הכותרת הפרעות אכילה מכילה בתוכה מספר רחב של תת אבחנות, חלקן מוכרות יותר וחלקן מוכרות פחות. כמו כן יש הפרעות אשר קשורות לאוכל, אכילה ולדימוי גוף אך הן כלל לא שייכות לקטגוריה של הפרעת אכילה. נכון להיום אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה הן תת האבחנות המוכרות ביותר. תחת הכותרת של הפרעת אכילה בלתי ספציפית נכנסות הפרעות אשר משלבות סימפטומים של הנ”ל או מצבים בהם המטופלת לא עונה על קריטיריון אחד הכרחי (למשל מטופלת שנמצאת בתת משקל קיצוני, מפחדת מהשמנה אבל יש לה מחזור חודשי סדיר לא תקבל אבחנה של אנורקסיה כי אם של הפרעת אכילה בלתי ספציפית). כמו כן תחת האבחנה של הפרעת אכילה בלתי ספציפית כבר היום מקובל, אם כי לא באופן רשמי, להתייחס גם למקרים של הפרעות של הפרעת אכילה בולמוסית (BINGE ED), אכילה לילית, סינדרום העלאת גירה והפרעת לעיסה ויריקה. ההפרעות והמחלות שאציג להלן בקצרה הן לא מוכרות כיום כהפרעות אכילה. חלקן אולי יכנסו בגרסה הבאה של הDSM האמריקאי בתוך הפרעות אכילה, כמו למשל אורטורקסיה נרבוזה ואנורקסיה אתלטית. הפרעות אחרות כגון הפרעת גוף דיסמורפית הן אמנם הפרעות אשר עוסקות בדימוי גוף, אך נראה כי מתאימות יותר להתייחסות כהפרעה פסיכיאטרית ואין להן קשר לאבחנה הפסיכיאטרית של הפרעות אכילה. אז בואו נעשה קצת סדר:אורטורקסיה נרבוזה: למרות שאורתורקסיה מתחילה כשאיפה לשיפור הבריאות, התופעה קשורה לפחד ממזון. אנשים אלה מאמינים שמזון מסויים יגרום להם לבעיות ויעשה אותם חולים, הם מפתחים פחד ממזונות כאלה, ובהדרגה נמנעים מעוד ועוד מזונות. במהרה אנשים כאלה מגיעים למצב שהם לא אוכלים מספיק ומשם למצב של תת משקל אשר מפריע בחיי היומיום. אנשים שסובלים מאורתורקסיה מבזבזים המון זמן על מציאת המזון הנכון ומתאים לאכילה. לעיתים אנשים אלה עלולים אפילו להימנע מטיפול בגלל חוסר הנכונות שלהם לאכול מזון רגיל. אנורקסיה אתלטיקה: ("אנורקסיה של ספורט"). הינה מצב של עיסוק כפיתי בהתעמלות, כאשר האדם מתעמל הרבה מעבר לצורכי הגוף הרגילים. המחלה הזו, מבחינת המטפלים. החולה מנצל כל רגע פנוי להתעמלות וברוב המקרים הוא מתייחס בקנאות לגבי ההופעה שלו ומשקלו. הוא אינו נהנה מההתעמלות שעבורו היא כתחרות שבה הוא חייב לנצח. החולה מצדיק את הפעילות הכפייתית שלו בהעמדת פנים שהוא אתלט על. שלא כמו אנורקסיה או בולמיה התעמלות כפייתית עדיין לא מוגדרת כאמור כמחלה בפני עצמה אלא מהווה חלק מהמחלות הידועות. הבעיה העיקרית של המחלה הזו אינה אודות משקל אלא אודות שליטה. אנורקסיה אתלטיקה עלולה לגרום לפגיעה בהתפתחות העצם ובהשגת מסת עצם מרבית, ובעתיד לאיבוד מוקדם של מסת עצם, לשברי מאמץ ולפציעות. כמו כן קיימת ירידה מיידית ביכולת ביצוע המטלות הספורטיביות. הטיפול הוא "להחזיר" לגוף את האנרגיה החסרה באמצעות הורדת מינון הפעילות הגופנית מחד ועלייה בצריכת הקלוריות ובתזונה מגוונת מאידך. הפרעת גוף דיסמורפית (BDD): זוהי הפרעה נפשית אשר קשורה לתפיסת הגוף ואינה קשורה בהפרעות אכילה כגון אנורקסיה או בולמיה. אנשים הלוקים בהפרעה זו נוטים לדמיין פגמים גופניים הקיימים אצלם – אשר איש מלבדם אינו מסוגל לראות (למשל, אישה המייחסת לעצמה אף גדול בשעה שמלבדה איש אינו מסוגל להבחין בכך) או לייחס חשיבות לא פרופורציונלית לפגם גופני מינורי. הפגם המדומיין גורם לסובל לחץ רב ולעתים קרובות גם לדיכאון, חרדה והתנהגות טורדנית כפייתית. המחלה מתבטאת בהסתכלות אובססיבית במראה ובהשתקפות, ובמקרים קיצוניים אף מובילה להסתגרות בבית, והתמכרות לטיפולים קוסמטיים וניתוחים פלסטיים. ההבדל בין הפרעת אכילה רגילה והפרעת המראה הגופני היא שבהפרעת האכילה האדם כל הזמן מתלונן, "כמה שאני שמן" ואילו בגופנית הוא מתלונן, "כמה שהגוף או חלק ממנו מכוער". הטיפול במחלה זו כרוך בטיפול של פסיכיאטר ושל מומחי התנהגות. עד כה אובחן ששימוש בתרופות עוזר. דיסמורפיה שרירית (ביגורקסיה): הפרעה נוספת אשר קשורה בגוף אך אינה מהווה כיום חלק מהפרעות אכילה. החולה מאמין שהוא קטן, שברירי וחלש. משום מה מאמין החולה שהבעיה באה ממחלת שרירים שיש לו והוא מאמין בזה אפילו אם אינו חולה כלל. זו בעצם ההפרעה ההפוכה לאנורקסיה, לפחות מבחינה חיצונית. אנשים בעלי הפרעה מסוג כזה מוטרדים באופן כפייתי מכך שהם נראים קטנים ובלתי מפותחים, ואפילו כאשר הם "מנפחים" את השרירים שלהם, באמצעים בריאים יותר או פחות, הם ממשיכים להרגיש "קטנים" ומחפשים עוד דרכים להתרחב ולגדול. סינדרום העלאת גירה: כן, יש תופעה כזו של העלאת גירה. "העלאת גירה" מתרחשת חוץ מאשר בבהמות גם באנשים הסובלים מהפרעה רומינטבית. אנשים שלאחר שבלעו את המזון הם מעלים אותו בחזרה לפה, לועסים שוב ובולעים מחדש. ישנם חולים שעושים זאת בידיעה וישנם שזה קורה להם ללא רצונם. התהליך יכול לחזור על עצמו מספר פעמים, וכל אפיזודה כזאת יכולה להימשך מספר שעות. אנשים שמעלים גירה מספרים כי המזון השב מן הקיבה אינו מר ולמרבה ההפתעה לא נגרמת להם בחילה כאשר הם מבצעים את הפעולה. הפרעת הלעיסה והיריקה: שמתאפיינת בכך שהאדם לוקח מזון לפיו, לועס ויורק אותו החוצה. לעתים אנשים רואים ב"לעיסה ויריקה" הפרעה נפרדת, ולעתים נוטים לראות בה חלק מהפרעות אחרות כמו אנורקסיה ובולימיה, כשמטרת ההתנהגות הזו היא לפקח על מספר הקלוריות המוכנס לגוף, כשהאדם מנסה להיות "יצירתי": ליהנות מהטעם אך לא לשלם בקלוריות. כיוון שבצורה כזאת חומרים מזינים אינם מתעכלים בגוף, הפגיעה בסוג התנהגות כזה דומה מאוד לפגיעה המתרחשת כאשר אדם צם, או אוכל ומקיא. הסינדרום של פראדר-וילי: מחלה נדירה למדי שפוקדת אחד ל 15,000 ילדים ומזכירה בולמיה אבל כלל אינה כזו. המחלה מופיעה אצל ילדים מפגרים, ילדים הסובלים מקשיי דיבור, ילדים הסובלים מבעיות גידול ואו התפתחות השרירים בגוף. המחלה מתבטאת ברצון שאינו ניתן לריסון לאכילה וזה מופיע ונעלם. פיקה : הפרעת שמתבטאת בתאווה לאכילת דברים שאינם מזון כמו חרס, גיר, שבבי צבע, סיגריות, עפר וכו'. המחלה מופיעה אצל נשים בהריון ואצל אנשים שאינם אוכלים בצורה תקינה. לבסוף, כמו אורטורקסיה ואנורקסיה אתלטיקה, נראה גם כי כל יום צצה לה הפרעה חדשה אשר קשורה באוכל, ראו למשל הפרעת אכילה בררנית. חשוב לדעת לאבחן נכון את הבעיה, בעיקר כי מכך נגזר הטיפול הנכון. בבקשה, תשמרו על הגוף שלכם, אל תשכחו שזוהי המכונה הכי חשובה ויקרה שלכם!!