פיברומיאלגיה היא תסמונת שמתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת ועייפות. התסמונת עשויה להיות מלווה גם בהפרעות שינה, שינויים במצב הרוח ובזיכרון ותסמינים נוספים. 

תסמינים של פיברומיאלגיה שכיחים גם למצבים רפואיים רבים אחרים, ומאחר והם עשויים להופיע לבדם או לצד מצבים רפואיים נוספים, לרבות מחלות כמו דלקות מפרקים וכן דיכאון או חרדה, זיהוי מקורם של תסמינים ואבחון התסמונת הופכים לתהליך ארוך ומפרך. ומה שעלול לסבך עוד יותר את המצב קשור לכך שתסמיני פיברומיאלגיה גם עלולים להופיע ולחלוף לאורך החיים.

על כן תהליך אבחון פיברומיאלגיה עשוי להיות ממושך, ואצל רוב המאובחנים בתסמונת – אורך זמן רב. מחקר בריטי שפורסם באפריל 2010 בכתב העת BMC Health Services Research, ונסמך על שאלון שהופץ לרופאים בשמונה מדינות, זיהה כי חולפות 6.5 שנים בממוצע בין הופעת התסמינים העיקריים שמאפיינים פיברומיאלגיה – כאב כרוני מפושט, עייפות והפרעות בשינה ובזיכרון –  לבין אבחון התסמונת.

כיצד מאבחנים פיברומיאלגיה?

לדברי ד"ר ואלרי אלוש, מנהלת המרפאה לפיברומיאלגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומנהלת קהילת פיברומיאלגיה ב'כמוני', "נכון להיום אין בדיקה רפואית שיכולה לאשר או לשלול קיומה של פיברומיאלגיה". משכך, כיום אין בדיקת הדמיה או בדיקת מעבדה (לרבות בדיקות דם ושתן) המחויבת בתהליך אבחון התסמונת, ותהליך האבחון מבוסס בעיקרו על תמונת המצב הקלינית.

לפי ההנחיות הקליניות לפיברומיאלגיה, שפורסמו בשנת 2013 על ידי האגף למדיניות רפואית בהסתדרות הרפואית, בדיקה גופנית מהווה חלק מרכזי באבחון פיברומיאלגיה. "מומלצת בדיקה גופנית מלאה של הנבדק, לרבות בדיקת מפרקים ובדיקה נוירולוגית. חשוב להדגיש שלמרות שהקריטריונים החדשים לאבחנה של פיברומיאלגיה אינם דורשים לכאורה בדיקה גופנית, הדבר הכרחי כדי לשלול מחלות מפרקיות דלקתיות וניווניות ואבחנות אחרות", נקבע בהנחיות.  בכל מקרה בו מעלה הבדיקה הגופנית חשד לקיומה של מחלה ספציפית אחרת, כמו מחלת מפרקים דלקתית או מחלה נוירולוגית, יש להפנות את החולה לבדיקה של מומחה בתחום המתאים.

בשנים האחרונות גוברת התובנה כי התסמונת קשורה לשינויים באופן שבו המוח וחוט השדרה מעבדים אותות של כאב – כאלו שאינם ניתנים לאיתור כיום בבדיקה ספציפית.

תהליך אבחון פיברומיאלגיה כולל לעתים הפנייה לבדיקות שונות במטרה לשלול מחלות אחרות שעלולות להוביל לכאב מפושט או למצוא מקורות אפשריים להתפתחות התסמונת, ובכללן:

• ספירת דם כללית.
• שקיעת דם לזיהוי זיהומים נגיפיים/חיידקיים ודלקתיות.
• בדיקת דם מסוג Anti-CCP (קיצור של Anti Cyclic Circullinated Peptide test) לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית.
• בדיקת דם לגורם שגרוני (Rheumatoid factor) לאבחון דלקת מפרקים שגרונתית ומחלות אוטואימוניות נוספות.
• בדיקת דם לתפקוד בלוטת התריס שעשויה להעיד על מחלות דלקתיות שונות.
• לעתים נדרש צילום רנטגן לשלילת מצבים רפואיים נוספים.
• לעתים נעשות בדיקות דם להורמונים שעשויים להיות מעורבים בהתפתחות פיברומיאלגיה.
• לעתים נעשות בדיקות דם לאיתור סמנים גנטיים למחלות מסוימות, לרבות קדחת ים תיכונית משפחתית, לצורך אבחנה מבדלת.

מי הרופא שמאבחן פיברומיאלגיה?

מאחר ואבחון פיברומיאלגיה מבוסס בעיקרו על הערכה קלינית, רופא משפחה יכול לאבחן את התסמונת, וכן אורתופדים ונוירולוגים, אולם מאחר ותהליך האבחון מערב ביצוע אבחנה מבדלת ואבחון מחלות נוספות שיכולות להתלוות לפיברומיאלגיה, לדברי ד"ר אלוש, "כשיש חשד לתסמונת, מומלץ להיבדק על ידי ריאומטולוג שיכול לבדוק האם קיימת מחלה דלקתית אחרת או נוספת שיכולה להסביר את התסמינים או את חלקם".

מהם הקריטריונים לאבחנה של פיברומיאלגיה? 

בהסתמך על הקווים המנחים של האיגוד האמריקאי לריאומטולוגיה (ACR) שאומצו על ידי רופאים במדינות המערב, לרבות בישראל, פיברומיאלגיה מאובחנת על פי הערכה קלינית המבוססת על קריטריונים רפואיים:

כאב מפושט

הקריטריון המרכזי לאבחון פיברומיאלגיה הוא תיאור עצמי של כאב כרוני מפושט בגוף שנמשך ברציפות לפחות שלושה חודשים. ההגדרה של 'כאב מפושט' נתפסת על-פי רוב ככאב שמורגש במוקדים שונים בשני צידי הגוף, בחלקים שונים של מערכת השרירים והשלד, וכן מעל ומתחת למותניים. כאבי השרירים יכולים לדמות כאבים שמורגשים כשחולים בשפעת ולרוב הם אינם הופכים קלים יותר במנוחה, ולעתים אף מחמירים בשעות הלילה ובבוקר.

פיברומיאלגיה מאופיינת גם בכאב נוסף שמורגש בעת לחץ על נקודות ספציפיות בגוף הקרויות בעגה המקצועית 'נקודות רגישות' (tender points). בשנת 1990 כשנוסחה לראשונה ההגדרה הרפואית לפיברומיאלגיה, היה נהוג לאבחן את התסמונת על סמך הימצאותן של 18 נקודות ספציפיות רגישות לכאב בגוף, ועד לאיזו עוצמה נקודות אלה מגיבות בכאב בתגובה ללחץ, כשהתסמונת אובחנה במצבים בהם זוהתה רגישות ב-11 נקודות לפחות מתוך ה-18 שהוגדרו. 

כיום בדיקה אבחנתית זו אינה מהווה קריטריון לאבחון פיברומיאלגיה, מאחר ונמצא כי התסמינים עשויים להופיע ולחלוף, ולאדם הסובל מהתסמונת עשויים להיות ביום אחד 11 נקודות רגישות וביום אחר 8 בלבד או פחות מכך. כמו כן, הבדיקה שכללה לחיצה על אותן 'נקודות רגישות' הייתה מבלבלת ולא היה ברור מהי עוצמת הלחץ שיש להפעיל על אותן נקודות כדי למדוד את עוצמת הכאב. כיום נעשית לעתים בדיקה לנקודות רגישות לצורך תמיכה באבחון בתסמונת.

הפרעת שינה

הפרעת שינה מהווה תסמין וקריטריון מרכזי באבחון פיברומיאלגיה, כשההפרעות העיקריות הן קושי להירדם, יקיצות מרובות במהלך הלילה – לעתים בשילוב דום נשימה חסימתי בשינה, וכן שינה לא מרעננת המאופיינת בעייפות בבוקר עם היקיצה.

אבחנה מבדלת

העדר מצבים רפואיים אחרים הגורמים לתסמינים מהווה קריטריון לאבחון פיברומיאלגיה, אולם עם זאת יש לציין כי המצאות עדות למחלה אחרת אינה שוללת את האפשרות להימצאותה של פיברומיאלגיה הנלווית למחלה אחרת – מצב הקרוי 'פיברומיאלגיה מישנית' (פירוט בהמשך).

במסגרת האבחנה המבדלת לעתים נבדקת מחלה הדומה במאפייניה לפיברומיאלגיה – מחלת PMR – פולימיאלגיה ראומטיקה (Polymyalgia Rheumatica) שהיא מחלת פרקים המאופיינת בכאב מפושט ונוקשות ונגרמת על רקע דלקתי באזורים שונים בגוף. מחלה זו דומה לעתים בתסמיניה לפיברומיאלגיה, אולם בהבדל ממנה – היא מערבת עדויות לדלקתיות באיברי גוף, בעיקר בכתפיים ו/או בירכיים.

אצל אנשים מסוימים פיברומיאלגיה מתבטאת בתחושות נימול ועקצוץ האופייניים גם למחלות נוירולוגיות, לרבות טרשת נפוצה ומיאסטניה גראביס.

ציון לחומרת התסמינים

כיום פיברומיאלגיה מאובחנת על סמך ציון הקרוי Symptom Severity Score ובקיצור SS Score האומד את חומרת התסמינים, כגון הפרעות שינה, דיכאון, כאבי בטן וראש וירידה קוגניטיבית, וכן על סמך מדד לכאב הקרוי 'אינדקס WPI' (קיצור של Widespread Pain Index – אינדקס הכאב המפושט) הבוחן כאב מפושט ב-19 נקודות שונות שנמשך שלושה חודשים לפחות, וללא סיבה רפואית ברורה שניתן להצביע עליה כמקור לכאב. 14 מהנקודות כוללות כאב דו צדדי באזורי הלסת, הכתפיים, הזרועות, האמות, הירכיים ושתי נקודות נוספות באזורים עליונים ותחתונים ברגליים, וכן 5 נקודות נוספות כוללות כאב חד צדדי בצוואר, גב עליון, חזה/שדיים, בטן וגב תחתון. 

נכון להיום נדרשות שתי הבדיקות האבחנתיות, וניתן לאבחן את התסמונת גם כשיש ציון SS Score גבוה ואינדקס WPI נמוך, או להיפך – שהאינדקס WPI גבוה והציון SS Score נמוך.

פיברומיאלגיה משנית

בתהליך אבחון פיברומיאלגיה, לעתים התסמונת מאובחנת כמשנית (Secondary Fibromyalgia) המלווה למחלות אחרות – בעיקר מחלות דלקתיות ואוטואימוניות. ידוע כי מחלות ראומטיות שונות כגון דלקת מפרקים שגרונתית, זאבת אדמנתית מערכתית ותסמונת סיוגרן עשויות להתלוות לפיברומיאלגיה. לפי עבודות, אצל כ-20% מהאנשים עם פיברומיאלגיה מאובחנת במקביל דלקת מפרקים. כמו כן, פיברומיאלגיה עשויה להיות משנית לתת פעילות של בלוטת התריס. גם מחלות פסיכיאטריות כרוניות המעידות על מצוקה נפשית באות לידי ביטוי לעתים מלוות בפיברומיאלגיה, לרבות דיכאון וחרדה.

בהכנת הכתבה סייעה ד"ר ואלרי אלוש, מנהלת המרפאה לפיברומיאלגיה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומנהלת קהילת פיברומיאלגיה ב'כמוני'

עדכון אחרון: ינואר 2019