השימוש באימונוגלובולינים לתוך הוריד (IVIG) כטיפול מווסת מערכת חיסון למגוון רחב של מחלות אוטואימוניות הינו מקובל כבר כשלושים שנה. למרות שמנגנון הפעולה איננו ברור לחלוטין הוצעו מספר מנגנונים,הקשורים לחיסון תאי ולהפרשת נוגדנים, להסביר את יעילות התכשיר. הטיפול בתכשיר לרוב הינו נסבל וכולל תופעות קלות כגון כאבי ראש וחזה, חולשה ובחילה. תופעות הלואי החמורות  הינן נדירות וכוללות יצירת קרישי דם במערכת העורקית או הורידית וכן שוק אנפילקטי בעיקר במצבים של חוסר מולד בנוגדן מסוג IgA. השימוש בתכשירים החדשים כמעט ואיננו כרוך באי ספיקת כליות. חיסרון נוסף של התכשיר הינו מחירו הגבוה, בעיקר ביחס לטיפול בהחלפת פלסמה (PE).
מספר מחקרים בדקו את הטיפול בIVIG לחולים בטרשת נפוצה עם מהלך התקפי הפוגתי (RRMS). רוב המחקרים סבלו מבעיות מתודולוגיות כולל מספר חולים קטן, תקופת מעקב קצרה ושיעור נשירה גבוה של חולים. מחקר ה AIMS כלל 148 חולים שטופלו אחת לחודש בתכשיר לתקופת מעקב של שנתיים ביחס לאינבו. למרות שקבוצת המחקר הדגימה ירידה בתדירות ההתקפים לא נבדקה השפעת הטיפול על מדדים הדמייתים בתהודה מגנטית  כפי שנהוג ברוב המחקרים המעריכים יעילות טיפול בטרשת נפוצה. מטה- אנליזה שכללה ארבעה מחקרים שהעריכו את השפעת הטיפול בחולים עם RRMS הדגימה ירידה משמעותית בתדירות המחלה, בקצב התקדמות הEDSS  וכן ובשיעור החולים עם עדות למחלה מתקדמת. לעומת זאת, מחקר ה PRIVIG כפול הסמיות שכלל מעקב אחר 127 חולים למשך שנה לא הדגים יעילות של טיפול בIVIG מבחינת תדירות ההתקפים, התקדמות המחלה או המטען ההדמייתי. אף מחקר לא הדגים את יעילות הטיפול בטרשת מתקדמת מהסוג הראשוני או השניוני. אין  גם עדות כי טיפול משולב עם סטרואידים בזמן התלקחות עשוי לקצר את משך ההתקף או למנוע תסמינים שאריתיים. שני מחקרים תצפיתיים הדגימו ירידה בתדירות ההתקפים לאחר לידה.
 לסיכום נראה כי העדויות  לטיפול בטרשת מהסוג ההתקפי הפוגתי מעמידים את הטיפול כקו שני או שלישי וכי אין  להשתמש בתכשיר במחלה פרוגרסיבית או בזמן התקף, אם כי ישנן ראיות חלשות למתן IVIG למניעת התקפים בהריון או לאחר לידה.