כל עובדי מערכת הבריאות, וגם חלק גדול מהציבור, למדו להכיר בשני העשורים האחרונים את המונח אוסטיאופורוזיס. מקור השם בשפה הלטינית ופירושו עצם מחוררת (אוסטיאו - עצם, פורוזיס - חירור). המונח הופיע לראשונה בספרות הרפואית בצרפת בשנת 1820, והתייחס לתיאור מבנה פגום של העצם שנצפה במיקרוסקופ.

ב-1846 הופיע המונח בשפה האנגלית ומשם הגיע גם אלינו. בניגוד למונחים רבים ברפואה שמשמעותם לא השתנתה במשך השנים, הגדרת האוסטיאופורוזיס עברה שינויים רבים במשך למעלה מ-180 שנה. התמורות שיקפו את התקדמות הרפואה בהבנת המחלה וביכולת לחזות את הסיכון לה.

בעבר התייחסה ההגדרה רק למצב שבו הופיעו שברים בעצמות - מצב שהיום מוגדר כאוסטיאופורוזיס קשה. אנו יכולים לזהות את המחלה עוד לפני הופעת השברים, באמצעות מדידת צפיפות העצם. כאשר הצפיפות יורדת ב-25% או יותר, מוגדר המצב כאוסטיאופורוזיס. אצל אנשים בעלי צפיפות עצם ירודה גדל הסיכון להופעת שברים.

מהאדם הקדמון ועד למאה ה-19

היכולת לראות עצמות אשר מתחבאות בתוך גופנו קיימת רק כ-100 שנה. בשנת 1895 גילה פיזיקאי גרמני בשם וילהלם קונרד רנטגן את הקרינה, הנקראת על שמו. הוא אף זכה על כך בפרס נובל. המצאה זו אפשרה לזהות ולמקם שברים בעצמות, שבמשך אלפי שנים אובחנו רק על פי מדדים חיצוניים.

שברים הופיעו לראשונה בעצמות שגילו ארכיאולוגים, המתוארכות לפני 250 אלף שנה. השברים היוו כמעט תמיד נכות ניכרת, שאף גרמה פעמים רבות למוות. בתקופת האדם הקדמון, טופלו השברים על ידי קיבוע לסדי עץ. חלק מהשברים נרפאו לבד, אך גרמו לשינוי צורה ניכר של הגפיים שניתן לראותו בשלדים שנמצאו באתרים ארכיאולוגיים.

מתקופת הקדמונים ועד להמצאת הרנטגן אבחון השברים התקדם אך במעט. לאחר הכנסת צילומי הרנטגן לשימוש נרחב ברפואה גברה היכולת לאבחן שברים שקשה לזהותם בבדיקה גופנית רגילה, כגון השברים בחוליות.

המאה ה-20 וההווה

פריצת דרך נוספת בהתייחסות למחלה התרחשה בעקבות עבודתו של רופא חוקר אמריקאי – פולר אולברייט. לפני 60 שנה תיאר הרופא מצב של ירידה בכמות העצם בנשים לאחר גיל המעבר או בקרב נשים צעירות שעברו כריתת שחלות. הוא הוכיח שמתן אסטרוגן משפר את מאזן הסידן בגוף האישה. כמו כן, הראה שניתן לבלום איבוד קומה ושברים בחוליות אצל נשים על ידי מתן טיפול הורמונלי ממושך.

שיטות להערכת איכות העצם באמצעות צילומי רנטגן נכנסו לשימוש בהדרגה. הן היו כרוכות בכמות לא מבוטלת של קרינה ותלויות במיומנות של המבצעים. לפני כ-30 שנה החלו לראשונה לפתח שיטות מדידה של צפיפות העצם באמצעות זרם פוטונים (חלקיקי אור). השיטות שוכללו בהדרגה והיום מדידת צפיפות העצם היא בדיקה שגרתית הזמינה בארץ לכל אישה וגבר מגיל 60 במסגרת סל הבריאות.

אנשים המצויים בסיכון גבוה בגלל מחלות או שימוש בתרופות (כגון תכשירי קורטיזון) שפוגעות באיכות העצם, כמו גם אנשים שסבלו משברים לאחר חבלה קלה, זכאים לבצע את האבחון במסגרת סל הבריאות בגיל צעיר יותר.

הבדיקה אף שימשה חוקרים בניסיון להבין האם כבר בתקופת הברונזה סבלו בני אדם מבעיות בעצם. בדיקת צפיפות העצם בוצעה ל-14 שלדים מתקופת הברונזה שנתגלו בחפירות. בשלדים נראתה ירידה מתמשכת בצפיפות העצם בנשים לאחר גיל 25-20, עם העלייה בגיל.

הטיפול במחלה

במשך שנים רבות מבחר הטיפולים התרופתיים היה דל והסתכם במתן תכשירי סידן וויטמין D (לנשים וגברים) והורמונים לנשים לאחר גיל המעבר. נעשה ניסיון לטפל בפלואוריד, שבהדרגה יצא מהשימוש בגלל סיכון לעליה בהופעת שברים במטופלים.

פריצת דרך בטיפול באוסטיאופורוזיס התרחשה לאחר גילוי ההשפעה המיטיבה של תרופות ממשפחת הביספוספונטים. התרופה הראשונה מסוג זה שהופצה לשימוש קליני היא הפוסאלאן. מולקולת הביספוספונט, שהיא בעלת מרכיבים מינרליים הדומים למרכיבי העצם, הייתה מוכרת לכימאים כבר משנת 1865.

המולקולה שימשה בתעשייה להגנה על צנרת. רק בשנת 1969 פורסמו מאמרים בספרות הרפואית שציינו את תכונותיה בהגנת העצם, מניעת פעילות תאים מפרקי עצם ויצירת יציבות של המרכיבים המינרליים. לאחר מכן בוצעה שורה של מחקרים קליניים שהוכיחו את יעילות הפוסאלאן ותרופות נוספות מאותה משפחה במניעת שברים.

עד היום פוסאלאן היא התרופה שנחקרה במשך התקופה הארוכה ביותר בטיפול בחולים עם אוסטיאופורוזיס - 10 שנות טיפול במסגרת מחקר. כיום עומדות לרשותנו תרופות רבות לטיפול באוסטיאופורוזיס, הן ממשפחת הביספוספונטים והן תרופות בעלות השפעות הורמונליות. בשנים האחרונות הוכנס לשימוש תכשיר בונה עצם, אך הוא כלול בסל הבריאות רק עבור חולים שעברו שבר אוסטיאופורוטי תחת טיפול אחר, או שתרופות אחרות נגד אוסטיאופורוזיס הרעו את מצב צפיפות העצם שלהם.

*פרופ' צופיה איש-שלום היאמומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת, מנהלת תחום אוסטאופורוזיס באתר "כמוני", מרפאה - בית חולים אלישע בחיפה