מלבד הפצועים – שרבים מהם מתחילים עכשיו תהליך ארוך של שיקום פיזי, 'מבצע צוק איתן' משאיר אחריו גם אנשים שיאלצו להתמודד עם תסמונת פוסט טראומה (PTSD).

אצל רוב האנשים שחוו אירוע טראומתי ופיתחו סימפטומים של פוסט טראומה, הסימפטומים חולפים בעצמם תוך ימים או שבועות, לכן אין צורך בטיפול פסיכולוגי, מלבד באלה שפיתחו תסמינים חריפים מדי שפוגעים בתפקוד. אם התסמינים לא מאוד חריפים מחכים ורואים אם זה חולף. במידה והתסמינים לא חולפים לאחר מספר שבועות, חשוב לפנות לטיפול.

כיום קיים מגוון של טיפולים פסיכולוגיים ל-PTSD. אבל איזה טיפול הוא היעיל ביותר? על שאלה זו ביקשו לענות חוקרים שוויצרים באמצעות מטה-אנליזה – ניתוח נתונים ממחקרים קודמים במטרה לסכם את הידע המדעי הקיים בנושא.

הם חיפשו בספרות הרפואית מחקרים מבוקרים, בהם מטופלים מבוגרים עם PTSD חולקו באופן רנדומלי לקבוצות - לנחקרים בקבוצה אחת העניקו טיפול פסיכולוגי מסוים ולאלה בקבוצות האחרות ניתן טיפול פסיכולוגי אחר או לא ניתן טיפול. ניתוח הנתונים, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Psychological Medicine, כלל 66 מחקרים עם 4,190 מטופלים.

הטיפולים שנבדקו במחקר הם:

טיפול קוגניטיבי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) - בטיפול קוגניטיבי המטפל עוזר למטופל לשנות את המחשבות שיש לו אודות הטראומה שחווה ותוצאותיה. ראשית, על המטופל ללמוד אודות התסמינים של ההפרעה הפוסט-טראומטית ולהבין כיצד מחשבות מסוימות גורמות לו למצוקה ומגבירות את התסמינים. שנית, המטופל ילמד להיות מודע למחשבותיו ורגשותיו ולזהות אילו מחשבות ספציפיות גורמות לו לפחד, לדאגה ולמצוקה. בעזרת המטפל, המטופל ילמד להמיר מחשבות אלה במחשבות מדויקות יותר ומפחידות פחות. בנוסף, המטופל ילמד להתמודד טוב יתר עם רגשות של כעס, אשמה ופחד. במקרים רבים אנשים שחוו אירוע טראומטי מאשימים את עצמם על דברים שלמעשה לא היו בשליטתם. למשל, חייל עלול להאשים את עצמו על החלטה זו או אחרת שקיבל תוך כדי קרב, ואחר מכן לחשוב שהיה חלש, שלא חילץ בזמן חבר ליחידה, שבגללו נהרגו חיילים אחרים וכדומה. מחשבות אלה גורמות לו למצוקה רבה ובטיפול קוגניטיבי הוא ילמד שמה שהתרחש בעת האירועים הטראומטיים לא היה אשמתו.

טיפול בחשיפה - מטרת הטיפול היא לעזור למטופל לפחד פחות כאשר הוא נזכר באירועים הטראומטיים. הטיפול מבוסס על תורת הלמידה, לפיה אנשים לומדים לפחד ממחשבות, מרגשות וממצבים שמזכירים להם את האירועים הטראומטיים שהם עברו. לפיכך, הם נמנעים מלעבד את החוויות השליליות המרכיבות את החוויה הטראומטית וזו נותרת בגוף ובנפש בצורתה הגולמית המאיימת והמבעיתה. החשיפה היא חשיפה דמיונית חוזרת, מבוקרת ומתמשכת של המטופל לאירוע הטראומטי אליו נחשף. הטיפול מתמקד בהתמודדות עם המחשבות הטורדניות והניסיונות של המטופל להימנע מזיכרונות הקשורים בטראומה. כאשר המטופל מדבר שוב ושוב עם המטפל אודות הטראומה הוא לומד לשלוט ברגשות ובמחשבות שעולות לו, ובסופו של דבר הוא לומד שאין מה לפחד ממחשבות או רגשות שכאלה ובמקום לדחוק את הזיכרון הטראומטי הצידה הוא יכול כעת לתת לו מקום ולעבד אותו. במקרים רבים, החשיפה תהיה הדרגתית בתהליך הנקרא "דה-סנסיטיזציה", דהיינו, המטופל והמטפל יתמקדו בזיכרונות או בחלקים של זיכרונות שהם פחות מפחידים, ועם הזמן, לאחר שהמטופל "התרגל" לזיכרונות אלה, יעברו המטפל והמטופל להתמקד בזיכרונות הקשים יותר. במהלך הטיפול, המטופל ילמד על התסמינים של הפרעה פוסט טראומטית, ילמד טכניקות הרפיה ונשימות שיעזרו לו להירגע ולנהל את המצוקה שתעלה, יתנסה במצבים מהם הוא נמנע בעבר (חשיפה in vivo), וידבר על הטראומה (חשיפה בדמיון).

הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים (EMDR) - בטיפול זה המטופל חושב ונזכר בטראומה שחווה, ובו בזמן מתמקד במשהו שהמטפל עושה על מנת לגרום לו להזיז את עיניו במהירות. למשל, המטפל יזיז את ידו מצד לצד והמטופל יעקוב אחריה במבטו. הרעיון הוא שתנועות העיניים המהירות מסייעות למוח לעבד את הזיכרונות הטראומטיים. בטיפול EMDR טיפוסי, המטופל והמטפל יזהו את הזיכרונות, המחשבות, הרגשות והתחושות הגופניות שבהן הטיפול יתמקד, יעבדו על כל אחד ואחת מהם באופן ספציפי תוך כדי תנועות עיניים של המטופל. במקרים מסוימים הטיפול ינסה גם לבנות מחשבות ודימויים חיוביים לאחר שהמחשבות והדימויים הטראומטיים יפסיקו להכאיב.

כמו כן נבחנו במחקר טיפול תמיכתי, ניהול דחק והתערבויות אחרות (טיפול פסיכודינמי, גשטלט, טיפול ממוקד-לקוח, או טיפול אינדיבידואלי אחר).

איזה טיפול יעיל יותר ל-PTSD?

ניתוח הנתונים הצביע על השפעות גדולות לכל ההתערבויות, ללא הבדלים משמעותיים בין שיטות הטיפול השונות. עם זאת, החוקרים מציינים שיש שיטות טיפול שנחקרו יותר, שהושוו יותר, ולכן יש לראות את התוצאות בעניינן כיציבות יותר. השיטות בעלות היציבות הרבה ביותר היו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול בחשיפה.

מכיוון שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בין השיטות במידת יעילותן, החוקרים ממליצים שהבחירה בסוג הטיפול באנשים עם הפרעה פוסט-טראומטית תהיה לפי גורמים כמו מידת הנגישות לטיפול והעדפות אישיות של המטופל.

החוקרים אינם דנים בסיבות האפשריות לתוצאות שלהם. עם זאת, נדמה שהסבר אפשרי אחד הוא שעצם ההגעה לטיפול, עצם ההתייחסות לבעיה והמגע האנושי הטיפולי עושים את שלהם.

מחקר ענק שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry, מצא כי טיפול פסיכולוגי יעיל יותר מתרופות לאנשים הסובלים מ-PTSD. החוקרים ניתחו נתונים מ-112 מחקרים ומצאו שמבין הטיפולים הפסיכולוגיים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא הטיפול הנחקר ביותר וגם זה עם ההשפעה הגדולה ביותר. הטיפול השני, גם מבחינת מספר המחקרים שבחנו אותו וגם מבחינת ההשפעה שלו, היה EMDR. גם חלק מהטיפולים התרופתיים נמצאו יעילים, אם כי כשהסתכלו על הטיפולים התרופתיים כקבוצה והשוו אותה לקבוצת הטיפולים הפסיכולוגיים, החוקרים מצאו כי לטיפולים הפסיכולוגיים השפעה גדולה יותר. החוקרים ציינו שטיפול דינמי, טיפול בהיפנוזה ודיקור נמצאו יעילים אף הם לנפגעי פוסט טראומה, אם כי המחקרים לגביהם מעטים מדי כדי להגיע למסקנות חד-משמעיות.

Psychological Medicine doi:10.1017/S0033291714000853