רבים מאיתנו עושים דיאטה ולא מרזים או לפעמים כן מרזים ובהרבה מקרים נשארים לאורך זמן מתוסכלים. כבר ברור שהגישה צריכה להיות מערכתית דהיינו לכלול כמה שיותר מרכיבים הקשורים בנו, וכמובן חשוב ביותר הגורם המפעיל את האכילה. ראו גם מימצאים מעניינים על הצורך בתנועה ובתזונה נכונה בו זמנית כדי לתמוך בהרזיה, אחרת הגוף מגיב על הדיאטה בהפחתת התנועתיות. אבל זה לא הכל... הנה עוד סיבה שלא לקחנו בחשבון, גם באותם תנאים לא כל השמנים מרזים אותו דבר מחקר מדוקדק על השפעת הפעילות הגופנית נערך באנגליה עם 35 מתנדבים בעלי משקל עודף או שמנים.  המשתתפים נתבקשו לרשום בקפידה את  מה שהם אכלו ובמקביל קיבלו הדרכה צמודה לפעילות גופנית אישית שצרכה - 500 קלוריות ביום. במעקב במשך 12 שבועות אחר המשתתפים (נשים וגברים) נמצא כי יש שני טיפוסי התנהגות: המשלימים והלא-משלימים. המשלימים הוסיפו לתזונתם השוטפת יתר מזון לכסות את איבוד 500 הקלוריות של הפעילות הגופנית ואילו הלא-משלימים המשיכו לאכול בערך אותו דבר כמו שאכלו ללא התעמלות. כמובן שהמשלימים רזו פחות, רק 1.5 ק"ג, לעומת הלא-משלימים שרזו בממוצע 6.3 ק"ג במהלך הניסוי.Int J Obes (Lond). 2008, 32(1), 177-84 ומזוית אחרת, במחקר אחר שנעשה בקנדה עם נשים שמנות נמצא שחלק מהנשים שעשו התעמלות, הפחיתו את כמות התנועה האקראית במהלך היום למנוע את אולי חסר הקלוריות שיווצר בעקבות ההתעמלות שהוסיפו... וכך לא הובילה תוספת ההתעמלות להרזיה. מעניין מי מנהל את מימשק האנרגיה שלנוPatient Educ Couns. 2010, 79(3), 327-32השאלות המעניינות הן כמובן מה קובע את סוג ההתנהגות, משלים או לא-משלים? האם זה אחוז מסת השרירים? הבדל גנטי ?בנים לעומת בנות? מה הפרופורציה של הטיפוסים השונים? האם אפשר להשפיע על מעבר התנהגות מטיפוס אחד לאחר? הניסוי הנוכחי נעשה עם מעט מדי משתתפים להבחין בדקויות אבל ד"ר ניל קינג החוקר שעבר בינתיים לאוסטרליה הבטיח לעדכן אותי...