במחקר השתתפו 86 אנשים עם טרשת נפוצה שדיווחו על שכיחות הכשל הקישבי, הפעמים בהם הם שוכחים, מפספסים או מתקשים בפעילות מוטורית הדורשת ריכוז, במהלך 6 החודשים האחרונים.

הנבדקים דיווחו באמצעות שאלון מובנה כיצד הם מתמודדים מן הפן הרגשי, עד כמה הם נוטים להדחיק דברים ועד כמה הם מצליחים למצוא נקודת מבט חיובית. בנוסף, נמדדה איכות חייהם של הנבדקים בתחומים הפיסי (כגון רמת אנרגיה ועייפות), הפסיכולוגי (כגון דימוי עצמי), החברתי (כגון קשרים בין אישיים) והסביבתי (כגון המצב הכלכלי).

התוצאות הראו כי הכשל הקשבי וחוסר יכולת למצוא נקודת מבט חיובית, בנוסף להשפעת חומרת המחלה משפיעים על כל תחומי איכות החיים של האנשים עם טרשת נפוצה. מסקנת החוקרים היא כי חוסר תשומת הלב הנובעת מפגיעה ביכולות הקוגניטיביות, וגם קשיים לאמץ אסטרטגיות התמודדות רגשית אדפטיביות, פוגמות באיכות החיים של האנשים עם טרשת נפוצה.

החוקרים מדגישים כי חלק מן הרופאים מתמקדים רק בפגיעה הפיסית-מוטורית בטרשת נפוצה, אך מחקר זה, כמו גם אחרים לפניו, מראים כי הפגיעה הקוגניטיבית-רגשית משפיעה באופן בלתי תלוי, באיכות החיים של האנשים עם טרשת נפוצה. מכאן כי גם אנשים אשר מצבם הפיסי-מוטורי תקין, ישנה אפשרות שאיכות חייהם אינה מספקת מכיוון שקיימת פגיעה קוגניטיבית-רגשית. בכדי לשפר את איכות חייהם של האנשים עם טרשת נפוצה יש לטפל ולהעריך גם את המישור הקוגניטיבי-רגשי ולא להסתפק בהערכה הנוירולוגית הפשוטה המתמקדת רק במצב הפיסי-מוטורי.

British Journal of Clinical Psychology (2009), 48, 101–106

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'