אורית מספרת על ההתמודדות עם סרטן השד

אורית סוויד (45), אם ל-4 מרעננה, הקפידה להגיע באופן קבוע לבדיקה אצל כירורג שד. למרות זאת, זמן קצר אחרי הביקור האחרון אצל כירורג, גילתה בעצמה גוש גדול בשד – שהתברר כגידול ממאיר בשלב מתקדם. ״סגרתי את גן הילדים שניהלתי והתפניתי רק להחלמה. שמתי את כל האופטימיות והשמחה בהחלמה שלי, וברוך השם זה עזר. מבחינתי זה מה שהציל אותי. זו התרופה״. 

איך ומתי הופיעו אצלך תסמינים?

״מאז שנת 2017 הלכתי לבדיקות שגרתיות אצל כירורג שד בקופת החולים כל חצי שנה - כל פעם אצל רופא אחר. כל הזמן שלחו אותי הביתה ואמרו שהכל בסדר. לפני כשנתיים, שלושה חודשים אחרי הביקור האחרון אצל כירורג, פתאום הרגשתי גוש גדול בשד״.

איך אובחנת?

"חזרתי לכירורג ואמרתי לו שאני מרגישה משהו. הוא שלח אותי לממוגרפיה. יום למחרת כבר התקשרו אליי בהול שאני חייבת לעשות ביופסיה. עשיתי וחיכיתי לתשובות חודש וחצי! ואז אמרו לי שהבדיקות התקלקלו ונאלצתי לעשות ביופסיה חדשה. עד היום אני לא יודעת מה קרה שם.

עשיתי עוד בדיקה. הפעם הלכתי לבית החולים השרון, והרופאה שם עשתה לי ביופסיה מאוד מאוד יסודית – הייתה איתי מעל שעתיים, מחזיקה לי את היד ומרגיעה אותי, כי זה באמת תהליך כואב.

שבוע אחרי הביופסיה, יום לפני אירוע בת המצווה של התאומות שלי, קראו לי לחזור לרופאה. כשבאתי היא אמרה לי ׳תקשיבי יש לך סרטן׳. היא אמרה שהמצב ממש לא טוב ושלחה אותי לאונקולוגית. ישר חשבתי על כימו ונורא נלחצתי - שאהיה זקנה, שלא אוכל לעשות כלום. אבל האונקולוגית אמרה לי ׳אם לא תעשי כימו תמותי. הגעת בדקה ה-99.999 שלב 3 בואכה 4, הסרטן מתחיל להתפשט בגוף. את מתחילה כימו אתמול׳.

בסוף היא נתנה לי שבוע להתאפס על עצמי, למצוא פתרון לעסק - ניהלתי גן שהיה בבעלותי. הבנות שלי התגייסו לעזור ומילאו את התפקד שלי עד שהגן נסגר באותו הקיץ״.  

מה היו החששות הגדולים שלך?

״החששות הכי גדולים שלי היו שאני הולכת להזדקן – שאהפוך לאישה חלשה שלא תוכל לזוז וללכת. כמובן פחדתי שאאבד את השיער שלי - שזה היה אחד הדברים הממש קשוחים. וגם פחדתי שהטיפולים מאוד יכאיבו לי - שאני אהיה בסבל גדול. התפללתי לשם שייתן לי לעבור את זה בלי שיכאב לי יותר מדי, שלא אסבול יותר מדי ושאשאר אני״.

באילו טיפולים התנסית?

״ישר התחילו לי כימו, כי היה צריך להקטין את הגושים או להעלים אותם לפני שמתחילים ניתוח. בבדיקת סי. טי אפילו ראו נקודה קטנה בחזה. היא נעלמה אחר כך.

הגידול שלי היה טריפל פוזיטיב, זאת אומרת שצריך לטפל בו גם בתרופות ביולוגיות שפועלות על חלבון HER-2 וגם בתרופות הורמונאליות. מצד אחד זה מנחם כי יש טיפול לסרטן, אבל HER-2 מצריך עוד שנה של טיפול ביולוגי. קיבלתי את כל החבילה: גם כימו, גם שני ניתוחים, גם הקרנות, גם טיפול הורמונאלי וגם טיפול ביולוגי״.

הכימותרפיה

״הכימו היה טקסוטר. שישה מחזורי טיפול. בימים הראשונים אתה על הסטרואידים שאתה מקבל יחד עם הכימו. כמה ימים אחרי הטיפול מקבלים תרופה שמגבירה תאי דם לבנים בגוף וזה ממש מפיל. בשלב הזה גם ההשפעה של הסטרואידים פגה, ואז אתה ממש נופל מבחינת ההרגשה והקושי והחולי – זה מתנקז למין שבוע כזה. אחר כך יש התאוששות קלה, מתחילים לקום ללכת ולעשות דברים עד הטיפול הבא – ואז עוד פעם, ככה 6 מחזורים. הטעם המתכתי בפה נשאר לאורך כל התקופה.

ניסיתי כובע קרח למניעת נשירה, אבל זה לא עזר. כמה שבועות אחרי הטיפול הראשון, כשהשיער החל לנשור בכמויות - הלכתי ועשיתי גלח אצל הספרית שלי. בכינו ביחד. חשבתי שאלך עם פאה, אבל ראיתי שזה לא נוח ומציק, והלכתי עם כובעים, ואם לא התחשק לי אז עם הקרחת.

בטיפול הכימותרפיה הראשון עם קרטיב וכובע קרח למניעת נשירה (צילום: אלבום פרטי)

עוד על סרטן ושיער

מה שממש עזר לי זה שיום לפני הכימו לפחות הצלחתי לעשות ציור באיפור קבוע של הגבות. היא לא הסכימה לקחת ממני כסף. זה טיפול נורא יקר – 1,700-2,000 שקל. הגבות והריסים נושרות אחרי הטיפול ולקח זמן עד שזה גדל, ולפחות הגבות המצוירות נתנו לי מסגרת של הפנים.

(צילום: אלבום פרטי)

לא ידעתי שנהיים פצעים בפה אם לא שמים קרח בטיפול, ואחרי הטיפול הראשון יצאו לי פצעים נוראיים, כמו כבשן אש. מאז במהלך הטיפול בטקסטור תמיד שמתי קרח בפה כדי למנוע פצעים וגם קרח בידיים וברגליים תוך כדי הטיפול כדי למנוע נמלולים. ותמיד תמיד צריך לשמור על הלשון הנקייה – כל התקופה של הטיפולים. אתה גומר לאכול – חייבים לצחצח.

כשישבתי בכימו הייתי מדמיינת את עצמי מטיילת לי בעולם. דמיינתי את עצמי באיסלנד – עושה טיול עם כל האתגרים. סיפרתי לכולם שאני לא יודעת איך – אבל אני אגיע לשם, וברוך השם יש לי את תמונות הניצחון שאני על אופנוע שלג באיסלנד. עשינו טיול של המשפחה הגרעינית בארה״ב ואיסלנד. אני תמיד אומרת תצעק את החלומות שלך - זה קורה״.

תמונת הניצחון בטיול החלומות באיסלנד (צילום: אלבום פרטי)

הניתוחים

״אחרי חצי שנה של עירויים עברתי את הניתוח הראשון. ניתוח כריתה מלאה ושחזור עם מותחן, ובשד השני היה משהו לא ברור - לא סרטני, אבל פתחו גם את השד השני להוציא מה שהיה שם ליתר ביטחון. את השד שכרתו הם הרסו לי לגמרי. בהתחלה כל השד היה נראה בצקתי וכמעט הכניסו אותי לעוד ניתוח באותו יום. בסוף הייתי כמעט שבוע בבית חולים כדי לראות מה קורה עם הבצקת. חודש אחרי הניתוח הראשון נהיה לי נמק ברבע פטמה, אז הכניסו אותי לעוד ניתוח.

בכימו שלשלתי את חיי וירדתי 14 קילו. וכשעליתי חזרה השד הטבעי היה גדול, ונהיה הבדל בין הצדדים. הלכתי לקנות חזייה עם חצי פרוטזה ומאז אני הולכת איתה קבוע״.

ההקרנות

״אחרי הניתוח עשו לי הקרנות שעוד יותר שינו את השד - זה מכווץ ומעוות אותו. 15 הקרנות יום אחרי יום - כל יום חוץ משישי שבת. זה שורף את התאים ועושה כוויות. צריך למרוח הרבה חומרים ולקח זמן עד שזה עובר״.

עוד על הקרנות לסרטן שד

הטיפול הביולוגי

״בגלל שהגידול שלי היה חיובי ל-HER-2 קיבלתי את הטיפול הביולוגי – הרצפטין ופרג'טה, סך הכל שנה, מיוני 2021 עד יוני 2022 – לפני הניתוח ואחריו. לאורך כל התקופה, כל שלושה שבועות הלכתי לקבל טיפול ביולוגי בעירוי. זה היה מאוד כואב כי לא נשארו לי ורידים ולא היה איפה להכניס עירוי. עד שהכניסו לסל את הטיפול הביולוגי כזריקה ולא בעירוי – פסגו. זה ממש הציל אותי. אני באה למחלקה, 10 דקות רופאה יושבת עליי עם המחט ומזריקה לי לאט לאט וזהו - הולכת. לא נגמר לי היום״.

עוד על הטיפול הביולוגי לסרטן השד

מה היה מבחינתך החלק הכי קשה?

״הניתוח היה החלק הכי קשה בהחלט. איבדתי איבר שכל כך אהבתי, וזה פוגע בנשיות. לא התאוששתי מאיך שזה עד היום. אני כאובה וזה מאוד מפריע לי. עד רמה שעכשיו אני מוכנה לעשות שחזור חדש ולקחת מהבטן – מאיבר בריא, כדי לתקן את זה.

יש גם הרבה תופעות לוואי שמצטרפות לסרטן השד כמו יובש בנרתיק, כך שזה מאוד פוגע בנשיות וכתוצאה בביטחון העצמי ובהרגשה, ולא משנה כמה בעלי יגיד לי שאני מהממת״.

מה הכי עזר לך בהתמודדות עם הטיפולים והתסמינים?

״הייתי הולכת ל׳בית אורנית׳ לחולי סרטן של עמותת ׳עזר מציון׳ ועושה דברים כמו פילאטיס ואומנות - וזה משכיח כאבים וחולי. הם גם ארגנו לנו טיול לאיטליה. עזר לי מאוד להיות עם נשים אחרות שעוברות מה שאני עוברת, לעבד כל מה שאני עוברת וככה לעבור את זה. נעזרתי גם בארגון ׳נולדת לנצח׳ שהיו מבשלים לנו.

הפכתי את מה שעברתי במסע להמון הומור שחור ואני מרצה על כך. זאת הרצאה מאוד מצחיקה ושמחה כי הומור וצחוק הם כאמור חלק חשוב מאוד בהחלמה.

גם שיתפתי על המסע בפייסבוק – שיתפתי כל הרגשות. השיתוף מאוד עזר לי. אני חושבת שאנשים ששומרים את הסרטן בסוד ולא משתפים חולים פעמיים – גם עוברים מה שכולם עוברים וגם ההסתרה זה עוד נטל״.

האם הייתה גם איזושהי השפעה חיובית למחלה על חייך?

״המוטו שלי זה שהסרטן הוא לא מתנה, אבל הוא מביא איתו מלא מתנות קטנות. הכרתי נשים מדהימות. הכרתי גם אנשים מדהימים שמקדישים את כל החיים שלהם לחולי סרטן וזה השפיע עליי – אני בהכרה שאני גם רוצה לתרום ולתת בתחום הזה. אפילו הקמתי קבוצה לטיולים של נשים שמחלימות מסרטן. עשיתי עוד הרבה דברים טובים שמילאו לי את הנשמה - עשיתי מיצג אומנתי שהוצג בתערוכה, כתבתי שיר ואני עובדת על מופע סטנד-אפ, וכמובן טיול ניצחון מדהים באיסלנד״.

המיצג בתערוכה (צילום: אלבום פרטי)

מה היית אומרת לנשים אחרות שעומדות לעבור את מה שעברת?

״התרופה נמצאת בכן – השמחה והאופטימיות. אם תדבקו בזה אתן תצאו מזה ותחלימו. לא להיכנס לדיכאון וייאוש. צריך גם לעצור את מרדף החיים: להוריד את הלחץ ולעשות דברים בשביל עצמכן, בשביל הנפש״.

טיול החלומות באיסלנד (צילום: אלבום פרטי)