גמילה מעישון
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אימוץ אורח חיים בריא משפיע לטובה על בני הזוג
מחקר חדש מצא כי אנשים מעשנים ועם עודף משקל שאימצו אורח חיים בריא השפיעו על בני הזוג להצטרף לתהליך
האם החלטה שלכם להיגמל מעישון או להפחית במשקל תוביל להחלטה דומה אצל בני ובנות הזוג? התשובה חיובית, אם להתבסס על מחקר בריטי חדש שבחן את התופעה. המחקר העלה כי אנשים שהיו מעשנים קבועים, או כאלה שסבלו מעודף משקל או השמנה, וכן אנשים שאינם פעילים גופנית, במידה והחליטו לאמץ אורח חיים בריא, השפיעו לטובה על בני הזוג לבחור בחיים בריאים יותר, השפעה שהייתה אף גבוהה מזו של בני זוג לאנשים שתמיד ניהלו אורח חיים בריא.
החוקרים מהיוניברסיטי קולג' בלונדון השתמשו בנתונים שנאספו במחקר מעקב (ELSA, English Longitudinal Study for Ageing) שהחל בבריטניה בשנת 1998, ובחנו 3,722 זוגות נשואים בגילי חמישים ומעלה. החוקרים התמקדו בגברים ונשים שאובחנו ככאלה שאינם שומרים על אורח חיים בריא לפי שלושה מדדים: עישון סיגריות, עודף משקל/השמנה והיעדר פעילות גופנית.
בתחילת המחקר עישנו 13.9% מהגברים ו-14.8% מהנשים, ואילו בתום שנתיים של מעקב 17% מתוכם הפסיקו לעשן. בנוסף, בתחילת המחקר 31.2% מהגברים ו-35.5% מהנשים לא היו פעילים גופנית ובתום שנתיים של מעקב 44% מתוכם החלו לבצע פעילות גופנית סדירה. כמו כן, בתחילת המחקר 77.3% מהגברים ו-67.6% מהנשים היו עם עודף משקל או השמנה, ואילו בתום מעקב של ארבע שנים 15% אימצו הרגלים תזונתיים שהובילו לירידה של לפחות 5% ממשקל גופם.
המחקר זיהה כי אימוץ אורח חיים בריא לרוב משלב מספר תחומים יחד: בקרב האנשים שהחליטו להיגמל מעישון עלתה הנטייה לבצע פעילות גופנית, ואובחנה ירידה ממוצעת של 5% במשקל.
בני ובנות הזוג מקבלים החלטה דומה
בכל המדדים שנבדקו, כשאחד מבני הזוג החליט לאמץ אורח חיים בריא ולטפל בהרגל הרע שסיגל לעצמו, הדבר העלה את הסיכויים שגם בן או בת הזוג קיבלו בעקבותיו החלטה דומה. באשר לעישון סיגריות, בקרב 48% מהגברים המעשנים שהחליטו להיגמל מעישון- החליטו גם בנות הזוג לעשות זאת, סיכוי הגבוה פי 11.82 בהשוואה ל-8% בלבד של נגמלות מעישון מקרב בנות הזוג לגברים שהמשיכו לעשן. ואילו 50% מהנשים שבחרו להפסיק לעשן השפיעו גם על בני זוגן לעשות זאת, סיכויים גבוהים פי 11.23 בהשוואה ל-8% של נגמלים מעישון שהם בני זוג של נשים שלא הפסיקו לעשן.
באשר לפעילות גופנית, 67% מבנות הזוג של גברים שהחלו להקפיד על הכושר הצטרפו למהלך, בהשוואה ל-26% מבנות הזוג של גברים שנותרו לא פעילות גופנית, ואילו 66% מבני הזוג של נשים שהחלו לבצע פעילות גופנית סדירה החליטו לעשות זאת גם הם, בהשוואה ל-24% מבני הזוג של נשים שנותרו לא פעילות.
גם ביחס להורדה במשקל זוהתה השפעה על בני ובנות הזוג, אם כי ברמה פחותה יתר: 26% מבנות הזוג של אנשים שאובחנו עם עודף משקל או השמנת יתר החליטו להוריד ממשקלם – הצטרפו לדיאטה, בהשוואה ל-10% מבנות הזוג של גברים שהחליטו שלא להוריד ממשקלם. כמו כן, 36% מבני הזוג של נשים עם עודף משקל והשמנת יתר שפתחו בדיאטה החליטו לפעול באופן דומה, בהשוואה ל-15% מהגברים של נשים שהחליטו שלא לשמור על דיאטה.
בנוסף נמצא כי הסיכוי להשפיע לטובה על בן או בת הזוג לאמץ אורח חיים בריא היה גבוה יותר בקרב אנשים ששינו לטובה את אורח חייהם, בהשוואה לאנשים ששמרו על אורח חיים בריא מאז ומעולם: סיכוי גבוה יותר פי 3.08 להשפיע לטובה על בת הזוג בקרב גברים מעשנים שהחליטו להיגמל, סיכוי גבוה יותר ב-84% להשפיע על בן הזוג בקרב נשים מעשנות, סיכוי גבוה יותר פי 2.28 להשפיע על בת הזוג בקרב גברים שהחליטו להתחיל בפעילות גופנית סדירה, וסיכוי גבוה פי 2.86 להשפיע על בן זוג בקרב נשים שהחליטו להתחיל ולשמור על הכושר – כל אלה בהשוואה לאנשים שהקפידו על אורח חיים בריא לכל אורך תקופת הזוגיות.
החוקרים מדגישים את חשיבותו של המחקר על רקע המצב הידוע, ולפיו בני זוג לרוב מתואמים בגישתם כלפי אורח חיים בריא, ומשפיעים לטובה או לרעה אחד על השני בנושאים אלה. "גברים ונשים נוטים יותר להתנהגויות חיוביות בריאות בהשפעת בני ובנות הזוג", מסכמים החוקרים, וקוראים לשלב בני זוג בתוכניות לעידוד אורח חיים בריא, לרבות תוכניות לגמילה מעישון והפחתה במשקל, מאחר ובני זוג עשויים להוות מנוע חיובי להצלחת הטיפול.
החוקרים מציינים כי למחקר גם מספר נקודות חולשה, לרבות האפשרות שאירוע חיים כלשהו שהשפיע על שני בני הזוג במקביל הוביל להחלטה משותפת על שינוי- מדד שלא נבחן במחקר. המחקר מומן על ידי המכון הלאומי להזדקנות בארה"ב (NIA) והקונסורציום הממשלתי הבריטי של המרכז לסטטיסטיקה לאומית בבריטניה, וממצאיו מתפרסמים בגיליון ינואר 2015 של כתב העת JAMA Internal Medicine של ההסתדרות הרפואית האמריקאית.
המחקר מצטרף לעבודות שמזהות קשרים בין בני ובנות זוג לבין מדדי בריאות, לרבות השפעות לרעה על הסיכון לתחלואה והשפעות טובות של תמיכה חברתית. כך, למשל, מחקר ממאי 2010 מצא כי בני זוג של מטופלי דיאליזה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח מחלת כליות, ומחקר משבדיה מאפריל 2012 מצא כי בני זוג של חולי סרטן נמצאים בסיכון מוגבר להתקפי לב ושבץ מוחי. מחקר ישראלי מסתיו 2014 מצא באופן דומה כי סרטן השד משפיע לרעה על בני הזוג של החולות לא רק ברמה הנפשית, אל גם בהיבטים פיזיים.
לעומת זאת, מחקרים רבים מתייחסים להשפעותיה המיטיבות של תמיכה חברתית מצד בני זוג. כך, למשל, מחקר אמריקאי מפברואר 2014 מצא כי התמיכה החברתית מבן זוג משפיעה על הסיכון למחלות לב בקרב מבוגרים מעל גיל שישים. עם זאת, ההשפעות החיוביות של תמיכה מצד בני זוג מוגבלות. מחקר מהולנד שפורסם בפברואר 2007 מצא כי תמיכה מצד בני זוג לחולי אסתמה עשויה להשפיע לטובה על מהלך המחלה, אולם במידה והתמיכה מתפרשת כהתערבות באורח חיי החולה- היא עלולה להשפיע לרעה על הידרדרות במצבו.