ניוון מקולרי רטוב הקרוי גם 'ניוון מקולרי נאו וסקולארי' הוא השלב המתקדם של ניוון מרכז הרשתית (המקולה), מצב אשר שמתפתח על רקע העלייה בגיל, כשהוא מלווה בצמיחה של כלי דם חדשים באזור המקולה – שלב ממנו סובלים כעשירית מהאנשים עם ניוון מקולרי גילי.

בעוד שהשלב הרטוב של המחלה מעלה משמעותית את הסיכון לפגיעה קשה בראייה ולעיוורון, בעשורים האחרונים הוכחה יעילותן של תרופות הניתנות בהזרקות תוך עיניות, אשר בולמות את הצמיחה הפתולוגית של כלי דם חדשים באזור המקולה, ומסייעות לעיכוב ההידרדרות בראייה. הזרקות אלה מאפשרות גם להפחית הצטברות נוזלים ברשתית ודימומים.

אבחון של ניוון מקולרי נסמך על בדיקה אצל רופא העיניים, ומבוסס בתחילה על זיהוי 'דרוזן' – נקודות צהבהבות זעירות באזור מרכז הראייה בקרקעית העין שמעידות על משקעי חומר חוץ תאי ובעיקר סידן. דרוזן מאפיין ניוון מקולרי יבש, אך כאשר עולה החשד לצמיחת כלי דם פתולוגיים והתקדמות המחלה, תוך פגיעה בבדיקות לחדות ראייה, המטופלים יופנו לבדיקת OCT – הדמיה אופטית של הרשתית שעשויה לזהות כלי דם פתולוגים, דימומים ושינויים ברקמות ברשתית שמקורם בהצטברות נוזלים שהופרשו מכלי הדם – מה שמעיד על קיום של ניוון מקולרי רטוב.

כעת מדווח צוות חוקרים מאיטליה כי ככל שהתהליך האבחנתי של ניוון מקולרי רטוב מוקדם יותר, וככל שמותאמות למטופלים במהירות רבה יותר הזרקות תוך עיניות רבות – כך גדל הסיכוי למניעת הידרדרות הראייה ולהצלחת הטיפול.

פחות הפרשות נוזלים

החוקרים מאוניברסיטת מילאנו ואוניברסיטאות נוספות ברחבי איטליה בחנו נתונים שנאספו במחקר שעוקב אחר מטופלים בהזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי גילי – מחקר ה-EAGLE, וזאת במטרה להעריך את יעילות הטיפולים בהזרקות תוך עיניות הניתנים במרפאות.

המחקר כלל מעקב שנמשך כשנתיים אחר 745 מטופלים ממספר מרכזים רפואיים באיטליה בגיל 75.6 בממוצע, שאובחנו עם ניוון מקולרי רטוב וקיבלו לראשונה טיפול בהזרקה תוך עינית בשנת 2016. מבין המטופלים, 429 השלימו מעקב הדוק למשך שנה ו-335 מטופלים השלימו מעקב של שנתיים.

לאורך המעקב, במשך שנתיים קיבלו המטופלים בממוצע 8 הזרקות תוך עיניות אשר הובילו לשיפור משמעותי בראייה. בעוד שבתחילת המחקר הוערכה חדות הראייה של המטופלים בראייה של 53.43 אותיות בממוצע, בתום שנת הטיפול הראשונה בהזרקות השתפרה הראייה בהיקף של 2.45 אותיות בממוצע, וכעבור שנה נוספת נצפה אובדן ראייה מצומצם של 1.34 אותיות בממוצע בקרב המטופלים.  

ניתוח סטטיסטי העלה כי גיל המטופלים ומספר ההזרקות וכן כמות הנוזלים שמופרשים מכלי הדם החדשים לרשתית – משפיעים באופן בלתי תלוי על איכות הטיפול ויכולות הראייה כעבור שתי שנות המעקב.

החוקרים מצאו כי הימצאותן של הפרשות נוזליות ברשתית פוגעת משמעותית בתוצאות הטיפול בהזרקות, ומטופלים שברשתית העין שלהם זוהו הפרשות נוזלים שמקורן בכלי הדם הפתולוגיים ירדו כעבור שנתיים של הזרקות בתוצאות בדיקות חדות הראייה בהיקף של 5.02 אותיות בממוצע, יותר מאשר נבדקים שעברו הזרקות במצב של רשתית 'יבשה'.

החוקרים מצאו עוד כי מתן הזרקות תוך עיניות תחת פרוטוקול טיפולי מסודר וקבוע ובמינונים קבועים – משפר את תוצאות הטיפול ומוביל לשיפור חדות הראייה כעבור שנה וליציבות בבדיקות מעקב בהמשך.

החוקרים שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת PLOS ONE מסכמים כי תוצאות הטיפול המרפאתי בהזרקות תוך עיניות "עשוי להשתפר במקרה של אבחון מוקדם, וכשקיים מספר גבוה יותר של הזרקות תוך עיניות ובתנאים של רשתית יבשה מהפרשות בעת מתן הטיפול".

החוקרים מציינים כי נדרש פיתוח של טיפולים יעילים חדשים שיכוונו ישירות למניעת הצטברות נוזלים ברשתית בקרב אנשים עם ניוון מקולרי רטוב – כמטרה טיפולית שעשויה לשפר את יעילות הטיפולים בהזרקות ולמנוע את הידרדרות הראייה ועיוורון.

למנוע עיוורון

ממצאי המחקר העלו כי מטופלים עם ראייה חדה יותר בתחילת המחקר הצליחו להציג התמדה טובה יותר בטיפולים בהזרקות התוך עיניות – באופן שעשוי לשפר את תוצאות הטיפול. החוקרים מציינים כי לתופעה עשויים להיות מספר הסברים אפשריים: חדות ראייה ירודה כבר בתחילת המחקר עשויה להעיד על הצטברות פיברוזיס ופגיעה בשכבות הבסיס ברשתית וסיכון גבוה יותר להצטלקות רקמת הרשתית שפוגעת ביעילות הטיפול, כמו כן, רופאים עשויים מראש לטפל באופן פחות אינטנסיבי בהזרקות תוך עיניות במטופלים שמציגים פגיעה בחדות הראייה. בנוסף, מטופלים שראייתם חדה יותר עשויים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה יותר לשפר את איכות הראייה באמצעות הטיפולים בהזרקות ולמנוע הידרדרות.

החוקרים מציינים כי נדרש שיפור באבחון המוקדם והטיפול המוקדם בניוון מקולרי רטוב, וכן מודעות רבה יותר לסיכון בהתקדמות המחלה, כאשר שיפור במדדים אלה עשוי לשפר גם את ההיענות לטיפולים בהזרקות תוך עיניות. זאת על רקע ממצאי המחקר, אשר בו אבד הקשר עם כ-43% מהמטופלים בהזרקות במשך תקופת המעקב.

בראיון לתקשורת בעקבות פרסום הממצאים אמר ראש הצוות החוקרים, פרופ' ג'יובאני סטאורני, חוקר ברפואת העיניים מאוניברסיטת מילאנו, כי "הזרקות תוך עיניות גרמו למהפך בטיפול בניוון מקולרי רטוב. יעילותן בשמירה על דיוק הראייה של המטופלים, בהיותן משמרות את אזור המקולה יבש תוך חסימת הפרשות חוזרות של נוזלים, מודגמת במחקרים רבים". לדבריו, "אבחון מוקדם והתערבות בשלב מוקדם עם מעקב מתמשך שמטרתו להעריך את הצטברות הנוזלים ופעילות נוספת באזור המקולה – הם קריטיים למניעת אובדן ראייה בלתי הפיך".

מחקרים רבים מצביעים על ניוון מקולרי רטוב כשלב מתקדם ומסוכן של ניוון מקולרי גילי אשר מגדיל משמעותית את הסיכון להידרדרות הראייה עד כדי עיוורון. בעוד ש-10% מקרב 90% מהמאובחנים בניוון מקולרי גילי המצויים בשלב היבש – יפתחו עיוורון, קרוב ל-90% מתוך עשירית מהמאובחנים המצויים בשלב הרטוב נמצאים בסיכון לעיוורון. על כן ניוון מקולרי רטוב מהווה את אחת הסיבות המרכזיות לעיוורון במדינות המערב, ובישראל מהווה את הסיבה הראשונה לעיוורון, לפני גלאוקומה ורטינופתיה סוכרתית.

סוגיית ההיענות לטיפולים בהזרקות תוך עיניות שעולה במחקר הנוכחי נידונה גם בעבודות רבות נוספות. חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי שערי צדק דיווחו באוקטובר 2020 בכתב העת SN Comprehensive Clinical Medicine על ירידה משמעותית בהיענות להזרקות תוך עיניות בעקבות התפרצות מגפת הקורונה ומדיניות הסגרים, כאשר בסקר הראשון באביב 2020 נצפתה ירידה של 50% בהזרקות תוך עיניות בהשוואה לשלוש שנים לפני כן.

PLOS ONE, Doi: 10.1371/journal.pone.0256461