רקע: עווית כלייתית (renal-colic) נובעת ממעבר אבנים במערכת הכליות והשתן. האבנים נוצרות מהתגבשות מינרלים מומסים בשתן. מצב זה, מאופיין בכאב חד וחזק באזור הכליות ( גב תחתון) , המקרין לאזורים נוספים,  הנובע מהמעבר של האבן או חלקיקים שלה בדרכי השתן,  עד כדי פניה לחדר המיון. לרוב, ניתן לאתר דם סמוי או גלוי בשתן, ולעיתים כאבים אלה מלווים בבחילות והקאות.

מטרת העבודה: לבחון את ההשפעה האנגלטית שיש לאקמול במתן תוך ורידי,  בהשוואה למתן Piroxicam ( הידועה גם בשם ברקסין)  ממשפחת ה- NSAID'S במתן תוך שרירי, בקרב מטופלים הסובלים  מעווית כליתית.

הנבדקים: 100 שנמצאו מתאימים מתוך 226 מטופלים שהתקבלו לחדר מיון בעקבות עווית כליתית.

שיטה: הנבדקים חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: בקבוצה האחת טופלו ב- 1 גרם אקמול במתן תוך ורידי, ובקבוצה השניה טופלו ב- 20 מליגרם, פירוקסיקם במתן תוך שרירי.

למטופלים בוצע אומדן כאב באמצעות : סרגל כאב נומרי, קצב לב, מדידת לחץ דם , הצורך לקבל מנת הצלה להפחתת כאב והאם הופיעו תופעות לוואי. כל אלה, במהלך 90 דקות שלאחר מתן התרופה. בנוסף, נבדקו ביקורים חוזרים במיון במהלך 72 שעות.

מדדים לבקרה:
• הפחתת הכאב הראשוני שנמדד ב- 50% במהלך 90 דקות לאחר מתן התרופה.
• ההבדל בין שתי התרופות בהשפעה שיש להן בהפחתת הכאב בהתבסס על  המדדים  המתוארים  לעיל.

תוצאות: ירידה של 50% ברמת הכאב במהלך 90 דקות הושגה בקרב 40 מטופלים שקיבלו אקמול – 80% , לעומת - 24 מטופלים - 48% , שקיבל NSAID .

 ( P = .002 ).

בקרב במטופלים שקיבלו אקמול, הושגה עוצמת הכאב נמוכה  כעבור 45 דקות כאשר רק שני מטופלים פיתחו תופעות לוואי.

ממצאי מחקר זה משקפים כי טיפול באמצעות מתן אקמול תוך ורידי,  יעיל  כטיפול יחיד להפחתת עווית כלייתית בהשוואה ל- NSAID .

http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20934829