עדויות נוספות לכך שלחברים שסביבנו יש השפעה על המשקל שלנו: מחקר מצא כי הסבירות שתלמיד תיכון יעלה במשקל גבוהה יותר אם יש לו חברים שמנים יותר ממה שהוא היה. באופן דומה, תלמיד היה בעל סבירות גבוהה יותר לרדת במשקל – או לפחות לעלות במשקל בקצב נמוך יותר – אם חבריו יותר רזים.

מחקרים קודמים מצאו כי למעגל החברתי השפעה על המשקל של אדם ועל הפעילות הגופנית שהוא מבצע. כך למשל, מחקר שפורסם לאחרונה מצא כי כשחבריו של ילד פעילים, זה עשוי להביא לכך שהוא יתעמל יותר. מחקר שפורסם בשנת 2010 מצא כי כל שיש לאדם יותר חברים עם השמנת יתר - כך עולה הסיכון שהוא ישמין.

במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת PLoS ONE, ביקשו חוקרים מאוניברסיטת Loyola בשיקגו לבדוק מדוע השמנה והתנהגויות הקשורות להשמנה – כמו פעילות גופנית – מתרכזות ברשתות של חברים. האם זה בגלל שחברים משפיעים אחד על השני? או שזה בגלל שאנשים שמנים נוטים להיות חברים של אנשים שמנים ואנשים רזים נוטים להיות חברים של רזים?

המחקר כלל תלמידים משני תיכונים: 624 תלמידים מתיכון באזור כפרי ו-1,151 מתיכון באזור עירוני. בשנת 1994 ואז שוב בשנת 1995, הסטודנטים ענו על שאלונים לגבי משקל וגובה, חברויות, פעילויות ספורט וזמן מסך.

החוקרים השתמשו בטכניקה סטטיסטית מתוחכמת כדי לקבוע כמה מהקשר בין השמנה ומעגל החברים נובע מהשפעה חברתית וכמה ממנו נובע מהנטייה שלנו להתחבר לאנשים דומים.

הם מצאו כי חלק מהסיבה לכך שהשמנה מתקבצת במעגלים חברתיים נובע מהאופן בו התלמיד בחר חברים. אבל גם לאחר שהחוקרים נטרלו את השפעת תהליך בחירת החברים, עדיין היה קשר משמעותי בין השמנה למעגל החברתי של הילד.

לדוגמא, אם תלמיד שהוא גבולי מבחינת עודף משקל התחבר עם חברים רזים, היה סיכוי של 40% שהוא ירזה במשך השנה ורק 27% סיכוי שהוא ישמין. אם תלמיד במשקל גבולי התחבר עם חברים שמנים, היה רק סיכוי של 15% שהוא ירזה אבל סיכוי של 56% שהוא ישמין במהלך השנה. מהנתונים נראה כי ההשפעה של חברים הייתה גדולה יותר כשמדובר בהשמנה, מאשר כשמדובר בהרזיה. 

ממצא נוסף שעלה מניתוח הנתונים הוא שהמעגל החברתי של התלמידים השפיע גם על המידה בה הם היו פעילים גופנית.

החוקרים מציינים שהנתונים נאספו לפני יותר מעשור, תקופה בה שיעורי ההשמנה היו נמוכים יותר ורשתות חברתיות אינטרנטיות כמו פייסבוק לא היו פופולאריות. ייתכן שלשינויים אלה תהיה השפעה על תרומת החברתיות למשקל התלמידים.

PLoS ONE, 2012, 7 (6), e39795

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט