מאת פרופ' צופיה איש שלום.

מחלת האוסטיאופורוזיס הנה מחלה שמתפתחת ללא תלונות או סבל עד לרגע הופעת השבר. בארץ מושקע מאמץ רב באיתור מוקדם של חולים בסיכון שברים ובטיפול בחולים אלה, אך חולים שסבלו משברים אוסטיאופורוטיים אופייניים ברוב המקרים נותרים ללא טיפול.

מזה כשנה מתנהל במרכז רפואי רמב"ם פרויקט קליני טיפולי למניעת שבר נוסף. הפרויקט הנו שיתוף פעולה בין המחלקות האורטופדיות והיחידה למטבוליזם העצם והסידן.

מטרת הפרויקט איתור חולים שסבלו משבר אוסטיאופורוטי, כלומר שבר לאחר חבלה מינימלית או ללא חבלה כלל, שהצריך אשפוז במחלקה האורטופדית, הערכת טיפול נוכחי באוסטיאופורוזיס והמלצה על טיפול מתאים בהתאם למצבו של החולה (כולל הערכת תפקוד רב מערכתי).

חשוב לציין שקיים סיכון מוגבר , פי 7 לשברים אוסטיאופורוטיים נוספים לאחר שבר אוסטיאופורוטי ראשון, כמו כן קיים סיכון של 20% לשנה לשבר בגפה הנגדית לאחר שבר צוואר ירך ראשון.

לפי הנתונים מהשנה ההחולפת, מתוך 385 נשים שאושפזו במחלקות האורטופדיות ברמב"ם עם שבר צוואר הירך, רק 81 נשים (21% ) קבלו טיפול תרופתי כל שהוא למניעת שברים, לפני אירוע השבר. לאחר האשפוז, התווספו 5% נוספים לקבוצת המטופלות.

מרבית החולות נותרו ללא טיפול למרות התערבותנו, בעיקר בגלל היעדר שיתוף הפעולה בקהילה או בגלל הפניה לבצוע בדיקות מיותרות כגון צפיפות עצם לחולים לאחר שבר צוואר הירך לשם קבלת אישור לטיפול תרופתי באוסטיאופורוזיס. המצב אף חמור יותר בקרב הגברים.

מתוך 162 גברים שאושפזו עקב שבר צוואר הירך רק 2 (1.2% ) קיבלו טיפול תרופתי לפני אירוע השבר , לאחר האשפוז עלה מספר המטופלים ל- 10.5% בלבד.

המטופלים ומשפחותיהם אינם מודעים שכאשר מתרחש שבר לאחר חבלה קלה ( נפילה מגובה עמידה) או ללא חבלה כלל, מדובר במחלת שלד אוסטיאופורוזיס או אוסטיאומלציה - מחלה הנובעת בד"כ מחסר ויטמין D) והם אינם פונים לטיפול למניעת שברים נוספים.

לעתים קרובות מדובר בהתחלת טיפול בחולים שלא קבלו טיפול קודם ובמקרים נוספים מדובר במעבר מטיפול נוגד פרוק עצם לטיפול המעודד בניית עצם. כל הטיפולים כלולים בסל הבריאות.

באנשים הנוטלים טיפול ממושך בתכשירים נוגדי פרוק עצם מקבוצת תרופות הנקראות ביספוספונטים: אקטונל, אלנדרונאט, מקסיבון, פוסאלאן, אקלסטה, עלולים לעתים רחוקות להופיע שברים בלתי טיפוסיים, אלה שברים המופיעים בעצם עבה, בעיקר בעצם הירך. שברים אלה לעתים קשי ריפוי ומצריכים טיפול בתרופות בונות עצם.

לסיכום: בארץ קיימת מודעות בלתי מספקת לצורך בטיפול בחולים שחוו שבר אוסטיאופורוטי. חשוב מאוד שהחולים ומשפחותיהם יבינו שלא מדובר רק בארוע של" נפלתי ושברתי" אלא במחלה של השלד כולו, שמגבירה במידה ניכרת את הסיכון להופעת שברים נוספים.

אין גיל שבו מאוחר להתחיל טיפול באוסטיאופורוזיס. להפך, עם העליה בגיל, גובר הסיכון להופעת שברים וכדאי מאוד לתת טיפול למניעת הופעת שברים אלה.

טיפול תרופתי יעיל עשוי למנוע הופעה של שברים נוספים במידה ניכרת.