ניוון מקולרי רטוב הוא השלב המתקדם של ניוון מקולרי גילי – מחלה ניוונית של העיניים שמלווה בהידרדרות אזור המקולה במרכז הרשתית, אשר מהווה כיום את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל. בשלב הרטוב, המתאפיין בהיווצרות של כלי דם פתולוגיים ברשתית העין, נדרשים המאובחנים לעבור הזרקות תוך עיניות תקופתיות של תרופות שביכולתן לעכב את הידרדרות המחלה ואת הפגיעה המתקדמת בראייה.

עתה מדווחים חוקרים בריטיים כי הסתייעו בטכנולוגיית טיפולי הקרנות-רדיותרפיה כדי להפחית את תדירות ההזרקות התוך עיניות, באופן שמסייע להקל בטיפול, להפחית את הסיכון לסיבוכים ואף לחסוך בעלויות למערכת הבריאות.

יעילות בטיחותית וכלכלית

החוקרים מהקינגס קולג' בלונדון ביקשו לבחון האם ניתן להפחית את כמות ההזרקות התוך עיניות תוך שימוש ב'רדיותרפיה סטראוטקטית' (Stereotactic RadioTherapy, ובקיצור SRT), וזאת מבלי לפגוע בחדות הראייה.

רדיותרפיה סטראוטקטית מהווה טיפול הקרנתי מתקדם בקרינה מייננת, שניתנת כיום כבר כנגד גידולים ממאירים ושפירים – בין השאר במוח ובמערכת העצבים, לרבות מנינגיומה וגידולי עצב מסוג 'שוואנומה'. הקרינה ניתנת ללא הרדמה דרך מאיץ קווי מתקדם, ומסוגלת לחדור לתאי גידולים ולפגוע במטען הגנטי (הדי.אנ.איי), וכך למנוע התרבות של תאי סרטן. הקרינה הסטראוטקטית מאפשרת רמת דיוק גאומטרי גבוהה למקום ההקרנה ועוצמה גבוהה של חדירות הקרן לתאי היעד. עקרונית, הקרינה גם פוגעת בכלי דם שמזינים גידולים סרטניים, וכך עשויה לשמש גם לטיפול כנגד כלי דם פתולוגיים שמתפתחים ברשתית במצבים של ניוון מקולרי רטוב.

במחקר הנוכחי ניתנו טיפולי הקרנות למטרה זו באמצעות שלוש קרניים מדויקות שכוונו מהמאיץ ישירות לעיני המטופלים.

במחקר השתתפו 411 מטופלים מעל גיל 50 שאובחנו עם ניוון מקולרי רטוב המטופלים ב-30 בתי חולים בבריטניה, שעברו לפחות ארבע הזרקות תוך עיניות קודמות בתרופה רניביזומאב (Ranibizumab). המטופלים סווגו באופן אקראי לאחת משתי קבוצות: קבוצת המחקר כללה 274 נבדקים להם הותאם טיפול בקרינה סטראוטקטית בטיפול בודד במינון של 16 יחידות גריי (Gy), וכן קבוצת ביקורת עם 137 נבדקים, שהותאם להם טיפול פלסבו, שדימה טיפול בהקרנות באמצעות מכשיר שלא פלט בפועל קרינה כלשהי. בניתוח הסופי של הממצאים נכללו 241 נבדקים מקבוצת המחקר ו-118 מקבוצת הביקורת. בבדיקות המעקב בוצעו בדיקות הדמיה מסוג 'טומוגרפיה אופטית של הרשתית' OCT לנבדקים כדי לקבוע את תדירות ההזרקות התוך עיניות להן נדרש כל נבדק.

ככלל, נמצא כי בקבוצה שעברה טיפול בהקרנות היה צורך במעקב שנמשך שנתיים ב-10.7 הזרקות תוך עיניות בממוצע, בהשוואה ל-13.3 הזרקות בממוצע בקבוצת הביקורת – כך שטיפולי ההקרנות הובילו לירידה של 22% במינוני ההזרקות, שהיו שוות ערך לירידה של 2.9 הזרקות בממוצע בשנתיים של מעקב – וזאת לאחר תקנון סטטיסטי לנטרול משתנים מתערבים, והפחיתו את כמות ההזרקות באופן שהועיל בהיבט הבטיחותי להפחתת הסיכון לתופעות לוואי כתוצאה מההזרקות. כמו כן, כל הזרקה תוך עינית נושאת עמה סיכון מצומצם ביותר לדלקת זיהומית חדה בעין (אנדופתלמיטיס, endophthalmitis) המלווה באובדן ראייה, וככל שכמות הזריקות המצטברת גבוהה יותר – כך סיכון זה גובר ומלווה לבסוף עד ל-1% מהמטופלים בחלוף הזמן. בחישוב כלכלי נמצא כי טיפול בהקרנות שהפחית את תדירות ההזרקות הוביל בסיכומו של דבר לחיסכון של 565 פאונד בממוצע בטיפול בכל מאובחן בניוון מקולרי רטוב.

המחקר מומן על ידי המועצה הבריטית לחקר הרפואה (MRC) והמכון הלאומי לחקר הבריאות והטיפול בבריטניה (NIHR), וממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2024 של כתב העת Lancet.

קרניים מדויקות למרכז הרשתית

החוקרים מסכמים כי הטיפול בקרינה סטראוטקטית מאפשר להפחית את מינוני ההזרקות התוך עיניות ולחסוך במשאבים טיפוליים. לטענתם, יישום הטכנולוגיה החדשנית באוכלוסייה הכללית תוכל לחסוך ב-1.8 מיליון הזרקות תוך עיניות בשנה ברחבי העולם בכל המדינות המפותחות בהן ניתנים טיפולים אלה, עליהן נמנית גם ישראל.

כיום יש לפי הערכות ממחקרים כ-170 מיליון חולי AMD ברחבי העולם, ושכיחות המחלה עולה ככל שהגיל מבוגר יותר.

החוקר הראשי, פרופ' טימותי ג'קסון (Jackson) אמר בהודעה לעיתונות כי "מחקרים רבים בעבר ניסו למצוא דרכים יעילות לכוון רדיותרפיה אל מרכז הרשתית במקולה, אך לא מצאו אמצעים מדויקים דיים כדי לטפל בנגע ניווני קטן במקולה, שרוחבו עשוי להיות נמוך מ-1 מ"מ. לעומת זאת, המערכת הסטראוטקטית מאפשרת דיוק רב ביותר, וטיפול בנגע קטן מאוד המצוי באזור האחורי של גלגל העין".

ממצאי המחקר הנוכחי מתווספים למאמצים נוספים בשנים האחרונות להפחתת תדירות ההזרקות התוך עיניות, באופן שעשוי לחסוך שמשאבים למערכות בריאות. הזרקה תוך עינית מתבצעת כיום לרוב בתדירות של אחת לחודש עד שלושה חודשים – ובממוצע אחת לשישה שבועות, ודורשת הגעה למרפאה ולרוב מלווה גם בבדיקת הדמיה מסוג OCT כדי להעריך את יעילותה ולקבוע בהתאם לממצאים מתי נדרשת ההזרקה הבאה. הפחתת תדירות ההזרקות באופן שאינו פוגע ביעילות הטיפולים התרופתיים עשויה להקל על העומס במחלקות העיניים. קיים לכך גם מחיר כלכלי, כאשר אחד המחקרים בנושא העריך כי ההוצאות על הזרקות תוך עיניות למניעת עיוורון בארה"ב לבדה מסתכמות ב-10.7 מיליארד דולר לשנה.

עומס ההזרקות התוך עיניות הורגש היטב לאחרונה בתקופת מגפת הקורונה, ובישראל גם בשבועות הראשונים למלחמת "חרבות ברזל", כאשר מרפאות הפעילו ניידות למתן הזרקות תוך עיניות בבתי מטופלים – כדי למנוע את ההידרדרות בראייה. מחקרים הדגימו כי דילוג על הזרקות תוך עיניות עשוי להוביל להאצת הידרדרות התהליך הניווני בעיניים, ומהווה גורם סיכון מרכזי לעיוורון.

לצד פיתוחים של הזרקות תוך עיניות שמבקשות לרווח את הזמן בין הזרקה להזרקה למספר חודשים, בשנת 2021 אושר בארה"ב גם שתל תוך עיני בשם 'סוסבימו' שמוחדר לעין, דרכו מתבצע שחרור איטי של תרופה לניוון מקולרי רטוב. באמצעות טכנולוגיה זו, שעדיין אינה רשומה ואינה משווקת בישראל, ניתן להגיע לטיפולי מעקב להטענת השתל פעמיים בשנה בלבד.

Lancet, doi:  10.1016/S0140-6736(24)00687-1