שוקלים לפנות לטיפול פסיכולוגי? השלב הראשון הוא לבחור את שיטת הטיפול המתאימה לכם. לאחרונה קטלגו ומצאו למעלה מארבע מאות שיטות טיפול שונות. נמנה כאן את העיקריות שבהן.

1. פסיכואנליזה - פסיכואנליזה זו צורת הטיפול שבה זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה, טיפל בה. בטיפול הזה שוכב המטופל על ספה, המטפל ישב על כורסתו מאחורי ראש המטופל כך שהמטופל לא יוכל לראות אותו. המטפל כמעט שאינו מדבר. הוא לא מפריע בנוכחותו במילותיו למטופל להפליג בזיכרונותיו באופן אסוציאטיבי. המפגש נמשך חמישים דקות ומתקיים חמישה ימים בשבוע במשך 5-10 שנים.
זה טיפול כבד ביותר שרק מי שיכול להרשות לעצמו מבחינת זמן וכסף, כדאי שילך אליו. כיום כמעט רק סטודנטים לפסיכואנליזה עוברים טיפול פסיכואנליטי בעצמם.

2. פסיכותרפיה דינמית - בטיפול יושבים על כורסאות זה מול זה הפסיכולוג והמטופל. הפגישה נמשכת כחמישים דקות, ומתקיימת לרוב פעם בשבוע ולעיתים פעמיים-שלוש בשבוע. טיפול שכזה נמשך בממוצע שנתיים. תפקיד הפסיכולוג קצת יותר פעיל אך עדיין את עיקר העבודה ועיבוד הנפש עושה המטופל (לתיאור של טיפול דינמי).
בתוך הטיפול הדינמי ניתן למצוא גישות רבות. החל מטיפול אדלריאני, קוהוטיאני, לאקאניאני, גשטלטיסטי, יונגיאני, ויניקוטיאני, קלייניאני ועוד על שם מייסדי הגישה התיאורטית לטיפול (אלפרד אדלר, היינץ קוהוט, ז'אק לאקאן, גששטלט, קארל יונג, דונלד ויניקוט, מלאני קליין בהתאם). מעבר לשיטות מה שקובע את הצלחת הטיפול זה הקשר עם המטפל.

3. טיפול תרופתי - כיום יש כמה משפחות מכובדות של תרופות לדיכאון שיודעות לעשות את העבודה היטב עם מעט או בכלל בלי תופעות לוואי. מדובר במשפחת SSRI ובמשפחה צעירה יותר הנקראת SNRI. אתן הסבר קצרצר על דרכי הפעולה של התרופות (זה הזמן לדלג למי שזה לא מעניין אותו למרות שכתבתי זאת בשפה פשוטה על חשבון הדיוק בפרטים). במוח מתא אחד לתא אחר יש רווח קטן. הרווח הזה נקרא סינפסה. הוראה מתא אחד לאחר עוברת באמצעות חומרים כימיים הנקראים נוירוטרנזמיטורים. תא משחרר נוירוטרינזמיטורים לעבר התא השני ואחוז גבוה בערך 85% מהחומר הזה חוזר בחזרה. באזור האחראי למתח והחרדה פועלים שני סוגי נוירוטרנזמיטורים: סרוטונין ונוירואפינאפרין (שם אחר לדופמין). תפקידם להודיע לתא הבא להפסיק את פעולת החירום של החרדה מפני הסכנה שמאיימת על האדם. בשל תקלות לפעמים חוזרים בחזרה 90% מהחומר. אצל אותם אנשים מתבטא הדבר בחרדה נמשכת. הכדורים שהזכרתי לעיל, מטפלים במנגנון ההחזר שלא יחזרו 90% אלא רק 85%, וכך המוח של אותו אדם יודע לעצור את החרדה. כלומר אלו לא כדורי הרגעה שעוצרים את החרדה או מרדימים את כל המוח, אלא חומרים המסייעים למוח להרגיע באופן טבעי את האזור המסוים האחראי לחרדה. 

4. טיפול קוגניטיבי - טיפול קוגניטיבי (טיפול אסטרטגי, אימון) אינו מתייחס למה שקורה בתת מודע של אדם. חלק מהמטפלים הקוגניטיביים אינם מאמינים שיש בכלל תת מודע, וחלק מאמין שיש תת מודע אך אין לנו שום ידע ויכולת לדעת מה מתרחש בו ומלבד זה אין צורך, לדעתם, להתייחס לתת מודע כדי לפתור את הבעיות. הטיפול הזה נעשה כמו בפסיכותרפיה רגילה, מטופל יושב מול המטפל ותוכן הפגישה הוא הרבה יותר פרקטי והכוונתי. לכן זה דומה לקאוצ'ינג או טיפול אסטרטגי. המטופל מקבל הוראות ספציפיות ושיעורי בית, כיצד לפעול ואיך לחשוב.

5. טיפול התנהגותי - לצורך הבהרה בלבד אכנה זאת כאילוף. כמו שמאלפים כלב לשבת או לשכב על- ידי מתן חיזוקים ועל-ידי התניות, כך ניתן "לאלף" את המטופל לא לפחד מג'וקים, למשל, או "לאלפו" לשנות את התנהגותו. לטענת הגישה הזו, גם החרדות והדיכאונות מקורם בהתניה בגיל מוקדם יותר (לאו דווקא בילדות) שבו האדם קיבל חיזוק חיובי או שלילי להתנהגות דיכאונית או חרדתית ובטיפול מכחידים את ההתניה הראשונה.

6. טיפול קצר מועד - למעשה זה לא סוג טיפול, אלא מאפיין של טיפול. ישנם טיפולים קצרי מועד דינמיים, יש קוגניטיביים ויש התנהגותיים. הדגש כאן הוא על משך הפגישות (8-12 בהתאם לסוג הטיפול). בטיפול הזה מתמקדים רק בבעיה אחת ולה נותנים מענה. לכאורה, כולם יעדיפו טיפול שכזה. למה לשלם לטיפול שנמשך שנה או שנתיים אם אפשר לסיים זאת בחודשיים שלושה? אלא שזה טיפול שאינו מתאים לכל אחד. רק מטופלים שאינם בעלי הפרעות אישיות או פסיכוזות או נוירוזות קשות. וכן רק לגבי בעיות שניתן למקד אותן. כגון קושי להתמיד במקום עבודה. אבל השיטה לא מתאימה לטיפול בבעיות נרחבות כמו קושי עם סמכות.

7. היפנותרפיה - טיפול באמצעות היפנוזה. גם כאן זה לא סוג טיפול אלא טכניקה בתוך הטיפול. בטכניקה הזו ניתן לשלב עבודה נפשית דינמית, עם "חומרים" מהתת מודע. ואפשר לשלב טיפול התנהגותי לגבי פחדים נקודתיים, גמילה מהרגלים וכדומה.

8. טיפול באומנות – טיפול באומנות יכול להיות טיפול באמצעות ציור, מוזיקה, מחול, דרמה ועוד. הטיפולים הללו נערכים בדרך-כלל על-ידי אנשי מקצוע שאינם פסיכולוגים. בטיפול הזה מעלים "חומרים" מהתת מודע, ומעבדים אותם על-ידי יצירה אומנותית בתוך התת-מודע.

בסקרים חוזרים, לא נמצא כל יתרון של שיטה אחת על אחרת, ומה שהשפיע זה הקשר שנוצר בין המטפל למטופל. אם כי לגבי חלק מהפוביות (פחדים קיצוניים מדבר מסוים) יש יתרון לשיטה ההתנהגותית. היתרון רלוונטי לפוביות כגון אקרופוביה (פחד מגבהים), טריפנופוביה (פחד ממחטים וזריקות), ארכנופוביה (פחד מעכבישים). אך לא אתנופוביה (פחד מאנשים) או אגורופוביה (פחד מיציאה מהבית) וכדומה.

* יעקב ברמץ הוא מומחה לפסיכולוגיה שיקומית וחינוכית ומנהל קהילת תמיכה נפשית באתר "כמוני"