הפרעת אכילה בולמוסית ובולימיה נרבוזה קשורות לשכיחות מוגברת של סוכרת סוג 2. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Eating Disorders.

חוקרים מאוניברסיטת הלסינקי, בשיתוף חוקרים נוספים, בחנו את השכיחות של סוכרת סוג 2 בקרב 2,342 מטופלים עם הפרעות אכילה שונות שטופלו ביחידה להפרעות אכילה באוניברסיטת הלסינקי לעומת 9,368 נבדקים הדומים להם במאפיינים, ללא רקע של הפרעות אכילה, במשך 16 שנים. 

השכיחות של סוכרת סוג 2 נבדקה בשלושה שלבים: הראשון - לפני שהחלו בטיפול להפרעות אכילה, השני - לאחר שהחלו בטיפול עד לסיום תקופת המעקב והשלישי - בכל זמן לפני, במהלך ואחרי הטיפול.

נמצא כי הסיכון לסוכרת סוג 2 היה גבוה בנבדקים עם הפרעות אכילה לפני שהחלו בטיפול פי 6.6 בהשוואה לנבדקים ללא הפרעות אכילה. בסיום תקופת המחקר השכיחות של סוכרת סוג 2 בכל זמן עמדה על 5.2% בקרב המטופלים עם הפרעות אכילה בהשוואה ל-1.7% בקבוצת הביקורת – סיכון גבוה פי 3.4 במטופלים עם הפרעות אכילה. השכיחות של סוכרת סוג 2 הייתה גבוהה משמעותית בקרב מטופלים גברים בהשוואה לנשים.

בסיום תקופת המחקר, כל נבדק שלישי שטופל בעקבות הפרעת אכילה בולמוסית סבל מסוכרת סוג 2 - סיכון גבוה פי 13 לעומת האוכלוסייה. גם 4.4% מהנבדקים שטופלו עקב בולימיה סבלו מסוכרת סוג 2 – סיכון גבוה פי 2.4 לעומת האוכלוסייה.

המחקר מחזק ממצאי מחקרים קודמים. לדוגמה, מחקר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Diabetologia מצא כי הפרעת דיכאון, הפרעת אכילה בולמוסית ובולימיה קשורות לסיכון מוגבר לסוכרת. הפרעת אכילה בולמוסית ובולימיה היו קשורות לסיכון גבוה פי כמעט ארבעה לסוכרת. דיכאון העלה את הסיכון למחלה ב-40%. כאשר החוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, בהם מחלות נוספות, נמצא כי דיכאון העלה את הסיכון לסוכרת ב-30%, הפרעת אכילה בולמוסית העלתה את הסיכון למחלה פי 2.6 ובולימיה העלתה את הסיכון פי 2.1.

מחקר שממצאיו הוצגו בשנת 2013 בכנס שבוע ההשמנה שנערך בארה"ב מצא כי נערות שהיו להן בולמוסי אכילה תדירים היו בעלות סיכון גבוה פי 4 לפתח סוכרת סוג 2, גם לאחר שהחוקרים נטרלו את ההשפעה של מידת ההשמנה על הנתונים. לבנות שהייתה להן הפרעת אכילה בולמוסית מלאה היה סיכון גבוה במיוחד לסוכרת – כמעט פי 6 בהשוואה לבנות ללא אכילה בולמוסית.

Int J Eat Disord. 2015;48(6):555-562