אמא מדואגת שואלת: בתי בת 17 שוקלת 82 ק"ג בגובה 1.64. מאד מעונינת לרדת במשקל אבל לא יכולה להתגבר על מתוקים. יצוין כי בבית אין "אויבים" בכלל!! אוכל מבושל ובריא, בעלי ואני שומרים על תזונה מאוזנת והופעה חיצונית וכך גם אחותה הגדולה. מודעות קיימת וכל שאר התנאים קיימים. בריאותה תקינה, אינטליגציה גבוהה ביותר.

בתי אינה מתאפקת וקונה בקפטריה בביה"ס קרואסונים, שתיה מתוקה וכו' למרות שלוקחת איתה סנדויצ'ים, פירות וכו' ליום לימודים ארוך. עושה פעילות גופנית מועטה.

אני שואלת, איך אפשר להביא אותה להתנזר, לפחות במקצת, מהכמיהה למתוקים. ניסינו ליצור ציפיה לאירועים, לאתגר לקראתם, הובטחה מלתחה חדשה ועוד ועוד. עד עתה ללא תוצאות. אודה לרעיונות יצירתיים. 

 

ד"ר דינה ראלט משיבה: אני אענה לך כמי שהיתה במצבה של בתך... אם בבית אתם מתנהלים בבריאות אז כל מה שנותר לעשות מצדכם ההורים הוא לחבק את בתכם. היא יודעת כל מה שצריך לדעת, אבל צריכה תמיכה ברמה גבוהה.

כתבתי מאמר על שתי הסיבות העקרוניות לאכילה שמשם תוכלו לראות כי הסיבה להשמנה היא לא רעב או צורך של הגוף לפעול כמו אצל הלא-שמנים, אלא בעיקר מתוך דאגה לעתיד ופחד ולכן קשה להשביע את הצורך הזה.

אני גם מאד ממליצה על ספרה של אורית כהן יוגב "רדו ממני"

 

ד"ר פוגלמן יעקב מוסיף: ספרה של אורית כהן יוגב מדגים עד כמה הבעיה עמוקה ודורשת טיפול מיוחד הן ברמה הפסיכולוגית והן ברמה של הרעיון המוטיבציוני. ההתמכרות למתוק דורשת טיפול בכל הכלים האפשריים ובראש ובראשונה רצון של הילד לעשות את השינוי.

 

אורית זאבי יוגב מוסיפה: אחד הדברים המתסכלים והקשים ביותר בהורות הוא לראות את הילד שלך עושה משהו, שלעניות דעתך כהורה הרסנית לגביו ולא להיות מסוגל להשפיע. האמיני לי שהבת שלך רוצה לא פחות ממך לרדת במשקל אך היא איננה שולטת על אכילתה. נראה לפי תיאורך שהיא מכורה ל"מתוק".

הנסיונות שלכם לגרום לה "להתנזר" עלולוים רק להחמיר את המצב. שום ציפייה לאירוע או למלתחה חדשה איננה מסוגלת להתמודד עם התמכרות. הדרך שבה אתם מנסים להתמודד עמה עלולה ליצור לה תסכולים נוספים. אתם יוצרים ציפייה לדבר מה שלבתכם אין כל יכולת לספק. היא מרגישה בלחץ שלכם, הלחץ דוחף לאכילה מרובה יותר של ממתקים ולבסוף להרגשה של כישלון ואכזבה מובנים מראש.

ראשית אני מציעה לחדול באופן מיידי מן הנסיונות ליצור לה הבטחות המותנות בירידה במשקל. שנית, יש לחדול מדיבורים על הנושא שרק מעוררים כעס ותסכול.

 

מה כן אפשר לעשות?

חשוב להעניק לבת שלכם כמה שיותר חיזוקים במה שהיא טובה בו. עודדו אותה לפעול וללכת לחוגים או פעילויות בנושאים הקרובים ללבה כמו מוסיקה, יצירה ואפילו סרטים או בילויים עם חברות. אינני מכירה אותה מספיק אבל אתם כהוריה יודעים מה היא אוהבת ואם לא שאלו אותה.

צרו סיטואציות משפחתיות חמות ומחבקות תנו לה להבין שהיא נפלאה, מיוחדת חכמה ומבריקה (כפי שהיא אכן באמת) ללא קשר למשקלה. בהמשך, לאחר תקופה של צינון הלהט בנושא - אם היא מדברת על כך בדקו את האפשרות להפנות אותה לטיפול.

מנסיוני (העשיר) אם לא יפגע בטחונה העצמי והאמונה בעצמה יבוא היום והיא מעצמה תמצא דרך להתמודד עם ההתמכרות שלה לאוכל.

 

אשמח לשמוע עליה עוד בכדי לדייק יותר בתשובותי:
איך היא מבחינה חברתית?
מתי החלה ההשמנה?
אילו נסיונות היו להתמודד עם הנושא?
מה עמדה או רצונה של בתכם בנושא?
איך מצב רוחה בדרך כלל?

בהצלחה ואל ייאוש.

 

יש לכם מה להוסיף לדיון? הכנסו לפורום