תרופות רבות עשויות להשפיע על רמות הסוכר בדם. לעתים השפעה זו עלולה להיות מסוכנת, בעיקר אצל אנשים שסובלים מסוכרת – שיש להם נטייה לרמות גבוהות של סוכר בדם (היפרגליקמיה), או כאלו הסובלים מהתקפי היפוגליקמיה, כלומר עם נטייה לירידה מסוכנת ברמות הסוכר בדם. תרופות שמשפיעות על רמות הסוכר בדם עשויות לנטרל את השפעתן של התרופות לסוכרת או להעצים את השפעתן, ולכן בכל נטילה של תרופה כלשהי למצב רפואי אקוטי או כרוני, לרבות תרופות הנמכרות ללא מרשם – מומלץ להיוועץ עם רופא או רוקח.

ככלל, ההנחה כי התפתחות של סוכרת או לחילופין התקפי היפוגליקמיה תלויה בגורמי סיכון משולבים גנטיים וסביבתיים, ונטילת תרופות אינה מהווה כיום גורם סיכון רשמי למחלה, ואין מחקר נרחב שמבסס התפתחות של סוכרת על רקע שימוש בתרופה כלשהי. עם זאת, תרופות מסוימות נקשרו במחקרים לעלייה או ירידה ברמות הסוכר בדם – ועל כן מומלץ להכיר השפעות אלה ולהתחשב בהן במגוון השיקולים בעת נטילת התרופה – כדי לוודא שהיתרונות בנטילת התרופה עולים על החסרונות. 

תרופות שמעלות את רמות הסוכר בדם

תרופות מסוימות נקשרו לעלייה ברמות הסוכר בדם ומעלות את הסיכון להיפרגליקמיה אצל סוכרתיים. היפרגליקמיה מאופיינת לרוב בתסמינים של צמא קשה, יובש בפה, טשטוש ראייה, ישנוניות וריבוי במתן שתן.

סטרואידים

סטרואידים הקרויים גם 'קורטיקוסטרואידים' (corticosteroids) המשמשים למגוון מחלות המאופיינות בפעילות דלקתית, לרבות מחלות מעי דלקתיות, דלקות מפרקים, טרשת נפוצה, זאבת, ואלרגיות שונות – לרבות אטופיק דרמטיטיס – עלולים להעלות את רמת הסוכר בדם.

הסטרואידים הנפוצים ביותר הם פרדניזון והידרוקורטיזון המהווים סטרואידים סיסטמיים המשפיעים על הגוף באופן מערכתי, לצד סולומדרול (מתילפרדניזולון) ובטנזול (בטמתזון).

סטרואידים הניתנים במשחות – למשל לפריחה מקומית – אינם משפיעים באופן משמעותי על רמות הסוכר בדם, ועלייה ברמות הסוכר מתרחשת בעיקר על רקע נטילת סטרואידים בכדורים, בעירוי לווריד וכן סטרואידים בשאיפה הניתנים במצבים מסוימים לחולי ריאות – לרבות על רקע אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).

סטרואידים לרוב אינם מומלצים לשימוש ממושך על רקע סיבוכים נוספים המיוחסים להם בשימוש מתמשך, לרבות יתר לחץ דם, עלייה במשקל על רקע אגירת נוזלים ומלחים בגוף, אגירת נוזלים ושומנים בפנים, ירידה בתפקוד המערכת החיסונית ועלייה בסיכון לזיהומים, הפרעות במצב הרוח, שיעור בפנים, קטרקט, הידלדלות עצמות ועלייה בסיכון לאוסטיאופורוזיס ופגיעה בגדילה אצל ילדים.

לסוכרתיים שנדרשים לטיפול בסטרואידים למספר ימים ועוד יותר מכך למספר שבועות – מומלץ להיוועץ עם רופא על התאמת הטיפול התרופתי לסוכרת כדי להתמודד עם הסיכון לעלייה ברמות הסוכר בדם.

תרופות פסיכיאטריות

תרופות פסיכיאטריות המשמשות למצבים נפשיים שונים ובעיקר לסכיזופרניה עשויות להעלות את רמות הסוכר בדם, לרבות קלוזאפין, אולנזאפין, ריספרדון, קווטיאפין (סרוקוול), אריפיפרזול, קלומיפראמין וכן תרופות מסוימות לדיכאון מהדור החדש מקבוצת SSRI – לרבות אלה המכילות את החומרים הפעילים פלואוקסטין (ובהן פרוזק, פריזמה ופלוטין) וסרטרלין (ובהן לוסטרל וסרנדה).

גם התרופה הלופרידול (הלדול, הלופר, פריקאט, פרידור) המשמשת מזה שנים לסכיזופרניה ולמחלות פסיכיאטריות עלולה להעלות כמו גם להוריד את רמות הסוכר בדם.

ההמלצה המרכזית לחולי סוכרת שנדרשים להתחיל או להפסיק טיפול בתרופה פסיכיאטרית – לדאוג להתאמה של מינוני התרופות הניתנות לאיזון רמות הסוכר בהתאם למעקב עם רופא וממצאי ניטור רמות הסוכר בדם. עם זאת, מחקר שפורסם במאי 2016 בכתב העת Schizophrenia Bulletin העלה כי בקרב סוכרתיים שנטלו תרופות לסכיזופרניה – חלה דווקא ירידה בסיכון לפתח סיבוכים של סוכרת, כשהחוקרים מציינים כי ייתכן שהטיפול התרופתי הוביל לשיפור במצבם הנפשי והגופני של המטופלים והפך אותם לפעילים יותר – מה שגרר הפחתה בסיכון לסיבוכים המיוחסים לסוכרת.

יצוין כי ישנן גם תרופות פסיכיאטריות שמעלות את הסיכויים להתקפי היפוגליקמיה, כפי שמוסבר בהמשך.

תרופות ללחץ דם

קבוצות שונות של תרופות לטיפול בלחץ דם עשויות להעלות את רמות הסוכר בדם, ובעיקר תרופות מהקבוצות הבאות:

תרופות משתנות מקבוצת התיאזידים

תרופות משתנות מקבוצת התיאזידים פועלות לחסימת משאבות הנתרן בחלק מהכליה הקרוי 'האבובית הרחיקנית' ובאופן זה משפיעות על ירידה בנפח הדם ובלחץ הדם. בקבוצה זו נכללות בעיקר התרופות הידרוכלורותיאזיד (דיזותיאזיד, אסידרקס), כלורטלידון (אקוודון, היגרוטו) ואינדאפאמיד (פמיד) וכן תרופות ללחץ דם שמשלבות תיאזידים עם חומרים פעילים נוספים.

תיאזידים עשויים להעלות את רמות הסוכר בדם ולהחמיר את העמידות לאינסולין בקרב אנשים שמנים. בנוסף, לתרופות תופעות לוואי אופייניות נוספות, לרבות עלייה ברמות השונים בדם – לרבות הכולסטרול, עלייה בחומצת השתן בדם והתפתחות אבנים בכליות ואין אונות.

חוסמי בטא

תרופות מקבוצת חוסמי בטא חוסמות קולטנים מטיפוס בטא המצויים באיברים שונים בגוף, ומשמשות גם למצבים נוספים, לרבות תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס), אי ספיקת לב, הפרעות בקצב הלב, מיגרנות, חרדה ומחלות רעד.

בקבוצה זו נכללות בין השאר התרופות אטנולול (נורמיטן, נורמלול, אפונורם), ביסופרולול (קרדילוק, קונקור, ביסולול), פרופרנולול (דרלין, פרולול), מטופרלול (לופרסור אורוס, לופרסור, דיויטבס, מטופרס, רטרד, ניאובלוק), אצבוטולול (סקטרל), אוקספרנולול (טבעקור) ופינדולול (פינדן).

מחקרים העלו כי בשימוש מתמשך בקרב חולי סוכרת המשתמשים בתרופות לסוכרת – חוסמי בטא עלולים להעלות את רמות הסוכר בדם, ואילו בקרב חולי סוכרת המטופלים באינסולין – חוסמי בטא מעלים את הסיכון להתקפי היפוגליקמיה. לכן לסוכרתיים הסובלים במקביל מלחץ דם גבוה מותאמות לרוב תרופות אחרות או שנדרשות התאמות בטיפול התרופתי בסוכרת במידה ולא ניתן לוותר עליהן.

לחוסמי בטא תופעות לוואי נוספות, לרבות כיווץ דרכי הנשימה, כיווץ שריר הלב, ירידה בדופק, כיווץ כלי הדם, מצוקה נפשית, אין אונות והפרעות שינה.

דיאזאוקסיד

התרופה דיאזאוקסיד המשמשת כ'משפעלת' של תעלות האשלגן בתאים ומשמשת לעתים לטיפול ביתר לחץ דם – עשויה להעלות את רמות הסוכר בדם. התרופה גם משמשת כטיפול שמכוון להעלאת רמות הסוכר בדם לאנשים עם נטייה להתקפי היפוגליקמיה – בין השאר על רקע גידול שמפריש אינסולין (אינסולינומה) או הפרשת יתר מולדת של אינסולין וכן נמצאה בעבודות כתרופה שעשויה לשפר את הפעילות המוחית והקוגניציה. התרופה אינה משווקת בישראל באופן סדיר, ונמכרת בארץ באישור לפי תקנות 29ג' או במסגרת ניסויים קליניים.

סטטינים

התרופות להורדת כולסטרול רע (LDL) בדם מקבוצת הסטטינים עשויות להעלות את רמות הסוכר בדם. קבוצת הסטטינים כוללת כמה משפחות של תרופות, לרבות אטורבסטטין (אטורבה-דקס, אטורבה-טבע, אטורבסטטין טבע, אטוזט, ליפיטור, ליטורבה ותוריד), רוזובסטטין (קרסטור, רוזובסטטין-טבע וסטטור), סימבסטטין (סימוביל, סימבקור, סימבקסון, סימבסטטין טבע ואינג'י), פרבסטטין (פרבליפ ופרבסטטין-טבע), וכן פלובסטטין ולובהסטטין שאינן משווקות בארץ.

מחקרים אמריקאים מהשנים האחרונות מצביעים על עלייה משמעותית יותר בסיכון לסוכרת בקרב נוטלי סטטינים: מחקרים מצאו כי סטטינים מעלים את הסיכון לסוכרת סוג 2 ב-46% בקרב גברים  וב-48% בקרב נשים. במחקר מאוקטובר 2017 שפורסם בכתב העת BMJ Open Diabetes Research and Care מצא כי שימוש ממושך בסטטינים למשך עשר שנים מעלה ב-36% את הסיכון לפתח סוכרת, כשהסיכון גבוה במיוחד אצל אנשים עם עודף משקל והשמנה שמראש מוגדרים בסיכון גבוה לסוכרת.

בשנת 2012 הודיע מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) על הוספת אזהרות לתוויות של סטטינים כך שיפרטו שהשימוש בתרופה עלול להיות כרוך בסיכון מוגבר קטן לעלייה ברמות הסוכר בדם ולהתפתחות סוכרת סוג 2. במחקר שפורסם בנובמבר 2013 על ידי חוקרים קנדיים מאוניברסיטת מקמסטר תואר ההסבר האפשרי לתופעה: נמצא כי סטטינים משפיעים על המערכת החיסונית באופן שפוגע בתפקוד הורמון האינסולין בגוף.

עם זאת, ההנחה כיום בקהילה הרפואית כי בקרב סוכרתיים עם רמות גבוהות מדי של כולסטרול רע (LDL) בדם – הסטטינים הכרחיים לצורך הורדת רמות השומנים, וכשבוחנים את הסיכון למול התועלת בהורדת תחלואה ותמותה כתוצאה מסטטינים – התועלת גוברת. כיום לסוכרתיים מומלץ על להקפיד על רמות כולסטרול רע בדם של 100 מ"ג/ ד"צ ומטה בהעדר גורמי סיכון או 70 מ"ג/ ד"צ בדם בנוכחות גורמי סיכון נוספים.

כיום הסיכונים המיוחסים לסטטינים נדחים על ידי חלק מהרופאים והחוקרים בטענה כי לא הוכחו במחקרים נרחבים כפולי סמיות. בין הסיבוכים הנוספים המיוחסים לתרופות אלה: נזק לשרירים, הפרעות בתפקודי כבד ומצוקה נפשית.

אימונוסופרסנטים

מספר תרופות מקבוצת האימונוסופרסנטים הניתנות למושתלי איברים למניעת דחיית השתל עלולות להעלות את רמות הסוכר בדם. סיכון זה מיוחס כיום בעיקר לתרופות טקרולימוס (אדווגרף, פרוגרף, טקרוסל), סירולימוס (רפמיון) ואברולימוס (סרטיקן) שנחשבות לפופולאריות בקבוצה זו, המשמשות כיום למניעת דחיית איברים בקרב מושתלי כליה, כבד, ריאות, לב ולבלב על רקע ירידה בשימוש בתרופה הוותיקה ציקלוספורין – אשר אף היא אופיינה בעלייה ברמות הסוכר בדם. 

במינונים נמוכים כמשחה משמשת טקרולימוס כנגד מחלות עור דלקתיות, אולם בריכוזים נמוכים יותר שאינם צפויים להשפיע על רמות הסוכר בדם באופן משמעותי.

הורמון גדילה

השפעתו של הורמון גדילה על רמות הסוכר בדם מורכבת. בין השאר, הורמון גדילה משפיע על תאים בכבד שמעודדים ייצור של הורמון מסוג IGF-1 – אשר רמות גבוהות ממנו מורידות את הספיגה של אינסולין על ידי תאי הגוף ובכך עלולות להשפיע על עלייה ברמות הסוכר בדם. מהעבר השני, יש תיעודים כי מחסור בהורמון גדילה עלול להוביל לעלייה בשכיחות התקפי היפוגליקמיה.

במחקרים עד כה נמצא כי במהלך הטיפול בהורמון גדילה אמנם עולים ערכי האינסולין בדם, אולם בקרב רוב המטופלים לא נגרמים כתוצאה מכך שינויים במאזן הסוכר, ובמחקרים מקיפים לא דווח על עלייה בשכיחות סוכרת סוג 2 או סוכרת סוג 1 בקרב מטופלים בהורמון גדילה.

עם זאת, על סמך סקירת הספרות בנושא, שימוש מתמשך בהורמון גדילה מוביל ב-10% מהמקרים לפגיעה בסבילות לגלוקוז ועלול ב-1% עד 9% מהמשתמשים להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם. כמו כן, קיימת אזהרה מפני נטילה משולבת של הורמון גדילה עם תרופות להורדת סוכר – טיפול משולב שדורש בקרה צמודה לצורך התאמת מינונים. לסוכרתיים שנדרשים להורמון גדילה – מומלץ להתחיל בנטילה במינון נמוך ולהעלות בהדרגה מדי 2-1 חודשים עד להגעה למינון האפקטיבי שמאפשר השפעה שאינה מעלה את הסיכון לסיבוכי סוכרת. 

גלולות למניעת היריון

ישנן עדויות בספרות הרפואית כי נטילה קבועה של גלולות למניעת היריון מעלה את הסיכון לעלייה ברמות הסוכר בדם – אם כי עלייה מתונה יחסית, וזאת על רקע החשיפה להורמונים שמובילה לעלייה ברמות הסוכר ולירידה בתגובה של הגוף להורמון אינסולין, ויש אף רופאים שנמנעים ממתן מרשמים לגלולות לנשים סוכרתיות מסיבה זו.

מספר מחקרים אמדו את הסיכון לסוכרת בקרב נשים הנוטלות בקביעות גלולות למניעת היריון. מחקר מעקב נרחב אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שבחן קשר זה בקרב 115,117 אחיות ("מחקר האחיות") שפורסם באוקטובר 1992 בכתב העת Diabetologia, מצא כי שימוש עקבי בגלולות למניעת היריון מעלה ב-10% את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 בהשוואה לנשים שלא השתמשו בגלולות. מחקרים נוספים העלו ממצאים דומים. מחקר משנת 2008 שפורסם בכתב העת JAMA אף מצא כי גלולות למניעת היריון מעלות את הסיכון של נשים לפתח סוכרת היריונית.

לפי המלצת האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה (ACOG), יש להגביל שימוש בגלולות לנשים סוכרתיות רק במידה והן לא מעשנות, צעירות מגיל 35, ואינן סובלות במקביל מיתר לחץ דם, כשל כלייתי, פגיעה ברשתית (רטינופתיה) ומחלת כלי דם אחרת. כמו כן, באיגוד ממליצים כי פתרון נוסף לנשים עם סוכרת הוא שימוש בהתקן תוך רחמי המשחרר לוונורגסטרל (LNG-IUS).

תרופות אנטי-הורמונאליות לסרטן השד

התרופה מגסטרול (מגייס) המשמשת כטיפול הורמונאלי לסרטן השד ומשפיעה על רמות הורמון הפרוגסטרון בגוף – זוהתה כמעלה את הסיכון לעלייה ברמות הסוכר בדם. כיום, לסוכרתיות המפתחות סרטן השד שנזקקות לטיפול בתרופה מומלץ לבצע ניטור הדוק של רמות הסור בדם ולהיוועץ ברופא במידה ומתפתחת עלייה ברמות הסוכר – שללא שינויים בהרכב הטיפול התרופתי ובמינונו עלולה לעורר התפתחות סיבוכי סוכרת.

תרופות למיאלומה נפוצה

התרופות לנלידומיד (רבלימיד) ותלידומיד המשמשות כיום לטיפול בסוגים שונים של סרטן – ובעיקר במיאלומה נפוצה וכן בצרעת (תלידומיד) – עלולות להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם. תלידומיד היא למעשה תרופה ותיקה ששמה נקשר בעבר בנסיבות טרגיות כשנמכרה בהיקף נרחב בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 כטיפול נגד בחילות היריון וכאב ראש, והתבררה כטרטוגנית, כלומר גורמת לפגיעה בעובר, לאחר שהובילה ללידת תינוקות רבים עם מומים מולדים – ילדי התלידומיד. התרופה הורדה מהמדפים לעשרות שנים, אולם בהמשך התבררה כיעילה לטיפול בצרעת. בשנת 2004 התברר כי תלידומיד יעילה לטיפול במיאלומה נפוצה, ובמאי 2006 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) את הטיפול המשולב בתלידומיד ובסטרואידים מסוג דקסמתזון כטיפול קו ראשון בחולים המאובחנים עם מיאלומה נפוצה. התרופה עלולה להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם ולהתפתחות סיבוכים של סוכרת, כשתופעת הלוואי העיקרית שלה שמתפתחת לפי עבודות בקרב 25% עד 75% מנוטלי התרופה היא פגיעה נוירופתית (ממקור עצבי) ובעיקר נימול, חוסר תחושה או כאבים בידיים וברגליים. עם זאת, יש עבודות שמצביעות מראש על סיכון מוגבר לנוירופתיה במחלות שדורשות טיפול בתלידומיד, לרבות מיאלומה נפוצה. לנלידומיד משפיעה אף היא לפי מחקרים בקרב 11% מהמשתמשים על עלייה ברמות הסוכר בדם.

אנטיביוטיקה

מספר סוגי אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים הגורמים לדלקת ריאות, שפעת וברונכיטיס וזיהומים בדרכי השתן – עלולים להעלות את רמות הסוכר בדם. עם זאת, ההשפעה של אנטיביוטיקה על רמות הסוכר בדם משתנה מאדם לאדם, ולעתים אנטיביוטיקה מאותו סוג עשויה להוביל לעלייה או לחילופין לירידה ברמות הסוכר בדם.

לפי מחקר מקיף מטייוואן שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת Clinical Infectious Diseases שכלל 78,433 נבדקים, בהשוואה לטיפול באנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים, הסיכון לעלייה ברמות הסוכר בדם היה גבוה ב-75% באנטיביוטיקה מסוג לבופלוקסצין, גבוה ב-87% באנטיביוטיקה מסוג ציפרופלוקסצין וגבוה פי 2.48 באנטיביוטיקה מסוג מוקסיפלוקסצין. 

אינטרפרון

טיפול תרופתי באינטרפרון A לזיהומים בכבד עלול להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם, ומחקרים גם מצאו סיכון מוגבר לסוכרת בקרב אנשים עם דלקת כבד נגיפית מסוג C שטופלו בתרופה. מחקר אמריקאי בעכברים שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטאות סטאנפורד ו-וושינגטון ופורסם ביולי 2008 בכתב העת PNAS של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב, העלה כי טיפול באינטרפרון הוביל להתפרצות סוכרת בחיות המעבדה. עם זאת, מאחר והתרופה יעילה למניעת סיבוכים בכבד – לפי מחקרים, יש לתת אותה בזהירות לאנשים שאובחנו במקביל עם סוכרת.

מעכבי פרוטאז' לנשאי HIV

תרופות מקבוצת 'מעכבי פרוטאז' (Protease Inhibitors) המשמשות לטיפול בזיהומים שונים, לרבות זיהומים בנגיף HIV ולעתים הפטיטיס C – עלולות להעלות את רמות הסוכר בדם. תרופות אלה מעכבות אנזימים מעכבי חלבונים המכונים 'פרוטאזות'. בקבוצה זו נכללות התרופות ריטונביר, אינדינאביר, אינביראז ונלפינביר.

מחקר אמריקאי נרחב שנערך בקרב 13,632 נבדקים ופורסם באוקטובר 2014 בכתב העת Diabetes Medicine העלה כי שימוש ממושך במעכבי פרוטאז' בקרב נשאי HIV מעלה ב-35% את הסיכון לסוכרת.

במידה ותופעה זו מתרחשת – על המטופלים לדון עם הרופא בהשלכות המשך הטיפול בתרופה או הפסקתה – כלומר לבחון את התועלת לעומת הסיכונים.

תרופות לשחפת

התרופה ריפמפין המשמשת לטיפול בזיהומים חיידקיים בשחפת – עשויה אף היא להוביל לעליה ברמות הסוכר בדם, והתופעה תועדה עוד במחקרים משנות ה-80. לפי עבודות, ריפמפין וכן תרופה נוספת לשחפת בשם איזוניאזיד – עלולות אצל סוכרתיים שמפתחים במקביל שחפת להשפיע על הטיפול התרופתי ולמנוע ירידה מתבקשת ברמות הסוכר בדם.

תרופות לפטריות

מספר תרופות לזיהומים פטרייתיים נקשרו בעבודות עם סיכון מוגבר לעלייה ברמות הסוכר בדם, ובעיקר איטראקונזול ואמפותריצין B המהווה אנטיביוטיקה נגד פטריות.

אדרנלין 

טיפול באדנרלין (אפינפרין) המשמש כטיפול חירום לתגובות אלרגיות חריפות עלול להעלות את רמות הסוכר בדם. אדרנלין משמש גם לטיפול בהתקפי אסתמה חריפים, וכן למספר מצבים רפואיים, לרבות גירוי פעילות לבבית, הרחבת דרכי הנשימה וכיווץ כלי הדם בעור.

תרופות לאפילפסיה

התרופות פניטואין וגבפנטין לאפילפסיה עשויות להעלות באופן חד את רמות הסוכר בדם לאחר נטילתן. המדובר בתרופות מוכרות לאפילפסיה שמפחיתות את הסיכון לפרכוסים על-ידי השפעה על מוליכים עצביים במוח.

תרופות לאסתמה

מעבר לסטרואידים שעלולים להעלות את רמות הסוכר בדם, גם התרופה טרבוטלין לטיפול באסתמה עשויה להעלות את רמות הסוכר בדם.

תרופות לאקנה

התרופה איזוטרטינואין לטיפול באקנה עשויה להעלות את רמות הסוכר בדם.

תרופות להצטננות

תרופות להצטננות ובעיקר פסאודואפדרין (המשווק בישראל בין השאר בשמות סינופד, נוסידקס וטיפטיפות אפלפי) ופנילאפרין (המשווק בישראל בין השאר בשמות קולדקס, דקספרין, אוטומיצין ואלנאז) – עשויות להעלות את רמות הסוכר בדם וכן להעלות את לחץ הדם. לסוכרתיים מומלץ להיוועץ עם רופא לפני הטיפול בתרופות אלה – מאחר והשפעתן עלולה לבטל את השפעת הטיפול התרופתי לסוכרת.

סירופים לשיעול

סירופים לשיעול עשויים להעלות את רמות הסוכר בדם, ובעיקר אלו המכילים סוכר. בשנים האחרונות השימוש בסירופים לשיעול יורד על רקע אזהרות בעולם מפני שימוש אצל תינוקות מתחת לגיל שנתיים.

ניאצין

ניאצין - תוסף הקרוי גם 'חומצה ניקוטינית' ומהווה גם נגזרת של ויטמין B (ויטמין B3) משפיע לטובה על ירידה ברמות הכולסטרול הרע (LDL) בדם ועלייה ברמות הכולסטרול הטוב (HDL) – ועשוי להעלות את רמות הסוכר בדם. מאמר שניתח 11 מחקרים בנושא בהשתתפות 26,340 נבדקים לא סוכרתיים ופורסם בפברואר 2016 בכתב העת Heart, מצא כי נטילה קבועה של ניאצין מעלה ב-34% את הסיכון לפתח סוכרת.

ויטמין C

 ויטמין C – חומצה אסקורבית – במינון יתר של מעל ל-2,000 מ"ג ליום עלול להעלות את רמות הסוכר בדם ולהפריע לאבחון וניטור הסוכר בדם בקרב סוכרתיים, כך לפי דיווח מקנדה שפורסם ביולי 1999 בכתב העת Diabetes Care אודות בן 49 שאובחן עם סוכרת סוג 2 ומשקל עודף, ופיתח רמות גבוהות של סוכר בדם עקב נטילת ויטמין C במינונים גבוהים. הפחתת מינון ויטמין C הובילה לירידה מיוחלת ברמות הסוכר תוך שבוע.

תרופות שמורידות את רמות הסוכר בדם ועלולות לגרום להיפוגליקמיה

תרופות שמורידות את רמות הסוכר בדם מסוכנות בעיקר במקרה של התקף היפוגליקמיה – המתבטא בצניחת סוכר מתחת לערכים של 70 מ"ג גלוקוז בדם. הסכנה להיפוגליקמיה על רקע טיפול תרופתי (Drug-Induced Hypoglycemia) חמורה בעיקר אצל סוכרתיים. בקרב אנשים ללא סוכרת, הקפדה על פעילות גופנית סדירה ותזונה נכונה אמורה למנוע ברוב המקרים התפתחות היפוגליקמיה על רקע טיפול תרופתי.

התסמינים של היפוגליקמיה על רקע שימוש תרופתי כוללים בעיקר חוסר שקט, רעב ותסמיני חרדה ובמצבים קיצוניים – ההיפוגליקמיה עלולה להיות מסכנת חיים ואף להוביל לפגיעה מוחית-נוירולוגית ולמצב של תרדמת, וכן תועדו בספרות הרפואית מספר מקרי תמותה. במצב של היפוגליקמיה על רקע טיפול תרופתי – חשוב לתת מיד מנת גלוקוז למטופל – להעלאת רמות הסוכר בדם. סוכרתיים רבים מסתייעים בשקיות סוכר למציצה להעלאת רמות הסוכר בדם במקרה של תסמיני היפוגליקמיה.

תרופות לסוכרת

ראשית יש לציין כי כלל התרופות לסוכרת עלולות להוביל לירידה מסוכנת ברמות הסוכר בדם – שעלולה לעודד התקפי היפוגליקמיה, כשבעיקר הסכנה מיוחסת למטופלים באינסולין וכן בשילוב של מטפורמין ואחת התרופות מקבוצת סולפונילאוראה ובתרופות מקבוצת  SGLT2ומקבוצת ה'תיאזולידינדויונים הקרויים גם 'ממריצי PPAR'.

לפי מחקרים, אצל סוכרתיים הנוטלים תרופות אלה – הסיכון להיפוגליקמיה עולה בעיקר בנוכחות גורמי סיכון מסוימים, לרבות שתייה מופרזת של אלכוהול, ביצוע פעילות גופנית באופן אינטנסיבי, דילוג על ארוחות ונטילת מינון יתר תרופתי.

יש לציין כי אינסולין עלול לגרום גם לעלייה ברמות הסוכר בדם במצבים שונים, לרבות שינוי סוג האינסולין, היצרן, המינון, אופן מתן האינסולין או בשילוב של אינסולין עם תרופות נוספות.

תרופות ללחץ דם מקבוצת חוסמי בטא 

תרופות לטיפול בלחץ דם מקבוצת חוסמי בטא חוסמות קולטנים מטיפוס בטא המצויים באיברים שונים בגוף, ומשמשות גם למצבים נוספים, לרבות תעוקת חזה (אנגינה פקטוריס), אי ספיקת לב, הפרעות בקצב הלב, מיגרנות, חרדה ומחלות רעד.

בקבוצה זו נכללות בין השאר התרופות אטנולול (נורמיטן, נורמלול, אפונורם), ביסופרולול (קרדילוק, קונקור, ביסולול), פרופרנולול (דרלין, פרולול), מטופרלול (לופרסור אורוס, לופרסור, דיויטבס, מטופרס, רטרד, ניאובלוק), אצבוטולול (סקטרל), אוקספרנולול (טבעקור) ופינדולול (פינדן).

חוסמי בטא בשימוש ממושך עשויים להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם או לירידה ברמות הסוכר בדם, ולכן לסוכרתיים הסובלים במקביל מלחץ דם גבוה מותאמות לרוב תרופות אחרות או שנדרשות התאמות בטיפול התרופתי בסוכרת במידה ולא ניתן לוותר עליהן.

מחקרים העלו כי בשימוש מתמשך בקרב חולי סוכרת המשתמשים בתרופות לסוכרת – חוסמי בטא עשויים להעלות את רמות הסוכר בדם, ואילו בקרב חולי סוכרת המטופלים באינסולין – חוסמי בטא מעלים את הסיכון להתקפי היפוגליקמיה. יש לציין כי בקרב סוכרתיים, חוסמי בטא גם עלולים "למסך" תסמינים של היפוגליקמיה המאפיינים צניחת סוכר – ובעיקר מונעות הופעת קצב לב מהיר (טכיקרדיה), ובכך מקשות על זיהוי התקף היפוגליקמי. 

לחוסמי בטא תופעות לוואי נוספות, לרבות כיווץ דרכי הנשימה, כיווץ שריר הלב, ירידה בדופק, כיווץ כלי הדם, מצוקה נפשית, אין אונות והפרעות שינה.

תרופות פסיכיאטריות

בעוד שרוב התרופות הפסיכיאטריות לסכיזופרניה עלולות להעלות את רמות הסוכר בדם, תרופות פסיכיאטריות מסוימות נקשרו גם לעלייה בסיכון להתקפי היפוגליקמיה.

מעכבי MAO

תרופות מקבוצת מעכבי MAO המשמשות לטיפול בדיכאון, שחוסמות את פעילותם של אנזימים מסוג מונואמין אוקסידאז (MAO) נמצאו קשורות לירידה ברמות הסוכר בדם, ועלולות לעורר התקפי היפוגליקמיה בקרב סוכרתיים. תרופות אלה נחשבות לדור הישן של תרופות לדיכאון וכרוכות בתופעות לוואי נרחבות יותר מאשר התרופות מהדור החדש הפועלות למניעת ספיגה מחדש של כימיקל הסרוטונין במוח (התרופות מקבוצת SSRI).

בקבוצת מעכבי MAO נכללות התרופות סלגילין (סלג'ין), איזוקרבוקסזיד (מרפלן), פנלזין (נרדיל) וטרנילציפרומין (פארנט) שחוסמות את פעילות האנזים MAO באופן בלתי הפיך וכן התרופותמטרלינדול (אינקזאן), מוקלובמיד (אורוריקס, מנריקס), פירלינדול (פירזידול) וטולוקסטון (הומוריל) המעכבות את פעילותו באופן הפיך.

בין תופעות הלוואי השכיחות שמיוחסות לתרופות אלה נכללות גם עייפות, חולשה וסחרחורות, טשטוש ראייה, רעד, זיעה, אי שקט והפרעות שינה, עלייה בתיאבון ובמשקל, כאבי ראש, הפרעות בקצב הלב וחום.

הלופרידול 

הלופרידול (הלדול, הלופר, פריקאט, פרידור) המשמשת מזה שנים לסכיזופרניה ולמחלות פסיכיאטריות, תועדה במספר תיאורי מקרה בספרות הרפואית בהשפעתה על התפתחות התקף היפוגליקמיה, למשל בפרסום באוקטובר 2005 בכתב העת Bone Marrow Transplantation. תרופה זו גם עשויה להשפיע על עלייה ברמות הסוכר בדם.

תרופות למלריה

תרופות לטיפול ומניעה של מלריה עלולות להוביל להתקפי היפוגליקמיה ולסוכרתיים הנוסעים למדינות שבהן המחלה פעילה מומלץ להכיר סיכון זה ולהיוועץ ברופא לפני נטילתן. המדובר בין השאר בתרופות קווינידין וקווינין – כינין. תיאור מקרה שפורסם בנובמבר 2001 בכתב העת Journal of Pharmacy Technology העלה כי הסיכון להיפוגליקמיה בקרב המטופלים בתרופות גבוה בעיקר בגיל המבוגר ובייחוד כשיש היסטוריה של שתייה מופרזת של אלכוהול.

פנטמידין לטיפול בזיהומים 

אחת התרופות לזיהומים פטרייתיים מסוג פנטמידין נקשרה בעבודות לסיכון מוגבר להתקפי היפוגליקמיה. התרופה ניתנת בין השאר לטיפול בדלקת ריאות לאנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת ועל רקע הידבקות בטפיל 'פנימוציסטיס קריניי', לרבות נשאי HIV, וכן משמשת לטיפול בלישמניאזיס – מחלת עור שנגרמת מטיפול המועבר בעקיצה של זבוב החול.

מחקר שפורסם ביולי 1988 בכתב העת JAMA העלה כי מטופלים בפנטדימין בסיכון להיפוגליקמיה הם אלו שנוטלים את התרופה לתקופות ארוכות יותר, וכן אלו שבנטילה קודמת של התרופה פיתחו מצב רפואי הקרוי 'אזוטמיה' שמאופיין בחנקן בדם ומבטא כשל כלייתי.

אנטיביוטיקה

מספר תרופות אנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים הגורמים לדלקת ריאות, שפעת וברונכיטיס וזיהומים בדרכי השתן – עלולות להוביל לירידה ברמות הסוכר בדם, בעוד שההשפעה אינדיבידואלית, ולעתים אנטיביוטיקה מובילה גם לעלייה ברמות הסוכר בדם, כפי שהוסבר מקודם.

לפי מחקר מקיף מטייוואן שפורסם באוקטובר 2013 בכתב העת Clinical Infectious Diseases שכלל 78,433 נבדקים, בהשוואה לטיפול באנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים, הסיכון לירידה ברמות הסוכר בדם והתפתחות היפוגליקמיה היה גבוה ב-46% באנטיביוטיקה מסוג ציפרופלוקסצין, גבוה ב-79% באנטיביוטיקה מסוג לבופלוקסצין, וגבוה פי 2.13 באנטיביוטיקה מסוג מוקסיפלוקסצין. תרופות אלו עשויות גם לגרום לעלייה ברמות הסוכר בדם – כפי שמוסבר לעיל.

כמו כן, ישנן ראיות כי התרופות האנטיביוטיות רספרים וטרימתופרים עשויות להוביל לירידה ברמות הסוכר בדם, ועל סוכרתיים להיוועץ ברופא לפני השימוש בהן.

סייעה בהכנת הכתבה סימה ליבני, מנהלת המרכז לייעוץ תרופתי אישי ומנהלת פורום תרופות ורוקחות באתר "כמוני"

עדכון אחרון: יולי 2018