בדידות
הבדידות מסוכנת לא רק בגלל השפעתה על מצבו הרגשי של האדם, אלא גם בשל השפעותיה הפיזיולוגית על הגוף.
18/01/15 11:18
3776 צפיות
לרוב נהוג לקשור בין דיכאון, בדידות והמצב הנפשי, אך עדיין לא מוכרת דיה השפעת הבדידות על תהליכים פיזיולוגים בגוף והתפקוד המוחי. כולם קשורים האחד לשני ויש להגביר את המודעות להשפעותיה הנרחבות של הבדידות.
הבדידות נמצאה כמפעילה נטייה לפעילות דלקתית מוגברת בגוף ומכבה מנגנונים שתפקידם לווסת ולכבות את הפעילות הדלקתית. נראה כי בעת בדידות הגוף מתכוונן לפעילות יתר של המערכת החיסונית. פעילות היתר של המערכת החיסונית ועודף הדלקתיות מהווים סיכון למצבים רפואיים רבים, כגון סכרת ושבץ.
אנשים בודדים, כפי שנמצא במספר מחקרים שונים, מפרישים יותר קורטיזול בשעות הבוקר. השערת החוקרים כי הפרשת הקורטיזול, המכונה גם "הורמון הלחץ", מופרשת בשל ציפיית אותם אנשים בודדים לקשיים רבים במהלך התמודדות עם מטלות היום-יום. הפרשת קורטיזול באופן מוגבר ובתדירות גבוהה מסוכנת אף היא לבריאות ויכולה לפגוע בתפקוד המוחי.
בקרב האוכלוסייה המבוגרת נמצא כי אנשים מבוגרים המדווחים על בדידות סובלים מלחץ דם גבוה יותר בהשוואה לאנשים מבוגרים שאינם חשים בדידות. אותם אנשים בודדים נמצאו גם בסיכון כפול לפתח דמנציה.
בנוסף להשפעת הבדידות על המערכות הגופניות והסיכון למחלות, יש לבדידות השפעה ניכרת גם על התפקוד המוחי. אנשים עם רשתות חברתיות גדולות שמדווחים על פעילות ומפגשים ידידותיים, שומרים על יכולתם הקוגניטיבית לאורך זמן. ממצא זה חוזר על עצמו גם בקרב אנשים אשר חולים במחלות הפוגעות בפעילות המוחית כמו אלצהיימר וטרשת נפוצה. ההנחה היא שקשרים ואינטראקציות חברתיות מהוות אימון וחיזוק מבנים מוחיים הקשורים לזיכרון והבנה. כל שיחה מערבת אזורי מוח רבים, שבעת הפעלתם הופכים יציבים וחסינים יותר לפגיעה. גם כאשר קיימת פגיעה בחלק מן האזורים המוחיים, אינטראקציות חברתיות תעודד את הפלסטיות המוחית, את יכולת השיקום העצמית של המוח, ותפצה ע"י בניית קשרים עצביים חדשים או מציאת מסלולים מוחיים חדשים שיעקפו את אלו שנפגעו.
הבדידות פוגעת בגוף, במוח ובנפש וכמובן שכולם קשורים ומושפעים האחד מן השני. חשובה ההכרה כי יש לבחון את תחושת הבדידות הסובייקטיבית של האדם ולא להתרשם ממשפחתו הרחבה או מספר קשריו החברתיים והעסקיים. בהחלט ניתן להרגיש בודד גם כאשר נמצאים סביבך אנשים רבים.
הביצה או התרנגולת?
האם הבדידות מובילה לדיכאון או ההפך? האם אנשים בודדים מאבדים מהר יותר את הזיכרון או שקשה להם יותר לשמר קשרים חברתיים בשל הפגיעה בזיכרון? האם מצבם הרפואי והקושי הגופני גורמו להתרחקות מאנשים, או שהבדידות היא זו שהחלה את תהליך ההתרחקות ורק אח"כ באה ההתדרדרות הגופנית?
קשה מאוד לענות על שאלות אלו, אך חשובה ההכרה שקיים מעגל התדרדרות שמחזק את עצמו, וכי כל המדדים: הגוף, מוח ונפש משפיעים האחד על השני. כפי שכל החמרה יכולה להביא להתדרדרות במצב של המשתנים הנוספים, כך גם ההפך. טיפול בדיכאון יכול להוביל לשיפור במצב הבריאותי, אסטרטגיות לפיצוי על קשיים קוגניטיביים יובילו לכך שיהיה קל יותר לשמר קשרים חברתיים, שילוב בקבוצות תמיכה יכולות להפיג את הבדידות ולהשפיע הן על היכולות הקוגניטיביות והן על המצב הבריאותי.
חשיבות הטיפול בבדידות והשלכותיה מופנית לכל אחד ואחת. לשוחח בטלפון, לשבת על קפה ולהזמין חבר לבירה. לראות משחק, ללכת ביחד, לרקוד, להתווכח, לצחוק, לדבר על נושאים שברומו של עולם או על השטויות הכי קטנות. כל אלו חשובים כחלק מהתנהגות בריאות נכונה. בדיוק כמו ללכת לבדיקות אצל הרופא, לעשות פעילות גופנית ולשמור על תזונה נכונה. וחשוב להיות מעורב וליהנות: ללכת ולא להתעניין, להשתעמם, לבהות מבלי להבין – אלו לא יובילו לתוצאה הרצויה.
חשיבות הטיפול בבדידות מופנית גם לכל המעגלים סביב האדם, משפחה וחברים שצריכים להכיר כי לא טוב היות האדם לבדו וגם בשאיפה שצוותים פסיכולוגים, סוציאליים ורפואיים יכירו בכך. הערכת הבדידות כגורם סיכון חשובה בדיוק כמו כל גורם סיכון אחר לדיכאון, התפתחותן של מחלות או פגיעה קוגניטיבית.
הבדידות נמצאה כמפעילה נטייה לפעילות דלקתית מוגברת בגוף ומכבה מנגנונים שתפקידם לווסת ולכבות את הפעילות הדלקתית. נראה כי בעת בדידות הגוף מתכוונן לפעילות יתר של המערכת החיסונית. פעילות היתר של המערכת החיסונית ועודף הדלקתיות מהווים סיכון למצבים רפואיים רבים, כגון סכרת ושבץ.
אנשים בודדים, כפי שנמצא במספר מחקרים שונים, מפרישים יותר קורטיזול בשעות הבוקר. השערת החוקרים כי הפרשת הקורטיזול, המכונה גם "הורמון הלחץ", מופרשת בשל ציפיית אותם אנשים בודדים לקשיים רבים במהלך התמודדות עם מטלות היום-יום. הפרשת קורטיזול באופן מוגבר ובתדירות גבוהה מסוכנת אף היא לבריאות ויכולה לפגוע בתפקוד המוחי.
בקרב האוכלוסייה המבוגרת נמצא כי אנשים מבוגרים המדווחים על בדידות סובלים מלחץ דם גבוה יותר בהשוואה לאנשים מבוגרים שאינם חשים בדידות. אותם אנשים בודדים נמצאו גם בסיכון כפול לפתח דמנציה.
בנוסף להשפעת הבדידות על המערכות הגופניות והסיכון למחלות, יש לבדידות השפעה ניכרת גם על התפקוד המוחי. אנשים עם רשתות חברתיות גדולות שמדווחים על פעילות ומפגשים ידידותיים, שומרים על יכולתם הקוגניטיבית לאורך זמן. ממצא זה חוזר על עצמו גם בקרב אנשים אשר חולים במחלות הפוגעות בפעילות המוחית כמו אלצהיימר וטרשת נפוצה. ההנחה היא שקשרים ואינטראקציות חברתיות מהוות אימון וחיזוק מבנים מוחיים הקשורים לזיכרון והבנה. כל שיחה מערבת אזורי מוח רבים, שבעת הפעלתם הופכים יציבים וחסינים יותר לפגיעה. גם כאשר קיימת פגיעה בחלק מן האזורים המוחיים, אינטראקציות חברתיות תעודד את הפלסטיות המוחית, את יכולת השיקום העצמית של המוח, ותפצה ע"י בניית קשרים עצביים חדשים או מציאת מסלולים מוחיים חדשים שיעקפו את אלו שנפגעו.
הבדידות פוגעת בגוף, במוח ובנפש וכמובן שכולם קשורים ומושפעים האחד מן השני. חשובה ההכרה כי יש לבחון את תחושת הבדידות הסובייקטיבית של האדם ולא להתרשם ממשפחתו הרחבה או מספר קשריו החברתיים והעסקיים. בהחלט ניתן להרגיש בודד גם כאשר נמצאים סביבך אנשים רבים.
הביצה או התרנגולת?
האם הבדידות מובילה לדיכאון או ההפך? האם אנשים בודדים מאבדים מהר יותר את הזיכרון או שקשה להם יותר לשמר קשרים חברתיים בשל הפגיעה בזיכרון? האם מצבם הרפואי והקושי הגופני גורמו להתרחקות מאנשים, או שהבדידות היא זו שהחלה את תהליך ההתרחקות ורק אח"כ באה ההתדרדרות הגופנית?
קשה מאוד לענות על שאלות אלו, אך חשובה ההכרה שקיים מעגל התדרדרות שמחזק את עצמו, וכי כל המדדים: הגוף, מוח ונפש משפיעים האחד על השני. כפי שכל החמרה יכולה להביא להתדרדרות במצב של המשתנים הנוספים, כך גם ההפך. טיפול בדיכאון יכול להוביל לשיפור במצב הבריאותי, אסטרטגיות לפיצוי על קשיים קוגניטיביים יובילו לכך שיהיה קל יותר לשמר קשרים חברתיים, שילוב בקבוצות תמיכה יכולות להפיג את הבדידות ולהשפיע הן על היכולות הקוגניטיביות והן על המצב הבריאותי.
חשיבות הטיפול בבדידות והשלכותיה מופנית לכל אחד ואחת. לשוחח בטלפון, לשבת על קפה ולהזמין חבר לבירה. לראות משחק, ללכת ביחד, לרקוד, להתווכח, לצחוק, לדבר על נושאים שברומו של עולם או על השטויות הכי קטנות. כל אלו חשובים כחלק מהתנהגות בריאות נכונה. בדיוק כמו ללכת לבדיקות אצל הרופא, לעשות פעילות גופנית ולשמור על תזונה נכונה. וחשוב להיות מעורב וליהנות: ללכת ולא להתעניין, להשתעמם, לבהות מבלי להבין – אלו לא יובילו לתוצאה הרצויה.
חשיבות הטיפול בבדידות מופנית גם לכל המעגלים סביב האדם, משפחה וחברים שצריכים להכיר כי לא טוב היות האדם לבדו וגם בשאיפה שצוותים פסיכולוגים, סוציאליים ורפואיים יכירו בכך. הערכת הבדידות כגורם סיכון חשובה בדיוק כמו כל גורם סיכון אחר לדיכאון, התפתחותן של מחלות או פגיעה קוגניטיבית.
תגובות
פסיכולוג רפואי מומחה.
עוד פוסטים בבלוג: הבלוג של ערן ברקוביץ - מאחורי הנפש
דיווח מה ECTRIMS 2024: עידכון הקירטריונים לאבחון טרשת נפוצה
ד
קראו עוד
סלמה בלייר פורשת מ"רוקדים עם כוכבים"
בלייר המאובחנת עם טרשת נפוצה השתתפה בתוכנית ונאלצת לפרוש בעקבות המלצת הרופאים
קראו עוד
כמה מילים על חייו ומותו של רוני פינקוביץ' שבחר בהמתת חסד
בשבוע שעבר פורסם שהשחקן והבמאי רוני פינקוביץ', שהתמודד עם טרשת נפוצה מזה למעלה משלושה עשורים והיה מרותק לכיסא גלגלים...
קראו עוד
מיזם מעניין למטופלי טרשת נפוצה בתקופת הקורונה
תקופת הקורונה שעברה, וכנראה זו שהולכת עוד לבוא פוגעות ברצף הטיפולי והשיקומי של המטופלים לכן יש למצוא פתרונות להמשך התוכנ...
קראו עוד
בחירות 2019 – הכל זה מלמעלה
שלום לכולם,למי שלא מכיר אני ערן, פסיכולוג רפואי, ולאורך השבוע פוגש באנשים רבים במסגרות שונות, בנוסף גם מנגיש מידע רפואי ...
קראו עוד
אפרת_זיו
אחד הפוסטים החשובים (הקשים) והמרתקים ביותר.
Rene
אני מסכימה עם אפרת, אכן מאמר לא פשוט ומעורר מחשבה.
בידול חברתי של אנשים חולים את עצמם מגיע לדעתי מתוך הנחה ש - איני מסוגל כמו כול השאר לכן אני לא שווה ערך ולכן ארחיק עצמי מהחברה בה אני חי. למרות שישנם פסיכולוגים שיאבחנו מצב זה כקליני או דורש התייחסות טיפולית או תרופתית, עדיין מחזיקה בדעה שישנם חולים המתעלים מעבר להבנה פשוטה של אדם מקצועי עם חלוק לבן הטוען ש - זהו אינו מצב נורמלי בפסיכולוגיה החברתית השיבטית - ומבדלים עצמם בהכרה מלאה ובשפיות הדעת מתוך אישיות שלמה וביטחון עצמי אבסולוטי ותובנה עם עצמם.
אם נוסיף לכך סבל גופני - זו בדיוק תהיה נקודת הזמן בה אנשים בוחרים להרחיק עצמם לגמרי מהחברה על ידי המתת חסד.
מורכב, סבוך, בעל פנים רבות של חסד ומחשבה. אבל זה לפוסט אחר קשה לא פחות
Rene
# וכן, ברור שאנשים אלה יוגדרו על ידי המערך הפסיכולוגי כאנשים בעלי אישיות מורכבת הנוטה לשליטה עצמית ועוד מיני טובין. ואני אומרת - שום רופא מקצוען בתחומו לא יכול לעמוד במקומם ולקבוע את 'שפיותם'...
סתם דעה קטנה של חולה
רוויה
בלוג מרתק.
הבדידות...תקופות מבחנים שאתה סגור לחודש וחצי עם המחשב בחדר ויוצא רק להביא כיבוד, שירותים או למבחן עצמו.
ואז אתה שואל את עצמך בשביל מה בכלל היית צריך את התואר ושאתה שונא את החיים, את עצמך ואת העולם. אחחח...
pfs1
האם ה"קורטיזול של הבוקר" הוא מופע עצמאי, או שאולי הוא סופו של תהליך מוחי/ מחשבתי שנעשה בלילה בעת השינה?
אם האפשרות השניה נכונה או אפשרית אז צריך לבדוק - או לחשוב על - קורטיזול של הלילה כולו , ולא רק של הבוקר - ואז אולי הבעיה ארוכת טווח עוד יותר מהבוקר בלבד; וכן לשאול - האם יש לו פתרון מעשי [תרופתי] בהישג יד, מלבד התקווה לישועה השלמה ולפתרון הקשיים הפיזיולוגיים והקשיים החברתיים שבעקבותיהם.
הבנתי שרעיון האנטיסנס של פרופ' חרמונה שורק לא צפוי להתגבש בזמן הקרוב - אבל אולי יש עוד קבוצות מחקר שעובדות בתחום. .
ערן ברקוביץ
שלום pfs
אינני מכיר בדיקה של הפרשת קורטיזול בהמהלך הלילה. לכן אענה לפי מיטב היכרותי את הנושא.
הפרשת הקורטיזול מובילה לעוררות של המערכת הסימפטטית בגוף (מערכת החירום ודחק) וקשה לי להאמין שאדם יוכל להירדם כאשר מערכת זו מופעלת. אני מאמין שמחשבות טורדניות/מדאיגות במהלך הלילה, מבלי שיפעילו את המערכת הסימפטטית או להפרשת קורטיזול, מובילות לכך שיהיו דאגות בבוקר אשר מובילות להפרשת הקורטיזול ולתגובות שצויינו בפוסט.
טיפול פסיכולוגי המטפל בחרדה ומלמד אסטרטגיות להתמודדות ורגיעה, כמו גם טיפול תרופתי, יכולים להפחית מהחרדה והפרשת הקורטיזול. בהמשך טיפול זה ימנע, או לפחות יצמצם, את הנזקים למצב הבריאותי והקוגניטיבי.
pfs1
השאלה הראשונית היא אם זה בכלל בר בדיקה; אני לא מניחה שיעירו אנשים כמה פעמים בלילה כדי לבדוק את דמם - ואם יעשו זאת הרי יצרו תנאים ששונים מתנאי השינה הרגילים.
השאלה השניה היא האם זה בכלל מאפיין של חולי טרשת? קראתי פעם שלכולם -כולל היפים והמחוברתים - יש עליה בקורטיזול לפני ההתעוררות בבוקר, וזה חלק ממנגנון ההתעוררות שלנו. במקרה כזה - האם זה טוב לשבש אותו?
ערן ברקוביץ
אני לא מכיר פרוצדורה מחקרית בה ניתן לנטר קורטיזול במהלך הלילה, ואני מסכים איתך שהיא חייבת להיות כזו שלא תעיר את הנבדק, אחרת הבדיקה תחשב כגורם מתערב. הפרשת הקורטיזול בבוקר היא אמנם טיבעית ובפוסט הכוונה כי אנשים החווים בדידות מפרישים יותר קורטיזול באופן יחסי. כמו כל טיפול הכוונה היא לא לשבש, אלא להחזיר לאיזון הנכון, לא יותר מידי קורטיזול, וכפי שציינת גם לא פחות מידי.
pfs1
אני חושבת שכדאי להעלות את הנושא הזה [ קורטיזול של הבוקר והשפעותיו] גם בקהילת סכרת.
קראתי שם דיון בתמיהה שהעלתה אחת הקוראות שם, על התוצאות הגבוהות של מדידות הגלוקוז של הבוקר, והעצות שקיבלה שם קשרו את התוצאות לזה שהיא צועדת אחה"צ - לפי ההשערה שם מעבר ליכולתה, ובכך יוצרת סטרס שמשפיע על הגוף בבוקר אחרי יותר מ12 שעות.
נראה לי שההשערה שהקורטיזול של הבוקר שייך לעניין - יותר מתאימה- או לפחות מתאימה לא פחות, והיא לפחות לא תדחוף אותה להפחית פעילות גופנית.