזיים הוא הציטוקין אינטרלוקין 17 (IL-17), שרמות גבוהות ממנו הנמדדות בנוזל הסינוביאלי שמפרישה רקמת הסינוביה מעידות על פעילות דלקתית מוגברת בסינוביה המהווה סיכון להתפתחות נזק למפרקים. כמו כן נמצא קשר בין רמות גבוהות של הציטוקין אינטקלויקין -1 בנוזל הסינוביאלי לבין נזק מתקדם במפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית.

 

כמו כן, קיים מחקר המעיד כי רמות גבוהות של החלבון קלגרנולין (calgranulin) הנקשר ליוני סידן בתאים – עלול להעיד על נזק למפרקים בקרב חולי דלקת מפרקים פסוריאטית, וכי התאמת טיפול בתרופה מטוטרקסט מובילה לירידה משמעותית בפעילות הדלקתית.

 

קיים היעדר מידע בספרות הרפואית בדבר האפשרות לזהות נזק למפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית עם רמות גבוהות של גורם הגדילה VEGF.

 

סמנים נוספים שנתקשרו לנזקים מתקדמים במפרקים בקרב חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית הם חלבונים הנקשרים לשינויים בעצמות: הסמן RANKL ובשמו המלא: receptor activator of nuclear factor-κB ligand, חלבון OPG ובשמו המלא osteoprotegerin, ותא מערכת החיסון מסוג מאקרופג הקרוי M-SCF1.

 

החוקרים מציינים כי מחקר בתחום איתור סמנים ביולוגיים לנזקים הנקשרים למחלות בכלל ולדלקות מפרקים בפרט הואץ לאחרונה על רקע פיתוח הספקטרומטר, מכשיר חדשני למדידת ספקטרום אלקטרומגנטי. מכשיר זה מאפשר לבחון את פעילותם של חלבונים בגוף ולזהות סמנים ביולוגיים לתהליכים שונים. בעתיד צפויה הטכנולוגיה להוביל לאיתורם של סמנים נוספים ולביסוס המידע בדבר הסמנים הראויים לשמש כגורמים המנבאים נזק למפרקים בקרב הסובלים מדלקות מפרקים אוטואימוניות.

 

 

Arthritis Research & Therapy, Doi: doi:10.1186/s13075-015-0652-z