העבר   הרעיון של חינוך על מיניות הוא ייחודי לתחום רפואה שיקומית. למעשה, רק מאז אמצע  1970  אנשים התחילו לדבר על המיניות כחלק מתהליך השיקום. לפני כן, גם הרופאים לא חשבו שנפגע חוט שדרה יכול לחוות חיי מין אחרי הפציעה. הם האמינו כי חיי המין שלהם יהיו וירטואליים אחרי הפציעה. כתוצאה מכך, רבים היו נמנעים מלדבר או פשוט מתעלמים מנושא מין ומיניות.   שלא באופן מפתיע, הצורך לדבר על מין הגיע מנפגעים עצמם. "הצרכנים" החלו לדרוש מידע זה מן הרופאים שלהם. הם קראו תיגר על הממסד הרפואי. הם רצו להיות מיניים. היחסים הזוגיים שלהם היו חשובים להם. מטופלים היו מדברים על יחסי מין בינם לבין עצמם ואז הם פנו לרופאים כשהיו להם שאלות. ואז, לאנשי המקצוע, גם אם התביישו לדבר על סקס, לא היתה ברירה אלא להגיב.   באופן טבעי, השיקום נמשך הרבה  זמן  ואנשים רצו לדעת על מין לפני שהם הולכים הביתה. באותם ימים, גניקולוגים או אורולוגים היו מעורבים רק לעתים נדירות בתהליך השיקום והיה מעט מאוד תיאום בין שירותים שניתנים על יד רופאי שיקום לרופאים מתחומים אחרים. בסופו של דבר, אלה היו ד"ר טד וסנדרה קול באוניברסיטת מינסוטה שהציגו את הנושא בתחום הרפואה שיקומית. הם פיתחו סדנאות חינוכיות בנושא מיניות (Sexual Attitude Reassessment Programs(SAR's.   קשה להאמין, אבל לדבר על תפקוד מיני במהלך השיקום היה נושא שנוי במחלוקת בשנות ה- 70. כמו כן, הרעיון הזה נראה כמעט אקדמי עבור אנשי מקצוע רבים. גם אם הרופאים הסכימו כי המטופל צריך ללמוד על סקס, לא היה להם מושג איך לעשות את זה; מי צריך לעשות את זה ואיזה מידע צריך להעביר. לא היו תרופות או מכשירים שניתן היה לספק. לא היתה ויאגרה או תרופות אחרות לתת לחולה  באותם ימים ראשונים.   השתלת תותב לפין שינתה את כל זה. בפעם הראשונה, הממסד הרפואי הרגיש שיש לו משהו להציע. איכשהו, לדבר, להבין ולהקשיב כבר לא נראה  מספיק. גברים שרצו להיות פעילים  מינית אחרי הפגיעה קיבלו את האפשרות של השתלת תותב לפין.   ההווה   למרבה המזל, היום דברים רבים השתנו. רוב האנשים מקבלים חינוך וייעוץ על מין ומיניות לפני שהם עוזבים את מחלקת שיקום. למעשה, מספר מחקרים בחנו את הידע של אנשים על מין בשישה חודשים ושנה לאחר השחרור. התוצאות היו מפתיעות! מחקרים מראים כי יותר מ -50% של אנשים עם פגיעה בחוט השדרה פעילים מינית בששת החודשים הראשונים לאחר השחרור. למרבה הצער, כ -35% מאנשים האלה אינם מרוצים עם החוויה המינית הראשונה שלהם אחרי הפציעה. הם אינם מרוצים מהתיפקוד המיני שלהם, מהיכולת לספק בן/בת זוג או מחוסר ההנאה שלהם בזמן סקס.   ומה כל כך מזעזע במסקנה הבאה? לאחר שחרורם  מהשיקום, לפחות 95% של אנשים לא מקבלים שום השכלה נוספת או ייעוץ על שיפור תפקוד המיני ושביעות הרצון שלהם. לאחר שנה ראשונה, רוב האנשים עם פגיעה בחוט השדרה עדיין אינם חשים כי הם שולטים בצד המיני שלהם שהשתנה בעקבות הפציעה. לפחות 50% אינם מרוצים עדיין מנושא המין ורבים מחליטים לשים בצד את התפקוד המיני. הם נוטים להתמקד בהיבטים אחרים של הפציעה: הם מתמקדים בטיפול פיזי, השגת יותר עצאמות בתיפקוד יום-יומי ולמידת הטיפול הרפואי שלהם. לבסוף, בסוף השנה הראשונה, בערך 70% של אנשים אינם בטוחים עם מי הם יכולים לדבר ואיך הם יכולים לקבל שירותים הקשורים למיניות גם אם ירצו. כתוצאה מכך, הם לא שואלים על מין ורבים נוטים לוותר על נושא המין.   יש לקח חשוב שניתן ללמוד מסקירת המחקרים האלה: אם נפגעי חוט שדרה לא מקבלים חינוך מיני במהלך תוכניות השיקום שלהם, הם כנראה לא יקבל אותו ב"אזרחות" ולכן יש לנו חלון הזדמנויות מוגבל. לאחר שחרורם, נפגעים רבים אינם חשים בנוח להעלות את הנושא עם הרופאים שלהם או אנשי מקצוע אחרים. אם הם כן בשלב שהם מרגישים בנוח לדבר על הנושא, הם לא יודעים עם מי וכיצד לקבל את המידע הדרוש להם. לאנשי שיקום, זאת הזדמנות אבודה. עבור המטופל, זה הפסד ענק שמשפיע ישירות על איכות החיים. ההכרה כי חינוך מיני צריך להיות משולב בתהליך השיקום היא החלטה ארגונית וצריכה להיות נתמכת על ידי מנהלי מחלקות וסגל מנהלי כאחד. ללא תמיכה ניהולית מלאה, קשה למנהלי טיפול ואנשי מקצוע נוספים לשלב נושאים אלה לתוך תכנית השחרור. כתוצאה מכך, ללא תמיכה ניהולית, נושאים  מיניים הופכים להיות משניים לבעיות אחרות שמתעוררות בתהליך השיקום. למרבה הצער, אנשי שיקום יכולים בקלות ליצור אווירה שלילית לגבי חקירה וסקרנות מינית נורמלית לאחר הפציעה. אין זה נדיר עבור החולים לחקור את הנושאים הללו באמצעות הערות או התנהגות מיניים לחברי הצוות. ביטויים מיניים אלה באופן טבעי קשים ובעייתיים עבור מרבית חברי הצוות. כיצד אנו, אנשי מקצוע, מגיבים להערות או להתנהגות מינית מצד המטופל, מעביר מסר חשוב לגבי המיניות. בזמנים אלה, חולים רבים חוקרים את המיניות שלהם ומנסים להבין את ההשפעה של הפגיעה על האטרקטיביות שלהם ועל התפקוד המיני. אנשי סגל צריכים להגדיר גבולות ברורים באופן חיובי. ענישה או תגובה שלילית למטופל  יכולה להזיק ולפגוע בביטחון מיני ועצמי של המטופל. בסופו של דבר, ההערכה העצמית שלו והסתגלות הרגשית משתנים בעקבות הפגיעה. זה אף פעם לא מוקדם מדי אחרי פציעה להציג את נושא המיניות ומערכות יחסים. אנשי מקצוע רבים חוששים כי לחולים יש דאגות אחרות בתחילת תהליך השיקום, אולם הנסיון מלמד אחרת. אפילו במחלקות אקוטיות או ביחידה לטיפול נמרץ, אנשים תוהים לגבי עתיד  הנישואים שלהם, לגבי היכולת שלהם להיות הורה או האטרקטיביות שלהם בעיני בני המין השני. יש המאמינים כי החששות לגבי מין הן אחת העדיפויות הגבוהות של המטופל בשלב זה. לעתים קרובות החולה עצמו אינו מסוגל להביע במלים חששות לגבי המיניות ולכן חברי הצוות צריכים להוביל פתיחת דיונים אלה. יחד עם חששות אלה, ועל איש צוות לספק מידע שנותן תחושה של ביטחון ונורמליזציה. לעתים קרובות, זה מועיל לנפגע חוט שדרה לדעת כי משאבים כאלה זמינים. על כל חברי הצוות יש לעודד את המטופל לשאול שאלות כדי להביע במלים כל פחדים או חרדות הקשורות בפגיעה או בעתיד שלו. למרות רגישות ואישיות הנושא, יש לדון בבעיות מיניות באווירה הכי טבעית ונוחה. ניתן לשלב אותן בקלות לתוך פעילויות אחרות, כמו במהלך טיפול סיעודי או טיפול פיזיוטרפיה. למעשה, אלה הם לרוב פעמים הכי טובות להעלות את הנושא ולהיות זמין לשאלות. הדרך בה המטפל מגיב לזקפה, קטטר או שאלה אישית בזמנים אלה, מעודדת או פוסלת  שאלת שאלות לעתיד. התגובה של המטפל תקדם שאלות נוספות או תרתיעה דיון בעתיד.   נושא נוסף לדיון הוא מי צריך לספק חינוך על מיניות במהלך השיקום? האם זה תחום של הרופא, הפסיכולוג, האחות או מטפל אחר? באופן כללי, לכל חברי הצוות יש תפקיד ואחריות לטפל בעניינים האלה עם המטופל. בדרך כלל יש  כתובות שונות לכל הבעיות תנוחות, פוריות, זיקפה, תקשורת, ניהול שלפוחית השתן בזמן יחסי מין ונושאים אחרים. הכלל הפשוט של לקיחת אחריות על החינוך המיני צריכה להיות תלויה עם מי מחברי הצוות המטופל מרגיש נוח ביותר לדבר על נושא מין ומיניות? בסופו של דבר רמת הנוחות והאמון של המטופל  צריכים להיות הגורם המכריע בקבלת החלטה זו. טובת המטופל היא תמיד המטרה העליונה.   מבט לעתיד   ביסודו של דבר, אין שום מסתורין במתן ייעוץ מיני. מוקדם ככל האשפר לאחר הפציעה, אנשים עם פגיעה בחוט השדרה צריכים לדעת מה הם יכולים לצפות. הם צריכים  לדעת כי יש להם את האפשרות להיות פעילים מינית כמו שהם רוצים להיות. סקס לא נאבד לאחר הפציעה! זה שונה, לא תמיד זה יכול להיות ספונטני ועשוי לכלול שימוש בתרופות. עם זאת, השורה התחתונה נשארת זהה. לאחר הפציעה, אתה עדיין יכול להיות רגשית ופיזית בצורה אינטימית עם אדם שבחרת להיות איתו. הבחירה נתונה בידך.   עוד על נושא מין ומיניות בפגיעות חוט שדרה ניתן לקרוא כאן מרפאה לשיקום מיני במרכז רפואי תל-השומר מרפאה לשיקום מיני במרכז רפואי רעות  מתוך מאמרו של ד"ר סטנלי דושרמה