שמחתי לקרוא את מה שכתבת ואני מקנא בך שיש לך ילדה שהולכת לעשות על אמא שלה סרט, שיתעד אותך ואת מלחמתך במחלה . אני בא מתחום הסרטים ואני יודע כמה טוב זה יעשה לבת שלך אבל גם לך כי באיזה שהוא מקום זה ייתן לך תחושה שהסובבים אותך (הבת שלך) מבינה את אשר עובר עלייך . אני מקנא בך כי לי אין מי שיעשה עליי סרט או יכתוב עליי משהו שיזכרו אותי בבוא העת . רציתי ואני עדיין רוצה לעשות סרט שיראה ויסביר לצופים דרכי ודרך חולים נוספים על מחלת הטרשת ועל השלכותיה והשפעותיה על חיי החולים והסובבים אותם . 

אומנם יש לי שתי בנות חמודות שני מאוד אוהב , בגיל הרבה יותר מבוגר מבנותייך אבל לרוע מזלי בזמן הלידה של שתיהן בהפרש של שנה וקצת בין הראשונה לשניה , היו סיבוכים שגרמו לשתיהן פגיעות קשות ובלתי הפיכות . כל זמן שחיינו ביחד הן קיבלו ממני את כל הדרוש ואף מעבר לזה . גם אהבה ענקית הייתה שם עד לרגע ארור אחד שבו החליטה אימן לפגוע בי פיזית ונפשית . היום הן חיות עם אימן שמנצלת את מצבן נגדי בכל דרך אפשרית , אם זה בבתי משפט או בבתי חולים , מאיימת עליי ומונעת ממני לראותן , ומעלימה ממני כל פיסת מידע על מצבן , וכשמגיעים לדיונים בבית המשפט היא משחקת אותה כקדושה מעונה עם דמעות תנין בעיניה , ומצליחה בכך לשכנע את כל הסובבים שהיא המלאך ושאני הוא הרוע בהתגלמותו שנתש אותן לגורלן . הן חיות איתה מכח החלטה של שופטת בבית משפט לענייני משפחה . בכל ההחלטות של אותה שופטת במשך ששעשרה השנים האחרונות היא פגעה בי כל כך קשה ואני מעדיף לא לפרט , ואפילו זילזלה במצבי הבריאותי עד כדי האשמתי בהתחזות לחולה על אף המסמכים הרפואיים שנמסרו לה . למזלי עד לפני חודשים ספורים הייתי מגיע לאיזור מגוריהן ורואה אותן ממרחק מבלי שאימן תרגיש בנוכחותי . היום היא עברה דירה ולא מסרה לי כתובת חדשה . 

שלום מירי, אנחנו נחכה בסבלנות לסיום הסרט. אני יודע שזה תהליך שלוקח זמן רב ונשמח עם תעדכני אותנו, עוד לפני סיומו, על חוויותייך אל מול המצלמה. אני מאמין שגם דרך המסך יראו את ההתמודדות ואי הוויתור לקשיי המחלה.

אני מסכים שלכוח הרצון ישנה השפעה מכרעת. אלו עם כוח רצון ממצים את יכולתם ומגיעים להישגים, בעוד שאלו ללא כוח הרצון מעדיפים לוותר מראש כדי לא להתאכזב ואינם יודעים ולא יגלו עד כמה הם יכולים להשתפר.

שלום ג ר ח, כואב לקרוא שלצד ההתמודדות עם המחלה אתה נאלץ גם לעמוד מול המצב המשפחתי הכה בעייתי שתיארת. אני מקווה שגם אתה תיצור סרט שיעלה את המחלה למודעות ויציג את דרך התמודדותך. אני גם בטוח שלניסיונך מתחום התקשורת יהיה יתרון.

וואי, מדהים כמה אנחנו דומות.

גם לי שתי בנות, אחת אחרי צבא ובת שנייה בתיכון, גם היא החליטה לעשות את עבודת המגמה שלה על מחלת הטרשת נפוצה מנקודת מבטה.

גם אני ספורטאית ופייטרית לא קטנה.

לא אלאה בפרטים רק אומר שכנראה בנותינו חוות את אותן תחושות ואני דווקא מייחסת את הרצון של שתיהן  לספר את הצד הלוחמני של שתינו...מן סוג של גאווה קטנה.

אשמח לראות את התוצר המוגמר, שיהיה מרגש ומדהים...בטוחה!

ג ר ח  היקר, קראתי את מה שכתבת. באמת שאין לך כל סיבה לקנא בי... אני מקווה שכפי שאמרת בדבריך אמצא בכך תמיכה והבנה מצד הבת שלי. אני גם יותר מבטוחה שסרט שתביים בעצמך כחולה טרשת יהיה בעל חשיבות רבה... אנשים יבינו יותר לעומק מה עובר עלינו...ולצערי לא מעט. כואב לי שבנותיך נלקחו ממך,אני גם גרושה, עברתי תהליך משפיל וקשה בבית הדין כדי לקבל אפוטרופסות על בנותיי. היום אחרי 11 שנים לערך..אני מבינה את כל מה שעברתי..אני ביחסים טובים עם האקס שלי כשמול עיני ניצבות הבנות שלי! אנחנו מדברים על הכל, וכל אחד יודע מה מקומו, ללא ספק החיים טובים יותר.אל תוותר על החלום שלך לעשות סרט על חולי טרשת מנקודת מבטך! אתה יכול להפתיע את עצמך ואת הסובבים אותך! בהצלחה שיהיה....

Rene שמחתי לשמוע שאת מוצאת קווי דמיון בנינו, אשמח לשמוע ממך עוד קצת דברים...על הספורט שאת עושה, מה מצבך עם הטרשת? וסתם..אני בטוחה שנמצא עוד דברים משותפים רבים! בריאות ואושר !מירי

ערן היקר, בוודאי שכשהסרט יהיה בשלבים מתקדמים, אודיע לכם. אני משתדלת להימצא בחברת אנשים אופטימיים לחיים, כמובן, שכל אחד בדרכו מתמודד עם המחלה, אבל בטח לא נכנע לה. כמו שאמרת: אם לא ננסה - לא נדע!! כמובן שיש חששות כי אינך יודע מה ילד יום , אבל הרצון העז, להוכיח לעצמך, שהחיים יכולים להיות שונים, מדרבן אותי לפחות להביט קדימה...ההתמודדות שלי לא פשוטה, צריך להישאר אופטימיים ואני מנסה להזכיר זאת לעצמי גם כשאני "נופלת"...