תא השומן אינו תמים, או למה זה לא פשוט להישאר רזה אחרי שמרזים
רובנו העוסקים בבעיית ההשמנה מתמקדים ביחס שבין הוצאת האנרגיה והכנסת האנרגיה לגוף ומתייחסים אל תאי השומן כמחסן האוגר את העודפים.
גם אני, המודעת כבר מזמן למניפולציות של רקמת השומן בחרתי לקרוא לבלוג הקודם שלי - "שיר השרירים" ולא למשל "הדרכים העקלקלות של השומן לאבטחת מאגריו" או "שומן שנאגר כבר לא יוחזר" ...
אני אנסה להביא כמה היבטים להשלכות של השומן הנאגר על מדיניות גופנו...היבטים שהופכים את הרצון לרזות לקשה שבעתיים. או ליתר דיוק היבטים שמסבירים למה רב המרזים משמינים את מה שהם רזו.
לכן כמובן עדיף למנוע השמנה מאשר להיזדקק להרזיה.
אתם בוודאי כבר מבינים שתאי השומן אינם רק "מחסן" אלא הם מפעילים מיגוון מערכות מטבוליות והאינטרסים שלהם לא בהכרח זהים לאינטרסים של רקמות אחרות.
זה העלה בי מחשבות שאולי במקור, לא כל התאים שלנו הגיעו ממקור אחד ואולי בכלל, בעלי חיים הם תולדה של מיקבצי תאים שונים שהחליטו לשתף פעולה תוך שמירת האינטרסים הספציפיים. זה לא רעיון כל כך אבסורדי, עם חיידקים קדומים הרי עשינו שת"פ כזה לפיתוח התא האאוקריוטי. בזמננו, בתקופת שפע אולי מתחילים לצוץ האינטרסים המנוגדים...שווה התבוננות.
מעניין איך מספר תאי השומן נקבע כמעט סופית בילדות והשמנה מבטאית בעיקר בעלייה בנפח התאים ופחות במספרם.
עוד מעניין שאגירת טיפות השומן בתאים היא תולדה של תהליך אבולוציוני השמור מתאי השמרים ועד לאנשים...
אז איך מנהלים תאי השומן את חיינו? הנה למשל דוגמה המתייחסת למימצאים המראים את השפעת מבנה התא שאגר שומן על העמידות לאינסולין שהיא אחת הבעיות הרפואיות הקשות המלוות את ההשמנה. חוקרים מבוסטון מצאו כי הרשת הפנימית (ER) של תאי השומן האוגרים את השומן נמצאית בלחץ כשיש יותר מדי שומן בתא. במצב לחץ שכזה מופעלים מהלכים המובילים להגברת התהליכים הדלקתיים כמו גם משתבש מטבוליזם האינסולין וכשעולה העמידות לו עולה גם רמת הסוכר בדם.
Journal of Lipid Research, 2007, 48, 1905-1914
Diabetes. 2009, 58(10):2228-37
ביטוי גנים רבים של עכבר שהיה שמן נשאר גם לאחר שהעכבר רזה ויכול לפיכך להוביל את ההשמנה מחדש.
J. Nutr. 2008;138 1033-1038
להשפעות מאגרי השומן על האינסולין יש עוד מימדים, הנה מחקר בתחום המנסה למצוא את הקשר בין השומן והאינסולין...
וגם, עכברים מוטנטים עם רמות אדיפונקטין גבוהות יכולים להיות שמנים מאד morbidly obese ויחד עם זה ללא סוכרת ועם פעילות אינסולין נורמלית.
זה אכן מסביר למה לא כל השמנים הם גם יותר חולים.
לא כל השומנים זהים, למשל השומן שמתחת לעור באיזור הירכיים משפר רגישות לאינסולין בעוד שהשומן באיזור הבטן מגביר את הסיכוי לסוכרת.
דוגמה אחרת מתיחסת לתהליכים הקרויים CATCH UP - אלה מתייחסים למהלכים של רקמת שומן ש"איבדה" את השומן שהיה אגור בה (למשל אחרי דיאטה דלת קלוריות) או למצבי חוסר תזונה כמו אצל פגים. במצבים כאלה מופעל מיקבץ תהליכים המנתבים את הגוף להחזיר לעצמו את השומן החסר.
למשל, הם יעכבו פעילות שרירים, או יפחיתו את ה- thermogenesis וזאת כדי לא לבזבז אנרגיה, כל עוד לא נבנה מאגר השומן הרצוי לרקמת השומן. גם adaptive thermogenesis הוא בהחלט תיאור של מטבוליזם שיבטיח חוסר הרזייה.
ועוד...תאי השומן יודעים לשלוח סיגנל ללבלב לעודד הפרשת אינסולין לקדם ניצול גלוקוז.
וגם על מניעת חימצון שומנים מהמזון ועל התרבות תאי שומן בהשמנה שאחרי הרזייה.
ואנחנו המאמינים שהכל בידינו, מוצאים את עצמנו לפתע, אחרי תקופת דיאטה, בלי כח לזוז...ותוך זמן קצר ובלי להבין איך זה קרה לנו, אנחנו גם משמינים חזרה את כל המשקל שאיבדנו בזמן הדיאטה. ראו את הסיפור של בטינה פקר "אחי הגדול". מכאן לא קשה להבין למה תוכניות כמו "לרדת בגדול" יגרמו להרבה צרות בריאות למשתתפים.
גם הרזייה שליוותה פעילות גופנית, לא תחזיק מעמד אם הפעילות הגופנית תיפסק ותחזור, דהיינו, הגוף כאילו מתייעל (כמו שאמרתי, אני חושבת שזאת מניפולציה של תאי השומן שאולצו כבר פעם אחת לוותר על המאגר שלהם).
משמעות העניין היא שאם בהתחלה, שעה כושר ביום הובילה למשקל נמוך מסוים, אחרי הפסקה וחזרה, השעה ביום כבר לא תספיק לשמור על המשקל הנמוך שהיה.
Med Sci Sports Exerc. 2008 Feb;40(2):296-302
Med Sci Sports Exerc. 2007 Oct;39(10):1832-6
אם לא לוקחים בחשבון את תהליכי ה- CATCH UP הרזיה נידונה לכישלון, או אולי כדאי להמליץ לא לעשות שום צעד להרזיה אם לא מתכוונים להמשיך לעשות אותו תמיד.
אם לדוגמה, אתם מוכנים להשקיע בפעילות גופנית שעה כל יום, איזה יופי אבל אם אתם מתכוונים לעשות את זה רק החודש ואחר כך להפסיק עדיף לא להתחיל בכלל...
כשבניתי את מודל "הסר דאגה מגופך", עיקרו היה להסיט את דאגת תאי השומן ממצב החסר המלווה את ההרזיה ולמנוע את הפעלת מיגוון תהליכי ה- CATCH UP.
בין הקוים המנחים שהצעתי - התעקשות על פעילות גופנית יומית שאינה מושפעת ממצב רוח או ממצב הסביבה...הנה למשל ללכת על מה שאוהבים לעשות אולי התעמלות מרכז עם כדור כושר או אולי כדורגל?
אין ספק שניהול דיאלוג מתוחכם עם רקמת השומן הוא חיוני לאבטחת הרזיה...הצעות נוספות יתקבלו בברכה.
כדאי שלא לשכוח שגם רקמות אחרות משחקות תפקיד במערכי המטבוליזם שלנו, כמו למשל רקמת העצם שאינה פסיבית כמו שהיא נראית...וכמובן גם מהלכי הנפש שלנו...כך שהסיפור לא פשוט...
למתעניינים עוד מחקרים על תהליכי CATCH UP
Thrifty energy metabolism in catch-up growth trajectories to insulin and leptin resistance
Best Pract Res Clin Endocrinol Metab. 2008 Feb;22(1):155-71
Thrifty metabolism that favors fat storage after caloric restriction: a role for skeletal muscle phosphatidylinositol-3-kinase activity and AMP-activated protein kinase
FASEB J. 2008 Mar;22(3):774-85
ד"ר דינה ראלט PhD
מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב מסביר איך ישיבה ממושכת משמינה בלי קשר לכמה אוכלים:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1045397
"מצאנו שאם מפעילים עומס מכני סטטי על תאי שומן – הם מייצרים עד 50% יותר שומן. מי שיושב כל היום על הישבן, כלומר מפעיל לחץ מכני סטטי על רקמת השומן שלו, ישמין יותר מאדם שמפעיל לחץ מכני דינמי על רקמות השומן – וזה בנפרד מכמות ההמבורגרים ששניהם אוכלים", מסביר עורך המחקר פרופ' עמית גפן, מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית בפקולטה להנדסה. "רקמת השומן מגיבה לעומסים מכניים הפוך מרקמות העצם והשריר: בשעה שרקמות עצם ושריר מתנוונות תחת עומס מכני סטטי, רקמות שומן דווקא צוברות מסה".