חוש הריח, מהמסתוריים שבחושי האדם, נחשב לחיוני על רקע יכולתו לספק מידע חשוב מהסביבה לגבי מצבים מסוכנים שמומלץ להימנע מהם - למשל שריפה או מזון מקולקל. 

מחלות ומצבים רפואיים רבים ומגוונים עלולים לפגוע במנגנון המורכב שמפעיל את חוש הריח, מה שעלול לפגוע באיכות החיים ולעתים אף להוביל לסכנת חיים של ממש. 

סוגים של פגיעות בחוש הריח

'דיסוסמיה' (Dysosmia) מהווה שם רפואי כולל לפגיעות האפשריות בחוש הריח. פגיעה ביכולת להריח מסווגת כיום במספר אבחנות רפואיות שונות:

ירידה ביכולת להריח מהסביבה קרויה 'היפוסמיה' (Hyposmia) וחוסר יכולת מוחלט להריח קרוי 'אנוסמיה' (Anosmia).

מצב שבו מתפתחים שינויים בחוש הריח והריח שנשאף אינו דומה לזה שאנו זוכרים קרוי 'טרופוסמיה' (Troposmia) או 'פארוסמיה' (Parosmia).

מצב שבו אנו מריחים לפרק זמן העולה על מספר שניות ריח חריג שלמעשה אינו מצוי בסביבה – לרוב ריח רע – קרוי 'פנטוסמיה' (Phantosmia). כשמדובר בתחושה של ריח רע שאין לה אחיזה במציאות – התופעה מכונה לעתים גם 'קקוסמיה' (Cacosmia).

בעוד ש'היפוסמיה' ו'אנסומיה' שכיחות יותר, דווקא שתי ההפרעות האחרונות מפריעות יותר לתפקוד, מאחר והן מזכירות לאדם החווה אותן שוב ושוב כי חוש הריח שלו פגוע.

הפרעות בחוש הריח מלוות לרוב גם בהפרעות בחוש הטעם – 'דיסגיה' (Dysgeusia), וזאת בגלל שכ-80% מתחושת הטעם מבוססת למעשה על "מידע" שמתקבל מחוש הריח.

השכיחות של הפרעות בחוש הריח

מחקרים העלו כי שכיחותן של הפרעות בחוש הריח רווחת ביותר. במטה אנליזה מארה"ב שממצאיה פורסמו באוגוסט 2020 בכתב העת American Journal of Rhinology and Allergy, אשר הקיפה מחקרים בהשתתפות 175,073 נבדקים בוגרים, נמצא כי השכיחות הכוללת של הפרעות בחוש הריח עמדה על מעל לחמישית מתוכם (22.2%), וכשמשתמשים בכלי מדידה אובייקטיבים ולא בדיווחים עצמיים סובייקטיביים, שיעור הדיווחים אף גבוה יותר, ופגיעות ביכולת להריח מדווחות בקרב מעל לרבע מהנבדקים (28.8%). במחקרים בהשתתפות מבוגרים בגיל 55 ומעלה היה שיעור ההפרעת בחוש הריח גבוה משמעותית (34.5%) בהשוואה למחקרים עם גיל ממוצע נמוך יותר של הנבדקים (7.5%).

מחקר בגרמניה במדגם של 1,240 נבדקים, שממצאיו פורסמו באוקטובר 2004 בכתב העת Laryngoscope, העלה כי 5% סובלים מאנוסמיה מוחלטת ו-16% מהיפוסמיה חלקית, כשגברים נוטים יותר להפרעות אלה בהשוואה לנשים, וכך גם מעשני סיגריות.

מחקר שבדי שפורסם באפריל 2004 באותו כתב עת הציג שיעורים דומים – 13.3% עם היפוסמיה חלקית ו-5.8% עם אנוסמיה מוחלטת. נמצא כי בין גורמי הסיכון לפגיעה חוש הריח, פרט למחלות למיניהן, נמצאים מין (גברים), הזדקנות ופוליפים באף. 

מחקר אמריקאי שפורסם בנובמבר 2002 בכתב העת JAMA  העלה שיעור של 24.5% הסובלים מפגיעות שונות בחוש הריח – ושוב גברים היו בסיכון גבוה ב-92% בהשוואה לנשים. 

הסיבות לפגיעות בחוש הריח

מעבר לאנשים שנולדים ללא חוש ריח, קיימות סיבות שונות ומגוונות לפגיעות שמתרחשות בחוש הריח.

מחלות ומצבים רפואיים שעלולים לפגוע בחוש הריח

זיהומים

אחת הסיבות השכיחות המובילות לפגיעה זמנית בחוש הריח היא הידבקות בזיהומים למיניהם, לרבות זיהומים שכיחים בחורף כמו שפעת והצטננות, ודלקת מסוג 'סינוסיטיס' בסינוסים – שני חללים קטנים במעלה האף הממוקמים בשני צדי הפנים מאחורי עצמות הלחיים, הפנים והמצח.

אובדן חוש הריח לאחר הידבקות בנגיפים הקרויה PVOD (קיצור של Post-Viral Olfactory Dysfunction) נגרמת על פי הערכות חוקרים כתוצאה מפגיעת הנגיפים ברקמת 'אפיתליום הריח' שבתוך חללי האף, ותועדה בין השאר בנגיף 'רינו-וירוס' ונגיף 'פאראינפלואנזה' שמחוללים זיהומים בדרכי הנשימה ובנגיף 'אפשטיין באר' שמשתייך לקבוצת נגיפי ההרפס וכן נגיף הקורונה – כפי שיפורט בסעיף הבא.

קורונה

התפרצות מגפת הקורונה בשנת 2020 העלתה למודעות את הפגיעות בחוש הריח שהתגלו כאחד המאפיינים הבולטים של מחולל המחלה – הנגיף המסומן באותיות SARS-CoV-2. לפי סקירה שפורסמה באוגוסט 2020 בכתב העת Mayo Clinic Proceeding, שנסמכה על דיווחים אודות 8,438 חולי קורונה מ-13 מדינות, 41% מהנדבקים בנגיף פיתחו במהלך המחלה פגיעות בחוש הריח ואף אובדן חוש הטעם. 

הסיבות לפגיעה בחוש הריח בעקבות קורונה אינן ברורות לאשורן, אך אחת ההנחות היא כי נגיף הקורונה פוגע לאחר חדירתו לגוף בתאים התומכים בתאי העצבים (נוירונים) באף, ומוביל לפגיעה בחוש הריח וגם עשוי לפגוע באופן דומה בתאים בלשון ולהשפיע על חוש הטעם.

באפריל 2022 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת JAMA Neurology כי אצל נפגעי קורונה, למרות פגיעה בכלי הדם ובמערכת העצבים, חלקיקי הנגיף לא אותרו בבלוטת הריח אצל רוב החולים, וההנחה היא שפגיעה של הנגיף באפיתליום הריח בחללי האף מובילה לתגובה דלקתית, שמצידה פוגעת בתאי העצב ומובילה לירידה במספר האקסונים שמסוגלים לשלוח אותות על ריחות למוח, באופן שהופך את בלוטת הריח ללא פעילה.

עם התקדמות מגפת הקורונה – התברר כי הפגיעה בחוש הריח אינה נותרת חמורה ברוב המקרים. במחקר מצרפת שפורסם ביוני 2021 בכתב העת JAMA Network Open נמצא כי בחלוף שנה מההידבקות בנגיף – אצל רוב מחלימים מקורונה חוש הריח חוזר במלואו, אם כי לא אצל כולם. במחקר ישראלי לאומי שריכז את תסמיני ה'לונג קוביד' של נפגעי הקורונה בקופת חולים מכבי, ופורסם בינואר 2023 בכתב העת British Medical Journal, נמצא כי פגיעה בחוש הריח והטעם הגיעה לשיאה חצי שנה לאחר ההידבקות בנגיף (25.1% מהנדבקים בהשוואה ל-5.5% בקבוצת ביקורת, סיכון גבוה פי 4.59 לתופעה), וירדה בהמשך – אם כי עדיין הייתה גבוהה בקרב 16.7% בחלוף כשנה מההידבקות במחלה (בהשוואה ל-5.8% בקבוצת הביקורת, סיכון גבוה פי 2.96 לתופעה). במחקר שפורסם בנובמבר 2023 בכתב העת JAMA Otolaryngology-Head and Neck Surgery נמצא כי במקרים שבהם חושי הריח והטעם נפגעו בעקבות הידבקות בקורונה – אלו חוזרים לפעול באופן תקין תוך שלוש שנים. בעוד שכשני שליש (64.8%) מהנבדקים בקבוצת המחקר שנדבקו בעבר בקורונה דיווחו כי איבדו את חושי הריח ו/או הטעם בזמן המחלה, השיעור צנח ל-31.8% כעבור שנה מההידבקות בנגיף, 20.5% כעבור שנתיים מההידבקות, ועמד על 15.9% בלבד בחלוף שלוש שנים – שיעור שהיה דומה לזה שתועד בקבוצת הביקורת של אנשים שמעולם לא נדבקו בקורונה. שיעור המאובחנים עם הפרעות ספציפיות בחוש הריח ירד מ-40.9% כעבור שנה לאחר ההידבקות בקורונה לכרבע (27.3%) כעבור שנתיים ו-16.3% כעבור שלוש שנים. "בחלוף שלוש שנים, חוש הריח תפקד באופן דומה בשתי הקבוצות", סיכמו החוקרים.

פוליפים באף

סיבה שכיחה נוספת לפגיעה בחוש הריח כוללת פוליפים באף – גידולים טיפתיים של רקמה רירית משגשגת שמתפתחים בחללי האף ובסינוסים, אשר תלויים מהרירית שמצפה את דופן חלל האף כאשכול ענבים. פוליפים גדולים או כאלו שמתפתחים במקבצים עלולים לחסום את מעברי האף ולגרום לתסמינים, לרבות הפרעות נשימה אפית, פגיעה בחוש הריח וזיהומים.

פוליפים באף לרוב מהווים ביטוי לסינוסיטיס כרונית – דלקת כרונית בסינוסים, ומצב זה מכונה ברפואה 'סינוסיטיס כרונית עם פוליפים' או 'נזאל פוליפוזיס'. לפי מטה אנליזה מארה"ב, שפורסמה בפברואר 2017 בכתב העת Laryngoscope, סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף מהווה גורם מוביל להפרעות בחוש הריח, ולפי מבחני הרחה שונים מופיעה בקרב 30% עד 78.2% מכלל המאובחנים.

התופעה מתפתחת על רקע שינויים דלקתיים בסינוסים, בצקות ובעיקר פוליפים באף, אשר חוסמים את זרימת האוויר המלווה במולקולות הריח דרך דרכי האף. דלקתיות אף עשויה לייצר שינויים מבניים באפיתל האף המכיל נוירונים המשגרים אותות לאזורים הקשורים לחוש הריח במוח.

ההשפעות על איכות חייהם של אנשים עם פוליפים באף על רקע פגיעה בחוש הריח עשויות להיות קשות. במחקר משבדיה שבחן 50 נבדקים עם פוליפים באף ואסתמה שסובלים מהפרעות בחוש הריח, ופורסם במאי 2011 בכתב העת Acta Oto-Laryncologica, כחמישית (19%) העידו כי בעקבות פגיעה בריח הם מתקשים לשמור על היגיינה נאותה, 15% דיווחו על ירידה בחשק לאכול, 13% חוו קשיים בטיפול במזון, 13% העידו על איכות חיים ירודה באופן כללי ומעל לשליש (38%) דיווחו כי אינם יכולים לזהות עשן או שריפה. 

מבחינה טיפולית, ניתוחי אף וסטרואידים שניתנים כחלק מהפרוטוקול הטיפולי הוכיחו בעבודות יעילות בהפחתת הפגיעה בחוש הריח, אם כי תועלת זו עשויה להיות בעיקר זמנית, כשהשיפור בקרב נוטלי סטרואידים מורגש לרוב בחלוף 3-2 חודשים. בכל זאת, חוקרים מאיטליה דיווחו בפברואר 2022 בכתב העת European Archives of Otorhinolaryingology, כי במדגם של מטופלים עם סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף – 64% סבלו מירידה בתחושת הריח. לאחר ניתוח סינוסים חל שיפור משמעותי ביכולתם של הנבדקים להריח באופן נורמלי, ושיעור הנבדקים שדיווחו על חוסר יכולת מוחלט להריח (אנוסמיה) ירד מ-52% לפני הניתוח ל-17% בלבד אחריו.

בשנים האחרונות נמצא כי לתרופות הביולוגיות הניתנות כיום לפוליפים באף בהתוויות מסוימות – יש גם השפעה מקלה על הפגיעה בחוש הריח כעבור תקופה קצרה של טיפול. במחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שפורסם בפברואר 2022 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology, נמצא כי התרופה הביולוגית 'דופילומאב' (דופיקסנט) הועילה לשיפור חוש הריח בקרב מטופלים עם סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף. בתחילת המחקר אובחנו עד 81.6% ממשתתפי המחקר עם העדר חוש ריח (אנוסמיה), והשיעור ירד באופן משמעותי עם הטיפול בתרופה, כאשר בבדיקות לאחר שנה של טיפול פחות משליש מהמטופלים (29.2%) סבלו מהעדר חוש ריח. ממצאים דומים דווחו גם בתרופה 'מפוליזומאב' (נוקלה) במחקר שפורסם באותו חודש ובאותו כתב העת, בו התברר כי שיפור משמעותי בחוש הריח הושג כעבור שנת טיפולים אצל 36% מהמטופלים בתרופה, בהשוואה ל-19% שטופלו בתרופת-דמה. במחקר נוסף, שפורסם כעבור חודש באותו כתב העת, דווח על שיפור משמעותי בחוש הריח גם אצל המטופלים בתרופה 'אומליזומאב' (זולאייר) – התרופה הביולוגית השלישית המאושרת לפוליפים באף.

עוד על תסמינים של פוליפים באף

עוד על תרופות ביולוגיות לפוליפים באף

פוליפים באף משתייכים לקבוצה נרחבת של מצבים רפואיים שמאפיינים במסלול ביולוגי דלקתי הקרוי דלקת סוג 2 – מחלות בהן מתועדת פעילות יתר של תאי T מסייעים מסוג 2 של המערכת החיסונית. בקבוצה זו נכללות גם אסתמה אאוזנופילית, נזלת אלרגית, אטופיק דרמטיטיס ודלקת ושט אאוזנופילית. בשל המנגנון המשותף, במקרים רבים קיים מופע משותף של מחלות אלה עם נזאל פוליפוזיס, מה שעשוי להתבטא בין היתר בפגיעות בחוש הריח. כך, מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של הפרעות בחוש הריח בקרב אסתמטיים. 

חסימות נוספות באף

פרט לפוליפים, קיימות סיבות נוספות לחסימות בדרכי האוויר באף, שעשויות להוביל לפגיעה בחוש הריח, ובייחוד עיוותים בעצמות בפנים האף וגידולים ממאירים. גידולים סרטניים במערות האף נחשבים לנדירים מאוד במדינות המערב. גידולים אלה מהווים כ-5% מכלל גידולי ראש-צוואר, ומתפתחים לרוב בקרב מבוגרים מעל גיל 60, כשהם עלולים לגרום לפגיעה בחוש הריח, לצד תסמינים נוספים, כגון דימומים מהאף, כאבי ראש, ראייה כפולה וקהות חושים כללית.

גורמי הסיכון לסרטן זה אינם ידועים לאשורם, אולם הוכח כי עישון סיגריות מעלה את הסיכון לסרטן במערות האף, וכך גם שאיפה של חומרים שונים כמו נסורת עץ וניקל בקרב עובדי תעשייה.

במחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שפורסם ביוני 2012 בכתב העת Head & Neck נאמדה שכיחות המחלה בכ-6-5 מקרים לכל מיליון תושבים, כשהגידול נוטה להתפתח לרוב בחלל האף (43.9%) ובמקום השני בסינוסים (35.9%).

מחלות גנטיות

מחלות גנטיות שונות מזוהות עם פגיעה בחוש הריח. כך, למשל, מחלת הנטינגטון הקשה המובילה להתנוונות מוחית הדרגתית ותמותה בגיל צעיר מערבת לרוב פגיעה הדרגתית בחוש הריח, וכך גם תסמונת קלמן שמתבטאת בהעדר התבגרות מינית וחוסר יכולת של האשכים לייצר תאי זרע, ותסמונת קליינפלטר שמהווה עיוות כרומוזומאלי בכרומוזומי המין של הגבר. גם אנשים עם תסמונת דאון מאובחנים עם פגיעה בחוש הריח.

מספר מחקרים בישראל תעדו מצבים רפואיים גנטיים חריגים שמלווים בהפרעות ריח. כך, חוקרים ממכון וייצמן ברחובות, מבתי החולים וולפסון, מאיר ושערי צדק, ממכון גרטנר ואוניברסיטת תל אביב דיווחו בספטמבר 2016 בכתב העת Clinical Genetics על מוטציות בגן TENM1 הגורמות למחלה מולדת שמתבטאת במחסור בחוש הריח. במחקר נוסף של צוות החוקרים, בשילוב חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קולומביה, שהתפרסם בדצמבר 2017 בכתב העת European Journal of Human Genetics נמצאו בסריקות גנטיות נרחבות שלושה גנים נוספים שמוטציות בהן נקשרות לחוסר ריח מולד – בגנים המסומנים באותיות FGFR1, SEMA3A ו-CHD7.

תחלואה נפשית

מצבים פסיכיאטריים שונים נקשרו לירידה בתפקוד חוש הריח, כשבחלק מהמקרים הקשר מצוי בפגיעה במנגנונים ביולוגיים כמו הולכה עצבית במוח, ובחלק אחר מדובר בביטוי של בעיה נפשית ללא עדות להפרעה אורגנית כלשהי.

כך, למשל, מצבים נפשיים המלווים למחסור בוויטמין B1 (תיאמין), לרבות פסיכוזה על רקע תסמונת קורסקוף שנוצרת עקב מחסור מתמשך בוויטמין, נקשרו גם לירידה בחוש הריח, לצד פגיעות מוכרות יותר בזיכרון ובחוש הראייה.

אנשים עם סכיזופרניה מתאפיינים לרוב בעיוותים בתחושות הריח, ולפי מחקר אמריקאי מאוניברסיטת סטאנפורד שפורסם במאי 2004 בכתב העת Journal of Abnormal Psychology, חולי סכיזופרניה מפתחים חוסר רגישות לריחות מסוימים, בהבדל מפגיעה כללית בחוש הריח. החוקרים זיהו כי במבחן לבדיקת 40 ריחות, אנשים עם סכיזופרניה התקשו לזהות ריחות של גבינה ובננה, טעויות שבקושי נצפו בקרב בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. החוקרים מעריכים כי חולי סכיזופרניה חווים לקויות קוגניטיביות שמשפיעות על חוש הריח ועל תפיסת ריחות.

קשר נצפה בעבודות רבות בין דיכאון לבין פגיעה בחוש הריח, אם כי לא ברור האם דיכאון הוא שמוליד פגיעה בחוש הריח או להיפך. סקירה מארה"ב בנושא שפורסמה במאי 2016 בכתב העת Chemical Senses קובעת כי לאנשים עם דיכאון יש חוש ריח ירוד, ולחילופין לאנשים עם פגיעה בחוש הריח יש נטייה לתסמיני דיכאון. בין השאר, גם הקשר בין פגיעה בחושי הריח והטעם לירידה בתאבון עשוי להיות מלווה בדיכאון. בנוסף, אזור האמיגדלה במוח זוהה גם כאחראי על תפקודים מסוימים של חוש הריח וגם כמוקד לתסמיני דיכאון.

טראומה

עיוותים בעצמות האף שגורמים לפגיעה בחוש הריח עלולים להיגרם כתוצאה מחבלה טראומטית או ניתוח אף. לפי סקירה מארה"ב שפורסמה במאי 2016 בכתב העת Surgical Neurology International, כ-20% מנפגעי טראומה במוח סובלים מהעדר חוש ריח (אנוסמיה). ומדובר בתופעה עם אבחנת חסר בקרב נפגעי הטראומה.

קיימת מחלוקת בספרות הרפואית באשר להשפעות של ניתוחים פלסטיים באף על חוש הריח, כשאחד המחקרים משוויץ שפורסם בינואר 2003 מעיד על פגיעה בחוש הריח בקרב עד 20% מהמנותחים. מעבר לעיוותים בעצמות, גורמים נוספים יוחסו לפגיעה בחוש הריח לאחר ניתוחי אף, לרבות סיבות נפשיות ושינויים בהרכב קרום האף. לעומת זאת, עבודות אחרות מצביעות על העדר השפעה עד כדי שיפור בחוש הריח לאחר ניתוחים פלסטיים. מחקר מיוון שבחן את השפעות ניתוחים לתיקון מחיצת האף על חוש הריח בקרב 60 נבדקים, וממצאיו פורסמו בסתיו 2019 בכתב העת American Journal of Otolaryngology, זיהה שיפור ביכולת ההרחה לאחר הניתוח. 

אלצהיימר

מחלת האלצהיימר שמלווה בתהליכים ניווניים במוח נקשרת גם לפגיעות בחוש הריח בעבודות רבות. למעשה, חוש ריח פגוע הוא אחד מסימני ההיכר המוקדמים לאלצהיימר, וחוקרים שונים פיתחו בשנים האחרונות מבחני הרחה שמסוגלים לאבחן ירידה קוגניטיבית על רקע אלצהיימר בשלבים מוקדמים. חוקרים מהמרכז הרפואי מאיו קליניק דיווחו בינואר 2016 בכתב העת JAMA Neurology כי מבחן ריח פשוט, המבוסס על 12 ריחות בלבד, בהם שישה ריחות של מזונות כמו בננה וקינמון ושישה של מוצרים נוספים, לרבות ורדים וסבון, מאפשר לחזות אלצהיימר בשלב מוקדם, עוד בטרם הופעת תסמיני ירידה קוגניטיבית. קבוצות חוקרים נוספות מציגים בשנים האחרונות בדיקות דומות.

מחקר בריטי שפורסם ביולי 2013 בכתב העת International Psychogeriatrics העלה כי הפגיעה בחוש הריח מתעצמת ככל שמחלת האלצהיימר מתקדמת, וקיים קשר ישיר בין חוסר היכולת לזהות ריחות לבין מאפיינים נוספים של המחלה, לרבות ירידה קוגניטיבית, תלות תפקודית ותסמינים התנהגותיים שונים.

גם מחלות דמנציה נוספות נקשרו לפגיעה בחוש הריח, כמו מחלת פיק שמתבטאת בהתכווצות הדרגתית של אונות במוח.

טרשת נפוצה

לטרשת נפוצה מיוחסת בעבודות מסוימות פגיעה ייחודית בחוש הריח. לדברי ד"ר שגית שושן, רופאה במחלקת אף-אוזן-גרון בבית החולים וולפסון וחוקרת במכון וייצמן, אחראית מרפאת הריח במרכז הרפואי וולפסון המשמשת יחידה ארצית לטיפול בבעיות סביב הריח, "יש דיווחים על חולי טרשת נפוצה ללא פגיעה רגילה בחוש הריח, אלא עם הזיות של ריחות לא נעימים, המכונים 'פנטוסמיה'. הכרנו גם מטופלת עם מקרה נדיר של הזיות בדבר ריח וניל נעים, אך כשמדובר בריח שמלווה אותה כל היום, הוא כבר עורר בה בחילה, והדבר דרש טיפול".

מטה אנליזה בנושא שפורסמה באפריל 2022 בכתב העת PLOS ONE הציגה הערכות ולפיהן מעל לרבע מהאנשים עם טרשת נפוצה (27.2%) סובלים מהפרעות בחוש הריח. 

פרקינסון

מחלת הפרקינסון מלווה לרוב בפגיעה בחוש הריח, כפי שמצאו מספר עבודות, וזו מופיעה בקרב 90% מהחולים כבר בשלבים המוקדמים של המחלה. פגיעה ביכולת להריח גם מאפשרת לחזות אצל המאובחנים עם פרקינסון את הסיכון להחמרת התסמינים המוטוריים.

יש הערכות כי הפגיעה בחוש הריח נגרמת אצל חולי פרקינסון על רקע שינויים בפעילות המוליכים העצביים במוח מסוג תאי עצב כולינרגים וכן הכימיקלים סרוטונין ונוראדרנלין. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת פיטסבורג שפורסם בספטמבר 2008 בכתב העת Neuroscience Letters מצא עדות לקשר בין פגיעה בחוש הריח אצל החולים לבין פעילות המוליך העצבי הדופמין באזור ההיפוקמפוס שבמוח.

כמו באלצהיימר, יש המאמינים כי בדיקת ריח עשויה להוות אינדיקציה מקדימה להתפתחות עתידית של פרקינסון. מטה אנליזה שפורסמה במאי 2019 כתב העת Biomed Research International מצאה כי לאנשים עם הפרעה בחוש הריח – היפוסומניה – סיכון גבוה פי 3.84 לפתח פרקינסון, כך שבמצבים מסוימים ניתן להתייחס לבדיקות לחוש הריח כסמן מקדים להתפתחות המחלה הנוירולוגית.

מיגרנות

כאבי ראש מסוג מיגרנות מזוהים עם פגיעות בחוש הריח, שעיקרן הם ריחות מדומיינים או רגישות מוגברת לריחות בסביבה, מהם סובלים כ-20% מהאנשים עם מיגרנות, המהווים סמן מקדים להתקף מיגרנה.

מחקר שפורסם בשנת 2011 בכתב העת Cephalalgia הצביע על תופעת הריחות המדומיינים, כשמצא כי ריחות של שריפה ועשן שאין להם ביסוס בסביבה עשויים להוות סמן מקדים להתקף מיגרנה.

מחלות אנדוקריניות וסוכרת

הפרעות הורמונאליות שמאפיינות מחלות אנדוקריניות עשויות אף הן להסביר הפרעה בחוש הריח, ובהן תת פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם) ותת פעילות של בלוטת יותרת הכליה (היפואדרנליזם). גם המחלה הגנטית תסמונת קלימן שמתבטאת בהפרעה בחוש הריח – היא בבסיסה מחלה אנדוקרינית שגורמת לדחייה עד כדי הפסקה בתהליך ההתבגרות המינית. 

גם סוכרת שמהווה מחלה אנדוקרינית ונגרמת על רקע שיבוש בהורמון האינסולין, נקשרה להפרעות בחוש הריח. לצד הסיבוכים המוכרים של סוכרת, המחלה עלולה לפגוע גם בחוש הריח. מחקר מצרפת שפורסם עוד בינואר 1993 שפורסם בכתב העת Diabetes Care  דיווח על קשר בין סיבוכים בכלי הדם הקטנים בקרב אנשים עם סוכרת לבין פגיעה בחוש הריח. גם מחקר עדכני יותר מיוון, שפורסם בנובמבר 2014 בכתב העת Angiology, חיזק את הממצאים, כשהעלה כי בקרב אנשים עם סוכרת סוג 2, הימצאות יתר לחץ דם ופגיעה בכלי דם פריפריים היוו גורמי סיכון עצמאיים לפגיעה בחוש הריח.

במטה אנליזה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שפורסמה באוגוסט 2019 בכתב העת Laryngoscope – Investigative Otolaryngology, נמצא כי לאנשים עם סוכרת יש סיכוי להפרעות בחוש הריח הגבוה ב-58% יותר בהשוואה לשכיחות הפרעות אלה באוכלוסייה הכללית.

מחלות כליה וכבד

מחקרים מצביעים על קשר בין פגיעה בכליות לבין פגיעות בחוש הריח. כך, למשל, מחקר משנת 1997 שפורסם בכתב העת Nephrology, Dialysis, Transplantation הצביע על קשר בין דרגת הפגיעה בתפקודי הכליה לבין חומרת הפגיעה בחוש הריח, לרבות פגיעה קשה במיוחד בקרב מטופלי דיאליזה, והעלה את הסברה כי מקור הפגיעה ביכולת להריח נעוץ בהצטברות רעלים בגוף על רקע סיבוכים בכליות. לאחר השתלת כליה התברר כי חוש הריח שב להיות תקין.

מחקר אמריקאי שפורסם באפריל 2008 בכתב העת American Journal of Kidney Diseases, הצביע על סיכון מוגבר לפגיעה בחוש הריח בקרב מטופלי דיאליזה שסובלים מתת תזונה. מעבר למנגנון פיזיולוגי שקושר בין הפגיעה בכליות לחוש ריח פגוע, החוקרים מציינים גם תרופות שונות בשימוש של אנשים עם סיבוך כלייתי, שעלולות לפגוע ביכולת להריח, ובהן תרפות מקבוצות חוסמי תעלות סידן, תרופות שמעכבות את אנזים המהפך ACE וסטטינים.

מחקר מאיטליה בנושא, שפורסם בפברואר 2021 בכתב העת Journal of Nephrology התייחס לסוגייה ומצא ראיות לכך שהשתלת כליה יכולה לשפר את ההפרעות בחוש הריח שעשויות להתלוות לטיפולי דיאליזה אצל חלק מהמטופלים, ולהוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים.

מחלות כבד נמצאו קשורות במספר עבודות לפגיעה בחוש הריח. מחקר שפורסם בשנת 2014 בכתב העת PLoS ONE, זיהה קשר חזק במיוחד של בין פגיעה בחוש הריח לעלייה פי 5 בסיכון לכשל חמור בתפקודי כבד. חוקרים מאוסטריה דיווחו בינואר 2005 כי המקור לפגיעה בחוש הריח אצל אנשים שפיתחו הרעלת כבד הוא ככל הנראה בפגיעה באזורי מוח שאחראים על חוש הריח. עבודות בעבר הצביעו גם על קשר בין שחמת הכבד לפגיעה בחוש הריח.

תסמונת סיוגרן

תסמונת סיוגרן המובילה לתפקוד לקוי בבלוטות ההפרשה בגוף על רקע כשל אוטואימוני נקשרה גם היא לפגיעות בחוש הריח. מחקר מבריטניה שפורסם בספטמבר 2009 בכתב העת Rheumatology  העלה כי כמחצית מהנבדקים עם תסמונת סיוגרן חווים פגיעות בחוש הריח, בין השאר בעקבות המחסור ברוק והתפתחות יובש העלול להוביל להתפתחות חסימות בדרכי האף.

סיבות נוספות לפגיעה בחוש הריח

הזדקנות

מעבר לאלצהיימר כמחלה שמאפיינת אנשים בגיל המבוגר, תהליכי הזדקנות בבסיסם מאופיינים בקהות חושים, ובין השאר בפגיעות בחוש הריח והטעם. מחקר שפורסם עוד בדצמבר 1984 בכתב העת Science  העלה כי אחרי גיל 80, מעל ל-75% מהאוכלוסייה סובלים מפגיעה כלשהי ביכולת להריח ולהבחין בין ריחות. מחקר שפורסם בנובמבר 2002 בכתב העת JAMA הצביע על שיעור של 62.5% הסובלים מפגיעות בחוש הריח אחרי גיל 80.

מספר גורמים יוחסו לפגיעה ביכולת להריח בקרב אנשים מבוגרים, לרבות נטילה של מספר רב של תרופות או של תרופות ספציפיות הפוגעות בריח, מחלות ניווניות של הגיל המבוגר הפוגעות במערכת העצבים של המוח, ניוון של דרכי האף – לרבות ירידה במספר התאים באף מסוג תאים מיטראלים ופרה-גלומרולאריים המשדרים אותות עצביים מהאף למוח, ירידה עם הגיל בריכוז התאים באונה הרקתית – אמצעית של המוח (MTLE) המיוחסת לעיבוד חוש הריח, וכן ירידה בפעילות הנמדדת באזור זה בגיל המבוגר.

חוש ריח פגוע כתוצאה מהזדקנות מחייב תשומת לב נאותה להקפדה על תזונה מלאה ונכונה בקרב מבוגרים, מאחר ופגיעה בריחות עלולה להתלוות לפגיעה בטעמים של מזונות ולהוביל למצב של חסרים תזונתיים עד כדי תת תזונה. 

חשיפה לכימיקלים ולסיגריות

חשיפה סביבתית לחומרים מסוימים, ובעיקר כימיקלים, זוהתה כגורם סיכון עצמאי לירידה בחוש הריח. סקירה מגרמניה שפורסמה בספטמבר 2018 בכתב העת Journal of Occupational Medicine and Toxicology מרכזת ראיות לפגיעות בחוש הריח בקרב עובדי תעשיה עם חשיפה מוגברת לגזים ודלקים שונים, נסורת עץ ומתכות בתעשייה, כגון קדמיום, ניקל, ברזל, כרום ואבץ וייצור מגנטים, תעשיות אמוניה, חומרים אורגניים מסוימים ובהם אצטון, בנזן ומנתול, בטון, סיליקה גבישית (החומר ממנו היו בעבר עשויים הגירים), וכן חומצות שונות.

עבודות העידו על פגיעה בחוש הריח גם בעקבות עישון סיגריות. עוד במארס 1990 תיעד מחקר אמריקאי שפורסם בכתב העת JAMA, כי עישון מעלה פי 2 את הסיכון לפגיעה בחוש הריח לאורך שנים, וככל שכמות הסיגריות ליום גבוהה יותר – כך הפגיעה ביכולת להריח גדולה יותר.

למרות זאת, הפגיעה בחוש הריח על רקע סיגריות לרוב אינה לכל החיים, וניתנת לתיקון לאחר גמילה מוצלחת מעישון. לפי מטה אנליזה מארה"ב שפורסמה במאי 2017 בכתב העת Laryngoscope, מעשנים בהווה נמצאים בסיכון גבוה ב-59% לסבול מהפרעות בחוש הריח בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ואילו למעשנים בעבר סיכון גבוה רק ב-5% לסבול מהתופעה.

צריכת אלכוהול מופרזת

ישנן תצפיות על שינויים בחוש הריח גם בעקבות צריכת אלכוהול. מחקרים בקרב אלכוהוליסטים מזהים ירידה ברורה ביכולת ההרחה.

תרופות

תרופות רבות נקשרו לאורך השנים עם פגיעה בחוש הריח. בסקירה מארה"ב, שפורסמה במארס 2018 בכתב העת World Journal of Otolaryngology – Head and Neck Surgery, נמצא כי יותר מ-350 תרופות מלוות בשינויים בחוש הטעם, יותר מ-70 תרופות מלוות בשינויים בחוש הריח, ויש תרופות רבות שמלוות בשינויים בשני החושים גם יחד.

לפי מחקרים, השפעות של תרופות על חוש הריח נגרמות לרוב כתוצאה מהשפעה של החומרים הפעילים בתרופות ואנזימים שונים על מוליכים עצביים המשמשים בחוש הריח.

בין השאר פגיעה בחוש הריח זוהתה בקרב אנשים מסוימים לאחר נטילת תרופות אנטיביוטיקה מסוגים שונים (אמוקסיצילין, אזיתרומיצין וציפרופלוקסצין), תרופות ללחץ דם (כמו אמלודיפין ואנלפריל), סטטינים להורדת כולסטרול מסוגים שונים (אטורבסטטין, לובסטטין ופרבסטין), תרופות לבלוטת התריס (לבותירוקסין) וסטרואידים (פרדניזון).

הקרנות לסרטן ראש-צוואר

טיפולי הקרנות (רדיותרפיה) לסרטן ראש-צוואר עלולים לפגוע בחוש הריח. מחקרים מצאו כי במהלך טיפולי ההקרנות חלה הידרדרות בחוש הריח, אולם בהמשך חל שיפור והמטופלים משיבים את יכולת ההרחה כשלושה חודשים לאחר תום הטיפולים.

ההנחה כי הפגיעה שמתרחשת בטיפולי הקרנות לראש מערבת מספר מנגנונים, לרבות שינויים ברירית האף (מוקוזה) שמובילים לחסימה בחדירה של חלקיקי ריח מאוויר לתוך האף, הגם כשהמטופלים אינם חשים תמיד בחסימה האפית; ובנוסף, ההקרנה עלולה לפגוע בשכבת תאי אפיתל הריח בחלל האף ולשבש את אותות הריח העצביים המשוגרים למוח.

בעוד שהנזק הראשון מאפיין הקרנה במינון קרינה נמוך יותר, ככל שהמינון גדל – כך מתרחש יותר הנזק השני המתואר. הקרנות גם פוגעות ביכולת פינוי פסולת אפית, ורבים מהמטופלים מתלוננים על גודש באף, כאבי פנים וריח רע במהלך הטיפולים. גם בעיה זו עשויה להחמיר את הפגיעה בחוש הריח.

חוסר בוויטמינים ואבץ 

חוסרים בוויטמינים שונים, ובעיקר בוויטמין B12, עלולים לגרום לפגיעה בחוש הריח. לדברי ד"ר שושן, "צמחונים וטבעונים שאינם אוכלים בשר, שמהווה מקור עיקרי לוויטמין זה, צריכים להיות מודעים לאפשרות של ירידה ביכולת ההרחה. במקרים שמאובחן מחסור בוויטמין, ניתן פשוט ליטול אותו כתוסף תזונה לטיפול בפגיעה בחוש הריח". לפי מחקר מתורכיה שפורסם בשנת 2016, חוסר בוויטמין B12 מלווה במעל למחצית מהמקרים (56.4%) בירידה בחוש הריח (היפוסמיה) וב-5.1% מהמקרים בהעלמות מוחלטת של יכולת ההרחה (אנוסמיה).

במחקר ממצרים שפורסם באוקטובר 2022 בכתב העת International Archives of Otolaryngology נמצא כי רמות גבוהות יותר בדם של ויטמין B12 סייעו לשפר פגיעה בחוש הריח על רקע הידבקות בנגיף הקורונה. יודגש כי לא הוכח עד כה שנטילת תוסף וויטמין B12 משפרת את חוש הריח.

גם מחסור במינרל האבץ נקשר לפגיעה בחוש הריח, ובספרות הרפואית אף הועלתה השערה כי חוסרים באבץ עשויים להסביר את ההיקף הגדול של פגיעות בחוש הריח בקרב הנדבקים בקורונה, אם כי לא הוכח עד כה באופן משכנע כי תוסף אבץ עשוי לשפר פגיעות בחוש הריח.

האבחון של פגיעה בחוש הריח

פגיעה בחוש הריח נבדקת לרוב אצל רופאי אף-אוזן-גרון (שאין צורך לקבל עבורם הפנייה מרופאי משפחה/ילדים) באמצעות בדיקה קלינית של הראש והצוואר. ברוב המקרים נבחנים לעומק עצבי הפנים המוליכים את חוש הריח, ובייחוד עצב מיתר הפנים האוזן התיכונה, דרכי האוויר, הלשון והאף – לרבות הקרום שעוטף את האף מבפנים.

מספר שאלות עשויות להדריך את האבחנה הרפואית בנוגע למקור הפגיעה בחוש הריח:

• האם ניתן להריח מזונות מסוימים אבל לא אחרים?
• האם ניתן להבחין בטעמים של מזונות?
• האם את/ה נוטל/ת תרופות כלשהן?
• אילו תסמינים נוספים משפיעים מעבר לפגיעה בחוש הריח?
• האם לאחרונה סבלת מהצטננות או שפעת?
• האם את/ה סובל/ת מאלרגיות כלשהן? או שסבלת מאלרגיות בעבר?

בדיקה אנדוסקופית של האף, שמבוצעת באמצעות מכשיר גמיש שבקצהו מצלמה, מאפשרת לבחון את דרכי האף להימצאות פתולוגיות, למשל סינוסים או גידולים שונים. לעתים מבוצעת בדיקה של אטימת האף באופן חד צדי או דו צדי כדי לבחון שינויים בתפיסת ריחות.

לעתים נעשית הערכה פסיכיאטרית כדי לאמוד את הסיכויים למצבים של פגיעה בחוש הריח שמתפתחת על רקע נפשי.

במצבים רבים נדרשת בשלב האבחון של פגיעה בחוש הריח גם בדיקת דם כדי לשלול חסרים תזונתיים ומצבים כגון רמה גבוהה של שומנים בדם או פעילות הורמונאלית מסוימת – העלולים לפגוע בחוש הריח.

בדיקת ריח סטנדרטית, המבוצעת בהמשך בכל אחד מהנחיריים בנפרד באמצעות זיהוי ריחות שונים, מאפשרת לזהות פגיעות בחוש הריח.

בנוסף מבוצעת לעתים בדיקת הדמיה באמצעות סי.טי או MRI של המוח ושל חלל האף כדי לשלול את האפשרות לחסימות בדרכי האף, זיהומים או גידולים שמשפיעים על חוש הריח, לרבות גידולי מוח שיכולים להשפיע על תפקוד חוש הריח. במצבים מסוימים נדרשת דגימה של תאים מפנים האף והעברתם לבחינה פתולוגית במעבדה. לעתים חוש הריח נפגע על רקע שינויים בחילוף החומרים בגוף, וכשקיים חשד לסיבה זו – המטופל מופנה לבדיקה למדידת קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) ותפקודי כבד.

במרפאת הריח במרכז הרפואי וולפסון, שמשמשת יחידה ארצית לטיפול בבעיות סביב הריח, מתבצע תהליך אבחנתי הכולל מגוון בדיקות, לרבות בדיקת ריח ייחודית.

לדברי ד"ר שושן, "למרפאה פונים בעיקר מטופלים שיש להם פגיעה מולדת בחוש הריח (הקרויים 'תתרנים') וכן כאלו שסובלים מירידה בחוש הריח מסיבות שונות או מ'פנוסמיה' שמבטאת לרוב בתחושה מתמדת של ריח לא נעים בסביבה שאין לה מקור במציאות. מעבר לבדיקה הקלינית, המטופלים מופנים לבדיקות הדמיה לפי הצורך, וכן עוברים בדיקה באורך של כ-50-45 דקות להערכת חוש הריח הכוללת סוללה של ריחות, במסגרתה הם מתבקשים לזהות ריחות בתשובה נכונה מתוך 4 תשובות ולדרג ריחות לפי דרגת הנעימות".

הפנייה למרפאה לרוב נעשית באמצעות טופס 17 מקופת החולים, ומרבית בדיקות ההדמיה כלולות בסל כשהן מבוצעות דרך הקופה, אך בדיקת הריח עצמה כיום אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי וכרוכה בתשלום.

טיפולים לפגיעות בחוש הריח

הטיפולים בפגיעה בחוש הריח מגוונים. במצבים רפואיים ידועים – טיפול בבעיה הרפואית הבסיסית עשוי לשפר את חוש הריח. כך, למשל, נמצא כי גמילה מעישון מובילה לשיפור בחוש הריח, והשתלת כליה מחדשת את יכולת ההרחה של מטופלי דיאליזה. גם ניתוחים לחסימה באף הדגימו תועלת בשיפור פגיעות בחוש הריח. גם התרופות הביולוגיות החדישות לפוליפים באף הדגימו תועלת בשיפור חוש הריח אצל הסובלים מסינוסיטיס כרונית ופוליפים באף ואסתמה אאוזנופילית.

אם לא נמצא מקור רפואי ברור שהוביל לפגיעה בחוש הריח, ומדובר בתולדה של מחלה או מצב רפואי כלשהו, במקרה של פגיעה אקוטית בחוש הריח, הטיפול המקובל כיום מבוסס על סטרואידים הניתנים במשאף לאף (ולעתים חריגות בהזרקה) שמעודדים לרוב את התחדשות של עצבי חוש הריח תוך 2-1 חודשים.

טיפול נוסף שצובר בשנים האחרונות תאוצה מבוצע באמצעות 'אימון ריח' (Olfactory Training). לדברי ד"ר שושן, "נמצא שכאשר חושפים אנשים באופן אקטיבי לריחות, כמו לימון, קינמון וציפורן, בחשיפה מבוקרת יומיומית, חוש הריח שלהם משתפר. ההנחה שעצם הגירוי של חוש הריח גורם להתחדשות עצבי הריח, בדומה לכך שגירוי השרירים מוביל לבנייה והתחדשות של תאי שריר".

עדכון אחרון: נובמבר 2023