אלרגיות (Allergies) הן למעשה תגובה פתולוגית כרונית של מערכת החיסון לחומר חיצוני כלשהו – אלרגן, אשר עשוי להיות חלבון המצוי במזון שאינו גורם לתגובות אצל רוב האנשים, אבקנים של צמחים, פרוות וקשקשת של בעלי חיים, ארס חרקים – למשל עוקץ דבורה, גומי טבעי, חומר המצוי בתרופה, וחומרים נוספים בשימוש התעשייה המצויים בין השאר במוצרי קוסמטיקה ובדים.

לדברי פרופ' זאב הנדזל, רופא מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ולרפואת ילדים ורופא בכיר במרפאה לאימונולוגיה פדיאטרית (לילדים) במרכז רפואי קפלן ברחובות, "בתגובה אלרגית, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים כנגד האלרגן, לאחר שהיא מזהה אותו כמזיק, ותגובה זו מובילה לפעילות דלקתית מוגברת באזורי גוף שונים, לרבות העור, הסינוסים, דרכי האוויר ו/או מערכת העיכול ורקמות גוף נוספות".

חומרתן של אלרגיות משתנה מאדם לאדם, ועשויה להיות קלה ולעורר גירוי קל או להוביל במקרים קשים לתגובה מסכנת חיים מסוג 'שוק אנפליקטי' הדורשת פינוי דחוף לבית החולים. גם המחלות סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף, אסתמה אאוזינופילית ואטופיק דרמטיטיס נחשבות למחלות אלרגיות, ובשנים האחרונות גוברת המודעות לתהליך דלקתי ספציפי שעשוי להיות קשור בהתפתחותן וכן במחלות נוספות – תהליך המכונה 'דלקת סוג 2'.

בשנים האחרונות ניכרת עלייה בשכיחותן של אלרגיות במדינות מערביות, ולדברי פרופ' הנדזל, "נצפית גם תופעה חדשה של התפתחות ראשונית של אלרגיות בגיל המבוגר, תופעה שלא הייתה קיימת בעבר".

תסמינים של אלרגיה

תסמיני אלרגיה עלולים להתפתח תוך דקות מהחשיפה לחומר האלרגן, בתגובה לשחרור של חומרים מתאי הפיטום בגוף, לרבות היסטמינים, כתוצאה מפעילותם של הנוגדנים שנוצרים כלפי האלרגן.

התסמינים שמבטאים תגובה אלרגית תלויים בסוג החומר שאליו נוצרה החשיפה ובגורמי סיכון נוספים – גנטיים וסביבתיים. התסמינים עשויים להשפיע על דרכי האוויר, לרבות מעברי האף והסינוסים, על מערכת העיכול וכן על תפקוד רקמות גוף נוספות.

ישנם תסמינים שמאפיינים יותר אלרגיות ספציפיות:

תסמינים של קדחת השחת

נזלת אלרגית הקרויה גם 'קדחת השחת' (Hay Fever) מתבטאת לרוב בתסמינים של עיטוש מתמשך; נזלת וגודש באף; גירוי של האף, העיניים ורצפת הפה; ודלקת בלחמית העין שמתבטאת עיניים אדומות, דומעות או נפוחות.

תסמינים של אלרגיה למזון  

אלרגיה למזון מתבטאת לרוב בתחושות עקצוץ בפה ו/או הלשון; נפיחות בשפתיים, בלשון, בפה ו/או בצוואר; פריחה מגרדת בעור המכונה 'אורטיקריה' (ובעברית חרלת או ספרדת); כאבים בדרכי העיכול; ובמקרים קשים לתגובה מסכנת חיים מסוג שוק אנפילקטי.

תסמינים של אלרגיה לעקיצות חרק

אלרגיה לעקיצת חרק מלווה לרוב בנפיחות מקומית (אדמה) על העור באזור העקיצה; שיעול וכאבים בחזה; צפצופים בנשימה וקוצר נשימה; ובמקרים קשים לתגובה מסכנת חיים מסוג שוק אנפילקטי.

תסמינים של אלרגיה לתרופה

אלרגיה לתרופה עשויה להוביל לאורטיקריה עורית – פריחה; עור מגרד, נפיחות בפנים, צפצופים בנשימה וקוצר נשימה; ובמקרים קשים לשוק אנפילקטי.

תסמינים של אטופיק דרמטיטיס  

אטופיק דרמטיטיס היא מחלה שמבטאת תגובה חריגה בעור שנגרמת משילוב של הפרעה בתפקוד העור והפרעה במערכת החיסון עם גורמים סביבתיים, אשר מלווה בנטייה גבוהה לאלרגיות. בבחינת הקשר שבין התופעות, שאף זכה בכינוי המדעי 'הצעדה האטופית', ההנחה הרווחת כיום היא כי פגיעה במבנה העור על רקע אטופיק דרמטיטיס מאפשרת לאלרגנים שונים לחדור את שכבת העור הפגועה ולהשפיע על תאי המערכת החיסונית ולחולל אלרגיות מסוגים שונים. תסמינים של אטופיק דרמטיטיס כוללים אקזמה בעור, גירוד אשר גובר עם הזמן כחלק ממה שמתואר כ'מעגל גרד-גירוד', ולעתים חיוורון בפנים, דלקות עיניים ונטייה גבוהה להידבקות בזיהומים.

תסמינים של תגובה אלרגית חריפה

תגובה אלרגית חריפה לאלרגן עשויה להוביל לתגובה מסכנת חיים מסוג 'שוק אנפילקטי' או 'הלם אנפילקטי' (אנפילקסיס) – שעשויה להיות מלווה בירידה בלחץ הדם ולחץ דם נמוך, קשיי נשימה, דופק מהיר וחלש, בחילות והקאות, טעם מתכתי בפה, פריחה עורית והסמקה, הרחבה של כלי הדם, בצקות בצוואר ובפנים שעלולים להוביל לסגירת דרכי הנשימה – המתבטאים בגודש בגרון, צפצופים בנשימה, צרידות, ובמקרים קשים פרכוסים, אובדן הכרה, עילפון ואף מוות.

במקרה של שוק אנפילקטי – חשוב להזעיק מיד עזרה ראשונה ולהזריק לנפגע הורמון 'אדרנלין' (אפינפרין), אשר נועד לייצב את התגובה האלרגית עד לקבלת טיפול רפואי. אנשים רבים המאובחנים עם אלרגיות נושאים עמם מזרק אפיפן להזרקת אדרנלין במקרה חירום.

שכיחות של אלרגיות

תגובות אלרגיות קלות הן רווחות ביותר באוכלוסייה, אולם תגובות אלרגיות חמורות מתפתחות רק במיעוט מהמקרים. בישראל, לפי הערכות משרד הבריאות, כ-25% עד 40% מהאוכלוסייה סובלים ממחלות אלרגיות, וההערכה כי רבים ועד למחצית מהסובלים מאלרגיות כלל אינם מודעים לכך.

בסקר אוכלוסין בארה"ב של האוכלוסייה הבוגרת שבוצע בדצמבר 2018 וינואר 2019 על ידי לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית, שממצאיו פורסמו במאי 2020 בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health, דיווחו קרוב למחצית מהמשתתפים בסקר כי הם סובלים מאלרגיות שונות, לרבות אלרגיות בדרכי הנשימה (45.2%), אלרגיות עוריות (41.4%), ואלרגיות למזונות (33.9%). לאלו שדיווחו על אלרגיות היה סיכון גבוה פי 2 עד 4.5 למחלות עוריות וסיכון גבוה פי 7 לדווח על עור רגיש.

בשנים האחרונות מדווח בעולם על עלייה בשכיחותן של אלרגיות. לפי נתוני האקדמיה האמריקאית לאלרגיה, אסתמה ואימונולוגיה קלינית (AAAAI), העלייה בשכיחותן של אלרגיות במדינות מערביות נמשכת יותר מחמישים שנה, וכיום כבר מגלים כמחצית מהילדים בגילי בתי הספר (40% עד 50%) מרגישות לאלרגנים שונים. הגורם לתופעה אינו ברור, ויש מספר תיאוריות נפוצות. אחת התיאוריות גורסת כי העלייה בזיהום האוויר היא שמובילה לעלייה בשכיחותן של אלרגיות. תיאוריה נוספת שזוכה לכינוי 'תיאורית ההיגיינה' טוענת כי השיפור בתנאי ההיגיינה בעולם וההקפדה על ניקיון וסטריליות, בהשוואה לתקופות היסטוריות, מוביל לכך שתינוקות חיים בסביבה נטולת מזהמים ופחות נחשפים לפתוגנים שונים, מה שמעלה את הנטייה לתגובה פתולוגית של מערכת החיסון בתגובה לאלרגנים שונים. תיאוריה חלופית שצוברת תאוצה במחקרים בשנים האחרונות, גורסת כי תזונה לא בריאה שמאפיינת את העולם המערבי גורמת להפרת האיזון בחיידקי המעי – המיקרוביום – וזו גורמת לתגובה פתולוגית של מערכת החיסון לאלרגנים ומובילה לעלייה בשכיחותן של אלרגיות.

לצד העלייה בשכיחות האלרגיות, בשנים האחרונות נצפים גם כאלו המפתחים אלרגיה בגילי הבגרות, ולדברי פרופ' הנזדל, "מדובר בתופעה שלא זכורה בעבר. לאחרונה טיפלתי במטופלת שפיתחה אלרגיה בגיל 70. ככל הנראה, התופעה קשורה בין השאר גם להזדקנות האוכלוסייה".

מנגנונים של אלרגיות

בהיבט ביולוגי, כשחומר אלרגן בא במגע עם רקמות שונות בגוף, לרבות במגע עם עור, בשאיפה לדרכי הנשימה או באכילה במערכת העיכול – האלרגן מוביל לתגובה פתולוגית שגויה של מערכת החיסון כלפיו ולייצור נוגדנים ספציפיים מסוג 'אימונוגלובולין E' (ובקיצור IgE). נוגדנים אלה מפעילים תאים של מערכת החיסון, ובעיקר 'תאי פיטום' (המכונים גם 'תאי מאסט'), ומעוררים אותם להפריש חומרים שגורמים לתגובה האלרגית, לרבות היסטמינים, לויקוטריאינים, פרוסטגלנדינים וציטוקינים מעוררי דלקתיות. לדברי פרופ' הנדזל, "תאי פיטום ותאי T יכולים להיות מופעלים באמצעות הנוגדנים, ואף יכולים להיקשר ישירות למולקולות של החומר האלרגן ולהוביל לתגובה פתולוגית".

החל מדקות ועד לכשעה לאחר החשיפה לאלרגן, מתווכים אלה גורמים להרחבת כלי הדם (וזולידציה), חדירות מוגברת של נימי הדם, יצירת כיח (ריר), עוויתות (ספאזם) של השרירים החלקים וחדירת מתווכים דלקתיים לרקמות הגוף, כגון אאוזנופילים, תאי TH2 של המערכת החיסונית ועוד – תהליכים שמכונים ברפואה בשם הכולל 'דלקת סוג 2'.

על פי תיאוריית ההיגיינה, ההנחה כי חשיפה לאלרגנים בגילי הינקות מובילה להתמרה של חלק מתאי Th2 לתאי Th1 של המערכת החיסונית – בתגובה לחשיפה למזהמים למיניהם, אולם בתנאים של עודף היגיינה והיעדר חשיפה לזיהומים ושימוש נרחב באנטיביוטיקה בילדות – תאי Th2 נותרים ברמה גבוהה, וגוברים הסיכויים שיעוררו תגובות אלרגיות.

ברפואה נהוג לסווג תגובות של אלרגיות לארבעה סוגים: סוג 1 מבטא תגובת רגישות יתר מיידית; סוג 2 מבטא תגובה ציטוטוקסית שבה הנוגדנים מגיבים לאלרגן בדומה לתגובה לזיהום שחדר לגוף; סוג 3 מבטא תגובה אימונולוגית מורכבת; וסוג 4 מבטא תגובה מושהית של רגישות יתר, המובילה להפרשת גורמים דלקתיים שבאה לידי ביטוי לרוב 48-24 שעות לאחר המגע עם החומר האלרגן.

חומרים מעוררי אלרגיות

בספרות הרפואית מתועדים רבבות של חומרים אלרגנים שונים מחוללי אלרגיות, וכיום גם מוכרים מאות חלבונים ספציפיים מעוררי אלרגיות, באופן שמאפשר לייחס חלק מהאלרגיות ישירות לרכיב חלבוני מסוים ולא לחומר האלרגן הכללי.

אלרגיות לתרופות

רכיבים המצויים בתרופות עשויים לעורר אלרגיות. בין התרופות שנוטות יותר לגרום לאלרגיות נכללות תרופות מקבוצת האנטיביוטיקה כנגד זיהומים – ובייחוד פניצילין, כאשר ברשומות רפואיות כ-10% מהאוכלוסייה מתועדים כרגישים לפניצילין, אם כי ההנחה שהיקף התופעה בפועל נמוך יותר; משככי כאבים מקבוצת NSAIDs כמו איבופרופן ואספירין וכן משככי כאבים המכילים פרצטמול; חומרי ניגוד המוזרקים בבדיקות הדמיה; תרופות להרדמה מקומית או כללית; תרופות כימותרפיה לטיפול בסרטן ובמחלות נוספות; תרופות לאפילפסיה; נוגדי דיכאון מסוגים מסוימים; מעכבי ACE המשמשים להורדת לחץ דם גבוה; וכן חומרים מסוימים שמוספים לחומרים הפעילים בחלק מהתרופות.

תסמינים של אלרגיה לתרופות מתבטאים לרוב בתגובות מקומיות, לרבות אדמומיות בעור ועור חם, פריחה עורית – אורטיקריה, גרד, נפיחות של רקמות שונות ובצקות המעידות על הצטברות נוזלים ברקמות הגוף (אדמה). רק במקרים נדירים אלרגיה לתרופות עלולה להוביל לתגובה חמורה של שוק אנפליקטי מסכן חיים.

תסמונת 'סטיבנס ג'ונסון' (Stevens Johnson Syndrome) היא תסמונת נדירה שמבטאת תגובה אלרגית חריפה לנטילת תרופות מסוימות, אשר מובילה לפריחה עורית מפושטת וקריסה של מערכות בגוף ולעתים גם לתמותה.

יש לציין כי ישנם מרכיבים מסוימים בצריכת תרופות שעשויים להוביל לתגובות פיזיות ש"מחקות" אלרגיות, אך למעשה אינן מהוות אלרגיה בהגדרתן, לרבות נטילת יתר, תופעות לוואי שלעתים מיוחסות בטעות לאלרגיות כמו בחילות והקאות, השפעות של שילובים בין תרופתיים והשפעות תרופתיות בלתי צפויות שלא ניתן להסבירן.

לפי מחקרים, כ-10% עד 20% מהמאושפזים בבתי חולים מציגים תגובות חריגות לתרופות, ובכשליש מתוכם – מקור התופעה בתגובה אלרגית או 'פסאודו אלרגית'. בסקר הישראלי שפורסם במארס 2001 במדגם באוכלוסייה הבוגרת, 8% דיווחו על אלרגיות לתרופות.

אלרגיות למזון

אלרגיות למזונות עשויות לגרום לא רק לסיבוכים קלים בתפקוד מערכת העיכול, אלא לעתים להוביל לסיבוכים קשים ואף לשוק אנפילקטי מסכן חיים, ואף ישנם דיווחים מצערים על מקרי תמותה ספורים שנגרמים על רקע אלרגיה למזונות מסוימים. עם זאת, מדובר בתופעה נדירה, ולפי מאמר מבריטניה שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת Clinical and Experimental Allergy ואסף נתונים מ-13 מחקרים בתחום על מיליוני אנשים עם אלרגיות, שוק אנפילקטי מסכן חיים בתגובה לאלרגיה למזון מתרחש ב-1.81 מקרים לכל מיליון שנות חיים, ונמוך יותר מהסיכון למוות מקרי.

קיימים חלבונים רבים במזונות שזוהו כאלרגנים אפשריים, ואלרגיות המזון השכיחות ביותר הן לחלב, ביצים, בוטנים, אגוזי עץ, סויה, חיטה, דגים ופירות ים. כיום ידוע כי אלרגיה למזון אינה דורשת בהכרח אכילה של המזון האלרגן, ויש מצבים של חלבונים שמקורם במזונות המתפזרים לחלל האוויר, ועלולים באופן זה לחדור לדרכי הנשימה ולחולל תגובה אלרגית.

אלרגיות למזון בכללותן הן תופעה רווחת. בארה"ב, סקר נרחב באוכלוסייה הבוגרת בקרב 40,443 נבדקים, שממצאיו פורסמו בינואר 2019 בכתב העת JAMA Network Open מצא עדויות לכך שכעשירית (10.8%) סובלים מתסמיני אלרגיות למזונות שונים, למרות שאלו דווחו על ידי כחמישית (19%) מהמדגם. האלרגיות השכיחות ביותר היו לפירות ים (2.9%), חלב (1.9%), בוטנים (1.8%), אגוזי עץ (1.2%), דגים (0.9%). מבין הסובלים מאלרגיות למזון, כמחצית (51.1%) דיווחו שחוו תגובות חריפות, קרוב למחצית (45.3%) היו אלרגיים לכמה סוגי מזון, וקרוב למחצית (48%) דיווחו שפיתחו אלרגיות למזון בגילי הבגרות.

בסקר הישראלי שפורסם במארס 2001 במדגם באוכלוסייה הבוגרת, 8% מהיהודים דיווחו על אלרגיה למזונות וכן 15% מהאוכלוסייה הערבית. מחקר ישראלי מבית החולים בילינסון שנערך בקרב 11,171 מתבגרים בבתי ספר בישראל, שממצאיו פורסמו באוקטובר 2012 בכתב העת Acta Pediatrica, מצא כי 3.6% מתמודדים עם אלרגיות למזון, בהם 1.9% דיווחו על אלרגיה לחלב, 0.6% על אלרגיה לביצים, 0.6% על אלרגיה לבוטנים ו-0.4% על אלרגיה לשומשום.

אחת הסברות הנוגעות לאלרגיה למזון היא כי חשיפה למזונות שעלולים לעורר תגובות אלרגיות בגילי הינקות במינונים נמוכים ביותר עשויה להגן מפני התפתחות אלרגיה. תיאוריה זו עשויה להסביר, למשל, מדוע בישראל שכיחותן של אלרגיות לבוטנים נמוכה בהשוואה למדינות מערביות אחרות, מאחר ותינוקות רבים נחשפים כבר מינקותם לחטיפי בוטנים פופולאריים כמו במבה.

אלרגיה לחרקים

ארס חרקים מהווה אלרגן נפוץ שעשוי לעורר תגובות אלרגיות באופנים שונים, כאשר שכיחות במיוחד אלרגיות בתגובה לעקיצות דבורה, צרעה ונמלת אש. רוב האנשים מחלימים מחשיפה לארס של חרקים אלה תוך שעות עד ימים, אולם הארס עשוי לחולל תגובה אלרגית מתמשכת ובמקרים חריגים גם תגובה מסכנת חיים מסוג שוק אנפילקטי.

אלרגיה עשויה להתפתח גם בתגובה לעקיצות יתושים ונשיכות פשפשים וזבובים מעופפים למיניהם, אולם במקרה זה, תגובות אלרגיות יתבטאו לרוב באדמומיות, גרד ונפיחות מקומית בעור, ורק במקרים חריגים במיוחד יעוררו תגובה מסכנת חיים.

עקיצה של קרציית הכוכב הבודד (Lone Star tick), הנפוצה בעיקר במערב התיכון בארה"ב, עשויה לגרום להתפתחות תגובה אלרגית לאכילת בשר, מאחר ועוקץ הקרצייה מכיל סוכר בשם 'אלפא גל' שמעורר את הגוף להתפתחות נוגדנים, וסוכר זה מצוי גם בבשר בקר, טלה וחזיר. גם קרציות ופשפשים שתוקפים חיות בית עשויים לעורר תגובות אלרגיות ואסתמה בבני אדם.

אחד החרקים הנפוצים שעשוי לעורר אלרגיות והתקפי אסתמה הוא 'קרדית אבק הבית' – חרק מיקרוסקופי שמתרבה באבק הבית, שאינו ניתן לראייה בעין אנושית. כדי להרחיק חיידק זה מומלץ להימנע משטיחים, להשתמש בתריסים בבית, להקפיד על ניקוי קבוע של הבית, לנקות במיוחד כריות וצעצועים רכים צוברי אבק, להשתמש בכריות סינטטיות במקום נוצות וצמר, להשתמש בשואבי אבק עם מסנן מיוחד ולנקות משטחים עם מטליות לחות ולא יבשות. סימני אלרגיה לקרדית אבק הבית כוללים לרוב שיעול, עיטוש, נזלת וגודש באף וגירוי בעיניים, האף, הפה והגרון. תסמינים אלה עשויים להידמות למחלת חורף פשוטה ובכך לעכב את האבחנה, ועשויים להימשך שבועות ואף חודשים.

בין התגובות מסכנות החיים לארס חרקים, למעט שוק אנפילקטי, עלולה להתפתח תגובת רעילות הגורמת גם לחום גבוה, כאבים במפרקים, בחילות, עילפון ופרכוסים.

בסקר הישראלי שפורסם במארס 2001 במדגם באוכלוסייה הבוגרת, 5% מהיהודים דיווחו על אלרגיה בתגובה לעקיצות חרקים וכן 8% מהאוכלוסייה הערבית. במחקר ישראלי מבית החולים בילינסון, על סמך ניתוח 10,021 שאלונים שחולקו למתבגרים בבתי ספר בישראל, על פי ממצאים פורסמו ביוני 2006 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology, ברוב (56.2%) דיווחו כי נעקצו על ידי חרק לפחות פעם בחיים, וחמישית (20.5%) דיווחו כי פיתחו תגובה אלרגית מקומית לעקיצה, כעשירית (11.6%) פיתחו תגובת גרד סיסטמית בעור, ו-4.4% דיווחו על תגובה מערכתית נרחבת לעקיצה.

אלרגיה לגומי

אלרגיה עשויה להתפתח גם בתגובה למגע עם גומי (לטקס). המדובר למעשה בתגובה אלרגית לחלבון המצוי בעצים מהם מופק הגומי המשמש באופן נרחב לייצור מוצרים שונים שהשימוש בהם עשוי להיות שכיח בחיי היומיום, לרבות כפפות גומי, קונדומים ודיאפרגמה, בלונים, כדורי גומי, אטמים ותחבושות ועוד.

בחלק מהמקרים עשויה להתפתח גם תגובה אלרגית שלא במגע ישיר לגומי, אלא בנשימה של סיבי גומי הפזורים בחלל האוויר.

גומי סינטטי שמקורו אינו בעץ הגומי, אשר מצוי גם בצבעים למיניהם – אינו מעורר תגובות אלרגיות.

תסמינים של אלרגיה לגומי כוללים לרוב נפיחות בשפתיים לאחר ניפוח בלון; גירוי ופריחה בעור לאחר שימוש בתחבושות המכילות גומי; גירוי, אדמומיות ופריחה בעור הידיים לאחר עטיית כפפות גומי; נפיחות בפה לאחר ביקור אצל רופא השיניים המשתמש בכפפות גומי; וגרד ונפיחות באיברי המין לאחר שימוש באמצעי מניעה המכילים גומי כמו קונדום או דיאפרגמה. אלרגיה לגומי עשויה להתבטא גם בנזלת, פריחה עורית מסוג אורטיקריה, דלקתיות בעיניים, קשיי נשימה ותסמיני אסתמה ובמקרים קיצוניים – שוק אנפליקטי מסכן חיים.

יש מזונות שמכילים חלבונים הדומים במבניהם הכימי לחלבוני עץ הגומי, אשר עשויים גם לעורר תגובות אלרגיות בקרב האלרגיים לגומי, לרבות אבוקדו, בננה, ערמונים, קיווי, תפוחים, גזר, סלרי, פפאיה, עגבניות, תפוח אדמה ומלון.

למרות שפחות מ-1% מהאוכלוסייה אלרגיים לגומי, יש מספר קבוצות סיכון להתפתחות התופעה, לרבות ילדים עם מום מולד מסוג 'שדרה שסועה' (ספינה ביפידה). כמו כן, אנשים שנחשפים לגומי ברמות גבוהות כמו עובדי מערכת הבריאות שנוטים לעטות כפפות גומי בקביעות – נמצאים אף הם בסיכון לפתח אלרגיה לגומי, וכן אנשים הנדרשים לטיפולים רפואיים מרובים הגורמים לחשיפה מוגברת לחלבוני עץ הגומי.

לפי מחקרים, בשנות השמונים והתשעים 8% עד 17% מעובדי מערכת הבריאות שמשתמשים בקביעות בכפפות גומי היו מפתחים אלרגיה לגומי, אולם כיום מרבית המוסדות הרפואיים משתמשים בכפפות מגומי סינטטי שלא מעוררות אלרגיות. בישראל, במדגם שנערך במרכז שניידר לרפואת ילדים בקרב 300 עובדי מערכת הבריאות, שממצאיו פורסמו בפברואר 2000 בכתב העת IMAJ, קרוב לרבע (23.3%) דיווחו על תגובות אלרגיות לגומי, לרבות אקזמה בידיים וגרד, ובחלק מהמקרים תסמינים בדרכי הנשימה העליונות ובעיניים, ובשישה מקרים פריחה מפושטת ובשני מקרים קוצר נשימה, אולם ללא דיווחים על תגובות מסכנות חיים בקרב הנבדקים.

אלרגיה לניקל

תסמיני אלרגיה עלולים להופיע גם בתגובה לחשיפה לייסוד מתכתי מסוג ניקל – חומר המצוי בתכשיטים מסוימים, לרבות שעוני יד, עגילים וכן אבזמי חגורות, מטבעות, סוללות ועוד. ניקל משמש לעתים גם בייצור כלי מטבח שונים, לרבות סכינים ומזלגות.

במקרים אלה לעתים גם מתפתחת אלרגיה למזונות המכילים ריכוזי ניקל, לרבות דגים, קופסאות שימורים ואף פירות וירקות, אגוזים, קטניות ודגנים שונים, מאחר וניקל הוא יסוד נפוץ המצוי באדמת גידולים שונים.

מחקר אירופי שפורסם באוקטובר 2017 בכתב העת Contact Dermatitis מצא כי לאחר אימוץ תקנות מחמירות בתעשייה של האיחוד האירופי לניקוי תכשיטים מניקל, צומצם היקף התופעה של תסמיני אלרגיה עורית לניקל, ואלה מתפתחים לאחר התקנות בקרב כעשירית (11.4%) מהנשים בגילי 35-18, בהשוואה לכחמישית מאוכלוסייה זו (19.8%) לפני התקנות.

אלרגיה לעובש

עובש הוא למעשה פטריות שמכסות חומרים אורגניים שונים בתנאים של רטיבות, אדים ולחות, והוא עשוי להתפתח בקלות בבתים כתוצאה ממוקדי רטיבות. נבגי העובש המתפזרים לחלל האוויר עלולים לגרום לתגובות אלרגיות.

אלרגיות לעובש נפוצות יותר בעונות הקיץ והסתיו, אך בבתים עם מוקדי עובש עשויות לבוא לידי ביטוי לאורך כל השנה. כשנבגי העובש חודרים לדרכי הנשימה, התסמינים כוללים לרוב עיטוש, עקצוץ, נזלת, גודש באף ועור קשקשי ויבש.

אחד הביטויים של אלרגיה לעובש עשוי להיות מחלת 'אספרגילוס ברונכופולנונרי אלרגי' (ABPA, קיצור של Allergic BronchoPulmonary Aspergillosis) שהיא תגובה אלרגית חריפה לפטריות הגדלות בעובש מסוג 'אספרליגוס פומינטוס', ומתבטאת בשיעול, צפצופים וקוצר נשימה, בדומה להתקפי אסתמה.

כדי להפחית את הסיכון לאלרגיה לעובש, חשוב לנקות בקפדנות מוקדי עובש ולטפל בהם, למנוע התפתחות עובש במוצרי מזון במטבח, לנקות את הבית בקפדנות, לאוורר חדרים – לרבות חדרי שינה ולהפחית את רמת הלחות בבית.

במחקר ישראלי שפורסם בפברואר 1999 בכתב העת Clinical and Experimental Allergy, שנערך בקרב 395 ישראלים המתגוררים באזורים כפריים, והתבסס על בדיקות תבחיני עור לאיתור יזום של אלרגיה לעובש, נמצא כי כעשירית (10.9%) מגיבים ברגישות לעובש. בהמשך נבדקו בתיהם של נבדקים אלה, ובכל 59 הבתים שנבחנו אותרו מוקדי עובש.

אלרגיה לבעלי חיים

חשיפה לקשקשת או פרווה של חיות שונות עשויה לעורר תגובות אלרגיות. אלרגיה לפרוות חיות היא שכיחה, בעיקר בקרב מי שסובלים מאסתמה ואלרגיות נוספות, וכ-3% עד 10% מהאנשים עם אלרגיות סובלים גם מאלרגיה לפרוות של כלבים וחתולים.

אמנם יש הסובלים מאלרגיה רק לחלבונים ספציפיים שעשויים להימצא בפרוותם של חלק מבעלי החיים, אולם יש שמפתחים תגובות אלרגיות לכלל סוגי הפרוות – וכלל, אין כיום בסיס מדעי מוצק לקיומם של "בעלי חיים היפואלרגנים" שפחות מעוררי אלרגיות. פרוות החיה כשלעצמה אינה מעוררת אלרגיה, אלא חלבונים מסוימים שעשויים להימצא בה בחשיפה להפרשות של החיה או למחוללי אלרגיות נוספים כמו אבקנים וקרדית אבק הבית.

תגובות של אלרגיה לחיות עשויות לכלול פריחה, גרד ונפיחות בעור, נזלת ועיניים דלקתיות, ובמקרים מסוימים מרכיבים אלרגנים עשויים לחדור לדרכי הנשימה ולעורר קוצר נשימה והתקפי אסתמה.

למרות שהשיטה המרכזית לטיפול באלרגיה לחיות היא הימנעות מגידול חיות מחמד בבית, יש שיטות נוספות לצמצום התופעה אלו שמבקשים להמשיך ולטפח חיית מחמד, אם כי יעילותן עדיין אינה ברורה באופן ברור, לרבות הימנעות מהכנסת החיה לחדר השינה, ניקוי תדיר של הבית והרהיטים השונים, הימנעות משטיחים בבית, החלפת בגדים באופן תדיר לאחר מגע עם החיה, שימוש במיזוג אוויר עם פילטר מסנן מיוחד וכן שטיפת החיה לפחות פעם בשבוע והברשת פרוות החיה באופן תדיר להסרת אלרגנים. 

לפי מחקרים, 10% עד 20% מהאוכלוסייה מפתחים תגובות אלרגיות לבעלי חיים. בישראל לא בוצעה בשנים האחרונות בדיקה מקיפה להיקף התופעה. מחקר נרחב מדנמרק שפורסם בפברואר 2022 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology מצא כי בהבדל מחששות שהועלו במחקרים בעבר, גידול חיות מחמד בבתים של ילדים קטנים אינו מגביר את הסיכון לאסתמה ולאלרגיות בילדות, ולפי מחקרים אף עשוי להיות בעל השפעה מגנה מפני אלרגיות לחיות, כאשר אחת הסברות כי חשיפה לחיידקים הגדלים בבעלי חיים (מיקרוביום) מחזקת את המערכת החיסונית של ילדים.

אלרגיה לאבקנים

אבקנים מהווים אלרגנים שכיחים ביותר בקרב הסובלים מאלרגיות עונתיות. אלרגיה לאבקנים מכונה לעתים גם 'קדחת השחת' (Hay Fever) או 'נזלת אלרגית עונתית' (Seasonal Allergic Rhinitis). אלרגיות אלה נגרמות כשאבקנים של צמחים מתפזרים לחלל האוויר וגורמים לתופעות אלרגיות, כשמוכרים בספרות המדעית אלרגיות לסוגים שונים של אבקנים שמקורם בעצים, עשבים, פרחים וסוגי דשא. צמחים שמפזרים את האבקנים שלהם על ידי חרקים – כמו עצי דובדבן וורדים – לרוב אינם מהווים מקור לאלרגיות.

יש ארגונים המדווחים על תחזית מזג האוויר לרמות האבקנים הצפויות במדינות בעולם, לרבות בישראל, בהתאם לעוצמה וכיוון הרוחות.

תגובות אלרגיות לאבקנים נוצרות כשאלו באים במגע עם אזורים שונים בגוף, ובעיקר העור, העיניים, האף או מערכת הנשימה. התסמינים השכיחים של אלרגיה זו כוללים נזלת אלרגית, גודש באף, שיעול, עיניים אדומות ודומעות ונפיחות סביב העיניים ובמקרים חריגים יותר גם תגובה עורית. מחלת אסתמה שמוחמרת על ידי אבקנים באוויר נחשבת למצב שכיח המכונה 'אסתמה אלרגית'.

לעתים מתפתחת 'אלרגיה צולבת' בפה ובגרון בתגובה לאכילת פירות וירקות ואגוזים מסוימים, הקשורה לחשיפה לאבקנים – מצב המכונה – 'תסמונת האלרגיה האוראלית' (OAS, קיצור של Oral Allergy Syndrome), וזו מתפתחת על רקע הדמיון בין המבנה המולקולרי של אבקנים מסוימים שמהווים אלרגנים לבין חלבונים המצויים בפירות, ירקות ואגוזים שונים, ולדברי פרופ' הנדזל, "תופעה זו עשויה לסבך את תהליך האבחנה". כך, כשהמטופל שסובל מאלרגיה אוכל מזונות אלה, המערכת החיסונית מזהה את החלבונים כאבקנים זרים ומפעילה כנגדם נוגדנים. התסמינים במקרה זה כוללים גרד ונפיחות בפה, השפתיים, הלשון והגרון. בין המזונות שמעוררים תסמונת זו נכללים תפוחים, דובדבנים ואגסים. התסמונת מתפתחת בשיעורים גבוהים יותר בקרב אלרגנים לאבקנים של עצי שדר (ממשפחת האלוניים) ואלמון וצמח האמברוסיה.

בסקר הישראלי שפורסם במארס 2001 במדגם באוכלוסייה הבוגרת, 3% מהיהודים דיווחו על אלרגיה עונתית לאבקנים וכן 2% מהאוכלוסייה הערבית. אחד העצים מחוללי האלרגיות בישראל הוא עץ הזית. מחקר שבחן את הנושא, שממצאיו פורסמו עוד בשנות התשעים, מצא כי הרגישות לאבקני עץ הזית גבוהה בקרב יהודים בעיקר ביישובים הסמוכים לצפיפות של עצי זית (66%) בהשוואה ליישובים עם צפיפות נמוכה של עצי זית (29%), בעוד שרגישות באוכלוסייה הערבית הייתה נמוכה בהרבה (14%), ייתכן ועל רקע נטייה גנטית. מחקר ישראלי נוסף שפורסם בספטמבר 2004 בכתב העת Aerobiologia, אשר בוצע באזור כפרי בישראל לאורך 14 חודשים, מצא קשר בין מדידת ריכוזי אבקנים באוויר לבין תסמיני אלרגיה בדרכי הנשימה, בעיקר בעונות המעבר, כשהמקורות השכיחים ביותר לאבקנים שתועדו במחקר היו ברושים (בחודשים מארס ואפריל), דשא (במארס ואפריל), פרחי עצי הפקאן (במאי ויוני) וצמח הלענה (בסתיו).

אלרגיה למוצרי טיפוח וקוסמטיקה

חומרים כימיים בשימוש בתעשייה המצויים במוצרי טיפוח וקוסמטיקה שונים עשויים אף הם להוות מקור לאלרגיות. האלרגיה במקרים אלה מתפתחת לרוב במגע ישיר עם מוצר הטיפוח, למשל פיזור בושם בתרסיס או חפיפת השיער בשמפו, אך עשויה לעתים גם להיווצר על רקע שאיפה של חלקיקי החומר האלרגן שמתפזרים לחלל האוויר. התגובה האלרגית במקרים אלה לרוב תתפתח בעור כפריחה מקומית, ובמקרים חריגים גם תתבטא בתגובה אלרגית בדרכי הנשימה. במקרים אלה יש להבחין בין אלרגיה לבין רגישות לחומרים כימיים – שלעתים אינה מחייבת הפעלה של המערכת החיסונית ליצירת נוגדנים ספציפיים לחומר המגרה.

התסמינים השכיחים לאלרגיות למוצרי טיפוח וקוסמטיקה כוללים גרד, לעתים גם ללא סימן ברור לפריחה עורית, גרד בעיניים ובגרון, עור יבש ולעתים סימנים בעור ואף שלפוחיות, עור אדום, תחושת בערה בעור ורגישות מוגברת לאור השמש.

מחקר אמריקאי שאמד את היקף התופעה, שממצאיו פורסמו במארס 2009 בכתב העת Journal of Environmental Health, זיהה כי כ-30% מהאוכלוסייה הבוגרת מדווחים על תסמיני רגישות או אלרגיות בעור למוצרי בישום שונים.

עד כה זוהו בספרות מדעית מעל ל-2,500 חומרים בשימוש התעשייה שעלולים לעורר תגובות אלרגיות במוצרי טיפול וקוסמטיקה, ולפי מאמרים בנושא, מרביתם גם אינם מפורטים בהרכב החומרים המפורט על אריזת המוצרים.

אלרגיה לבדים

תגובות אלרגיות עוריות עשויות להתפתח גם בתגובה לחומרים המצויים בבדים מסוימים, ולעתים חריגות גם תגובה בדרכי הנשימה בשאיפת חלקיקי החומרים האלרגנים, ובעיקר חומרי צבע, שרפים, דבקים, מוצרי פלסטיק ותוספים כימיים שונים. אחד החומרים האלרגניים יותר הוא "פורמלדהיד רסין", דבק המשמש במוצרי עור, לרבות תיקים ונעליים.

התסמין הרווח של אלרגיה לבדים הוא אקזמה (דלקת עור במגע). דלקת זו מתפתחת על רקע מגע של העור עם החומר האלרגן, ולעתים מוחמרת בנוכחות זיעה. 

אחת המלצות המרכזיות להימנעות מאלרגיה עורית לבדים היא לכבס בגדים חדשים לפני שלובשים אותם.

מחקר ישראלי שנערך במרפאת העור במרכז הרפואי מאיר שבוצע בקרב 644 מטופלים שהופנו למרפאה לבירור חשד לאלרגית עור במגע, שממצאיו פורסמו בספטמבר 2004 בכתב העת JEADV של האקדמיה האירופית לרפואת עור ומין, העלה כי מעל לעשירית (12.9%) היו אלרגיים לחומר צבע או חומר כימי במוצרי טקסטיל שונים, בתבחיני עור. צבע בד כחול מסוג Disperse Blue היה המקור לקרוב לשליש מאלרגיות אלה (30.6%). במחקר מתועדת תופעה של עלייה בדיווחים על אלרגיות לבדים שונים, ייתכן שעל רקע עלייה גוברת ברגישות האוכלוסייה לאלרגנים או עקב שימוש רווח יותר בחומרים כימיים שונים בייצור בדים.

גורמי סיכון לאלרגיות

מעבר לחשיפה לאלרגנים עצמם, מחקרים מזהים מספר גורמי סיכון לאלרגיות, אשר מעידים על תופעה רפואית בעלת שורשים גנטיים וסביבתיים.

היסטוריה משפחתית

מחקרים מצאו כי הנטייה להתפתחות מספר אלרגיות עשויה לעבור במשפחה. כך, למשל, מחקר אוסטרלי שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת International Journal of Environmental Research and Public Health מצא כי קרוב משפחה עם אלרגיה מעלה ב-40% את הסיכון להתפתחות אלרגיות למזון אצל ילדים קטנים, ושני קרובי משפחה עם אלרגיות כבר מעלים ב-80% את הסיכון לתופעה.

גנטיקה

אף מעבר להיסטוריה משפחתית, מחקרים מזהים שינויים גנטיים מסוימים שנקשרו לאלרגיות, לרבות בגנים המקודדים ליצירת הנוגדנים IgE המתפתחים בתגובה לחשיפה לאלרגן וכן בגנים המקודדים לציטוקינים כגון 'אינטרלוקין 4' ו'אינטרלוקין 13' והגן ADAM33 שנקשר גם להתפתחות מחלת ריאות חסימתית כרונית.

ילדים

לילדים סיכון גבוה יותר לפתח תגובות אלרגיות, כאשר במקרים רבים נטייה זו דועכת עם העלייה בגיל. עם זאת, לאחרונה כאמור מזוהה תופעה של התפתחות אלרגיות גם בגיל המבוגר.

מחלות מקבוצת דלקת סוג 2

מספר מחלות שמאפיינות בתהליך דלקתי ספציפי שמתואר בספרות הרפואית בשם 'דלקת סוג 2' עשויות להופיע יחד, ובהן גם אלרגיות שונות – לרבות אלרגיות למזון ונזלת אלרגית, וכן אסתמה אאוזנופילית (המאופיינת בריבוי תאים מעוררי דלקתיות מסוג אאוזנופילים בדם), אטופיק דרמטיטיס, דלקת ושט אאוזנופילית וסינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף.  

מיקרוביום

ההנחה הרווחת כיום כי גם להרכב החיידקים הטובים שמאכלסים את מערכת העיכול – המיקרוביום, וכן להרכב חיידקים המצויים על גבי העור ובשכבת האפיתל של דרכי הנשימה, יש ההשפעה משמעותית על התפתחותן של אלרגיות, בשנים האחרונות מדענים ורופאים אף החלו לפתח שיטות טיפוליות חדישות לאלרגיות שמכוונות למנגנון זה של שינוי הרכב חיידקים אלה.

אבחון אלרגיות

תהליך האבחון של אלרגיות עשוי להיות מורכב, ולרוב כולל מספר שלבים:

בדיקה קלינית

בדיקה קלינית הכוללת תשאול של הרופא לגבי תסמינים שונים ודיווחים עצמיים (למשל באמצעות יומן) כדי לזהות חומרים אלרגנים/ טריגרים אפשריים. לסובלים מאלרגיות למזון יומלץ על ניהול 'יומן מזון'. כמו כן, לעתים יבוצעו ניסיונות של הפסקת אכילה של מזונות מסוימים לצורך הערכת גורם האלרגיה.

תבחיני עור

השיטה הקלאסית לאבחון אלרגיות כוללת תבחיני עור שבהם נחשף המטופל לכמות מזערית של ריאגנט – אלרגן ספציפי המטופטף על גבי העור, ובמידה והוא סובל מאלרגיה לאותו החומר – הוא צפוי לפתח נפיחות קלה באותו אזור בעור.

בדיקות אלה מבוצעות בתדירות גבוהה לאבחון אלרגיות, מאחר והן מספקות תשובה תוך חצי שעה בלבד, בהבדל מבדיקות דם, כמפורט בהמשך, שאורכות כשבוע ונחשבות גם ליקרות יותר. בהיבט הטכני, בהבדל מבדיקות דם שבוחנות נוכחות של נוגדנים, תבחיני העור מאבחנים כבר למעשה נוגדנים או חומרים אלרגנים הקשורים לתאי פיטום בשכבת העור.  

תבחיני העור מבוצעים לרוב בחלק הפנימי של האמה. המכשירים הנהוגים כיום מצמידים כמות קטנה מהחומר לאזור מסוים באמה בדקירה קטנה שמאפשרת מגע עם דם קפילרי, וממתינים כ-30-20 דקות לברר האם מופיעה תגובה עורית. הבדיקה מבוצעת לרוב לעשרות חומרים, בהתאם לחשדות, במרווחים קבועים על גבי האמה בין חומר לחומר.

בנוסף, בבדיקה מבוצעות שתי ביקורות – האחת לבירור תגובה להיסטמינים, ובמקרה והמטופל אינו מגיב כלל להיסטמינים – לא ניתן יהיה לאתר אלרגיה באמצעות הבדיקה; והשנייה לבירור תגובה למי מלח, כדי לוודא שהמטופל אינו מגיב לכל דקירה.

בבדיקות תבחיני עור לאלרגיות למזון ניתן לעתים שלא להשתמש בערכות הקיימות לחומרים האלרגנים (ריאגנטים), אלא לטפטף טיפה של מזון החשוד כאלרגן כמו פרי ישירות על העור ולבצע דקירה קלה. בדיקה מסוג זה אינה מבוצעת באופן שגרתי, אך יש רופאים שעושים בה שימוש.

בדיקות דם

בדיקות דם לאבחון אלרגיות מאפשרות לאתר נוגדנים ספציפיים מסוג IgE בדם, ומכונות 'בדיקת RAST' (קיצור של RadioAllergoSorbenT) או בדיקות ImmunoCAP.

בהבדל מתבחיני עור שנעשים על גבי עור המטופל, בבדיקה זו ניטלת דגימת דם מהמטופל ומתבצעת בדיקה בנוזל הדם (סרום) במעבדה לנוכחותם של נוגדנים לאלרגנים שונים. הנוגדנים שמזוהים נצבעים בחומר רדיואקטיבי, ולאחר שנחשפים במבחנות שונות לאלרגנים, כמות גבוהה של אלרגנים מסומנים הנצמדים לאלרגן במבחנה מעידה על כמות נוגדנים גבוהה בגוף המטופל ומצביעה על רמת התגובה האלרגית לאותו האלרגן.

בדיקות דם הן יקרות יותר, אך נוחות יותר לביצוע לבירור אלרגיות למזונות, מאחר וישנם עשרות פריטי מזון שעשויים לעורר אלרגיות, וניתן באופן זה לברר נוכחות נוגדנים לכמות גבוהה של אלרגנים במזון.

בדיקת הדם נחשבת ליותר רגישה מהבדיקה העורית באיתור אלרגיות, אך פחות ספציפית – כלומר שניתן לקבל בה רמות מסוימות של נוגדנים לאלרגן שלא מאפשרות לקבוע האם מדובר באלרגיה קלינית אמיתית.

מדבקות / בדיקות טלאי

סוג נוסף של בדיקות לאבחון אלרגיות מבוצע באמצעות מדבקות (patches) שמוצמדות לגב ומאפשרות לאבחן אלרגיות לחומרים שונים, בעיקר במצבים של 'דלקת עור במגע'. בדיקות אלה מכונות גם 'בדיקות טלאי'.

המדבקות מכילות חומרים אלרגנים שונים, וכעבור 3-2 ימים שהן מוצמדות לגב המטופל, נבדקת התפתחות של תגובה עורית באזור בו הודבקה כל מדבקה. בעת שהמדבקות מוצמדות לגוף – יש להימנע מרחצה וכניסה למים ומהרטבתן. 

הטיפול באלרגיות

למרות שרוב האלרגיות לא ניתנות לריפוי, טיפול מועיל עשוי להקל על תסמיני אלרגיות. הטיפול באלרגיות מותאם לרוב על ידי רופאים המומחים לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, בעיקר במצבים של תגובות אלרגיות חמורות, או על ידי רופאי עור במקרים של אטופיק דרמטיטיס או רופאי ריאות במצבים של אסתמה, אולם מאחר והתופעה נפוצה ביותר – במקרים הקלים אלרגיה מטופלת גם על ידי רופאי משפחה.

לסובלים מאלרגיות מומלץ לענוד דיסקית על שרשרת או על צמיד שעליה מצוינים סוג האלרגיה והגורמים לה – כדי לאפשר מידע לצוותים רפואיים במקרה של תגובה חמורה מסוג 'שוק אנפילקטי' ואובדן הכרה.

אסטרטגיות הטיפול באלרגיות הן: 

הימנעות

הימנעות מחומרים אלרגנים שזוהו בבדיקות לאבחון האלרגיה. המלצה זו היא מרכזית בטיפול באלרגיות, ותורמת משמעותית להקלת התסמינים. כך, למשל, לאלו שאלרגים לאבקנים מומלץ להישאר בחללים סגורים ולסגור את חלונות הבתים בעונות שבהם האבקנים בחוץ פזורים ברמה גבוהה. לאלרגנים לקרדית אבק הבית מומלץ לשטוף את הבית ולהחליף מצעי מיטה בתדירות גבוהה.

לעתים יומלץ כחלק מהתהליך המניעתי לנהל יומן שמתעד מה גורם להחמרה והקלה בתסמיני האלרגיה, כדי שניתן יהיה לשחזר בקלות את פעולותיו והרגליו של המטופל וכן מה התזונה שאכל, כדי שניתן יהיה לזהות גורמים מעוררי אלרגיות.

תרופות

תרופות שונות עשויות להפחית את תגובת המערכת החיסונית לאלרגנים ולהקל בתסמינים. תרופות לאלרגיות כוללות תרופות ללא מרשם הנמכרות בחלקן גם מחוץ לדלפק הרוקח. התרופות ניתנות בטבליות, כדורים ונוזלים בצורת תרסיסים לאף וכן טיפות עיניים.

בין קבוצות התרופות המועילות לטיפול באלרגיות נמנים:

אנטיהיסטמינים

האנטיהיסטמינים הן קבוצת תרופות נפוצה לטיפול באלרגיות. תרופות אלה לא משפיעות על יצור ההיסטמינים בתגובה לאלרגיות, אולם חוסמות את פעולתם בגוף. יש שני סוגי אנטיהיסטמינים – חלקם בעלי השפעה מרגיעה (sedative), שנחשבים למועילים, אך עשויים להיות מלווים בתופעות לוואי וחלקם ללא השפעה מרגיעה (non sedative). לדברי פרופ' הנדזל, כיום כבר משתמשים בדור חדש של אנטיהיסטמינים, שהם פחות מרדימים מהאנטיהיסטמינים שהיו בשימוש בעבר ויותר פוטנטים, ונפוץ בעיקר השימוש בתרופות עם החומרים הפעילים דסלורטדין (אריוס), טלפסט ולורטידין.

התרופות הנפוצות לאלרגיות הן מקבוצת 'חוסמי H1' אשר חוסמות אנטיהיסמטינים מסוג 1. תרופות נוספות מקבוצת 'חוסמי H2' חוסמות את פעילותם של אנטיהיסטמינים מסוג 2, ומועילות בעיקר לטיפול בחומצות קיבה וצרבת ופחות מועילות לתגובות אלרגיות, אם כי ניתנות לעתים כטיפול משלים באלרגיות אטופיות, לרבות במצבים של תסמינים עוריים מסוג אורטיקריה כרונית.

מייצבי תאי פיטום

תרופות מקבוצת 'מייצבי תאי פיטום' (תאי מאסט) חוסמות הפרשת חומרים מתאי הפיטום (תאי מאסט), וניתנות בעיקר במצבים שבהם הטיפול באנטיהיסטמינים אינו מועיל או מוביל לתופעות לוואי קשות. בקבוצה זו נכללות תרופות מקבוצת 'אגוניסטים לקולטן בטא 2 אדרנרגי', חומצה כרומוגליקינית (כרומוגילקאט) ועוד. יש תרופות משולבות לאלרגיות המכילות הן חומרים אנטיהיסטמינים והן מייצבי תאי פיטום.

סטרואידים

משחות המכילות סטרואידים ניתנות לעתים לטיפול באלרגיות עוריות, אך נעשה מאמץ שלא להשתמש בהן באופן ממושך עקב תופעות לוואי.

במקרים של חשד לזיהום בעיניים מותאמות לזמן מוגבל גם טיפות עיניים המכילות סטרואידים. במצבים קשים במיוחד של התקף אלרגיה/ אסתמה ניתן טיפול סיסטמי בכדורי סטרואידים לתקופה מוגבלת או טיפול בזריקה חד פעמית של סטרואידים בבית חולים להפסקת ההתקף.

שימוש ממושך בסטרואידים ניתן בעיקר לאסתמה ונזלת אלרגית באמצעות משאפים.

חוסמי לויקרוטריאנים

תרופות מקבוצה זו חוסמות חומרים מסוג 'לויקוטריאנים' שעשויים אף הם להיות מופרשים בתגובה לנוגדנים לאלרגנים שונים ולגרום לתסמיני אלרגיה. תרופות אלה ניתנות בעיקר כטיפול נלווה משלים במצבים של אלרגיה עונתית או אסתמה חמורה מתמשכת. בין התרופות הנפוצות מקבוצה זו: מונטולוקסט וזפירלוקסט.

אימונותרפיה

במצבים של אלרגיה קשה או כזו שאינה מגיבה לטיפולים התרופתיים, יומלץ לעתים על טיפול אימונותרפי הכולל הזרקות של החומר האלרגן מתחת לעור במינונים עולים למשך תקופה, לעתים חודשים ושנים.

לדברי פרופ' הנדזל, "טיפולים אלה לא חוסמים את התגובה האלרגית ואינם מטפלים בשורש הבעיה, אלא מבקשים להשרות 'סבילות' (tolerance) כלפי החומר האלרגן, "כלומר 'לחנך' את המערכת החיסונית שתפסיק להגיב באופן פתולוגי בתגובה לאלרגן", הוא מסביר.

הזרקות החומר האלרגן מבוצעות לרוב מתחת לעור באזור הזרוע. טיפול זה מתמשך שנים, ולרוב ניתן למבוגרים עם אלרגיות ולא לילדים, אם כי באירופה נהוגה גישה של טיפול באלרגיות בשיטה זו גם בקרב ילדים מגיל חמש. 

צורה נוספת של אימונותרפיה היא בנטילת כדורים מסיסים מתחת ללשון שמסייעים לחלק מהאלרגיות לאבקנים. ההנחה כי תרופות אלה פועלות במנגנונים שונים להפחתת התגובה האלרגית, לרבות ביצירת נוגדנים מסוג IgG שמתחרים עם נוגדי IgE וחוסמים את פעילותם; הפרשת ציטוקינים מסוימים שמווסתים את הפעילות האלרגית כמו 'אינטרלוקין 12'; וויסות פעילותם של תאי T של המערכת החיסונית.

שטיפות אף

שטיפות של מי מלח לאף בבקבוק לחיץ מסייעות לעתים לטיפול בסינוסיטיס כרונית המתפתחת על רקע נזלת אלרגית. במקרים אלה יש להקפיד על סטריליזציה לבקבוק הלחיץ ולמים כדי למנוע זיהומים.

עוד על שטיפות אף וסינוסים במי מלח

מזרק אפיפן

במקרה חירום של שוק אנפילקטי מסכן חיים, נדרשת הזרקה מיידית של הורמון האדרנלין (אפינפרין) ממזרק אפיפן, אשר מסייעת בדיכוי התקף מסכן חיים בדרכי הנשימה במהירות ועד להגעה לטיפול חירום.

טיפול זה מוגדר כמציל חיים, וחלק מהמטופלים שמאובחנים עם אלרגיות למזון שעלולות לגרום לתגובות קשות נדרשים לשאת עמם מזרק אפיפן כל חייהם למקרה של תגובה מסכנת חיים.

בישראל נכנס לתוקף בשנת 2019 חוק המחייב מוסדות חינוך ומעונות להחזיק מזרקי אפיפן למקרה חירום. בשנים האחרונות מדווח לעתים על חוסרים במלאי של מזרקי אפיפן שגורמים למצוקה וחרדות בקרב אנשים עם אלרגיות קשות.

פרופ' זאב הנדזל הוא רופא מומחה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית ולרפואת ילדים ורופא בכיר במרפאה לאימונולוגיה פדיאטרית (לילדים) במרכז רפואי קפלן ברחובות

עדכון אחרון: מאי 2022