פגיעה קוגניטיבית, כלומר התדרדרות של יכולות הזיכרון, ריכוז וחשיבה, שכיחה בקרב כ- 50% מהאנשים עם טרשת נפוצה. הפגיעה הקוגניטיבית בטרשת נפוצה מיוחדת וקשה לזיהוי, אין היא דרמטית וברורה כמו במחלת האלצהיימר ויכולה לבוא לידי ביטוי רק בתחום קוגניטיבי ספציפי, עליו המטופל יכול לפצות. הצוות המטפל ובני המשפחה יכולים שלא לזהות את הפגיעה הקוגניטיבית וגם על הדיווח הסובייקטיבי של הנבדקים לא ניתן לסמוך באופן מלא כי הוא תלוי במידה רבה בתחושות ומצב הרוח ברגע בו הם נשאלים. כדי להעריך את היכולות הקוגניטיביות יש להיעזר במבחנים נוירופסיכולוגים המיועדים לטרשת נפוצה. קשיים קוגניטיביים כבר זוהו כחלק מהסימפטומים של טרשת נפוצה כבר לפני כמאה שנים, אך הערכה וביסוס של בדיקות תקפות ומעקב לנושא זה התבססו רק בין שנות ה- 80 עד ה- 90. בהמשך למעקב הקוגניטיבי החלו חוקרים לזהות מאפיינים ודפוסים המשפיעים על היכולות, שכדאי להכיר אותם, מכיוון שחלקם בשליטתנו וניתנים לטיפול: 1. מגדר – גברים נוטים לסבול מפגיעה קוגניטיבית חמורה יותר בהשוואה לנשים. 2. גיל – ההשפעה של הזדקנות על הקוגניציה דומה לדפוס שנראה בקרב אוכלוסייה של נבדקים בריאים. כן נראה, כי אלו המאובחנים בגיל צעיר יחסית יש להם סבירות גבוהה יותר לסבול מבעיות קוגניטיביות בעתיד (חשוב לציין כי בגלל הטכנולוגיה המפותחת בימינו יש מחלוקת על ממצא זה ויש הטוענים שאיננו תקף יותר). 3. מהלך מחלה – אלו בעלי מהלך מחלה פרוגרסיבי נוטים לסבול יותר מבעיות קוגניטיביות בהשוואה לאלו עם מהלך התקפי-הפוגתי. 4. מצב סוציואקונומי – ככל שהמצב הסוציואקונומי גבוה יותר, כך פוחתת הסבירות לסבול מבעיות קוגניטיביות. 5. דיכאון – דיכאון יכול לבדו להביא לירידה ביכולות הקוגניטיביות, כמו גם להחמיר קשיים קיימים. 6. עייפות – דפוס דומה לנראה בדיכאון. 7. משך מחלה – לא נמצא קשר לבעיות קוגניטיביות בשל ההטרוגניות של שכיחות הפגיעות. פגיעה קוגניטיבית יכולה להימצא גם בקרב אנשים בתחילת המחלה ואף בשלבים של אירוע בודד, בהם האבחנה עדיין איננה ודאית. לעומת זאת ישנם אנשים עם שנות מחלה רבות ללא כל סימן לירידה ביכולות הקוגניטיביות. 8. שנות לימוד ואינטליגנציה – ככל שאלו רבות או גבוהה יותר, כך הסיכוי לסבול מפגיעה קוגניטיבית יורד. 9. מעשנים – סובלים יותר מפגיעות קוגניטיביות. 10. מעשנים קאנביס – כאן היקף המחקר קטן יותר, אך בינתיים נראה כי גם עישון של קאנביס מביא ליותר פגיעות קוגניטיביות. 11. גנטיקה – למרות שיש ממצאים לגבי הקשר שבין יכולות קוגניטיביות וגנטיקה בנבדקים בריאים ופגיעה קוגניטיבית במחלת האלצהיימר, לא נמצאו עד כה מרכיבים גנטיים אשר יצביעו על פגיעה קוגניטיבית בטרשת נפוצה. מצד שני, זהו תחום מחקרי שעדיין בחיתוליו וחוקרים רבים מאמינים שבשנים הקרובות יימצא הגן שיעזור להסביר את הופעתן של פגיעות קוגניטיביות, לפחות באופן חלקי. 12. הפגיעה במוח – סריקות ה- MRI מספקות מידע לגבי סוג ורמת הפגיעה במוח. מידע זה מאפשר לחוקרים לבחון את הקשר בינן לבין היכולות הקוגניטיביות. נמצא שקיים קשר חלש בין הכמות המצטברת (הנפח הכולל) של הנגעים בחומר הלבן (המיאלין) לבין היכולות הקוגניטיביות. קשר חזק יותר נמצא בין אטרופיה של החומר האפור (בתוכו נמצאים תאי העצב עצמם) לבין פגיעה קוגניטיבית. מחקרים מתקדמים יותר מצליחים למצוא קשר בין האזור במוח בו זוהתה האטרופיה לבין סוג הפגיעה הקוגניטיבית (זיכרון/ מהירות עיבוד מידע/ יכולות ניהוליות).   מתוך Nature Reviews NEUROLOGY