מחקרים רבים מהשנים האחרונות מזהים שיעורים גבוהים יותר של הפרעות אכילה בקרב ילדים לנשים שאובחנו עם הפרעות אכילה בעצמן. הסיבות לכך אינן ברורות, ועשויות להיות תוצאה של שילוב בין גנטיקה להשפעה סביבתית. מחקר חדש שנערך בישראל המבוסס על ראיונות של אימהות שאובחנו עם הפרעות אכילה מזהה דפוסי הזנה בעייתיים של הפעוטות שלהן, כאלה שעשויים לתרום להעברה של ההפרעה לדור הבא.

צוות חוקרים מישראל וארה"ב ראיין 29 אימהות שאובחנו עם הפרעת אכילה כלשהי בטרם הפכו לאימהות בפועל. האימהות רואיינו בגיל 31 בממוצע, כשילדיהן היו בגילי 18 עד 42 חודשים. המחקר כלל אימהות שאובחנו עם אנורקסיה נרבוזה (14), בולמיה (13) והפרעת אכילה לא ספציפית (2).

במחקר השתתפו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה ואוניברסיטת בר-אילן ומהמרכזים הרפואיים שיבא ורמב"ם ובתי החולים הפסיכיאטריים באר יעקב ושלוותה. הראיון כלל שאלון מובנה הנוגע לדפוסי הזנה של הפעוט, תגובות רגשיות של האם לדפוסי האכילה של הפעוט והרגלי אכילה בבית. 

ממצאי הראיונות אורגנו בתמות מרכזיות, והעלו כי אימהות הסובלות בעצמן מהפרעות אכילה מציגות התעסקות יתר בהזנת הפעוט, כמו גם בצורתו ובמשקלו של הפעוט. העיסוק בתזונת ילדיהן ובמשקלם היה אינטנסיבי יותר כשהיה מדובר בילדה.

עודף דילמות והגבלות

דילמות רבות הנוגעות להזנת הפעוט העסיקו אימהות עם הפרעות אכילה, ורבות מהאימהות לא היו בטוחות האם האופן שבו הן מזינות את ילדיהן תקין.

חלק מהאימהות דיווחו על רמות גבוהות של שליטה באוכל של הפעוט, לרבות הגבלה ומניעה של מזונות מסוימים, ארוחות קצרות, עיכוב במעבר למזונות מוצקים, הגבלה בחוויית המשחק והגילוי של מזונות חדשים ועיכוב בפיתוח יכולתו העצמאית של התינוק לאכול לבד. הגבלות במזונות תועדו יותר בקרב אימהות לילדות בהשוואה לאימהות לילדים בנים.

חלק מהאימהות במחקר דיווחו כי הן מנסות להתחמק ממצבים של צפייה ישירה בילדיהן אוכלים, וכי אירועים בחוץ שבהם יידרש מהן להאכיל את הפעוט ברבים מעוררים אצלן לחצים.

בנוסף, אימהות עם הפרעות אכילה דיווחו כי בבית אין נטייה לארוחות משפחתיות סביב שולחן. רוב האימהות במחקר העידו כי הן אוכלות בנפרד מילדיהן, ובמקרים מסוימים דווח על שלושה מועדים נפרדים לארוחות ערב בבית: האחד לפעוט ושני מועדים נפרדים לכל אחד מההורים.

"ילד שמן הוא הדבר המפחיד ביותר בעולם"

בין השאר תועדה במחקר אימא שהצהירה כי "עבורי, ילד שמן הוא הדבר המפחיד ביותר בעולם", אימא נוספת שאמרה כי "זה בסדר כשילדיי אוכלים כמויות גדולות של אוכל אם הם רזים. הילד השלישי שלי שמנמן ואני מרגישה שזה משתלט עליי". ואילו אימא אחרת שציינה כי "הילדה המבוגרת שלי, אני חושבת שהמשקל שלה גבוה ממה שצריך להיות. אני חושבת על זה הרבה ומדברת על זה עם עצמי. אני אומרת לעצמי 'היא רק ילדה, מה את רוצה ממנה? לשים אותה כבר על דיאטה?'".

ממצאי המחקר מעלים קשר ברור בין הפרעות האכילה של אימהות לבין דפוסי אכילה והזנה בעייתיים בקרב הפעוטות, ומזהים קבוצה זו של ילדים לאימהות עם הפרעות אכילה כילדים בסיכון לפתח בעתיד הפרעת אכילה בעצמם. לטענת החוקרים, מידע זה צריך לקבל התייחסות נוספת בהערכה, טיפול ומחקר של הפרעות אכילה בגילי הילדות והבגרות.

במחקר השתתפו ד"ר שירי שדה-שרביט, פרופ' רחל לוי-שיף, טליה פלדמן, ד"ר אנקה רם, ד"ר איתן גור, ד"ר עינת צוברי, ד"ר אבלין שטיינר, פרופ' יעל לצר ופרופ' ג'יימס ד. לוק, וממצאיו מפורסמים בגיליון יולי 2015 של כתב העת המדעי Appetite.

ממצאי העבודה הנוכחית משיקים למחקרים נוספים שזיהו דפוסי הזנה בעייתיים של תינוקות לאימהות עם הפרעות אכילה, לעתים כבר בגיל חצי שנה. מחקר מהולנד שפורסם בשנת 2014 מצא כי ילדים לאימהות עם אנורקסיה נרבוזה סובלים מבעיות הזנה כבר בחודשים הראשונים לחייהם, ובגילי 4-3 מציגים דפוסים בעייתיים יותר של אכילת יתר רגשית. מחקר מארה"ב ובריטניה שפורסם בשנת 1999 מצא כי תינוקות לאימהות עם בולמיה נמצאים בסיכון יתר להיות במשקל עודף, וחווים קשיים רבים יותר במעבר למזונות מוצקים.

Appetite, doi: 10.1016/j.appet.2015.06.017