נהיגה ברכב במדינות דמוקרטיות מהווה זכות בסיסית במסגרת הזכות לחופש התנועה ולמימוש עצמי, אולם מחלות ומצבים רפואיים שונים עלולים לפגוע בכישורי הנהיגה, ובמקרים מסוימים נדרשת הימנעות מנהיגה, לעתים גם לפרקי זמן ממושכים ואף לצמיתות, כדי למנוע תאונות דרכים.

בישראל פועל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) מטעם משרד הבריאות במטרה למנוע תאונות דרכים שנגרמות על רקע ליקויים בריאותיים של נהגים. סעיף 12 ב' (א) לפקודת התעבורה מטיל חובה על כל רופא שמאבחן מחלה אצל מטופל שעלולה לטעמו לסכן את המטופל או הזולת בעת נהיגה ברכב – לדווח על כך למכון. אמנם החוק מאפשר לרופא להפעיל שיקול דעת האם לדווח למכון על ליקוי בריאותי שעלול להשפיע על הנהיגה, ולפי מחקרים שלילת רישיון נהיגה ממטופל עלולה להוביל להרעה במצבו על רקע פגיעה בדימוי עצמי, ביכולת להתפרנס, בהצלחת תוכניות טיפוליות/שיקומיות ובפגיעה במידת האמון של המטופל במערכת, אולם מהצד השני קיים הסיכון לתאונת דרכים ופגיעה עצמית/ באחר בעת נהיגה, ולכן על רופאים מוטלת חובה מוסרית ואתית-רפואית לדווח על מטופלים שמסוכן שיסעו בכבישי הארץ.

כיום, מספר הדיווחים של רופאים ישראלים למכון הרפואי לבטיחות בדרכים מצומצם בהתחשב ברשימה הארוכה של המחלות והמצבים הרפואיים שעלולים לסכן בנהיגה, אך בשנים האחרונות עולה המודעות בממסד הרפואי לחובת הדיווח והיא מיושמת בהיקפים נרחבים יותר. מהצד השני, בשנים האחרונות קיימות מחלוקות מקצועיות בין המכון הרפואי לבטיחות בדרכים לרשות הרישוי במשרד התחבורה באשר לחומרה בנהיגה בתנאי מחלה, וברשות הרישוי לעתים מאמצים מדיניות מקלה יותר מזו הנהוגה במכון, ואין בהכרח אחידות בהמלצות הנוגעות להשפעות של מחלות על כישורי נהיגה.

לאחר דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים אודות מטופל – הוא יזומן למכון לבדיקות רפואיות ופסיכולוגיות, ובמקרים מסוימים יידרש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו לתקופה מוגבלת ולעתים אף לצמיתות. בחלק מהמקרים יוגבל רישיון הנהיגה בכפוף לתנאים מסוימים, בהתאם למחלה. כך, למשל, סוכרתיים במקרים מסוימים מחויבים לשאת מוצרי סוכר בשעת נהיגה למקרה של התקף היפוגליקמיה פתאומי.

ככלל, לאנשים שמבקשים לקבל לראשונה רישיון נהיגה, לאחר שעברו מבחן תיאורטי ומבחן מעשי, נדרש להגיש אישור מרופא ומרופא עיניים כי הם כשירים לנהוג וללא פגמים גופניים מולדים או נרכשים או מוגבלות חדה או כרונית שמשפיעות על כושר הנהיגה, ללא תוצאות לוואי או מצב לאחר פציעה, חבלה או ניתוח וללא הפרעות ראייה שפוגעות בנהיגה.

הפרעות ראייה

נהיגה מחייבת כישורי ראייה טובים, ולכן בעת קבלת רישיון נהיגה נדרש אישור של רופא עיניים או אופטימיסט.

בעבר רשות הרישוי גם נהגה לדרוש בדיקות חדות ושדה ראייה אחת לעשור, בכל פעם שמחדשים את הרישיון, אולם בשנה האחרונה משרד התחבורה בהחלטה חד צדדית, ובניגוד לעמדת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ביטל את הצורך בבדיקות אלה, וקבע כי האחריות שלא לנהוג במצב של לקות ראייה היא של הנהג עצמו. מנגד, במכון הרפואי לבטיחות בדרכים מציינים כי ישנם מצבים בהם הנהג אינו מודע לפגיעה בראייה שעלולה לפגוע בכישורי הנהיגה.

מעבר לכך, במקרה של פגיעה בראייה שזוהתה על רקע פנייה יזומה של רופא/ הנהג עצמו למכון, ובמקרים בהם רופאי עיניים דיווחו על פגיעות ראייה בעת חידוש רישיון עד לשנה האחרונה – מצוין על גבי רישיון הנהיגה כי הנהג מחויב בהרכבת משקפיים או עדשות מגע.

לפי נהלי המכון, מטופלים עם חדות ראייה נמוכה מערך של 6/12 בשתי העיניים אינם כשירים להחזיק ברישיון נהיגה לרכב פרטי, ונדרש שימוש במשקפיים או עדשות מגע כדי לתקן את חדות הראייה לערך הגבוה מ-6/12 בשתי העיניים. כשהלקות בחדות נמוכה מערך של 6/12 בעין אחת בלבד – המצב אינו כרוך בהגבלות בנהיגה.

בנוסף, מטופלים אינם כשירים לנהוג ברכב פרטי אם הם סובלים מפגיעה בשדה הראייה הנמוך מ-120 מעלות בכיוון האופקי בשתי העיניים, או אם אובחנו עם אפקיה (חסר בעדשה).

במקרה של "ראייה כפולה" (דיפלופיה)  לעתים יחויב הנהג לכסות עין אחת בזמן הנהיגה, ובמקרה של עיוורון לילה – לעתים יוגבל רישיונו של הנהג לנהיגה בשעות היום בלבד.

עין עצלה, שמתבטאת בפגיעה ביכולת הראייה המרחבית, אינה כרוכה בהגבלת רישיון הנהיגה לרכב פרטי, אך אינה מאפשרת קבלת רישיון נהיגה לרכב מסחרי. לדברי ד"ר רז דקל, מנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות, "ככלל, יש גישה של מדרג מסוכנות, כשהמדיניות מקלה יותר ביחס לרישיון לרכב פרטי ולאופנוע ומחמירה יותר ברישיון לרכב בתחבורה ציבורית (אוטובוס) ולרכב מסחרי (משאית)".

באשר למטופלים שעברו ניתוחי קטרקט על רקע עכירות בעדשת העין – ההגבלות בנהיגה תלויות בתוצאה התפקודית של הניתוח. לדברי ד"ר דקל, "אם הניתוח עבר בהצלחה מלאה וללא תופעות לוואי והתוצאה תפקודית מבחינת הראייה היא תקינה, אין בעיה להחזיק ברישיון לרכב פרטי, אולם אם תוצאות הניתוח חלקיות או שארע סיבוך כתוצאה מהניתוח – אנחנו בודקים את המטופל בהיבט התפקודי".

למידע על נהיגה עם ניוון מקולרי גילי

מחלות לב

מחלות לב כרוכות בסיכון לפגיעה בכישורי הנהיגה, כשעיקר מהחשש הוא מאירוע לב בנהיגה כגון התקף לב פתאומי. לפי מחקרים, כ-15% מתאונות הדרכים על רקע מחלתי שבהם מתנגשים כלי רכב נגרמות על רקע עילפון מאירוע לב איסכמי במהלך נהיגה.

נהיגה עלולה להשפיע על הלב ולגרום לתגובות רגשיות ואחרות שבאות לידי ביטוי בדופק לב מהיר ותנודות בלחץ הדם. אצל נהגים שנדרשים גם למאמץ גופני – למשל בהעמסה ופריקה של ציוד כבד – תגובות אלה עלולות להיות מסוכנות לתפקוד הלב.

בנוסף, אי ספיקת לב כרונית שמדרדרת עם הזמן עלולה להוביל לפגיעה קוגניטיבית מחמירה ולעייפות מצטברת כתוצאה מירידה ברמות החמצן בתאי הגוף וירידה בסיבולת. פגיעות מצטברות עלולות להתפתח גם אצל חולי לב לאחר ניתוח מעקפים.

חולי לב רבים מטופלים בתרופות נוגדות קרישה, למניעת קרישי דם ותסחיפים – תרופות אשר מעלות מצדן את הסיכון לדימומים, וכשמתרחש דימום תוך גולגולתי בזמן הנהיגה, הוא עלול להיות קטלני לנהג ולנהגים בסביבתו.

תקנות הנהיגה מותאמות למחלות לב שונות:

תסמונת כלילית חדה: במקרה של אבחון תסמונת כלילית חדה על רקע היצרות עורק כלילי כתוצאה מהיווצרות קריש דם עקב טרשת עורקים - וללא התקף לב (ללא אוטם) לפי בדיקת אק"ג, אסורה הנהיגה ברכב פרטי לשבוע ימים לאחר שחרור מאשפוז בגין אירוע הלב, ונדרשת הערכת קרדיולוג שהתפקוד הלבבי תקין והמצב הרפואי יציב – לפני קבלה מחודשת של הרישיון.

התקף לב: במקרה של אבחון תסמונת כלילית שמלווה בהתקף לב (אוטם), אסורה הנהיגה ברכב פרטי לחודש לאחר שחרור מאשפוז בגין אירוע הלב, ונדרשת הערכת קרדיולוג שהתפקוד הלבבי תקין והמצב הרפואי יציב – לפני קבלה מחודשת של הרישיון.

קרדיומיופתיה היפרטרופית: במקרה של קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM) – מחלה תורשתית שמאופיינת בעיבוי שריר הלב בחדר השמאלי ועלולה להוביל למוות לבבי פתאומי – ניתן להחזיק ברישיון נהיגה רק אם לא תועדו מקרי עילפון וכשדרגת אי ספיקת הלב נמוכה (NYHA-FC לפחות בערך של 3).

פרפור פרוזדורים: במקרה של פרפור פרוזדורים ללא עילפון – אין מניעה מהמשך נהיגה, גם למטופלים בנוגדי קרישה. עם זאת, במקרה של פרפור פרוזדורים שמלווה במקרי עילפון – הנהיגה אסורה.

הפרעות קצב נוספות: במקרה של הפרעות קצב על חדריות (SVT) ופרפור חדרים (VT) – ניתן להחזיק ברישיון נהיגה לרכב פרטי רק אם הושגה שליטה בהפרעת הקצב באמצעות תרופות או בטיפול פולשני, וללא מקרים של עילפון/ כמעט עילפון. בכל אירוע של עילפון למאובחנים עם הפרעות קצב על חדריות – נשלל רישיון הנהיגה לתקופה של לפחות שישה חודשים.

דום לב: במקרה של אירוע דום לב – הפסקה מוחלטת בפעילות הלב (cardiac arrest) – נאסרת הנהיגה תחילה לתקופה של שישה חודשים מהאירוע, ובהמשך נבחנת הסיבה לדום הלב, וכשהתסמינים שעלולים לפגוע בכושר הנהיגה (למשל כאבי חזה, דופק לב מוגבר וקשיי נשימה) מזעריים – ניתן לקבל מחדש רישיון. במקרים מסוימים ניתן להשיב למטופל את רישיון הנהיגה תוך פחות משישה חודשים – אם דום הלב התרחש תוך פרק זמן של עד 48 שעות מהתקף לב או אם המטופל עבר בהצלחה השתלת קוצב לב או טיפול באבלציה בגלי רדיו.

מומי לב מולדים: מטופלים עם מומי לב מולדים יכולים להחזיק רישיון נהיגה רק במקרים בהם ההפרעה הלבבית המולדת מוגדרת "מזערית", למשל היצרות המסתם הריאתי, פגם במחיצה הבין עלייתית או מסתם אורטלי דו עלעלי, וכן וכשהתסמינים שעלולים לפגוע בכושר הנהיגה (כגון כאבי חזה, דופק לב מוגבר וקשיי נשימה) מזעריים. כשהמטופל מאובחן במקביל עם אי ספיקת לב – מוטלת על הרופא חובת דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים כדי לשקול הטלת מגבלות על הנהיגה.

מושתלי קוצב לב: למטופלים שעברו השתלת קוצב לב קבוע ללא דיפברילטור נאסר על נהיגה למשך שבוע מההשתלה, ובהמשך ניתן להשיב את הרישיון לאחר הערכה רפואית לתקינות פעילות הקוצב והעדר אירוע שמלווה בפגיעה בהכרה. למושתלי דפיברילטור שעברו את ההשתלה למניעה ראשונית, שלא לאחר אירוע לב – נאסר על נהיגה בתקופת ההחלמה לאחר הניתוח ועד להערכה רפואית לתקינות הדפיברילטור. במידה והדפיברילטור הושתל למניעה שניונית – לאחר אירוע של דום לב, פרפור חדרים, הפרעת קצב או עילפון – נאסר על נהיגה למשך שישה חודשים לפחות, ועד למצב של חצי שנה רצופה לפחות ללא כל אירוע של הפרעה סימפטומטית בקצב הלב.

צנתור או בלון: למטופלים עם מחלת לב שנדרשו לעבור פתיחת עורקים באמצעות בלון אסורה הנהיגה למשך 48 שעות ועד להערכה קרדיולוגית. במקרה ובוצע גם צנתור להשתלת תומכן (סטנט) אסורה הנהיגה למשך ארבעה שבועות ועד להערכה קרדיולוגית.

אי ספיקת לב: אי ספיקת לב מגבילה את כושר הנהיגה בהתאם לחומרתה. לפי התקנות, אי ספיקת לב כשלעצמה בדרגות 3-1 אינן מהוות מגבלה על רישיון נהיגה ברכב פרטי, אולם בדרגה 4 עם פגיעה תפקודית נרחבת – אסורה הנהיגה, אלא בכפוף להערכה רפואית ולאחר שנקבע כי אין פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי. אי ספיקת לב מאפשרת רישיון נהיגה ברכב מסחרי רק כשהיא מאובחנת בדרגה 1 (קלה).  

שבץ מוחי ומחלות כלי דם

שבץ מוחי פוגע במבנים ותפקודים מוחיים ועלול לפגוע לא רק מוטורית, אלא גם ברמה השכלית בכישורים שנדרשים בעת נהיגה, לרבות כישורים קוגניטיביים, יכולות זיכרון, תפיסה, קשב וריכוז, ראייה מרחבית ועוד.

כמו כן, לנפגעים לאחר אירוע מוחי קיים סיכון של 10% לאירוע מוחי חוזר בשנה הראשונה. מטעמים אלה, לאחר שבץ מוחי – אסורה הנהיגה למשך חודש לאחר השבץ, ובהמשך ניתן לחדש את רישיון הנהיגה בכפוף להמלצת רופא, ולעתים בתוספת דרישה למבחן נהיגה חוזר – מעשי ו/או תיאורטי, במידת הצורך.

למטופל שעבר אירוע מוחי חולף (TIA) אסורה הנהיגה לשבועיים לפחות לאחר האירוע.   

במקרה של מפרצת מוחית (אנוריזמה) נאסר לנהוג למשך שלושה חודשים לפחות לאחר סילוק מפרצת בכלי דם מוחי, ובהמשך ניתן להשיב למטופל את רישיון הנהיגה בכפוף להערכה רפואית של נוירולוג ובמידה ולא הופיעו תסמינים לאחר הניתוח.

למאובחנים עם פקקת ורידים עמוקה (DVT) – אסורה הנהיגה למשך שבועיים ממועד האירוע.

אי ספיקת כליות

למאובחנים עם אי ספיקת כליות ללא הפרעה מוטורית/ סנסורית/ קוגניטיבית – אין מניעה מנהיגה ברכב. עם זאת, כשאי ספיקת הכליות בדרגה החמורה ביותר והמטופל מתחיל טיפולי דיאליזה – מוטלת על הרופא המטפל חובת דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, וניתן להחזיק ברישיון נהיגה בכפוף להערכה רפואית ותחת מגבלה של איסור על נהיגה במקרה של דחייה בטיפול דיאליזה.

טרשת נפוצה

טרשת נפוצה כרוכה לעתים בתסמינים שעלולים לפגוע בכושר הנהיגה, לרבות בלבול, סחרחורות, הפרעה בערנות ובהכרה ופגיעה בשדה הראייה וכן שינויים בכוח השרירים ובתיאום פעולת השרירים.

ככלל, קיימת חובת דיווח של רופאים למרכז הרפואי לבטיחות בדרכים במקרה של אבחון מטופל עם טרשת נפוצה שמלווה בתסמינים של פגיעה בתפיסת ראייה מרחבית, שיפוט, קשב, זמן-תגובה, זיכרון, חישה, כוח שרירים, תיאום פעולת שרירים, ופגיעה בראייה ו/או בשדה הראייה, ונאסר על המטופל לנהוג.

במקרים מסוימים ניתן לשקול קבלת רישיון תחת מגבלות, תוך התאמת אמצעי נהיגה ולאחר הערכה רפואית ופסיכולוגית לכשירות הנהיגה.

דום נשימה בשינה והפרעות שינה

על רופאים מוטלת חובת דיווח למרכז הרפואי לבטיחות בדרכים במקרה של מטופל שמאובחן עם דום נשימה בשינה בדרגה קשה או הפרעת שינה אחרת רלוונטית לנהיגה שמתבטאת באירועי ישנוניות/נמנום במשך היום ו/או כשקיימת הפרעת שינה בשילוב עם השמנת יתר – כשמדד ההשמנה BMI בערך של 35 יחידות ומעלה, ובמקרים אלה נשלל מהמטופל רישיון הנהיגה.

ניתן לחדש רישיון נהיגה לרכב פרטי למטופלים עם דום נשימה בשינה והשמנת יתר – כשמדד השמנה BMI  עד ערך של 42 יחידות – בכפוף לחתימת הנהג על תצהיר כי אינו סובל מאירועי עייפות מתמידים בערנות, ובכפוף לממצאי בדיקת שינה, וכן במקרים נוספים לאחר הערכת רופא מומחה על יציבות הפרעת השינה, התמדה בטיפול במסכת נשימה מסוג CPAP ובמידה והטיפול מוערך כיעיל.

ככלל, בהתאם למדדי מבדקי שינה, נשלל רישיון הנהיגה למטופלים עם אירוע הירדמות עד 15 דקות במבדק ערנות ביום (MWT), או כשבמבדק שינה לילי (RDI) אותרו שני אירועי הפרעת נשימה לפחות באורך של 41 דקות ומעלה.

מטופלים שנדרשים לשימוש במסכת CPAP זכאים לאישור זמני לנהיגה עד שלושה חודשים בכפוף להצגת אישור רכישת CPAP (חשבונית רכישה או אישור מספק כולל אישור על תקינות המכשיר), ובהמשך ניתן לאשר עבורם המשך נהיגה כשמצבם הרפואי יציב.

מעבר לכך, הסובלים מתשישות שעשויה להיות תוצאה של ליקוי מערכתי או רב מערכתי, למשל על רקע מחלת הפיברומיאלגיה – אינם מתאימים רפואית לרישיון נהיגה פרטי או מסחרי כל זמן שסיבת התשישות לא אובחנה ולא טופלה ביעילות באמצעות טיפול שמרפא את רוב התסמינים והלקויות שעלולות לפגוע בכושר הנהיגה.

מצוקה נפשית

מצוקה נפשית יכולה להיות מלווה בפגיעה ביכולת הנהיגה. מאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות עשויים לסבול בין השאר מפגיעה ביכולת עיבוד מידע שפוגעת בקשב ובזיכרון, ירידה בדריכות, ירידה בתפקוד חזותי-מרחבי, לרבות בהארכת זמן תגובה-מוטורית וירידה ביכולת השיפוט, ביכולת הניבוי, וביכולת פתרון בעיות. בעיות אלה שעלולות לפגוע בכישורי נהיגה עשויות להופיע גם אצל מאובחנים עם דיכאון קליני, חרדה, פוסט טראומה (PTSD) והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD).

ככלל, ישנן הפרעות פסיכיאטריות שפוסלות מיידית את האפשרות לנהוג ברכב, לרבות פסיכוזה אקוטית, טיפול תרופתי בהפרעה פסיכיאטרית שמלווה בישנוניות, הפרעות שמתבטאות בחוסר שיתוף פעולה ואי היענות לטיפול התרופתי, כוונת התאבדות בהתנגשות כלי רכב וכוונה ידועה להשתמש בכלי רכב כדי לפגוע באחרים.

מעבר לכך, לא כל הפרעה פסיכיאטרית דורשת הגבלה בנהיגה, וכיום מוטלת על רופאים ובכללם פסיכיאטרים חובת דיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים רק במקרה של הפרעה פסיכיאטרית שמלווה בפגיעה ביכולות בוננות (Insight), פגיעה בהתנהגות ו/או ביכולות קוגניטיביות ותפיסתיות הרלוונטיות לכישורי נהיגה. במקרים אלה לעתים מוטלת הגבלה על הנהיגה בכפוף להצגת דו"ח ביקורת תקופתית של רופא/פסיכולוג שמדווח על שיתוף פעולה רציף של המטופל בהיענות לטיפול, המצאות הבעיה הנפשית תחת בקרה וכן במידה שלפי חוות דעת של הרופא/הפסיכולוג, המטופל מסוגל להעריך את פוטנציאל תוצאות מצבו על בטיחות נהיגה, ללא תופעות לוואי לטיפול התרופתי שעלולות לשבש את יכולות הנהיגה, ורק לאחר שלילת האפשרות לשימוש מקביל בסמים/אלכוהול.

סרטן וגידולים נוספים

באשר לגידולים סרטניים, ההשפעה על הנהיגה רלוונטית בעיקר לאירועי פרכוסים שמתפתחים בעיקר אצל אנשים עם גידולים ממאירים/ שפירים תוך גולגולתיים או גידולים אחרים עם גרורות למוח וכן מטופלים בתרופות לסרטן שסובלים מתופעות לוואי של הפרעות בתפקוד התנועתי וכאבים בעוצמה גבוהה.

במקרה של אבחון גידול תוך גולגולתי – ניתן לאפשר נהיגה ברכב רק לאחר הערכה רפואית שמעידה על יציבות המטופל. בגידולים סרטניים נוספים, מוטלת על רופאים חובת דיווח למרכז הרפואי לבטיחות בדרכים רק במקרים של גרורות למוח, הפרעות בתפקוד הגפיים, תופעות לוואי של טיפולים המשבשות את יכולת הנהיגה ומצב גופני כללי ירוד שמשבש את יכולת הנהיגה. במצבים אלה, יאושר רישיון נהיגה לחולה רק לאחר הערכה רפואית על היעדר סיכון לפרכוסים והעדר הפרעות תפקוד שמשבשות את יכולת הנהיגה.

קנאביס רפואי

בשנים האחרונות עלה משמעותית מספר הישראלים שמטופלים בקנאביס רפואי, וכיום שורה הבלבול באשר להיתר לנהוג תחת השפעת קנאביס. ככלל, לפי החוק, בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים – אסור להפעיל ציוד מסוכן תחת השפעת חומר מסוכן, לרבות כלי רכב, וקנאביס מוגדר כחומר מסוכן, ועל כן לכאורה כל מי שבגופו יש שרידי קנאביס או תוצרי פירוק שלו אינו יכול לנהוג ברכב כלל. עם זאת, לדברי ד"ר דקל, "כולם מסכימים שההגדרה כיום מרחיקת לכת, מאחר ואפשר למצוא את תוצרי הקנאביס גם 3-2 שבועות לאחר שימוש בודד, ואז קיימת הסכמה נרחבת כי אין לכך השפעה כלשהי על כישורי נהיגה".

בימים אלה מנסח משרד הבריאות נייר עמדה כדי להסדיר את המדיניות לגבי מטופלים בקנאביס רפואי. טיוטה של נייר העמדה שפורסמה בתקשורת מאפשרת נהיגה ברכב לכל מטופל בקנאביס רפואי בחלוף שלוש שעות לפחות מצריכת קנאביס, אולם לעת עתה עמדה זו טרם אושרה והדיונים בנושא נמשכים.

סוכרת

לסוכרתיים עם סיבוכים שונים של סוכרת עלולה להתפתח פגיעה בכושר הנהיגה הדורשת הטלת מגבלות, אשר לעתים אף יצוינו על גבי רישיון הנהיגה.

ככלל, נהיגה ברכב עבור סוכרתיים תלויה בסוג הטיפול הניתן וברמות איזון הסוכרת שנאמדות בבדיקת המוגלובין מסוכרר HbA1C. למאובחנים עם סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2 עם ערכי המוגלובין מסוכרר מעל 11%, כלומר שנמצאים במצב קשה של חוסר איזון, וללא טיפול אינטנסיבי באינסולין, נאסר להחזיק ברישיון נהיגה, וניתן לחדש להם את הרישיון רק בכפוף לחוות דעת של רופא מומחה לטיפול בסוכרת הכוללת התייחסות להיענות לטיפול התרופתי שהותאם להם. למאובחנים עם סוכרת סוג 1 או סוכרת סוג 2 וערכי המוגלובין מסוכרר של 10% ומטה, שאינם תחת טיפול תרופתי כלשהו – מותר לנהוג רק אם המדד לא עלה מעל ל-10%. במידה והמטופל מאובחן עם ערך של 10% ומטה ומטופל בתרופות ו/או באינסולין וללא אירוע של היפוגליקמיה – מותרת הנהיגה כל עוד ערכי ההמוגלובין המסוכרר בתחום של 6% עד 10% ו/או בכפוך להערכה של רופא מומחה לסוכרת.

אם התרחש אירוע היפוגליקמיה משמעותי (ערכי סוכר שנמדדו בדם נמוכים מ-55 מ"ג), נאסר לנהוג למשך שלושה חודשים מהאירוע, ובהמשך ניתן לחדש את הרישיון בכפוף למגבלות ולאחר הערכה מקיפה של רופא מומחה לסוכרת.

אם מדובר באירוע היפוגליקמיה קל  (ערכי הסוכר שנמדדו בדם בין 55 ל-70 מ"ג) – ניתן להמשיך ולנהוג עד לצבר של שלושה אירועים במשך שישה חודשים – ואז נאסר להמשיך לנהוג עד לאישור חידוש רישיון נהיגה בכפוף להערכת רופא מומחה לסוכרת.

בחלק מהמקרים לאחר אירוע היפוגליקמיה יוגבל רישיון הנהיגה של הסוכרתי, וייכתב כי הוא מחויב לשאת מוצרי סוכר בשעת נהיגה.

באשר לסיבוכי סוכרת, כשקיימת פגיעה ברשתית על רקע סיבוך של סוכרת – רטינופתיה סוכרתית –  שגורמת לפגיעה בחדות הראייה, הנהג יחויב להרכיב משקפיים או עדשות מגע; במקרה של קטיעה ברגל ימין שעלולה אף היא להיווצר על רקע סיבוך של סוכרת – הרכב חייב בתיבת הילוכים אוטומטית וגולה בגלגל ההגה, דוושת מאיץ משמאל לדוושת המעצור ומחסום לדוושת מאיץ מימין.

מחקרים העלו כי ניתוחי לייזר במקרים של רטינופתיה סוכרתית מקטינים את הסיכון לאובדן ראייה, אולם עלולים לפגוע בשדה הראייה ולהקטין את טווח הראייה ההיקפית – ולכן במצבים אלה נדרשת הערכה רופא עיניים בנוגע לשדה הראייה של המטופל.

הפרעות נשימה

במקרה של עילפון כתוצאה משיעול אסורה הנהיגה ברכב למשך שישה חודשים לאחר אירוע עילפון בודד ושנה לאחר אירועים חוזרים. בהמשך ניתן להחזיר את רישיון הנהיגה במידה והסיבה שהובילה לעילפון מטופלת ובשליטה, במידה והמטופל עבר גמילה מעישון, במידה והמטופל סובל מצרבת (רפלוקס) - בתנאי שזו מטופלת תרופתית, וכן במידה והמטופל אינו סובל מהשמנת יתר (מדד ההשמנה BMI עד ערך של 30 יחידות), או לחילופין בכפוף לאישור רופא אא"ג או רופא מומחה לרפואת ריאות.

הפרעות קשב וריכוז

בעבר שרר בלבול באשר ליכולתם של המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז להחזיק ברישיון נהיגה, והורים רבים קבלו על רופאים שנהגו לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על ילדיהם המטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז כמו ריטלין.

כיום הגישה המקצועית היא לאפשר רישיון נהיגה ללא מגבלות לאלו שמקבלים טיפולים להפרעות קשב וריכוז במידה ויש היענות לטיפול והמצב הרפואי יציב. לדברי ד"ר דקל, "במכון אנו בוחנים כשירות רפואית לנהיגה, וביחס להפרעות קשב וריכוז, אנו בודקים איזון תחת טיפול תרופתי, היענות לטיפול והעדר תופעות לוואי שמסכנות בנהיגה, ובמידה והמטופל נוטל את התרופות באופן מסודר ואין לו הפרעה תפקודית של ממש – אין מגבלה בנהיגה. עם זאת, במידה והמטופל לא נענה לטיפול – בין אם מחוסר רצון או בגלל תופעות לוואי – הוא יוזמן להערכה פסיכולוגית עם מוקד קוגניטיבי, בהתאם לנורמות הפסיכולוגיות המקובלות בישראל, ואם יעבור את ההערכה – אין מניעה שימשיך לנהוג. במקרים בהם המטופל אינו עונה לנורמה המקובלת ומצוי במצב חמור באופן משמעותי – יינתנו לו המלצות פרטניות בהתאם למצבו".

חבלות ראש

לנפגעים עם חבלות ראש כעיקרון נשלל רישיון הנהיגה במקרה של פגיעה באחת מהיכולות הבאות: תפיסת מרחב חזותי, תובנה, שיפוט, זמן-תגובה, זיכרון, חישה וכוח שרירים וכן בפגיעה בכושר הראייה ו/או בשדה הראייה. לעתים ניתן לחדש את רישיון הנהיגה לאחר הפגיעה בכפוף למבחנים נוירו פסיכולוגים ומבחן נהיגה מעשי חוזר, במידת הצורך.

אפילפסיה ופרכוסים

לחולי אפילפסיה מותר להחזיק ברישיון נהיגה בכפוף למגבלות, ורק לאחר הפסקת נהיגה למשך שנה לפחות ללא התקף אפילפטי, בכפוף להערכה של נוירולוג, ובמידה והמטופל מאוזן תחת טיפול תרופתי.

לחולי אפילפסיה לאחר ניתוח נאסר לנהוג גם כן למשך שנה ללא התקפים לאחר הניתוח, ובהמשך ניתן להשיב את רישיון הנהיגה למטופל בכפוף להערכה נוירולוגית ותחת טיפול רפואי מתאים.

לסובלים מפרכוסים שאינם מאובחנים רפואית כאפילפסיה – נאסר לנהוג ברכב למשך חצי שנה לפחות, ובהמשך ניתן להשיב את רישיון הנהיגה למטופל במידה ואין מחלה אחרת שמשפיעה על מערכת העצבים המרכזית וכשבדיקות הדמיה ואק"ג בשינה ובעירות תקינות.

לסובלים מפרכוסי לילה בשינה או מיד עם היקיצה נאסר לנהוג ברכב נדרשת המתנה של 36 חודשים ללא התקפים לפני חידוש רישיון הנהיגה, בכפוף להערכת נוירולוג.

למטופלים בתרופות למניעת פרכוסים שנזקקים לשינוי בתמהיל או במינון התרופות נאסר על נהיגה למשך שלושה חודשים לפחות ללא התקפים, ורק בחלוף שלושה חודשים משינוי הטיפול ניתן לשקול להשיב את רישיון הנהיגה בתנאי שהמטופל עבר הערכה רפואית ונקבע כי מצבו יציב.

במידה והופסקו התרופות לאפילפסיה והמטופל עבר התקף אפילפטי חוזר – נשלל ממנו רישיון הנהיגה למשך שלושה חודשים לפחות ללא התקף או שנה לפחות ללא כל טיפול תרופתי וללא התקף.

במקרה של פרכוסים חלקיים עם אאורה או ביטויים סנסוריים – ניתן לשקול לאפשר נהיגה ברכב תחת מגבלות, בתנאי שסוג התקפים לא השתנה במשך 12 חודשים אחרונים, אין מעורבות של גפיים בסימני ההתקף, ההתקף הוא חלקי מוטורי או חלקי מורכב, וללא הפרעות קוגניטיביות, וכל זאת בכפוף להערכת נוירולוג.

פרקינסון

ככלל, אסורה הנהיגה למאובחנים עם פרקינסון שסובלים מתסמינים של מוגבלות משמעותית בתנועה, הארכת זמן-תגובה, תחילת שיטיון (דמנציה) ושינויים בתפיסת ראייה מרחבית ו/או הפרעות ביכולות שיפוט, קשב, זמן-תגובה, זיכרון, חישה, כוח שרירים ותיאום פעולת שרירים. לעתים ניתן לאפשר רישיון נהיגה למאובחן בפרקינסון בכפוף להערכת נוירולוג ולאחר תגובה חיובית לטיפול התרופתי, הערכה פסיכולוגית לכשירות הנהיגה ומבחן נהיגה חוזר – מעשי ו/או תיאורטי במידת הצורך.

מחלות עצב-שריר

למאובחנים עם מחלות עצב-שריר עם מוגבלות משמעותית בכוח השרירים ובתיאום פעולת השרירים (קואורדינציה) מותרת נהיגה תחת מגבלות ובכפוף למעקב של הרופא המטפל ולאחר מבחן נהיגה חוזר – מעשי/ תיאורטי במידת הצורך.

סחרחורות

מטופלים עם סחרחורות יכולים להמשיך בנהיגה. ככלל, על רופאים מוטלת חובת דיווח למרכז הרפואי לבטיחות בדרכים רק במקרה של יותר מאירוע סחרחורות אחד בחודש – וגם במקרה זה לרוב רשאי המטופל להמשיך לנהוג בכפוף לבדיקה רפואית.

עילפון

במקרה של אירוע עילפון חד פעמי, במידה וסיבתו זוהתה – אסורה הנהיגה ברכב למשך ארבעה שבועות מהאירוע, ובמידה ולא זוהתה – נאסר על הנהיגה ברכב למשך לפחות שישה חודשים מהאירוע, עד לבירור רפואי מקיף.

*בהכנת הכתבה סייעו ד"ר פנינה וייס, מרפאה בעיסוק, מרכזת תחום הערכה ושיקום של כישורי נהיגה בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית ויועצת של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים וד"ר רז דקל, מנהל המכון הרפואי לבטיחות בדרכים במשרד הבריאות

עדכון אחרון: נובמבר 2019