אכן להתבונן וללמוד לכוון את הנטיה האוטומטית שלנו זה מבורך.

התבוננות זה לא תמיד פשוט אבל שווה את ההשקעה, אם בא לכם להתאמן הנה תרגיל עם גלי ים...

נהדר שהצלחת למצוא פתרון זמין, ושאת בדרך לפרון קבוע.

ותודה ששיתפת אותנו בדרך.

לתהליך יש שני שלבים: אחד המודעות, שניים פתרונות חליפיים.

כרגע כשאני מסתכלת סביב, אני לא רואה פתרונות חליפיים. יכול להיות שבנק פתרונות חליפיים של כל החברים יעזור לי למצוא משהו שלא חשבתי עליו

ארועים רגשיים, באים אלינו יום יום ולא רק פעם ביום....

יש ארוע שמח ויש ארוע עצוב או מעצבן.....

הבעיה, עם פתרון, להתמודד עם האירוע הריגשי, במקום למצוא את הנחמה באוכל, חייבת אף היא להיות זמינה. נגישה.

היום, אני יודעת לזהות את הבעיה. לא בהכרח, יודעת למצוא פתרון זמין אחר. לעיתים, עבודה עם עצמי, בראש, כאומרת לעצמי, את נמצאת עכשיו במצב רגשי, אל תאכלי בגלל זה. ממש עוצרת את עצמי ברגע האחרון לפני שהביס הראשון נכנס לפה. ויוצאת מהמטבח. מטווח המזון הנגיש. או מכינה לעצמי כוס קפה חם.... או נגשת למחשב, לטלויזיה, מנסה להקהות חושים. לשכח מהרוגז, כעס או עצב.

אבל, לא תמיד זה עובד. עדיין הייצר משתלט על ההגיון. ואחר כך באים נקיפות המצפון, כי הרי ידעתי לזהות את המצב. מדוע לא נזהרתי? לא נמנעתי?

אבל, בכל פעם שאני קוראת על דרך התמודדות של מישהו אחר, אני מתחזקת. ובפעם הבאה, סביר להניח שהפוסט הזה יהדהד לי בראש, ויציל אותי לפחות לפעם אחת.

תודה רונית

אוכל דיאטתי לא חיב להיות טפל ,אפשר לעשותו מגוון מענין בעיקר טעים.אחרת אם זה בא ממקום

של ענוי הגוף והנפש ואז שוברים את השגרה והדיאטה